חקר השיח

חקר השיח (Discourse studies), או ניתוח השיח (Discourse analysis), הוא גישה לניתוח השפה הכתובה, המדוברת והמסומנת, או כל תופעה סמיוטית משמעותית אחרת.

מושאי ניתוח השיח (שיח, כתיב, אירועים תקשורתיים) מוגדרים דרך רצפים קוהרנטיים של משפטים, טענות, דיבור או חילופי תורות. בניגוד להרבה מהבלשנות המסורתית, חוקרי השיח בוחנים לא רק את השימוש בשפה "מעבר לגבולות המשפט" אלא גם מעדיפים לנתח שימוש "טבעי" בשפות, ללא דוגמאות מומצאות.[1] בלשנות הטקסט הוא תחום המקושר לחקר השיח, כשההבדל העיקרי בין השניים הוא שחקר השיח שואף לחשוף מאפיינים סוציו-פסיכולוגיים של האדם בעוד שבלשנות הטקסט מתעסקת בעיקר במבנה הטקסט.[2]

מגוון תחומים במדעי הרוח והחברה משתמשים בחקר השיח, כגון בלשנות, חינוך, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה קוגניטיבית, פסיכולוגיה חברתית, לימודים אזוריים, לימודי תרבות, יחסים בין-לאומיים, גאוגרפיה אנושית, מדעי הסביבה, לימודי תקשורת, לימודי תנ"ך, יחסי ציבור וחקר התרגום, שכל אחד מהם כפוף להנחות, דרכי הניתוח והמתודולוגיות שלו.

היסטוריהעריכה

היסטורית המונחעריכה

ליוונים ביוון העתיקה (בין היתר) היה הרבה לומר על שיח; ובכל זאת, מספר חוקרים רואים ב Stilstudien (מחקר סגנון) של יליד אוסטריה לאו שפיצר משנת 1928 כדוגמה הראשונה לחקר השיח. עם זאת, המונח נכנס לראשונה לשימוש כללי בעקבות פרסום מספר מאמרים מאת זליג הריס משנת 1952[דרוש מקור] שהתעסקו בעבודה שממנה פיתח את תאוריית הדקדוק הטרנספורמטיבי בסוף שנות השלושים. יחסי שוויון רשמיים בין משפטים בשיח קוהרנטי מפורשים על ידי שימוש בטרנפורמציה של המשפט על מנת לסדר את הטקסט במבנה קנוני, וכך מילים ומשפטים עם מידע שווה ערך מופיעים באותה עמודה של מערך.

עבודה זו התפתחה במהלך ארבעת העשורים הבאים (ראו הפניות) והפכה למדע ניתוח התת-שפה (Kittredge & Lehrberger 1982), שהגיעה לשיאה כשהדגימה מבני אינפורציה בתת-שפה המדעית, זו של האימונולוגיה, (Harris et al. 1989)[דרוש מקור] ותאוריה ברורה על תוכן מידע לשוני (האריס 1991)[דרוש מקור]. אולם במהלך תקופה זו, מרבית הבלשנים התעלמו מהתפתחויות אלו לטובת רצף של תיאוריות מורכבות של תחביר וסמנטיקה ברמת המשפט.

בינואר 1953, בלשן שעבד באגודת התנ"ך האמריקאית, ג'יימס א 'לוריאולט, נדרש למצוא הסברים לכמה טעויות מהותיות בתרגום קצ'ואה באזור קוזקו בפרו. בעקבות פרסומיו של האריס משנת 1952, ג'יימס עבד על המשמעות והמיקום של כל מילה באוסף אגדות קצ'ואה יחד עם דובר שפת אם של קצ'ואה והצליח לגבש כללי שיח מעבר למבנה המשפט הפשוט. לאחר מכן הוא יישם את התהליך על שפת השיפיבו (shipibo), שפה נוספת במזרח פרו. הוא לימד את התיאוריה במכון הקיץ לבלשנות בנורמן, אוקלהומה בקיץ של שנת 1956 ו-1957, ובשנה שביניהם נכנס לאוניברסיטת פנסילבניה ללמוד אצל האריס. הוא ניסה לפרסם מאמר בשם "Shipibo Paragraph Structure", אך המאמר התעכב עד 1970 (Loriot & Hollenbach 1970).[דרוש מקור] בינתיים לימד את התיאוריה קנת לי פייק, פרופסור באוניברסיטת מישיגן, ואחד מתלמידיו, רוברט א 'לונקר, פיתח אותה בכתביו. המתודולוגיה של האריס שגילתה את הקשר בין צורה למשמעות פותחה למערכת לניתוח ממוחשב של שפה טבעית על ידי צוות באוניברסיטת ניו יורק בהובלת נעמי סייגר, שהוחל על מספר תחומי תת-שפה, בעיקר באינפורמטיקה רפואית. התוכנה עבור מעבד השפה הרפואית[3] זמינה לציבור בסורספורג'.

במדעי הרוחעריכה

בסוף שנות השישים ובשנות השבעים, ללא התייחסות לעבודה קודמת זו, החלו להתפתח מגוון גישות אחרות לרב-תחומיות של ניתוח השיח במרבית מדעי הרוח והחברה בו בזמן ובקשר עם תחומים אחרים, כגון סמיוטיקה, פסיכובלשנות, בלשנות חברתית ופרגמטיקה. רבות מהגישות הללו, במיוחד אלה המושפעות ממדעי החברה, מעדיפות מחקר דינמי יותר של דיבור באינטראקציה בעל פה. דוגמה לכך היא "ניתוח השיחה", שהושפע מהסוציולוג הרולד גרפינקל, מייסד האתנומתודולוגיה.

פוקועריכה

באירופה מישל פוקו הפך לאחד מתאורטיקניים המרכזיים בתחום, בעיקר בתחום השיח, וכתב את "הארכאולוגיה של הידע". בהקשר זה, המונח 'שיח' אינו מתייחס עוד להיבטים לשוניים פורמליים, אלא לדפוסי ידע פורמליים המתבטאים במבנים דיסצפלנרים ופועלים באמצעות חיבור של ידע וכוח. מאז שנות השבעים, הלכה וגברה השפעת העבודות של פוקו על חקר השיח במדעי החברה. כתוצאה מכך, במדעי החברה האירופיים המודרניים ניתן למצוא מגוון רחב של גישות שונות העובדות עם ההגדרה של פוקו לשיח ורעיונותיו התיאורטים. מלבד ההקשר המקורי בצרפת, מתקיים בגרמניה, לפחות מאז 2005, דיון נרחב על חקר השיח הסציו-מדעי. שם, למשל, פיתח הסוציולוג ריינר קלר את "הגישה לסוציולוגיה של ידע לשיח (SKAD)".[4] בעקבות הסוציולוגיה של הידע מאת פיטר ברגר ותומאס לוקמן, קלר טוען שתחושת המציאות שלנו בחיי היומיום ובכך המשמעות של כל עצם, פעולה ואירוע הם תוצר של אינטראקציה קבועה ושגרתית. בהקשר זה, SKAD פותחה כנקודת מבט מדעית המסוגלת להבין את תהליכי "ההבניה החברתית של המציאות" בכל רמות החיים החברתיים על ידי שילוב של תיאוריות השיח והכוח של מישל פוקו עם תורת הידע של ברגר/לוקמן. התאוריה של ברגר/לקמן מתמקדת בעיקר בקונסטיטוציה וייצוב של ידע ברמת האינטראקציה, בעוד שהתאוריות של פוקו מתמקדת בהקשר הממוסד של ייצור ושילוב מידע, כאשר נראה שהנושא נקבע בעיקר על ידי ידע וכוח. לכן, ניתן לראות את 'הגישה הסוציולוגית של ידע לשיח' כגישה להתמודדות עם בעיית המיקרו-מאקרו המוכרת בסוציולוגיה.[דרוש מקור]

פרספקטיבותעריכה

להלן כמה פרספקטיבות תאורטיות וגישות אנליטיות ספציפיות המשמשות לניתוח שיח לשוני:

הגישות הללו אמנם מדגישות הביטים שונים של שימוש בשפה, אך כולן רואות את בשפה אינטראקציה חברתית ומתעסקות בהקשר החברתי שבו השיח נמצא.

נהוג להבדיל בין מבני שיח 'לוקאליים' (כמו יחסים בין משפטים, טענות ותורות) ומבנים 'גלובאליים', כגון נושאים כלליים וארגון סכמטי של שיח ושיחות. סוגים רבים של שיח, למשל, מתחילים בסוג כלשהו של 'סיכום' גלובלי, בכותרות, פתיחים, תקצירים וכן הלאה.

חוקרי שיח מתקשים להחליט האם תכונה מסוימת היא רלוונטית למפרט הנתון. שאלה שבלשנים רבים מתעסקים בה היא: "האם יש עקרונות כלליים שיקבעו את הרלוונטיות או את אופי המפרט?"[8] [דרוש מקור]

נושאים מענייניםעריכה

נושאי ניתוח השיח כוללים:[9]

אקדמאים בולטיםעריכה

שיח פוליטיעריכה

חקר השיח הפוליטי הוא תחום בחקר השיח המתמקד בשיח שבתוך הפורומים הפוליטיים (כגון דיונים, נאומים ושימועים). ניתוח מדיניות דורש מחקר השיח להיות יעיל מהפרספקטיבה הפוסט-פוזיטיביסטית.[10][11]

שיח תאגידיעריכה

ניתן להגדיר את השיח התאגידי באופן כללי כהשפה בה משתמשים התאגידים. השיח התאגידי כולל מערך מסרים שתאגיד מעביר לעולם (הציבור הרחב, הלקוחות ותאגידים אחרים) והמסרים בהם הוא משתמש כדי לתקשר בתוך המבנים הפנימיים שלו (העובדים ובעלי מניות אחרים).[12]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Discourse Analysis—What Speakers Do in Conversation". Linguistic Society of America. בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2019. 
  2. ^ "Yatsko's Computational Linguistics Laboratory". yatsko.zohosites.com. בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2019. 
  3. ^ מעבד השפה הרפואית
  4. ^ Keller, Reiner (מרץ 2011). "The Sociology of Knowledge Approach to Discourse (SKAD)". Human Studies 34 (1): 43–65. ISSN 0163-8548. doi:10.1007/s10746-011-9175-z. 
  5. ^ James, Carl (יוני 1993). "What is applied linguistics?". International Journal of Applied Linguistics 3 (1): 17–32. ISSN 0802-6106. doi:10.1111/j.1473-4192.1993.tb00041.x. 
  6. ^ Barbey, Aron K.; Colom, Roberto; Grafman, Jordan (ינואר 2014). "Neural mechanisms of discourse comprehension: a human lesion study". Brain 137 (1): 277–287. ISSN 1460-2156. PMC 3954106. PMID 24293267. doi:10.1093/brain/awt312. 
  7. ^ Yates, Diana. "Researchers map brain areas vital to understanding language". news.illinois.edu. University of Illinois. בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2019. 
  8. ^ E Shaw, Sara; Bailey, Julia (אוקטובר 2009). "Discourse analysis: what is it and why is it relevant to family practice?". Family Practice 26 (5): 413–419. ISSN 0263-2136. PMC 2743732. PMID 19556336. doi:10.1093/fampra/cmp038. 
  9. ^ Van Dijk, Teun (1 בינואר 2005). "Critical discourse analysis". in Schiffrin, Deborah; Tannen, Deborah; Hamilton, Heidi E. The Handbook of Discourse Analysis. Malden, Massachusetts, USA: Blackwell Publishers Ltd. עמ' 352–371. ISBN 978-0-470-75346-0. doi:10.1002/9780470753460. 
  10. ^ Wortham, Stanton; Kim, Deoksoon; May, Stephen, eds. (2017). Discourse and Education. Cham: Springer International Publishing. ISBN 978-3-319-02242-0. doi:10.1007/978-3-319-02243-7. 
  11. ^ Hult, F.M. (2015). "Making policy connections across scales using nexus analysis". in Hult, F.M.; Johnson, D.C. Research Methods in Language Policy and Planning: A Practical Guide (מהדורה First). Chichester, West Sussex: Wiley. עמ' 217–31. ISBN 978-1-118-33984-8. OCLC 905699853. .
  12. ^ Breeze, Ruth (2013). Corporate Discourse. London: Bloomsbury Academic. ISBN 978-1-4411-7753-7. OCLC 852898361.