טיוטה:מירלה פרני

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות
פרמטרים [ פרסים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

תבנית {{אישיות}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

מירלה פרני (Mirella Freni),OMRI,נולדה בשם מירלה פרגני (Mirella Fregni) ב-27 בפברואר 1935– 9 בפברואר 2020.^[1] היתה זמרת סופרן אופרה איטלקיה.

היא הייתה "ילדת פלא", לאחר שהופיעה בציבור כבר בגיל עשר בתחרות RAI בשירה Un bel dì vedare ממדאם בטרפליי. היא שרה בכל הזדמנות וכשפגש אותה ברומא בנימינו גיגלי,הוא יעץ לה להתמסר ללמודי שירה.

הבריטון, שהיה ידוע בתחילת המאה העשרים, ג'יג'י ברטזוני, היה המורה שלה. בליווי על פסנתר של מאסטרו לאונה מג'ירה, שהיה בעלה והמאמן המוזיקלי שלה בעשרים וחמש השנים הראשונות של הקריירה, שנמשכה 50 שנים. במהלכן הופיעה במרבית בתי האופרה הגדולים. היא זכתה לתשומת לב בינלאומית בפסטיבל גלינדבורן, שם הופיעה בתור צרלינה ב"דון ג'ובאני" של מוצרט ואדינה ב"שיקוי האהבה" של דוניצטי.

פרני מזוהה עם תפקידה של מימי ב"לה בוהם" של פוצ'יני. הופיעה בתפקיד זה מ-1957 עד 1999, ברב הבמות החשובות בעולם. שרה בלה סקאלה במילאנו ובאופרה הממלכתית של וינה ב-1963, בניצוחו של הרברט פון קאראיאן. היא ביצעה את התפקיד בסרט של ההפקה ובהופעת הבכורה שלה במטרופוליטן אופרה בניו יורק בשנת 1965. בתקליטורי DVD המוקדמים ביותר, של אופרות, היא גילמה את הדמויות שלה בצורה משכנעת הן במשחק והן בשירה. פרני הייתה נשואה שנים רבות לבס הבולגרי ניקולאי גיאורוב, איתו הופיעה והקליטה. ההספד שלה מהניו יורק טיימס מתאר אותה כ"פרימדונה איטלקית שאין כמותה". ^[1]

נולדה במודנה, גדלה עם לוצ'יאנו פברוטי, והרבתה להופיע איתו על הבמה. היא למדה פיתוח קול תחילה אצל דודה, דנטה ארקלי, אחר כך אצל לואיג'י ברטזוני ואטורה קמפוגאליאני. מאוחר יותר היא שינתה את שמה מתוך מחשבה שיהיה קל יותר לבטאו. פרני ערכה את הופעת הבכורה שלה באופרה בתיאטרון המוניציפאלי בעיר הולדתה ב-3 במרץ 1955 בתור מיקאלה באופרה "כרמן" של ביזה. מאוחר יותר היא נישאה למורה שלה, הפסנתרן והבמאי לאונה מג'ירה; לבני הזוג הייתה בת. פרני חידשה את הקריירה שלה בשנת 1958 כאשר ביצעה את מימי ב"לה בוהם" של פוצ'יני בתיאטרון רג'יו בטורינו, שרה בעונת 1959–60 באופרה הלאומית ההולנדית. פריצת הדרך הבינלאומית שלה הגיעה בפסטיבל גלינדבורן, שם הופיעה ב-1960 כצרלינה ב"דון ג'ובאני" של מוצרט, לצד ג'ואן סאתרלנד בתור דונה אנה, וב-1962 בתור סוזנה ב"נישואי פיגארו", וכאדינה בשיקוי האהבה, בבימויו של פרנקו זפירלי .

ב-1961 הופיעה פרני לראשונה בבית האופרה המלכותי בלונדון בתור נאנטה ב "פאלסטף" של ורדי. היא נכנסה לתפקיד ננטה בלה סקאלה במילאנו במקום רנטה סקוטו. ב-31 בינואר 1963, הופיעה שם כמימי, בהפקה שהועלתה על ידי פרנקו זפירלי ובניצוחו של הרברט פון קאראיאן. היא הפכה לאחת הזמרות האהובות על המנצח באופרות ובקונצרטים. ההפקה הוצגה באופרה הממלכתית של וינה באותה שנה וקצרה שבחים. והיא הופיעה שם באחד-עשר תפקידים, כולל התפקיד הראשי של מאנון לסקו מאת פוצ'יני, ואמיליה בסימון בוקנגרה של ורדי.

ב-29 בספטמבר 1965, הופיעה לראשונה במטרופוליטן אופרה בניו יורק, שוב בתפקיד מימי, עם ג'יאני ריימונדי כרודולפו, שגם לו היתה זו הופעת הבכורה שלו באולם. המבקר אלן ריץ' כתב בניו יורק הראלד טריביון :

Miss Freni is—well, "irresistible" will do for a start. Beautiful to look at, and actress of simple naturalness and overwhelming intelligence, she used voice and gesture to create a Mimì of ravishing femininity and grace. The voice itself is pure and fresh, operating without seam from bottom to top, marvelously colored at every point by what seems to be an instinctive response to the urging of the text.^[2]

מאוחר יותר הופיעה שם בתור אדינה בשיקוי האהבה של דוניצטי, ליו בטורנדוט של פוצ'יני, מרגריט ב-פאוסט של גונו. יוליה ברומאו ויוליה. בתור סוזנה, מיקאלה ומנון לסקו. בשנה שלאחר מכן היא שרה שוב את מימי בהופעת הבכורה שלה בפילדלפיה, עם פלביאנו לאבו בתור רודולפו. מתחילת שנות ה-70 ועד שנות ה-80, פרני שרה תפקידים בעיקר ברפרטואר של ורדיː כולל אליזבטה בהפקתו של ג'ון דקסטר של דון קרלו, דסדמונה באותלו (לצד ג'ון ויקרס), אמיליה בסיימון בוקנגרה, אלווירה בבימוי לוקה רונקוני של ארנני, ליאונורה בכחו של גורל, והתפקיד הראשי של אאידה ביוסטון ב-1987. היא הופיעה כטוסקה של פוצ'יני רק בהקלטה. כמנון לסקו בעונת 1990 של המטרופוליטן אופרה, והקליטה את מאדאם בטרפליי ואת שלושת התפקידים של איל טריטיקו.

פרני בחרה את תפקידיה בקפידה, ואמרה בראיון: "אני נדיבה במובנים רבים, אבל לא כשאני חושבת שזה יהרוס את הקול שלי. יש זמרים שחושבים שהם אלים שיכולים לעשות הכל. אבל תמיד הייתי כנה עם עצמי ועם עצמי ועם היכולות שלי".^[1] היא סירבה להצעותיו של קאראיאן לתפקיד ליאונורה בטרובדור של ורדי ולתפקיד הראשי ב"טורנדוט" של פוצ'יני. אלווירה בארנאני הושרה בפיה בפעם אחת בלה סקאלה, ולמרות הצעות לשיר את התפקיד במקומות נוספים, ויתרה. היא מעולם לא שרה את צ'ו צ'ו סאן על הבמה. הקליטה אותה פעמיים, לא כולל את הסרט מאדאם בטרפליי משנת 1975, לצד פלסידו דומינגו, בניצוח של קאראיאן ובבימוי ז'אן פייר פונל. היא גילמה את סוזנה בסרט נוסף של פונל, נישואי פיגארו, בו הופיעו גם דיטריך פישר-דיסקאו, קירי טה קנאווה והרמן פרי.

ב-1978, לאחר שנישואיה למג'ירה הסתיימו בגירושין, היא נישאה לניקולי גיארוב, אחד הבסים האופראיים המובילים של התקופה שלאחר המלחמה. יחד הם ייסדו את Centro Universale del Bel Canto, בווינולה,ליד מודנה, שם החלו לתת כיתות אמן ב-2002. לאחר מותו של גיארוב ב-2004, פרני ואחרים המשיכו בעבודתם לשימור מסורת הבל קאנטו, ולימדו זמרים צעירים מרחבי העולם.

פרני הרחיבה את הרפרטואר והסגנון שלה במהלך שנות ה-90 עם אופרות ברוח וריזמו איטלקי. לקחה על עצמה את התפקידים הראשיים של אדריאנה לקוברר מאת פרנצ'סקו סילאה במילאנו, פריז, ברצלונה וניו יורק, ואת פדורה של אומברטו ג'ורדנו בלונדון, מילאנו, ניו יורק, טורינו, ברצלונה וציריך. בשנת 1997, היא ביצעה את מאדאם סנס ג'אן של ג'ורדנו בתיאטרון מאסימו בליני.^[3] בתקופה זו שרה באופרות רוסיות, כמו טטיאנה של צ'ייקובסקי ביבגני אונייגין, ליסה בפיק דאם, ויאנה ב'הבתולה מאורליאנס'. פרני סיימה את הקריירה המקצועית שלה על הבמה, כשהופיעה בתפקיד המתבגרת ז'אן ד'ארק בגיל 70 באופרה הלאומית של וושינגטון ב-11 באפריל 2005. באותה שנה חגגה המטרופוליטן (שם שרה במאה וארבעים הצגות) את יום השנה הארבעים להופעת הבכורה שלה בתיאטרון ההוא בגאלה מיוחדת ("קונצרט יום השנה החגיגי של מירלה פרני"), שהייתה הופעתה האחרונה.

הקריירה של מירלה פרני התאפיינה בשכלול מתמשך ובלימוד של טכניקות ווקאליות ושל פרשנות בימתית. בין הפרשנויות המוערכות ביותר, זו של לה בוהם של פוצ'יני, בולטת עד כדי כך שהיא נחשבת לאחת ה"מימיים" המובהקות של המאה ה-20.

נפטרה ב-9 בפברואר 2020 בביתה במודנה. לדברי המנהל שלה, היא מתה "לאחר מחלה ניוונית ארוכה וסדרה של ארועי שבץ מוחי".^[1] ב-12 בפברואר, ארונה הועבר מבית הלוויות לתיאטרון קומונלה מודנה למחווה פומבית ולאחר מכן הועבר בתהלוכה לקתדרלת מודנה, שם התקיימה ההלוויה.^[4]

אותות כבוד

לפרני הוענק אות מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של איטליה בדרגת אביר הצלב הגדול בשנת 1990, ואות לגיון הכבוד הצרפתי במרץ 1993. בשנת 1995, היא מונתה למפקדת במסדר האמנויות והספרות.^[5] אוניברסיטת פיזה העניקה לה תואר כבוד בשנת 2002 על "תרומתה הגדולה לתרבות האירופית". ב-2009 הועלתה לדרגת קצינה בלגיון הכבוד.^[6]

בהופעה של פדורה במטרופוליטן אופרה ב-26 באפריל 1997, הענק לפרני מפתח העיר ניו יורק על ידי ראש העיר דאז, רודולף וו. ג'וליאני.^[7]

בשנת 2005, המטרופוליטן אופרה חגגה 40 שנה להופעת הבכורה שלה באולם ו-50 שנה להופעותיה על הבמה בקונצרט חגיגי מיוחד בניצוחו של ג'יימס לוין.^[8]

וידאו

The Metropolitan Opera Centennial Gala (1983), DVD של דויטשה גרמופון, 00440-073-4538, 2009
The Metropolitan Opera Gala 1991, Deutsche Grammophon DVD, 00440-073-4582, 2010

הפניות

לקריאה נוספת

פרני, מירלה (1990); Mio Caro Teatro (זיכרונות מירלה פרני)
Magiera, Leone (1990); מירלה פרני Universal Music MGBמסת"ב 88-7592-083-4

קישורים חיצוניים

זמרת הסופרן מירלה פרני והבס ניקולאי גיאורוב / שתי שיחות עם ברוס דאפי bruceduffie.com

Mirella Freni </img>
Mirella Freni
שני ראיונות עם מירלה פרני וניקולאי גיאורוב, 10 בדצמבר 1981 ו-14 בנובמבר 1994
כל הקלטות מירלה פרני operadepot.com
פרני שר מירלה פרני, בביצוע Freni sings "Si mi chiamano Mimì", La Scala, 1965, סרטון באתר יוטיוב
מירלה פרני, בביצוע Aida with Freni, Domingo, Wixell. Houston 1987, סרטון באתר יוטיוב
מירלה פרני (אורכב 31.03.2014 בארכיון Wayback Machine) </link> . Imgartists.com. אוחזר ב-27 ביוני 2015.
מירלה פרני modenabelcanto.it

^ ¹ ² ³ ⁴ Tommasini, Anthony (9 בפברואר 2020). "Mirella Freni, Matchless Italian Prima Donna, Dies at 84". The New York Times. נבדק ב-9 בפברואר 2020 – via NYTimes.com. {{cite news}}: (עזרה)
^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Met 1965
^ Foletto, Angelo (1997-06-11). "La Diva Mirella Freni Irresistibile Madame". la Repubblica. נבדק ב-2020-03-21.
^ "Mirella Freni funerali oggi, in Duomo per l'ultimo saluto". Quotidiano.net. 2020-02-12 – via MSN Notizie.
^ "Ordre des Arts et Lettres". Le Monde. 1995-02-23.
^ "Applausi per il soprano Mirella Freni Ora è Ufficiale della Legion d'onore". Il Resto del Carlino. 2009-04-15.
^ "Performance details (CID:328090) of Fedora, April 26, 1997, Metropolitan Opera
^ Tommasini, Anthony (2005-05-14). "For Freni, 50 Years Onstage Is Prelude". The New York Times. נבדק ב-2020-03-21.

[nytimes-1] ¹ ² ³ ⁴ Tommasini, Anthony (9 בפברואר 2020). "Mirella Freni, Matchless Italian Prima Donna, Dies at 84". The New York Times. נבדק ב-9 בפברואר 2020 – via NYTimes.com. {{cite news}}: (עזרה)

[Met_1965-2] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Met 1965

[3] Foletto, Angelo (1997-06-11). "La Diva Mirella Freni Irresistibile Madame". la Repubblica. נבדק ב-2020-03-21.

[4] "Mirella Freni funerali oggi, in Duomo per l'ultimo saluto". Quotidiano.net. 2020-02-12 – via MSN Notizie.

[5] "Ordre des Arts et Lettres". Le Monde. 1995-02-23.

[6] "Applausi per il soprano Mirella Freni Ora è Ufficiale della Legion d'onore". Il Resto del Carlino. 2009-04-15.

[7] "Performance details (CID:328090) of Fedora, April 26, 1997, Metropolitan Opera

[8] Tommasini, Anthony (2005-05-14). "For Freni, 50 Years Onstage Is Prelude". The New York Times. נבדק ב-2020-03-21.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]