יורם ארבל

שדרן ספורט ומנחה טלוויזיה ישראלי

יוֹרָם אַרְבֶּל (נולד ב-23 ביוני 1942) הוא עיתונאי, שדרן ספורט, מנחה וזמר ישראלי. ארבל הוא מבכירי השדרנים בתקשורת הספורט בישראל, לזכותו זכיות בפרס מסך הזהב ובפרס מפעל חיים בספורט. ארבל תרם תרומה משמעותית לתרבות הישראלית לאורך עשרות שנים, קולו הייחודי, סגנון הגשתו הייחודי וכישרונו הרב הפכו אותו לאהוב על הקהל הישראלי.[1] בשנות ה-60 החל ארבל את דרכו התקשורתית כקריין חדשות וכמגיש תוכניות בקול ישראל. שם רשם רגע היסטורי כשדיווח על פרוץ מלחמת ששת הימים ב-1967.

יורם ארבל
לידה 23 ביוני 1942 (בן 82)
ח' בתמוז ה'תש"ב
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות מ-1959
עיסוק עיתונאי, שדרן ספורט, זמר ומנחה תוכניות טלוויזיה
מעסיק קול ישראל, הטלוויזיה הישראלית, רשות השידור, ערוץ הספורט, ערוץ 2, ערוץ ONE, צ'רלטון
סוג כתב שדרן ספורט, קריין חדשות
תחום סיקור בעיקר כדורגל וכדורסל
בת זוג מרית ארבל
מספר צאצאים 2
פרסים והוקרה פרס מסך הזהב בקטגוריה מגיש ספורט
פרס מפעל חיים בספורט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יורם ארבל (במרכז) משדר מהיכל הספורט יד אליהו ממשחק יורוליג של מכבי תל אביב ב-2006

פריצת הדרך הגדולה הגיעה עם הצטרפותו לטלוויזיה הישראלית בשנת 1972. שם הפך לאחד משדרני הספורט הבולטים ביותר, תוך שהוא מסקר אירועי ספורט מרכזיים. ארבל לא הסתפק בשידורי ספורט והפך למנחה פופולרי בתוכניות טלוויזיה, ביניהן "מבט ספורט" ו"מי רוצה להיות מיליונר?".

מלבד עבודתו התקשורתית, עסק ארבל גם בתחום המוזיקה. בשנות ה-60 הקליט מספר שירים, ביניהם הלהיט "אני אצבע את השלכת בירוק".

ביוגרפיה

עריכה

ראשית חייו

עריכה

נולד בשם יורם ארבייטר וגדל בפתח תקווה. למד בתיכון ברנר. אביו מולה היה מנהל מחסן בקופת חולים, ואמו חיה הייתה עקרת בית. כשארבל היה בן 8, נפטרה אחותו הגדולה בגיל 13 לאחר שעברה ניתוח ראש בארצות הברית. אביו שהיה לצידה בניתוח סבל בעקבות כך ממשבר נפשי ונפטר מהתקף לב.

בנעוריו היה ארבל שחקן כדוריד בקבוצת הנוער של הפועל פתח תקווה. התאמן באתלטיקה בהפועל פתח תקווה וזכה בשנת 1960 באליפות ישראל לבוגרים בהטלת כידון, בתוצאה של 48.73 מטר.[2] ארבל שלמד אז בתיכון ברנר, הפסיק ללמוד ופרש מהלימודים בכיתה י"ב וסיים ללא תעודת בגרות. את שירותו הצבאי עשה בלהקת הנח"ל, והשתתף בתוכנית "זה נחל זה" לצד עליזה רוזן, חנן גולדבלט, ישראל פוליאקוב, גברי בנאי ויהורם גאון, שהיה אז מפקד הלהקה.

כשדר ספורט

עריכה

את הקריירה הרדיופונית שלו החל ארבל בשנות ה-60, כקריין חדשות וכמגיש תוכנית בתחנות הרדיו של קול ישראל. ואף רצה להצטרף לשידורי הספורט שנוהלו אז על ידי נחמיה בן אברהם. אך הדבר לא יצא אל הפועל. ב-5 ביוני 1967 הוא הגיש את מהדורת החדשות שהודיעה על פריצת מלחמת ששת הימים.[3] בסוף העשור (1968) נסע ללמוד טלוויזיה בניו יורק, לאחר שלא התקבל לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית. עם שובו לארץ המשיך ארבל בעבודתו ברדיו, ובמקביל הקים עסק להפקת פרסומות (ביניהם ׳העם החליט קפה עלית׳). בנוסף הקליט מספר שירים, ובהם הלהיט: "אני אצבע את השלכת בירוק" - שיצא ב-1969 וכבש את מצעדי הפזמונים ברדיו, השיר נכלל מאוחר יותר באלבומו המוזיקלי היחיד, "טוב שאת כאן", שיצא ב-1972. באותה שנה שיצא אלבומו גם ביצע גרסת כיסוי לשירו של אלביס פרסלי "that's when your heartaches begin", אשר זכה להצלחה במצעדים הלועזיים בארץ באותה תקופה.

בשנת 1972, הצטרף ארבל למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית, בניהולו של דן שילון, כשדר ומגיש תוכניות בכיר. תחילה התמקד בסיקור משחקי כדורגל, ומראשית שנות השמונים שידר גם את ענף הכדורסל. ארבל שידר כמה מרגעיו המרגשים של הספורט בישראל באותה תקופה, בהם זכייתה השנייה של מכבי תל אביב בגביע אירופה (1981). הוא הגיש בקביעות את המגזין "מבט ספורט", לצד הקריינית אורלי יניב, והפך לאחד משדרי הטלוויזיה הבולטים בישראל.

בשנת 1986, שידר ארבל, יחד עם מרדכי שפיגלר, את משחק רבע הגמר במונדיאל מקסיקו בין ארגנטינה לאנגליה. המשחק הפך לזכור מכיוון שבמשחק זה כבש דייגו מראדונה את השער הראשון לקבוצתו ארגנטינה ביד, רגע מעורר מחלוקת שזכה גם לתיאור "שער יד האלוהים".

ב-19 במרץ 1989 במהלך שידור משחק כדורגל בין נבחרות ישראל ואוסטרליה במסגרת מוקדמות מונדיאל 1990, טבע ארבל את המשפט "ככה לא בונים חומה!" שנצרב מאז כמטבע לשון בלקסיקון המקומי. ארבל התפרסם במידה רבה גם בזכות הקריאה "הללויה", שבה הוא נוהג להשתמש לאחר גול יפה במיוחד.

לאחר מונדיאל 1990 עזב ארבל את רשות השידור, בעקבות חילוקי דעות ומתיחויות בינו לבין כמה מעמיתיו, עבר לערוץ הספורט שהוקם באותה שנה, והיה לשדר המרכזי שלו. בתקופה זו, אף על פי שהערוץ הראשון (שהיה עדיין הערוץ הכללי היחיד) החזיק בזכויות השידור של רוב אירועי הספורט המרכזיים, הצליח בכל זאת ארבל לשמור על מעמדו כאחד משדרי הספורט המובילים בישראל.

מ-1994 עד 1999 שידר ארבל בערוץ 2 את המשחק המרכזי של הליגה הבכירה בכדורגל, באמצעות חברת הפקות עצמאית שהקים. בנוסף, הגיש את תוכנית סיכום המחזור השבועית של הערוץ - "הדקה ה-91". ב-4 בנובמבר 1995, במהלך תוכנית, שידר ארבל מבזק חדשות מיוחד שבו דיווח על ההתנקשות ביצחק רבין. ארבל, אשר היה הראשון לדווח על האירוע, הגדיר בתוכנית "כך היה" את השידור הזה כרגע החשוב בקריירה הטלוויזיונית שלו. בסוף שנות ה-90 היה ממקימי אתר האינטרנט ONE העוסק בספורט, שנקרא בתחילה גם "הדקה ה-91" על שם תוכנית סיכום המחזור שהגיש.

 
ארבל מעביר את הדיווח על ההתנקשות ביצחק רבין

במאה ה-21

עריכה

לאחר ירידתה של הדקה ה-91 ומעברן של זכויות השידור לערוץ הספורט, המשיך ארבל גם בעשור הראשון של המאה ה-21 לשדר אירועי ספורט מרכזיים ולהפיק אותם באמצעות חברת ההפקות שבבעלותו, ביניהם משחקי ליגת העל בכדורסל, משחקי ליגת האלופות, משחקי נבחרת ישראל בכדורגל ועוד. כמו כן, הפיקה החברה בבעלותו בשנים 19992007 את התוכנית "מי רוצה להיות מיליונר" בהגשת ארבל, אשר זכתה בפרס בשנת 2000 בקטגוריית תוכניות שעשועון. התוכנית שודרה תחילה בערוץ 2 אצל הזכיינית "רשת", ומספר שנים לאחר מכן עברה לערוץ 10.

במרץ 2011 עורר סערה כשהקדיש חלק משידור משחק כדורגל בין נבחרת ישראל לנבחרת לטביה לענת קם, באומרו: "יש בחורה שעשתה שטות גדולה והיא יושבת מאז במעצר בית, היא אוהבת כדורגל ואנחנו ננסה להקדיש לה חלק מהשידור הזה". לאחר מספר דקות התנצל בשידור על דבריו, ואמר: "אם השתמע מדבריי שאני תומך במעשה שלה, אני מתנצל". בעקבות האירוע הושעה על ידי הנהלת ערוץ 10 ליומיים.[4] באותה שנה התארח (כזמר) בהופעתם של התפוחים ב"פסטיבל הגרוב".

בשנת 2012 שב ארבל לערוץ 1 לאחר 22 שנות נתק, ושידר את אירועי הספורט בערוץ וביניהם את אולימפיאדת 2012 בלונדון. בנובמבר 2013 הופסקה עבודתו בערוץ 1.[5] כעבור תקופה קצרה חזר לשדר בערוץ הראשון. בה שידר את המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל וגם שידר את משחקי מונדיאל 2014. במקביל שידר את משחקי מכבי תל אביב ביורוליג בערוץ 10, ואת משחקי ליגת האלופות בערוץ הספורט. כאשר באותה עת הופנתה לעברו של ארבל ביקורת מעברם של מבקרי טלוויזיה ואוהדים הצופים בשידוריו על טעויות בזיהוי שחקנים ובפרטי מידע נוספים שהוא מוסר לצופה, חלקם טפלים וחלקם לא מדויקים.[6] בעקבות ביקורות אלו לפני עונת 2014/15 הודח מתפקידיו כשדר בכל הערוצים בהם שידר עד אז. בראיונות לאורך השנים השיב ארבל למבקריו וטען כי טעויות הן דבר אנושי וכי הן נובעות בין היתר ממספר השידורים הרב בשנים אלה ומלוח זמנים צפוף הנובעים מהמרחקים הארוכים שהשפיעו על איכות השידור במונדיאל בברזיל. עוד טען כי הפך מטרה נוחה לחיצי ביקורת בשל קנאתם של מבקריו בהצלחתו ובעובדה שמיצב עצמו לאורך השנים כשדרן הבכיר בישראל.[7] בשנת 2015 יורם ארבל עבר לשדר את משחקי הליגה הספרדית בערוץ ONE. החל משנת 2017 הוא משדר משחקים בערוצי צ'רלטון במקביל לעבודתו בערוץ ONE.

במשחקי המונדיאל 2022 שידר ארבל שידורי אולפן של משחקי הכדורגל בהתאמה לציבור העיוורים וכבדי הראייה.[8] במהלך שבא ביוזמת שר התקשורת, יועז הנדל, הספרייה המרכזית לעיוורים, הפעיל החברתי אביחי שלי וארבל עצמו. ארבל זכה גם לשדר משחקים במסגרת יורו 2024.

מסעדן

עריכה

בשנת 2009 פתח ארבל חומוסייה בעיר רמת גן, אשר נושאת את השם "חומוס הללויה".[9] ארבל הסביר כי רעיון פתיחת חומוסייה נולד עשרים שנה קודם לכן וכי הוא רואה בחומוס "גשר על מים סוערים" בין ישראל לבין שכנותיה.[10] ב-2014 מכר את החומוסייה.

בשנת 2019 השתתף באלבום "זכרונות מהעתיד" של המפיק המוזיקלי עידו מימון כשהתארח בשיר "ידיים באוויר" לצד שאנן סטריט ונועם עמית.

בשנת 2022 השתתף בעונה השלישית של תוכנית המציאות "הזמר במסכה" בתור הצפרדע והודח ראשון מהתוכנית.

חיים אישיים

עריכה

ארבל נשוי בשלישית, ואב לשניים. מתגורר בקיסריה.

ארבל ידוע באהדתו הרבה לקבוצת הכדורגל הפועל פתח תקווה.

פרסים

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "אני השדרן הוותיק בעולם": יורם ארבל חוגג 80 ולא מתכוון לעצור, באתר www.maariv.co.il, ‏2022-06-25
  2. ^ Israeli Championships, www.gbrathletics.com
  3. ^ ההודעה בציוץ בטוויטר של כאן חדשות
  4. ^ אופיר בר-זהר, יורם ארבל הקדיש את שידור המשחק לענת קם - והושעה מערוץ 10, באתר TheMarker‏, 27 במרץ 2011
  5. ^ לי-אור אברבך, ‏ועדת הכספים של רשות השידור הפסיקה את עבודתו של יורם ארבל, באתר ‏מאקו‏, 18 בנובמבר 2013
  6. ^ שלמה מן, הוא עוד ישוב?, באתר העין השביעית, 14 ביולי 2014
  7. ^ צביקה נעים, יורם ארבל: "אני עוד לא פורש, תשכחו מזה", באתר ynet, 29 בדצמבר 2015
    אוהד גרינוולד‏, אני עדיין מספר 1, באתר וואלה‏, 21 באוגוסט 2009
  8. ^ רן בוקר, לראשונה במונדיאל: יורם ארבל ינגיש את שידור המשחקים לעיוורים, באתר ynet, 31 באוקטובר 2022
  9. ^ גליצ'ים, השדרן יורם ארבל, החליט לגוון ופתח חומוסיה ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן... ומה השם הנבחר? "חומוס הללויה"!, באתר ONE,‏ 21 ביולי 2009
  10. ^ גלי וולוצקי, מה מתבשל: החומוסייה החדשה של יורם ארבל, באתר כלכליסט, 21 ביולי 2009
  11. ^ לירון שרון, ‏זהבי כדורגלן השנה, כספי כדורסלן השנה, באתר ONE‏, 29 בדצמבר 2015