טבילת ישו היא אירוע המוזכר בברית החדשה, שבו הטביל יוחנן המטביל את ישו במי נהר הירדן, ולאחר מכן ירדה עליו רוח הקודש. אירוע זה סימן את ראשית פעילותו הציבורית של ישו.

פסיפס מהמאה ה-5 בבית הטבילה הנאוני שברוונה, המתאר את טבילת ישו

תיאור הטבילה בבשורות עריכה

בבשורות הסינופטיות עריכה

שלוש הבשורות הסינופטיות - הבשורה על-פי מרקוס, וכן מתי ולוקאס שמושפעות ממנה - מתארות את אירוע הטבילה באופן דומה.

תחילה מוצגת דמותו של יוחנן בן זכריה, בן משפחה של ישו[1], כהן סגפן שהטיף לחזרה בתשובה וקרא לטבילה "לִסְלִיחַת חֲטָאִים". המונים שמעו לקריאתו וטבלו על ידו בנהר הירדן, ומכאן כינויו "יוחנן הַמַּטְבִּיל".

יוחנן ראה בעצמו את ה”קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר: פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה'”, עליו התנבא ישעיהו בתנ"ך[2], ובהתאם לא התיימר להיות משיח, אלא מבשר למישהו חזק ממנו העתיד לבוא, ”הוּא יִטְבֹּל אֶתְכֶם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ[3].

על רקע זה מתוארת פגישתו של יוחנן עם ישו, שאף הוא בא להיטבל:

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ מִנְּצֶרֶת אֲשֶׁר בַּגָּלִיל, וַיִּטָּבֵל עַל־יְדֵי יוֹחָנָן בַּיַּרְדֵּן.
וַיְהִי אַךְ־עָלֹה עָלָה מִן־הַמָּיִם, וַיַּרְא הַשָּׁמַיִם, וְהִנֵּה נִפְתְּחוּ; וְהָרוּחַ כְּיוֹנָה יֹרֶדֶת עָלָיו.
וַיְהִי קוֹל מִן־הַשָּׁמָיִם: "אַתָּה בְּנִי יְדִידִי, אֲשֶׁר רָצִיתִי־בוֹ."

Καὶ ἐγένετο ἐν ἐκείναις ταῖς ἡμέραις ἦλθεν Ἰησοῦς ἀπὸ Ναζαρὲτ τῆς Γαλιλαίας καὶ ἐβαπτίσθη εἰς τὸν Ἰορδάνην ὑπὸ Ἰωάννου. καὶ εὐθὺς ἀναβαίνων ἐκ τοῦ ὕδατος εἶδεν σχιζομένους τοὺς οὐρανοὺς καὶ τὸ πνεῦμα ὡς περιστερὰν καταβαῖνον εἰς αὐτόν· καὶ φωνὴ ἐγένετο ἐκ τῶν οὐρανῶν· σὺ εἶ ὁ υἱός μου ὁ ἀγαπητός, ἐν σοὶ εὐδόκησα.

הבשורה על-פי מרקוס, פרק א', פסוקים ט'-י"א, לפי תרגומו של פרנץ דליטש

מתי (פרק ג', פסוקים י"ג-י"ז) מתאר את האירוע באופן כמעט זהה למרקוס, ובנוסף מציין דו-שיח בין ישו ליוחנן, שלא מופיע בבשורות האחרות: לדבריו, בתחילה יוחנן ניסה להניא את ישו מלהיטבל, ואמר שהוא עצמו צריך שישו יטביל אותו ולא להפך, אך ישו השיב ליוחנן: ”הַנִּיחָה לִּי, כִּי כֵן נָאֲוָה לִשְׁנֵינוּ, לְמַלֵּא כָּל־הַצְּדָקָה” (שם, פסוק ט"ו), ויוחנן התרצה והטביל אותו. גם לוקאס (פרק ג', פסוקים כ"א-כ"ב) מתאר את הטבילה בצורה דומה למדי, אך תיאורו מתייחד בכך שרוח הקודש ירדה על ישו "בִּדְמוּת גּוּף" (σωματικῷ), וזאת לאחר שהתפלל.

לאחר הטבילה פנה ישו למדבר, ”וְהוּא מָלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ” (לוקאס ד' א'), שם התנסה בפיתוייו של השטן. יוחנן נכלא על ידי המלך הורדוס אנטיפס, ולאחר מכן אף הוצא להורג.

בבשורה על-פי יוחנן עריכה

הבשורה על-פי יוחנן לא מתארת את טבילתו של ישו במפורש, אך היא מתייחסת לאירוע בעקיפין (בפרק הראשון בה), בצורה שונה משלוש הבשורות האחרות.

יוחנן המטביל, שתואר כ”אִישׁ שָׁלוּחַ מֵאֵת הָאֱלֹהִים” (פסוק ו'), נשלח "לִטְבֹּל בַּמַּיִם", ואכן היה מטביל בבית עניה שמעבר לירדן. כאשר נציגי הפרושים שאלו אותו מדוע הוא עושה זאת, השיב להם יוחנן כי:

אָנֹכִי מַטְבִּיל בַּמָּיִם, וּבְתוֹכֲכֶם עוֹמֵד אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אֹתוֹ. הוּא הַבָּא אַחֲרַי אֲשֶׁר הָיָה לְפָנָי, וַאֲנִי נְקַלּתִי מֵהַתִּיר שְׁרוֹךְ נְעָלָיו.

המקור ביוונית קוינה
ἐγὼ βαπτίζω ἐν ὕδατι· μέσος ὑμῶν ἕστηκεν ὃν ὑμεῖς οὐκ οἴδατε, ὁ ὀπίσω μου ἐρχόμενος, οὗ οὐκ εἰμὶ [ἐγὼ] ἄξιος ἵνα λύσω αὐτοῦ τὸν ἱμάντα τοῦ ὑποδήματος.
הבשורה על-פי יוחנן, פרק א', פסוקים כ"ו-כ"ז

למחרת בא ישו אל יוחנן, ויוחנן קרא לו שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנֹּשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם” (פסוק כ"ט), והכריז כי ישו הוא אותו האיש "אֲשֶׁר הָיָה לְפָנָי" שעליו דיבר ביום הקודם, וכי כל מטרתן של ההטבלות שערך הייתה כדי לזהותו. יוחנן אמר גם שראה את רוח הקודש, ”כִּדְמוּת יוֹנָה, יֹרֶדֶת מִשָּׁמַיִם וַתָּנַח עָלָיו” (פסוק ל"ב), ולבסוף אף העיד כי ישו הוא בן האלוהים.

גם ביום שלאחר מכן קרא יוחנן לישו "שה האלוהים", ולמשמע דבריו עזבו את יוחנן שני תלמידיו, ביניהם אנדראס הקדוש (זהותו של התלמיד השני לא נחשפה, אך יש המשערים שזהו יוחנן כותב הבשורה בעצמו), והלכו אחרי ישו. כתוצאה מכך נוצר קשר בין ישו לבין פטרוס (אחיו של אנדראס), פיליפוס (שכנם של אנדראס ופטרוס), ונתנאל (אנ'), שהיו לחסידיו הראשונים של ישו.

זמן ומקום הטבילה עריכה

בבשורה על-פי לוקאס ישנה אקספוזיציה לפני סיפור הטבילה, הנותנת מידע לגבי הזמן והמקום בו התרחש:

וַיְהִי בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת טִיבַרְיוֹס קֵיסַר [...] הָיָה דְּבַר אֱלֹהִים אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־זְכַרְיָה בַּמִּדְבָּר, וַיָּבֹא בְּכָל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּקְרָא טְבִילַת הַתְּשׁוּבָה לִסְלִיחַת הַחֲטָאִים.

המקור ביוונית קוינה
Ἐν ἔτει δὲ πεντεκαιδεκάτῳ τῆς ἡγεμονίας Τιβερίου Καίσαρος, [...] ἐγένετο ῥῆμα θεοῦ ἐπὶ Ἰωάννην τὸν Ζαχαρίου υἱὸν ἐν τῇ ἐρήμῳ. Καὶ ἦλθεν εἰς πᾶσαν [τὴν] περίχωρον τοῦ Ἰορδάνου κηρύσσων βάπτισμα μετανοίας εἰς ἄφεσιν ἁμαρτιῶν
הבשורה על-פי לוקאס, פרק ג', פסוקים א'-ג'

אם סופרים את מלכותו של טיבריוס החל מה-17 בספטמבר 14, אז העניק לו הסנאט הרומי את התואר "אוגוסטוס", הרי שיוחנן החל להטביל בשנת 29 לספירה, וטבילת ישו לא יכלה להתרחש קודם לכן. עם זאת, ידוע גם כי ישו היה באותו זמן ”כְּבֶן־שְׁלשִׁים שָׁנָה” (לוקאס ג' כ"ג), ומאחר שהוא נולד עוד בחייו של הורדוס הגדול[4] (שמותו מתוארך לשנת 4 לפני הספירה), רבים סבורים שהטבילה התרחשה, למעשה, מוקדם יותר, ובהתאם מקדימים את ראשית מלכותו של טיבריוס (שאכן כיהן כפרינקפס עוד בחייו של קודמו, אוגוסטוס קיסר).

 
שרידי אתר טבילה עתיק בבית עברה, שהקימו נוצרים בתקופה הביזנטית מתוך אמונה כי שם נטבל ישו

לוקאס, ככתוב דלעיל, לא מציין היכן בדיוק הוטבל ישו: אם יוחנן בא וקרא לטבילה "בְּכָל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן", הרי שלכאורה טבילתו יכלה להתקיים בכל מקום בנהר. מרקוס מציין כי ”יוֹחָנָן הָיָה טֹבֵל בַּמִּדְבָּר” (מרקוס א' ד'), מה שמצמצם את האפשרויות לחלקו הדרומי והצחיח של הירדן, אך עדיין לא נותן מקום מדויק; אך בבשורה על-פי יוחנן, לאחר תיאור שיחתו של יוחנן המטביל עם נציגי הפרושים, נכתב כי:

כָּל זֶה קָרָה בְּבֵית עַנְיָה[5] מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה יוֹחָנָן מַטְבִּיל.

המקור ביוונית קוינה, לפי נוסח NA28[6]
ταῦτα ἐν Βηθανίᾳ ἐγένετο πέραν τοῦ Ἰορδάνου, ὅπου ἦν ὁ Ἰωάννης βαπτίζων.
הבשורה על-פי יוחנן, פרק א', פסוק כ"ח (תרגום חדש)

במאה ה-3 זיהה התיאולוג אוריגנס את בית עניה שמעבר לירדן עם בית עברה (Βηθαβαρά) שבפראיה, אשר הוזכרה בתנ"ך בתור בֵּית בָּרָה[7], ומוכרת כיום בשם הערבי אל-מע'טס (المغطس). למעשה, יש אף גרסאות של הברית החדשה בהן בפסוק דלעיל כתוב "בית עברה" (Βηθαβαρά) במקום "בית עניה" (Βηθανίᾳ). לימים הוקמו כנסיות במקום, וגם בקאסר אל-יהוד שמולו בגדה המערבית, והזיהוי מקובל על רוב הנוצרים.

חשיבות הטבילה בנצרות עריכה

הטבילה היא אחת מחמש אבני הדרך החשובות בחייו של ישו שספרי הבשורה מתייחסים אליהן, לצד ההשתנות, הצליבה, התחייה ועלייתו השמיימה. רוב הזרמים בנצרות רואים בטבילתו של ישו אירוע מכונן ובסיס לטקס הטבילה הנוצרי. בנצרות האורתודוקסית מציינים את הטבילה ב-6 בינואר, חג ההתגלות. בכנסייה הקתולית, בכנסייה האנגליקנית, בנצרות הלותרנית ובמספר זרמים נוספים בנצרות המערבית מציינים את החג בשבוע שלאחר מכן, כחג טבילת האדון.

הטבילה הייתה במשך מאות שנים נושא פופולרי באמנות הנוצרית במערב ובפרט בציור, והיא המקור לתיאורה של רוח הקודש בנצרות בדמות יונה.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא טבילת ישו בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הבשורה על פי לוקאס פרק א
  2. ^ ספר ישעיהו, פרק מ', פסוק ג'
  3. ^ הבשורה על-פי מרקוס, פרק א', פסוק ח', וכן מתי ג' י"א ולוקאס ג' ט"ז.
  4. ^ הבשורה על-פי מתי, פרק ב', פסוק א'
  5. ^ בתרגומו של פרנץ דליטש תועתק שם המקום כ"בֵית אֳנְיָה"
  6. ^ Ιωάννην 1
  7. ^ ספר שופטים, פרק ז', פסוק כ"ד