טיגינה
טיגינה (ברומנית: Tighina, ברוסית: Бендеры – בֶּנדֶרי) היא עיר במולדובה, במפגש הנהרות דניסטר ובְק (Bâc). ב-1991 הצטרפה לרפובליקת טרנסניסטריה, המדינה הבלתי מוכרת שפרשה ממולדובה. אוכלוסיית העיר מנתה ב-2014 91,900 תושבים. במולדובה נחשבת בנדר (טיגינה) לרשות עירונית.
| |||
 | |||
| קתדרלת ההשתנות בעיר | |||
| מדינה |
 מולדובה | ||
|---|---|---|---|
| ראש העיר | ואלרי קירינצ'וק | ||
| מושל | ראש הממשלה | ||
| תאריך ייסוד | 1408 | ||
| שטח | 97.29 קמ"ר | ||
| גובה | 15 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 76,158 (2017) | ||
| קואורדינטות | 46°50′00″N 29°29′00″E / 46.833333333333°N 29.483333333333°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
היסטוריה
עריכהטיגינה ידועה מאז המאה ה-13. אז נקראה טיגוּן ושימשה נמל נהר לנסיכי מולדובה. היו לה קשרי מסחר עם ג'נובה ובתקופה מסוימת הייתה שם גם מושבת מסחר ג'נובזית. העיר מצוינת על ידי הנסיך המולדבי אלכסנדרו הטוב ב-1408, כישוב גבול בשם טיאגיאנקצ'ה, במסמך המיועד לסוחרים מלבוב.
ב-1538 נכבשה על ידי צבא הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר ושמה שונה לבנדר.
הנסיך המולדבי אנטיוך קנטמיר פיתח מאוד את העיר בתחילת המאה ה-18. בשנים 1709–1713 שימשה כמקלט למלך שוודיה קרל ה-12, שנמלט מהרוסים אחרי שנוצח בקרב פולטבה.
במהלך מלחמות רוסיה טורקיה בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 נפלה העיר שלוש פעמים לידי הרוסים, ונכבשה סופית על ידם ב-1812, במלחמת רוסיה-טורקיה.
ב-1918 הייתה בנדרי לחלק מרומניה, וב-1940, בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, נכבשה על ידי ברית המועצות וצורפה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של מולדובה.
ב-1941 צבא רומניה נכנס בחזרה לבסרביה לפי הסכם ברית עם גרמניה. טיגינה נכבשה על ידי הכוחות הגרמנים והרומנים ב 21 ביולי 1941 . ב 31 באוגוסט 1941 נחתם בעיר הסכם טיגינה בין השלטונות הרומנים ובין השלטונות הגרמנים, שבו סוכמו סמכויות הניהול בידי הרומנים של "טרנסניסטריה" (השטח שנכבש שבין הנהרות בוג ודניסטר, ושימש את הרומנים כשטח ריכוז אליו יגרשו את יהודי בסרביה ובוקובינה) וסוכמו זכויותיהם של הגרמנים בחבל זה.[1]
ב-1944 לאחר שינוי המגמה במלחמה נכבשה על ידי הצבא הסובייטי וחזרה שוב לברית המועצות במסגרת הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של מולדובה.
ב-1991, עם הכרזת עצמאות מולדובה, פרשה עם טירספול וריבניצה מהמדינה החדשה והצטרפה לרפובליקת טרנסניסטריה. בשנת 1992 העיר הייתה במרכז הקרבות בין מולדובה לבין הצבא של טרנסניסטריה. בתמיכה של חיילי הצבא הרוסי שהיו בעיר, הכוח המקומי הצליח להדוף את המתקפה של מולדובנים. עם זאת לעיר נגרם נזק כבר לרכוש, תשתיות עירוניות והיו קורבנות בין תושבי העיר. בהתאם להסכם להפסקת הלחימה העיר נשארה בידי טרנסניסטריה.
יהודים
עריכהיהודים החלו להתיישב בעיר בסוף המאה ה-18 .
בשנת 1814, רבי אריה ליב (ורטהיים), נכד הבעל שם טוב (שם משפחתם וורטהיים כשם סבם המפורסם רבי שמשון וורטהיימר מווינה), נשלח על ידי הרב מאפטא לכהן ברבנות בנדרי כדי להפיץ את תורת החסידות במדינת בסרביה (נפטר בשנת 1853). לאחר פטירתו, המשיכו בניו את שושלת רבני וורטהיים, במשך 4 דורות עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. רבני משפחת וורטהיים היו מקורבים לתנועת המזרחי והיו ציונים.
- בנו רבי שמעון שלמה וורטהיים (נפטר בשנת 1864) כיהן כאדמו"ר בקהילת בנדרי לאחר פטירתו של אביו.
- בנו רבי יצחק וורטהיים (נפטר בשנת 1910) כיהן כאדמו"ר בקהילת בנדרי לאחר פטירתו ל אביו.
- בנו רבי שמעון שלמה וורטהיים. נחשב לרבם של חסידי בסרביה. ביקר בארץ ישראל. נפטר בשנת 1925. כיהן כאדמו"ר בקהילת בנדרי לאחר פטירתו של אביו.
- בנו רבי אריה לייב וורטהיים. נולד בשנת 1855. נהרג בשנת 1920, במהלך פרעות פטליורה בבורחו מקייב לבנדרי. כיהן כאדמו"ר בקהילת בנדרי לאחר פטירתו של אביו.
- בנו רבי יוסף וורטהיים, נולד בשנת 1882. כיהן באדמו"ר בקהילת בנדרי וכן בפולין. בשנת 1946 עלה לישראל ובה נפטר. מחתניו היה הרב שמעון אפרתי.
בסוף המאה ה-19 – תחילת המאה ה-20 נרשם גידול משמעותי במספר היהודים, אשר נבע מהגירתם מפולין לבסרביה. תוך פחות מ50 שנה הוכפל כמעט פי ארבעה מספר היהודים בעיר – מכ 4500 איש בשנת 1861 לכ 20,000 בשנת 1910, אז היוו היהודים כ 35% מאוכלוסיית העיר.
בשנת 1940, לאחר העברת בסרביה לשליטת ברית המועצות, יהודים אמידים ומרבית רבני העיר נאסרו והוגלו לסיביר. לאחר הפלישה הנאצית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941 הצליחו חלק מיהודי העיר להתפנות מזרחה, אך רובם נשארו בעיר. מיד לאחר כיבוש טיגינה על ידי הכוחות הגרמנים והרומנים ב 21 ביולי 1941, רוכזו כל היהודים של העיר בגטו. מאות יהודים הוצאו להורג במבצר בנדר.
העיר שוחררה מהכיבוש הנאצי על ידי הצבא האדום באוגוסט 1944 . לאחר שחרור העיר חזרו אליה היהודים שהצליחו להימלט לפני הכיבוש וגם ניצולים ממחנות העבודה בטרנסניסטריה.
לפי מרשם האוכלוסין שנערך בשנת 1959 התגוררו בעיר 5986 יהודים. במהלך שנות ה-70 עזבו חלק את העיר ועלו לישראל או הגרו לארצות הברית. לפי מרשם האוכלוסין האחרון, שנערך בברית המועצות בשנת 1989 התגוררו בטיגינה 4595 יהודים.
בשנת 1992, לאחר פרוץ הקרבות בין צבא מולדובה לבין הבדלנים של טרנסניסטריה ארגנה הסוכנות היהודית בשיתוף עם רבה הראשי למולדובה הרב זלמן אבלסקי שדאגו לסייע לנמלטים הרבים במבצע לחילוץ היהודים מאזור הקרבות - כ 1500 איש מיהודי העיר הועלו לישראל וחלקם התיישבו בקישינב הבירה.
עם תום המלחמה וכינון הרפובליקה העצמאית של טרנסניסטריה המשיכה הגירת היהודים מהעיר. נכון לשנת 2004 נותרו בעיר כ 400 יהודים.
הפדרציה היהודית בהנהגת השליח הרב זלמן אבלסקי הרב הראשי למולדובה, הקימו בית כנסת ומרכז חסד לרווחת הקהילה היהודית בטיגינה.
ילידי עיר מפורסמים
עריכה- אמיל קונסטנטינסקו – נשיא רומניה בשנים 1996 – 2000.
- ברוך אגדתי – צייר, רקדן, מאבות תעשיית הקולנוע והמחול בארץ ישראל.
- זרובבל גלעד – משורר ישראלי.
- לב ברג – גאוגרף וזואולוג סובייטי נודע
- יהושע מאַניק – משורר יידיש.
- יז'י ניימן – מתמטיקאי וסטטיסטיקאי אמריקאי, מפתח הלמה של ניימן-פירסון.
- זינא רבינוביץ' – סופרת יידיש.
- לײבל טױביש - סופר יידיש.
ערים תאומות
עריכה
ראו גם
עריכה- דינמו בנדר - קבוצת הכדורגל העירונית
קישורים חיצוניים
עריכה
- אתר העיר בנדרי (ברוסית)
- על מבצר בנדרי ועל העיר (באנגלית)
- אתר העיר בנדרי (באנגלית)
- משה תמרי (עורך), ספר יזכור לקהילת בנדרי, בספריית העיר ניו יורק, תל אביב: ועד יוצאי בנדרי בישראל, תשל"ה 1975
- טיגינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בנדרי (מולדובה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ אביגדור שחן, בכפור הלוהט - גיטאות טרנסניסטריה, תל אביב: בית לוחמי הגיטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988, עמ' 135
- ^ "Gli Ultimi Sovietici, IlTascabile.com". ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה)