טוביה כהן

רופא יהודי בגרמניה

טוביה כהן (או: הכהן) או טוביה כץאיטלקית: Tobia moschide, מץ, ה' באדר ה'תי"ג, 1653ירושלים, 1729), הוא טוביה הרופא, רופא יהודי, בעל החיבור האנציקלופדי "מעשה טוביה".

טוביה כהן
לידה 1652
ממלכת צרפתממלכת צרפת מץ, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1729 (בגיל 77 בערך)
האימפריה העות'מאנית (1453–1844)האימפריה העות'מאנית (1453–1844) ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
לימודי רפואה אוניברסיטת פדובה, אוניברסיטת ברנדנבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים רופא סופר, רופא עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
איור מ"מעשה טוביה", המשווה את גוף האדם לבית בנוי

חייו

עריכה

טוביה נולד לאביו ר' משה ירמיה הכהן מנרול ולאמו פיגה. היה בן למשפחת רופאים יהודים. סבו אליעזר כהן (וועלשים) בא מצפת לפולין, בערך בשנת שנ"ג. אביו רבי משה ירמיה היה רבה של נארול, ולאחר פרעות ת"ח ת"ט נתמנה לרב במץ. הן האב הן הסב עסקו גם ברפואה. טוביה נולד במץ בעת כהונת אביו כרב העיר, ונתייתם מאביו (כבן שלש) ומאמו (כבן עשרה) בילדותו. וב-1673 נסע לפולין ולמד בקרקוב.

ובשנת 1678, החל בלימודי רפואה בתמיכת הנסיך הבוחר מברנדנבורג באוניברסיטת פרנקפורט דאודר, כאחד מן הסטודנטים היהודים הראשונים באוניברסיטאות גרמניה. ואחרי שלש שנים בשנת 1681 המשיך את לימודי הרפואה באוניברסיטת פדובה (אנ'), וקיבל תואר דוקטור לרפואה בהדרכת פרופסור קרלו רינלדיני (Carlo Rinaldini (1615-1698)) (איט') והפילוסוף (Nicholas Kalliakis) (אנ') ב-23 ביוני 1683.

הוא שימש כרופא בפולין ואחר כך עבר לאדריאנופול והיה רופא החצר של הסולטאנים העות'מאנים מהמט הרביעי, סולימאן השני, אהמט השני, מוסטפא השני ואהמט השלישי. ב-1714 עלה לארץ ישראל והתגורר בירושלים עד פטירתו ב-1729. בתו היחידה, ג'מילה, נישאה לרבי אברהם מיוחס.[1]

טוביה ידע שפות רבות, ובהן עברית, גרמנית, איטלקית, צרפתית, ספרדית, טורקית, לטינית, יוונית וערבית. ב-1707 פרסם בוונציה את חיבורו "מעשה טוביה". זהו חיבור אנציקלופדי מקיף העוסק בתאולוגיה, אסטרונומיה, רפואה והיגיינה, בוטניקה, גאוגרפיה ועוד, ובאופן נדיר לתקופתו מצורפים לו איורים מפורטים באנטומיה ובאסטרונומיה. חלקו השני של הספר מוקדש לחכמת הרפואה: על הטבע והמחלות, על חכמת הניתוח, מחלות קלות ובעיקר קצרת, מחלות נשים, תחלואי ילדים, מחלות המין, ושמות כל התרופות למחלות בשלוש לשונות.[2] הספר נכתב מתוך מגמה מפורשת לכסות על בערותם של היהודים, שעליה עמד מתוך ניסיונו שלו-עצמו למול הסטודנטים הגויים באוניברסיטאות. הוא התמודד בספר עם חידושי המדע המודרני שבזמנו, הגם שמסיבות דתיות לא הסכים לכולם. חלק הארי של הספר מוקדש לענייני אנטומיה, רפואה ומניעת מחלות (בעיקר מחלת הגזזת [Plica polonica] שנפוצה בזמנו בפולין); הוא ביקר בספרו את רפואת האליל והאמונות הטפלות שרווחו בתחום זה אצל יהודי פולין, וקרא לשמירה על היגיינה ולרפואה טבעית. הספר "מעשה טוביה" חזר ונדפס בכמה מהדורות במאות השנים הבאות; המהדורה השנייה, שנדפסה ביסניץ שבגרמניה ב-1721, נחשבת נקודת ציון בהשכלה המוקדמת בגרמניה. מלבד ספר זה, הוציא רבי טוביה את ספרו של אביו משה ירמיה הכהן מנרול 'ברכת טוב', עם הערות וחידושים שלו בשם 'כתר שם טוב'.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא טוביה כהן בוויקישיתוף
כתביו
מאמרים עליו ועל הגותו

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ראו הקדמה לספר דגלי אהבה, חלק א, עמ' 37, באתר אוצר החכמה
  2. ^ ד"ר א. גולדשטיין, ד"ר א. שכטר, "אוצר הרפואה והבריאות - לכסיקון רפואי", הוצאת דביר, תל אביב, 1955, פרק : "רופאים יהודים במשך הדורות", ערך : טוביה הרופא, עמוד 1506