חרסוניסוס

עיירה ביוון

חרסוניסוס יוונית: Χερσόνησος (פירוש מילולי: חצי אי), מבוטא [xerˈsonisos]), היא עיירה ורשות מקומית בצפון כרתים, השוכנת לחוף הים האגאי שבים התיכון. שטח האזור כ-271 קמ"ר, ומתגוררים בו 26,717 תושבים (נכון ל-2011). העיר ממוקמת כ-25 ק"מ מזרחית להרקליון ומערבית לעיר אגיוס ניקולאוס. הרשות המקומית כוללת את חצי האי והנמל. מושבה של הרשות המקומית הוא בכפר גורנס, והיא כוללת גם את היישובים חרסוניסוס, אפיסקופי, גובס ומאליה. 

חרסוניסוס (רשות מקומית)
Χερσόνησος
אזור חרסוניסוס והנמל
אזור חרסוניסוס והנמל
מדינה יווןיוון יוון
מחוז כרתים
מחוז משנה הרקליון
שטח 271.6 קמ"ר
גובה 28 מטרים
 ‑ הנקודה הגבוהה 12
 ‑ הנקודה הנמוכה 0
אוכלוסייה
 ‑ ברשות המקומית 1,115 (נכון ל־2011)
 ‑ צפיפות 98 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 35°18′28″N 25°22′18″E / 35.3078°N 25.3718°E / 35.3078; 25.3718 
אזור זמן UTC+2
http://www.hersonissos.gr/en
אזור חרסוניסוס והנמל

היסטוריהעריכה

העיר העתיקה הייתה חשובה עבור הפרובינקיה הרומאית כרתים וקירנאיקה, ואף מוסדה בה בישופות. שמותיהם של חלק מהבישופים מתועדים במספר מסמכים עתיקים מהמאה החמישית עד השמינית לספירה.[1]

לאחר הכיבוש הוונציאני של כרתים ב-1212, התנהלה בחרסוניסוס בישופות של הכנסייה הלטינית. היא הופסקה עם כיבוש כרתים על ידי העות'מאנים ב-1669.

מ-1787 ועד היום מתנהלת באזור חרסוניסוס בישופות טיטולרית (שאינה אחראית על דיוקסיה) של הכנסייה הקתולית.

אתרים באזורעריכה

 
מזרקה רומאית בחרסוניסוס

האתר חשוב בעיר הוא נמל מתקופת יוון הקלאסית והביזנטית, שנבנה על שרידי הנמל מהתקופה הרומית. ברחוב הסמוך לים ניצבת מזרקה בצורת פירמידה רומית, המעוטרת בפסיפסים המתארים סצינות מעולם הדיג. בראש הגבעה הסלעית שמאחורי הנמל ניצבים חורבות בזיליקה נוצרית עתיקה, שרצפתה מעוטרת בפסיפסים.

באזור חרסוניסוס קיימים גם מספר אתרים ארכאולוגיים פרה-היסטוריים. אחד מהם הוא מקדש עתיק שהוקדש לאלה בריטומאריס, הממוקם כקילומטר מזרחית לעיר.

בימינו מהווה חרסוניסוס מוקד תיירותי, המציע פעילויות כגון צלילה, רכיבה על סוסים, טיולי הליכה, מצנחי רחיפה ופארקי מים. בנוסף, מצויים בה מוזיאונים להיסטוריה ותרבות עתיקה.

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מזג אוויר בחרסוניסוס - ממוצעי מזג אוויר בטבלה עבור העיירה חרסוניסוס באתר מזג האוויר הישראלי

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Michel Lequien, Oriens christianus in quatuor Patriarchatus digestus, Paris 1740, Vol.