טרור ורשתות חברתיות

טרור ורשתות חברתיות מקיימים יחסי גומלין ביניהם. ארגוני טרור משתמשים באינטרנט וברשתות החברתיות מקוונות כדי להפיץ את מסריהם, לגייס תמיכה וחברים חדשים, להפיץ פחד וחרדה בקרב אויביהם, לספק הדרכות בטקטיקות ונשק ולתקשר בחשאי לפעילות מתואמת. במקביל מנסות חברות הטכנולוגיה, מדינות וארגונים שונים לפגוע ביכולתם של ארגוני הטרור לנצל את הרשתות החברתיות לצרכיהם.

הרשתות החברתיות מתאפיינות כגורם שעוקף את כלי התקשורת המוסדרים ומאפשרות הפצה של תכנים רדיקליים יותר, בעיקר בקרב צעירים, ומאפשר לתאם התארגנויות המוניות שהן אנטי ממסדיות או לא חוקיות, מבלי יכולת של הממסד לפקח על התכנים.

כדי להתמודד עם הבעיה בוצעו לאורך השנים פתרונות שונים, למשל חקיקה או שימוש בכלים טכנולוגים, אולם לכל אחד מהפתרונות חסרונות המאפשרים לתומכי הטרור להמשיך ולנצל את הרשתות החברתיות למטרתם. לצד זאת, שיתופי פעולה רחבי היקף כן הצליחו ליצור צמצום משמעותי בהפצת תכני תמיכה בטרור ברשתות החברתיות.

התפתחות התופעה

כבר בראשית דרכן של הרשתות החברתיות כגורם משמעותי באינטרנט, במהלך העשור הראשון של המאה ה-21, התגבר בהדרגה השימוש של ארגוני הטרור באמצעי התקשורת האלו. כבר בשלב מוקדם יחסית הייתה אל-קאעדה פורצת דרך בתשומת הלב שהקדישה לאינטרנט, בשאיפה להיבנות כאירגון טרור גלובלי. האירגון גיבש אסטרטגיה מוסדרת לגבי אופן השימוש באינטרנט, אם כי בשלב זה הרשתות החברתיות עדיין לא היו במוקד תשומת הלב של הקמפיין המקוון של ארגוני הטרור.

כאשר הרשתות החברתיות הפכו לגורם רב השפעה על השיח העולמי, הפך דאעש לארגון פורץ דרך בכך שעשה בהן שימוש כדי להגיע לתפוצה בינלאומית רחבה. בארגון הפיקו קמפיין רב-לשוני שיועד לרשתות החברתיות ובו קטעי וידאו, תמונות, כתבי-עת בהפקה עצמית ועוד. פעילותו הענפה של הארגון בטוויטר סייעה לו למתג את עצמו במערב כארגון הטרור הגלובלי המוכר ביותר וסייעה להצלחתו בגיוס חברים חדשים. (על פי הערכות של האו"ם, כ-25,000 לוחמים ממדינות אחרות שהיגרו כדי להצטרף למאבק המזוין של הארגון). כחלק מקמפיין זה הפיקו דאעש סרטוני הוצאה להורג באיכות טכנית גבוהה, שנועדו ליצור זעזוע בקרב הצופים ולהגביר את העניין והשיח סביבם ברשתות החברתיות. השימוש הרב ברשתות החברתיות ניתק את התלות בין ארגוני טרור לאמצעי תקשורת מסורתיים, למשל, בין אל-קאעדה לאל-ג'זירה, שפירסם את התעמולה של ארגון הטרור באופן מסודר.

בשלב מוקדם יותר של האינטרנט, אחת הגישות הנפוצות בציבור המערבי לגבי העולם המקוון, הייתה שראוי לשמור אותו נקי מהתערבויות של ממשלות וגורמים מפקחים, אולם גישה זו השתנתה בהדרגה.

מחקר שבדק את היקף התמיכה הפומבית בדאע"ש בשנת 2014 מצא בטוויטר למעלה מ-46,000 חשבונות שתמכו בארגון בבירור, ועוד כ-90,000 מקרים גבוליים יותר. שנה זו הייתה שנת השיא של התמיכה הפומבית בארגון, ואחריו החלה טוויטר במהלך משמעותי של השעיית חשבונות, כך שכבר בשנת 2015 חוקרים העריכו שתומכי דאעש בטוויטר נאלצו להקדיש זמן רב יותר לבנייה מחודשת של רשתות הפצת המידע שלהם, לעומת זמן הפצת התעמולה עצמו. לצד זאת, בשלב זה הפעולות התמקדו בדאע"ש וההשפעה על ארגוני טרור אחרים הייתה קטנה יותר.

במהלך העשור השני של המאה ה-21 התאגדות של מספר רשתות חברתיות בולטות יצרה שיתוף פעולה במטרה לחסום תכנים המיוצרים על ידי ארגוני טרור ותכנים התומכים בארגונים אלה.

בעקבות המאמצים של הרשתות החברתיות למנוע פרסומים פוגעניים השתנו שיטות העבודה של אירגוני הטרור. במקום להפיץ את התכנים עצמם הם החלו לספק קישורים חיצוניים בלבד. בנוסף הם העבירו חומרים לגופים קטנים יותר דוגמת Justpaste.it , אשר להם חסרו המשאבים הנחוצים לצורך הסרה של תכנים בעייתיים. בהמשך עברו התכנים באמצעי תקשורת פופולריים אך גלויים פחות, דוגמת קבוצות וואטסאפ, קבוצות סגורות בפייסבוק ובהמשך גם בטלגרם, שהפכה להיות פלטפורמה דומיננטית, בין היתר בעקבות האפשרות למחוק לצמיתות הודעות לאחר צפייה. חלק מהתכנים אף עברו לדארקנט.

פעולותן של הרשתות החברתיות בנושא טרור

הרשתות החברתיות פועלות למען שתי מטרות - מניעת העלאה של תוכן התומך בטרור ואם הדבר אינו אפשרי - הסרתם של תכנים אלו במהירות האפשרית.

תנאי השירות של הרשתות החברתיות המובילות אוסרים על הפצה של תכני טרור. בפייסבוק, למשל, מוגדר האיסור להשתמש בפלטפורמה כדי לארגן או לתמוך בפעילות פלילית הגורמת נזק פיזי או כספי לאנשים או לעסקים. כמו כן אסור לייצר איום פיזי על יחידים או אירועים שמטרתם לחגוג. הכללים של טוויטר אוסרים על קידום מטרות בלתי חוקיות לרבות טרור, ואסור עבור ארגונים המקדמים אלימות נגד אזרחים. בקווים המנחים לקהילה של יוטיוב נקבע כי ארגוני טרור אינם רשאים להשתמש בפלטפורמה לכל מטרה שהיא, כולל גיוס כספים, וכן נאסרה הפצה של תוכן המסית לאלימות או מביע שמחה לאיד בעקבות ביצוע מעשי טרור.

רשתות חברתיות משקיעות משאבים בניסיון לצמצם את השימוש בהן לצורכי טרור. בין היתר מתבצע שימוש נרחב בכלים של בינה מלאכותית שמבצעים הסרה וחסימה אוטומטית של תכנים שנקשרים להפצת טרור, על פי קריטריונים שהן עצמן מגדירות. שימושים נפוצים לכלי בינה מלאכותית כוללים הסרה של תמונות או סרטונים שזוהו כתוכן תומך-טרור, ניתוח טקסטים, הסרת תכנים הקשורים למשתמש שזוהה כתומך-טרור וזיהוי חשבונות חדשים שנוצרו על ידי משתמשים שנחסמו בעבר. שימוש בכלי בינה מלאכותית עלול לגרום גם לתופעות לא רצויות, שמועצמות בגלל הקושי להגדיר מה הוא "טרור". למשל, על רקע לחץ של ממשלת סוריה לחסום תכני טרור הסיר כלי אוטומטי מיוטיוב תיעוד של מלחמת האזרחים בסוריה, וכך אבד מידע שעשוי היה לשפוך אור על הפרות זכויות האדם שהתרחשו בזמן המלחמה.

לכלים של הבינה המלאכותית ישנן מגבלות בהבנת הקשרים, ולכן מאפשרות הרשתות החברתיות לגולשים לסמן תוכן כ"תומך טרור", ומנסות לעודד אותם באמצעים שונים לסייע באיתורו של התוכן. בנוסף, מאפשרות הרשתות החברתיות הליך של "ערעור" על ההחלטות האוטומטיות כך שייבחנו גם על ידי גורם אנושי, אפשרות שנאלצות חברות הטכנולוגיה להגביל מפאת משאבי כוח האדם שברשותן. נסיבות אלו הובילו לגורמים שונים לקרוא לצורך להשקיף את שיקולי האלגוריתם שלפעמים מקבל סדרה של המוני החלטות מוטעות בלי יכולת לבקר זאת באופן ציבורי או מחקרי. עם זאת, גם התוכניות להגביר את השקיפות אינן חפות מחסרונות מעשיים, כך למשל, חשיפה ציבורית של האלגוריתם עלול להיות מנוצל לרעה על ידי הטרוריסטים עצמם שימצאו דרכים לעקוף את הסרת התכנים.

עד שנת 2016 לכל אחת מהרשתות החברתיות הבולטות הייתה מדיניות מעט שונה בנוגע להגדרת תוכן כ"תומך טרור", מה שאפשר לארגוני טרור שנחסמו באחת מהרשתות להמשיך לפעול באחרות. בשנת 2016 הודיעו פייסבוק, טוויטר, יוטיוב ומיקרוסופט על יצירת מאגר משותף של תכנים המיוצרים על ידי ארגוני טרור או למטרת תמיכה בהם, מה שמאפשר לרשתות לחסום במקרים רבים תוכן בעייתי מראש - עוד לפני שהועלה לפלטפורמה. עד ליוני 2018 הצטרפו למאגר עוד 9 חברות נוספות, ביניהן אינסטגרם ולינקדאין.

פעולות לאומיות

התמודדות ברמה הלאומית מול ביטויי תמיכה בטרור היא נושא שמוצא את מנגנוני החקיקה במתח בין שמירה על חופש ביטוי וחירות הפרט לבין שאיפה להבטיח ביטחון לאזרחים. מתח זה מועצם עקב כך שבין הסכמה בינלאומית ברורה לגבי ההגדרה של טרור, כאשר בצדדים שונים של סכסוך לעיתים המצדדים במחנות השונים יימצאו באי-הסכמה לגבי האם פעולותיהם נחשבות "טרור".

בשנת 2018 פיתחה ממשלת בריטניה כלי לניתוח השמע והגרפיקה של תכנים במטרה לאתר תוכני תעמולה של המדינה האסלאמית. על פי טענת משרד הפנים הבריטי, הכלי יכול לזהות 94% מהתכנים הרלוונטיים. בריטניה הייתה בין המדינות שקראה לחברות הרשתות החברתיות לאפשר דלת אחורית עבור הרשויות לטיפול בתכנים של ארגוני טרור.

מספר גופים, דוגמת קרן האינטרנט האירופית החלו לפעול לכינון יזמה בינלאומית משותפת לחסום תכני טרור באינטרנט.

תופעה מקבילה היא לחץ של ממשלות שונות להסרת תכנים של גורמים יריבים לממשל, בטענה שאלו מקדמים טרור, גם אם אינם כאלו.

טרור ורשתות חברתיות בישראל

דו"ח שפרסם המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לגבי "אינתיפאדת היחידים" שהחלה שנת 2015 הציג את הרשתות החברתיות כגורם שאיפשר למעשה את גל הטרור. על פי הדו"ח, הן סייעו בהפצת שמועות ושקרים, רטוריקה שמטרתה לעורר זעם המוני, הדרכות מעשיות לביצוע מעשי טרור יעילים, מודלים לחיקוי ותמריצים חברתיים לבצע פעולות טרור. גם החמאס וגם הפת"ח אמנם קידמו באופן רשמי מחאות המוניות, אולם הפת"ח - על אף שבמקרים מעטים קידמו חשבונותיו מסרים המעודדים שימוש באלימות, דוגמת יידוי אבנים - היה מתון משמעותית לעומת החמאס וגורמים אחרים שריכזו את השיח הקיצוני והאלים ביותר. סרטוני תעמולה רבים הופצו ברשתות החברתיות בספטמבר 2015, כאשר חלקם שמו דגש על קריאות לצופים לנקוט בפעולה דוגמת "קבלו את ההחלטה בעצמכם, אל תחכו למנהיגים" או פניית "מתי תביע את זעמך?". במקרים רבים הופיעה הסכין ככלי ששימוש בו עשוי להביא לשינוי, ובמקרים מסוימים הוצגה מפורשות דקירת יהודים או חיילים כמעשה המתבקש. בהמשך התגברה מגמה זו בסרטונים שהפיץ החמאס ברשתות החברתיות. סרטונים רבים בשבועות אלו היו מצוירים וכוונו לקהל צעיר, ואחרים יועדו במיוחד עבור נשים. הרשתות החברתיות הבליטו תכנים אלו, תוך התאמתם לקהלים אותם היה עניין מיוחד לשלהב.

בתקופת המהומות בישראל ב-2021 ההשפעה של הרשתות החברתיות על הטרור הפכה להיות נושא מרכזי בשיח התקשורתי וקיבלה את הכינוי העיתונאי "אינתיפאדת הטיקטוק" או "טרור הטיקטוק" - זאת על אף שטיקטוק לא הייתה הפלטפורמה העיקרית ששימשה לקידום מעשי טרור, אלא ככל הנראה טלגרם. משטרת ישראל והשר לביטחון פנים באותה עת, אמיר אוחנה, התייחסו לרשתות החברתיות כאל גורמים מעודדי הסתה. במהלך המהומות זיהה מיזם המחקר הישראלי פייק ריפורטר קבוצות של יהודים שקראו למעשי אלימות ולפגיעה ברכוש של אזרחים ערבים. מרבית הפעילות הזו בוצעה על ידי עשרות קבוצות סגורות, בעיקר בטלגרם. הוצגו אלפי סרטונים ובהם אלימות מפורשת, חדשות כזב ומעשי בריונות. בעקבות הניתוח בזמן אמת, סגרו גורמים מהרשות המבצעת חלק מקבוצות אלו כבר במהלך גל המהומות, ועל פי עדויות ברשתות החברתיות גם ביצעו מעצרים.

בחלק מהסרטונים שהפכו ויראלים בטיקטוק ובפלטפורמות רשת אחרות נראו ערבים כשהם תוקפים ומשפילים בעיקר אנשים בעלי חזות חרדית. אלה שנתפסו הואשמו בתקיפות ממניע גזעני.