פתיחת התפריט הראשי

ז'אן-תוֹמָא "טומי" אוּנגֶרֶרצרפתית: Jean-Thomas "Tomi" Ungerer;‏ 28 בנובמבר 1931 - 9 בפברואר 2019) היה סופר ילדים ומאייר צרפתי, שנודע גם כקריקטוריסט פוליטי וארוטי.

טומי אונגרר
Tomi Ungerer
Tomi Ungerer par Claude Truong-Ngoc novembre 2017.jpg
לידה 28 בנובמבר 1931
שטרסבורג, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בפברואר 2019 (בגיל 87)
קורק, אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מאייר, מעצב בולים, סופר ילדים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית, אנגלית, גרמנית, אלזסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות ילדים, ספרות ארוטית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות סטנלי השטוח עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מפקד בלגיון הכבוד (1 בינואר 2018)
מפקד מסדר האמנויות והספרות
אביר במסדר הדקל האקדמי
Saarland Order of Merit
צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג
פרס אנדרסן למאיירים (1998)
מפקד במסדר ההצטיינות הלאומי
חרט הכסף (1975)
Kiddo Leespluim (2004)
E.o.plauen Prize
Golden Pretzel
Prix de l’Académie de Berlin (2008)
www.tomiungerer.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

אונגרר נולד בשטרסבורג שבאלזס. אביו, תאודור, שהיה אמן, מהנדס ובונה שעונים, מת בהיותו ילד, בשנת 1936. לאחר פטירת האב עברה המשפחה לכפר קולמר שבאלזס. בשנת 1940 נכבשה אלזס על ידי הצבא הנאצי וסופחה לגרמניה. הגרמנים השליטו באזור את תרבותם, ובבית הספר נאלץ אונגרר לדבר גרמנית. לאחר שחרור חבל אלזס ב-1945 שב בית הספר לדבר צרפתית. חוויות אלו השפיעו על אונגרר, ומוטיבים של רב-תרבותיות ואינדיבידואליזם הפכו למאפיין של ספריו.

לאחר כישלונו בבחינות הבגרות בשנת 1950 נדד אונגרר ללפלנד, ולאחר מכן הצטרף לצבא צרפת באלג'יריה, אך שוחרר לאחר שלקה בבריאותו. בשנת 1953 שב לשטרסבורג וניסה להשתלב בבית הספר לאמנות שם, אך בעיות משמעת הביאו שוב להרחקתו. במשך מספר שנים נדד ברחבי אירופה, ובשנת 1956 הגיע לניו יורק.

כאמן צעיר הושפע אונגרר מאוד מהאיורים במגזין ה"ניו יורקר" ובמיוחד מעבודתו של סול סטיינברג. מיד עם הגיעו לניו יורק זכה להצלחה. בשנת 1957 פרסם את ספר הילדים הראשון שלו, "The Mellops Go Flying". הוא שימש כמאייר עבור מגזינים מובילים כ"ניו יורק טיימס", "אסקווייר", "לייף", "הארפרס בזאר" ו"וילג' ווייס", וכן אייר מסעות פרסום של חברות מובילות. בד בבד החל בפרסום קריקטורות וכרוזים הנוקטים בעמדה פוליטית שמאלית רדיקלית ומתנגדים למלחמת וייטנאם.

ב-1970 עבר לקנדה וחי בחווה מבודדת בנובה סקוטיה. ב-1975 עבר לאירלנד, ומאז חי שם עם משפחתו. במהלך הקריירה שלו הפך למאייר מוביל ואהוב, לקריקטוריסט משפיע ולסופר ילדים שפרסם עשרות ספרים. עיקר יצירתו לילדים פורסמה לפני 1974, ולאחריה הקדיש עצמו ליצירות למבוגרים, הנושאות לעיתים אופי פוליטי. לצד זאת, חלק ניכר מיצירתו מוקדש לארוטיקה ובמיוחד לנושא ה-BDSM. בשנת 1998 שב ליצור ספרי ילדים. בסך הכול פרסם כ-140 ספרים לילדים ולמבוגרים.

אונגרר הציג תערוכות יחיד במוזיאונים רבים בעולם, ובשנת 2007 נבנה מוזיאון בשטרסבורג המוקדש רק ליצירותיו. בשטרסבורג מוצגת גם "מזרקת יאנוס" שעיצב, מזרקה שהוקמה בשנת 1998 בעיצובו, על מנת לציין יובל 2,000 שנה להקמת העיר.

אחדים מספרי הילדים של אונגרר תורגמו לעברית, בתחילה בשנות ה-70, ולאחר מכן שוב בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 על ידי מיכאל דק בהוצאת צלטנר.

אונגרר נפטר ב-9 בפברואר 2019.

פרסים וכיבודיםעריכה

ספריועריכה

  • בני מלופ יוצאים לעוף (1957)
  • בני מלופ תרים אחר אוצר (1957)
  • קריקטור הנחש הטוב (1958. פרס פסטיבל האביב. תר' זינה ומנחם רגב, הוצאת עם עובד 1975; מיכאל דק, הוצאת צלטנר 2008)
  • בני מלופ יוצרים שמן (1958)
  • אדלייד (1959)
  • אמיל התמנון הטוב (1960. תר' בינה ואוריאל אופק, 1975)
  • חג-המולד אצל בני מלופ (1960)
  • רופוס (1961)
  • שלושת השודדים (1962. תר' מיכל ארצי, הוצאת עם עובד, 1983; מיכאל דק, הוצאת צלטנר 2005) — יתומה משפיעה על שודדים להקדיש שללם לילדים עזובים.
  • חת, שתיים, איפה הנעליים? (1964)
  • אורלנדו הנשר האמיץ (1966. תר' בינה ואוריאל אופק, הוצאת כתר 1977)
  • איפה אתה, חילזון? (1967)
  • איש הירח (1967. פרס פסטיבל האביב) — כיצד הצליח איש-הירח להערים על שוביו מכדור-הארץ.
  • העוג של זלדה (1967)
  • הכובע (1970)
  • אני פאפא הופ ואלה סיפוריי החביבים פחות-או-יותר (1971)
  • החיה המוזרה של מסייה ראסין (1971. פרס חלון-הראווה של ספרי-הילדים. תר' מיכל ארצי, הוצאת עם עובד 1983; מיכאל דק בשם החיה של מסייה רסין, 2006) — גמלאי לוכד "מפלצת" בגנו ומגלה לבסוף את זהותה הבלתי-צפויה.
  • הבקתה (1972)
  • אין נשיקה לאימא (1973)
  • ספר המעשיות של טומי אונגרר (1976)
  • פליקס (1998)
  • טורטוני טרמלו המוזיקאי המקולל (1998)
  • בונים חברים (2007. תרגום מיכאל דק, הוצאת צלטנר, 2009)
  • זלוטי (2009)
  • אוטו: אוטוביוגרפיה של דבון צעצוע (הוצאת צלטנר, 2014)

קישורים חיצונייםעריכה