חצר אדר (אתר מקראי)

חצר אדר הוא אתר המוזכר בספר במדבר בגבול הדרומי של ארץ ישראל.

במקורותעריכה

חצר אדר מוזכר בתנ"ך פעם אחת, בתיאור גבולה הדרומי של ארץ ישראל המחולקת לשבטים[1]:

"... זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה ארץ כנען לגבלתיה. והיה לכם פאת נגב ממדבר צן על ידי אדום והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה. ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה והיה [והיו] תוצאתיו מנגב לקדש ברנע ויצא חצר אדר ועבר עצמנה. ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאתיו הימה."

תיאור מקביל מופיע בספר יהושע[2]:

"ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחתם אל גבול אדום מדבר צן נגבה מקצה תימן. ויהי להם גבול נגב מקצה ים המלח מן הלשן הפנה נגבה. ויצא אל מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה ועלה מנגב לקדש ברנע ועבר חצרון ועלה אדרה ונסב הקרקעה. ועבר עצמונה ויצא נחל מצרים והיה [והיו] תצאות הגבול ימה זה יהיה לכם גבול נגב."

רב סעדיה גאון תרגם את "חצר אדר" ל"רפח", באופן דומה לתרגום של "חצרון", "חצור" ו"חצרים"[3].

שושנק הראשון ברשימת מסעו הידוע כ"מסע שישק", מזכיר מקום בשם "אדר", שיש שייחסו אותו לחצר אדר.

משמעות השםעריכה

בהתאם לתרגום של רב סעדיה גאון, היו שראו את הדגש בשם על המילה הראשונה "חצר", וראו את חצר אדר כשם נרדף ל"חצרון". לעומת זאת, היו שראו את "חצר" כשם לוואי שמתאר את המקום כחוות בודדים, ושמו את הדגש על השם "אדר"[4]. מנשה הראל מזהה את המונח "חצר" עם חד'ירה בערבית, המציינת מכתש[5].

זיהויעריכה

יש שזיהו את "חצר אדר" עם חצרון, שמוקמה דרומית מזרחית לבאר שבע[6]. יוחנן אהרוני זיהה בשנת 1957 מצודה מעל ""עין קדס", אותה הוא זיהה עם "חצר אדר". מצודה זאת נמצאת דרומית לעין קדיראת המזוהה עם קדש ברנע[7][8].

צבי אילן זיהה את חצר אדר בכונתילת עג'רוד[9], כ-50 קילומטר דרומית לקדש ברנע[10].

מנשה הראל מזהה את חצר אדר בעין מע'ארה[5].

הערות שולייםעריכה