יבגני פרימקוב

יבגני פרימקוב
Евгений Максимович Примаков
לידה	29 באוקטובר 1929; קייב, ברה"מ
פטירה	26 ביוני 2015 (בגיל 85); מוסקבה, רוסיה
מדינה	ברית המועצות, רוסיה
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
השכלה	Moscow Institute of Oriental Studies (1953); הפקולטה לכלכלה אוניברסיטת מוסקבה (1956) ;
מפלגה	מולדת – רוסיה כולה
	11 בספטמבר 1998 – 12 במאי 1999; (244 ימים)
	→ ויקטור צ'רנומירדין סרגיי סטפאשין ←
	9 בינואר 1996 – 11 בספטמבר 1998; (שנתיים)
	→ Andrey Kozyrev איגור איוואנוב ←
	18 בינואר 2000 – 7 בדצמבר 2003; (3 שנים)
פרסים והוקרה
	פרס ברית המועצות (1980); מסדר דנאקר (22 בדצמבר 2005); מסדר דוסטיק, דרגה 1 (2007); מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 5 (27 באוקטובר 2004); עיטור אלכסנדר נבסקי (2014); מסדר הידידות של בלרוס (22 במרץ 2005); Order of Friendship of Tajikistan (1999); פרס הפדרציה הרוסית (2013); מסדר אל-קודס (2014); מדליית הזהב של לומונוסוב (2008); עיטור הכבוד של טרנסניסטריה (2009); עיטור אות הכבוד (1985); העיטור על השירות למען המולדת דרגה שנייה (1998); פרס דמידוב (2012); עיטור מסדר המולדת דרגה ראשונה (2009); עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית (1995); עיטור הידידות בין העמים (1979); עיטור הדגל האדום של העמל (1975); אות ההצטיינות של הרפובליקה האוסטרית; עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית; מסדר ברנרדו או'היגינס; מסדר "מפתח הידידות"; אות הצלב המוזהב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית; מסדר הנסיך הקדוש דניאל של מוסקבה; נשק הכבוד; מדליית ותיק העמל; מדליה להנצחת 850 שנים לייסוד מוסקבה; תעודת ההערכה של ממשלת הפדרציה הרוסית; מדליית "20 שנים לעצמאות רפובליקת קזחסטן"; מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין; מסדר הנסיך הקדוש דניאל של מוסקבה, דרגה 1; מסדר התהילה והכבוד של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית; פרס שירות הביטחון הפדרלי הרוסי; מסדר "אל-פחר"; Grand Cross of the Order Bernardo O'Higgins; תעודת הוקרה נשיאותית של הפדרציה הרוסית; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;

אין לבלבל ערך זה עם הערך "יבגני אלכסנדרוביץ' פרימקוב".

יבגני מקסימוביץ' פרימקוב (ברוסית: Евгений Примаков; ‏29 באוקטובר 1929, קייב, אוקראינה – 26 ביוני 2015) היה מדינאי יהודי רוסי ממוצא אוקראיני (שמו המקורי - יונה פינקלשטיין)^[1], שר החוץ הרוסי לשעבר (1996–1998), ראש ממשלת רוסיה (1998–1999), ראש המינהל הראשי הראשון של הק.ג.ב. ושירות הביון המרכזי של ברית המועצות הראשון (מ-1991 עד 1996).

מעט מאוד ידוע על אביו, שנהרג כנראה במהלך הטיהורים הגדולים. אמו הייתה רופאה. למרות היותו יהודי, פרימקוב לא היה חבר באף ארגון יהודי ברוסיה. פרימקוב נחשב למומחה בינלאומי לענייני המזרח התיכון, והיה ראש הדסק העיראקי של הקג"ב הסובייטי. מאז יוני 2011 עמד בראש חברת גלונאס, החברה האחראית על מערכת הניווט הלווייני של רוסיה.

קורות חיים

נעוריו והשכלתו

פרימקוב נולד בקייב, באוקראינה הסובייטית וגדל בטביליסי, גאורגיה. הוא קיבל השכלה גבוהה במכון ללימודים מזרחיים במוסקבה ועבד באוניברסיטת מוסקבה.

כעיתונאי וכאיש ביון

מ-1956 עד 1970 היה עיתונאי עבור הרדיו וכתב לענייני המזרח התיכון של העיתון "פראבדה", שלימים היה לעורכו הראשי. בעת עבודתו ככתב המזרח התיכון שיתף פעולה עם המינהל הראשי הראשון של הקג"ב (סוכנות הביון הסובייטית) במשימות מודיעיניות, כששם הצופן שלו היה "מקסים".

כחוקר בכיר במכון לכלכלה עולמית ויחסים בינלאומיים, פרימקוב נכנס לחברה המדעית ב-1962. מ-1970 עד 1977 שירת כסגן מנהל המכון לכלכלה עולמית ויחסים בינלאומיים של האקדמיה הסובייטית למדעים. מ-1977 עד 1985 היה מנהל המכון ללימודים מזרחיים של האקדמיה למדעים של ברית המועצות. באותו הזמן גם היה סגן ראשון ליושב ראש ועדת השלום הסובייטית, ארגון חזית תעמולתי של הקג"ב. ב-1985 חזר למכון לכלכלה עולמית ויחסים בינלאומיים והיה מנהלו, עד 1989.

כמדינאי

יבגני פרימקוב החל להיות מעורב בפוליטיקה ב-1989 כאשר היה ליו"ר מועצת הברית של הסובייט העליון של ברית המועצות, אחד משני בתי הפרלמנט הסובייטי. מ-1990 עד 1991 היה ראש המועצה הנשיאותית של מיכאיל גורבצ'וב. הוא היה נציגו המיוחד של גורבצ'וב בעיראק, בפרוץ מלחמת המפרץ הראשונה, פרימקוב ניהל אז שיחות עם סדאם חוסיין. לאחר כישלון ניסיון הפוטש באוגוסט 1991, פרימקוב היה לסגן ראשון של ראש הקג"ב ולאחר הקמת הפדרציה הרוסית, הוא היה לראש שירות הביון החיצוני של רוסיה, תפקיד שמילא ברציפות עד 1996.

כשר חוץ וראש ממשלה

מינואר 1996 עד ספטמבר 1998 היה שר החוץ הרוסי והיה שותף פעיל מאוד במדיניות החוץ של רוסיה. הוא הוביל מהלך נרחב בתקופת ילצין לחידוד מורת רוחה של רוסיה מהתפשטות ברית נאט"ו ומהניסיון לצרף מדינות מזרח-אירופאיות לארגון. בתקופתו רוסיה חתמה על אמנת הייסוד של נאט"ו ליחסים ושיתוף פעולה ביטחוני עם רוסיה, מה שציין את סיום האיבה של המלחמה הקרה. בנוסף לכך, פרימקוב הוא ממעוררי הדיון הבינלאומי אודות תפקידה של ארצות הברית בעידן הפוסט-סובייטי. הוא היה גם ממנסחי "דוקטרינת פרימקוב" הדוגלת בהתפשטות השפעתה של רוסיה על מדינות המזרח התיכון והרפובליקות הסובייטיות לשעבר. עקרונית, פרימקוב היה אנטי-מערבי והוא היה ממקדמי רעיון BRIC - ברית אסטרטגית משותפת בין הודו, סין ורוסיה. ברזיל הצטרפה בשל ההתפתחות האדירה שעברה כלכלתה בעשורים האחרונים.

בשנת 2003 ביקר מספר פעמים בבגדאד כנציגו המיוחד של ולדימיר פוטין במטרה למנוע את פלישת ארצות הברית למדינה. בשנת 2004 העיד מטעם ההגנה במשפטו של סלובודן מילושביץ'.

בשנים 2001–2011 היה ראש הלשכה למסחר.

פטירתו

ב-26 ביוני 2015 הוא נפטר לאחר מחלה ממושכת והוא בן 85. ב-29 ביוני נערך טקס אשכבה וטקס הלוויה ממלכתי והוא נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה.

מורשתו וזכרו

"דוקטרינת פרימקוב" (שנוסחה על ידו) הדוגלת בהתפשטות השפעתה של רוסיה על מדינות המזרח התיכון והרפובליקות הסובייטיות לשעבר, מהווה את דרך הפעולה העיקרית של השלטון הרוסי והיא אבן-דרך במדיניות החוץ הרוסית מאז שנת 2000.

אחת מספינות הטילים של הצי הרוסי הנמצאת בבנייה צפויה להיקרא "יבגני פרימאקוב", כך על פי הצעתו של פוטין.

בשנת 2014, לקראת חגיגות 85 של פרימקוב הטלוויזיה הוקרן סרט של סרגיי בריליוב על חייו.