טיוטה:יוסי בנאי שר ברסאנס: אין אהבות שמחות

אין אהבות שמחות - יוסי בנאי שר ברסאנס
אלבום אולפן מאת ז׳ורז׳ ברסאנס
יצא לאור 1969
סוגה פופ, פולק, קנטרי בלוז
שפה עברית
אורך 35:21
חברת תקליטים הד ארצי
הפקה בני אמדורסקי
כרונולוגיית אלבומים של יוסי בנאי
רומנסרו ספרדי
(1969)
יוסי בנאי שר ברסאנס: אין אהבות שמחות
(1969)
הגורילה - יוסי בנאי שר ברסאנס בהופעה
(1969)

יוסי בנאי שר ברסאנס - אין אהבות שמחות הוא אלבום של הזמר והיוצר יוסי בנאי, בשיתוף פעולה עם מתרגמים ישראלים שונים, בהפקת בני אמדורסקי ובעיבוד וניצוח של סטו הכהן ואלכס וייס.

האלבום, שיצא לאור בשנת 1969, הוא גרסה מוקלטת של חלק ממופע חי בעל אותו שם שהעלה בנאי באותה שנה בתיאטרון בימות. הוא מכיל שניים עשר שירים מתורגמים מתוך רפרטואר יצירותיו העשיר והמגוון של הזמר-יוצר (Singer-Songwriter) הצרפתי ז׳ורז׳ ברסאנס (Brassens). בנאי הגה את הרעיון, יזם את המופע והקליט את האלבום לאחר שבחר את השירים בעצמו ופנה אל נעמי שמר, דן אלמגור, שמעון בר, עמוס קינן ויעקב שבתאי כדי שיתרגמו את השירים שבחר.[1]

״אין אהבות שמחות״ הוא האלבום הראשון בסדרת אלבומים בהם בנאי שר גרסאות כיסוי מתורגמות לשיריו של ברסאנס. חציה השני של ההופעה הוקלט לאלבום ״ הגורילה – יוסי בנאי שר ברסאנס בהופעה״, שיצא באותה שנה. אלבום שלישי בשם ״יוסי בנאי שר ומספר ברסאנס״ יצא בשנת 1997. על שלושת אלה נוסף גם אלבום כיסויים מתורגמים לשיריו של הזמר הבלגי ז׳אק ברל, ״אם נדע לאהוב - משירי ז'ק ברל״, שיצא בשנת 1984.[2]

מיזם ייבוא השנסונים הצרפתיים והנגשתם לקהל הישראלי ביסס את בנאי כסמל של התרבות הצרפתית-השאנסונית בתרבות הישראלית ובזמר העברי בארץ.[3]

התפתחותו של בנאי כסמל התרבות הצרפתית התרחשה במקביל לשליטתה באספקטים שונים במרחב הישראלי של אמצע שנות העשרים כשבמוזיקה בנאי לא היה היחיד ששאב השראה; להקות וזמרים רבים יצרו גרסאות עבריות לשאנסונים צרפתיים באותה התקופה.
במקביל לכך, ניכרה שליטת הצרפתית גם במרחב הממשלתי-רשמי כשפה רשמית שהופיעה בין היתר בדרכונים ומסמכים רשמיים. כל זאת נבע מתוך כינון יחסים דיפלומטיים הדוקים בין ישראל לצרפת, בעיקר בשנות החמישים, אותם הגדירה ההיסטוריונית מרים רוסמן ככאלה ש״חרגו מהמסגרת המקובלת של יחסים בין מדינות והיה מעורב בהם תמיד מרכיב של תשוקה.״[4]

סקירה כללית

עריכה

חמישה מתרגמים תרגמו את השירים ולכן האלבום מאופיין בגיוון סגנוני שנובע מגישות תרגומיות שונות. יש בהם כאלה שנאמנים יותר ופחות למקור כשעל עטיפת האלבום נכתב ״עיבוד לעברית״ (Adaptation en Hebreu) ולא ״תרגום לעברית״, כך שמלכתחילה הפרויקט לא מתיימר לשחזר במדויק את הגרסאות הצרפתיות בעברית אלא לייצר עיבודים מעוברתים, מותאמים לקהל הישראלי.

גישת ההתאמה לקהל דובר העברית מתבטאת גם בסגנון של בנאי עצמו. בהופעה הוסיף בנאי קטעי מעבר והסבר ואת השירים מלווים כלי נגינה שמקנה להם נופך קברטי שלא אפיין את ברסאנס, שנהג לדקלם את השירים יותר מאפשר לשיר אותם והופיע מלווה בגיטרה בלבד.[5]

על יצירת המופע והאלבום סיפר בנאי שהתקשה למצוא תמיכה – מפיקים ואמרגנים צפו לו כישלון ועל כן סרבו להשתתף בהוצאתו לפועל. למרות הסירובים המופע עלה לבמות ואף זכה להצלחה חסרת תקדים. באותו ראיון הדגיש בנאי כי הוא ״שגריר של ברסאנס בארץ ולא הגרסה העברית שלו.״ [6]

הצילומים על גבי עטיפת האלבום הם של אלונה אינשטיין ואלכס אגור.

שירי האלבום

עריכה

כל השירים באלבום נכתבו והולחנו על ידי ברסאנס למעט שניים - אין אהבות שמחות שכתב לואי אראגון (Aragon) ושוב כמו אתמול שכתב פול פורט (Fort).

1. צייד הפרפרים (Chasse aux papillons|La chasse aux papillon) — 2:33
תרגום: שמעון בר.
2. לאיש חסדי (Chanson Pour L'auvergnat) — 3:23
תרגום: נעמי שמר
3. פרח בדמות פרה (Une Jolie Fleur) — 3:04
תרגום: נעמי שמר
4. הקברן (Le Fossoyeur) — 2:25
תרגום: שמעון בר
5. שם רע (La Mauvaise Réputation) — 2:22
תרגום: דן אלמגור
6. סיפור העץ הגדול (Le Grand Chêne) — 3:24
תרגום: שמעון בר
7. המטריה (La Parapluie) — 2:25
תרגום: נעמי שמר
8. לא אבקש את ידך (La Non Demande En Mariage) — 3:45
תרגום: נעמי שמר
9. כמו בובה (Comme une sœur) — 2:44
תרגום: יעקב שבתאי
10. שוב כמו אתמול (Comme Hier) — 2:07
תרגום: נעמי שמר
11. נעשיתי כזה קטן (Je me suis fait tout petit) — 3:34
תרגום: נעמי שמר
12. אין אהבות שמחות (Il N'y A Pas D'amour Heureux) — 3:35
תרגום: נעמי שמר

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

שירי המקור

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ פטימר, דודי. ״אהבה בת 90: בחזרה לסיפורו של יוסי בנאי.״ מעריב, 19 במרץ, 2022.
  2. ^ חנני, יואב. ״18 שנה לפטירתו: ׳שבת עברית׳ מצדיעה ליוסי בנאי.״ מעריב. 17 במאי, 2024.
  3. ^ פטימר, דודי. ״במלאת 90 להולדתו: הקשר הצרפתי של יוסי בנאי.״ מעריב. 09 באפריל 2022.
  4. ^ רוסמן, מרים. ״יחסי צרפת-ישראל: מקום המדינה עד לפרשיית ספינות שרבורג.״ תל-אביב, רסלינג, 2014.
  5. ^ זהר, איתמר. ״כשיוסי בנאי פגש את ז׳ורז׳ ברסאנס.״ הארץ. 09 ביולי 2018.
  6. ^ פן, רחל. ״מז’ורז’ ברסאנס לאין אהבות שמחות (1969) ולערב שירי ברסאנס (1983).״ מתוך ליריקה ולהיט. עריכה: זיוה בן פורת. תל-אביב, הקיבוץ המאוחד, 1989: 110-141.