יגאל שילון
יגאל שילון (23 באפריל 1946 – 6 בנובמבר 2024) היה איש טלוויזיה וקולנוע ישראלי. נודע בעיקר בזכות יצירת, בימוי והנחיית תוכנית המתיחות "פספוסים", ששודרה במשך כעשור וחצי, בערוץ 2 בזכיינית רשת.
.jpg) | |
| שילון ב-1991 | |
| לידה |
23 באפריל 1946 תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
6 בנובמבר 2024 (בגיל 78) תל אביב-יפו, ישראל |
| שם לידה |
יגאל שולקיס |
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל |
| תקופת פעילות | 1980–2024 (כ־44 שנים) |
| מקצוע | במאי, מפיק, מנחה טלוויזיה |
| צאצאים |
ירון שילון |
| מספר צאצאים | 4 |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
הסמל המסחרי והאייקוני שלו, עם הסיגר שבפיו, כיכב פעמים רבות בפרומואים לתכנים שונים שעסקו בו.
ביוגרפיה
עריכהשילון נולד בשם יגאל שולקיס בתל אביב, בנם השני של שלמה שולקיס ופניה (לבית מוכיח), בני מעמד הפועלים שעלו ממזרח אירופה. למד בתיכון עירוני ד' שבעיר (בין השאר, עם מני פאר, דודו טופז, וטוביה צפיר). סיים תואר ראשון בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון, במסגרת העתודה האקדמית, אך העדיף לעסוק בתחום הבמה.
אחיו הגדול הוא מנחה הטלוויזיה דן שילון, ואחייניתו היא מנחת הרדיו והטלוויזיה עדי שילון.
קריירה קולנועית
עריכהבשנות ה-80 ביים מספר סרטי קולנוע ישראליים, רובם סרטי מתיחות בתחום ה"מצלמה הנסתרת". הראשון שבהם היה "חייך אכלת אותה", אותו עשה יחד עם יהודה ברקן בשנת 1980[1]. שילון עשה עוד שני סרטי מתיחות עם ברקן: "המתיחה הגדולה" (1984)[2] ו"ניפגש בסיבוב" (1986)[3]. בשנת 1985 היה שותף לסירטו של יהודה ברקן "קומפוט נעליים", כאשר הגדרת תפקידו הייתה יועץ[4]. בין השנים 1986 ל-1990 ביים שילון את סדרת הפרסומות למעדן "מילקי"[5], שם השתתפו חלי גולדנברג, אביבה פז וכן בר רפאלי בילדותה. כמו כן ביים את הסרט "עבודה בעיניים" (1988) בכיכובם של צמד הבטלנים[6], אותם אף ליווה במסגרת הנסיעה לבריסל כאשר יצגו את ישראל באירוויזיון 1987 עם "שיר הבטלנים". ב-1989 השתתף בסרט המתיחות "אחד באפריל".
קריירה טלוויזיונית
עריכה
לאחר קריירת הקולנוע עבר שילון בשנת 1989 לטלוויזיה, תחילה לתוכניתו הלילית של גבי גזית "סופ סופ" בערוץ הראשון, בה הציג קטעי פספוסים מתוך צילומים של תוכניות טלוויזיה מהארץ ומן העולם. במקביל הגיש פינה בתוכנית "רואים 6/6" בטלוויזיה החינוכית, שבה הציג קטעי וידאו ביתיים המכילים פספוסים. לאחר מכן הגיש עם אלי יצפאן את התוכנית "פספוסים פלוס" בשנת 1991. בשנת 1993, החל להנחות את תוכנית המתיחות "מועדים בשמחה" בערוץ הראשון אשר התמקדה במתיחות של ידוענים ישראלים שונים. בשנת 1994 עברה מועדים בשמחה לערוץ 2[7]. החל מ-1994 הנחה וביים במשך 14 שנה את תוכנית המתיחות הפופולרית "פספוסים" בשידורי רשת בערוץ 2, אשר הייתה המשך לקריירת בימוי סרטי המתיחות שלו.
בשנת 2003 שילון יצר וביים את תוכנית הטלוויזיה "המופע של סטיב"[8] אשר נוצרה בהשראת הסרט "המופע של טרומן" ומסגרתה אדם לוהק לכאורה לצוות השחקנים של טלנובלה ישראלית חדשה, אך בפועל היא חלק ממתיחה ממושכת שנמשכה חודש שלם.
בשנת 2012 חזר שילון לטלוויזיה בתוכנית "סתאאאם!" של ערוץ הילדים, שהיא תוכנית המשך של "פספוסים", לצד עודד פז, דנה פרידר ואחרים[9].
בשנת 2013 שילון ביים וערך את תוכנית המתיחות "אמבוש" בהנחייתו של עפר שכטר אשר שודרה בערוץ 10[10].
בשנת 2015 יצר שילון את השעשועון "תראו מי שואל" בערוץ 10 אשר הונחה על ידי מולי שולמן.
עיסוקים נוספים
עריכהלצד הקריירה בטלוויזיה, עסק שילון בחידוני כפל לשון שנקראו "שילונדע", אותם פרסם בתחילה בתוכנית "הלילה" עם גבי גזית, ופרסם בהמשך מדי שבוע בעיתון "ידיעות אחרונות" ולאחר מכן בשבועון "פנאי פלוס". האיורים של שילונדע נוצרו על ידי המאייר שי צ'רקה.
חיים אישיים
עריכהבשנת 1972 התחתן עם זהבה, אשר עבדה כדיילת באל על ולאחר מכן שימשה כיו"ר סניף תל אביב-יפו של ארגון ויצו. בני הזוג התגוררו בתל אביב. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים: אייל - שהיה עורך בתוכנית פספוסים, ירון - במאי טלוויזיה וקולנוע, תמר ומיכל - מפיקת פוסט ומפיקה בפועל בתוכניות טלוויזיה.
בינואר 2022 חשף שילון כי בעקבות נפילה בביתו הפך למרותק לכיסא גלגלים[11]. חייו לאחר הפציעה תועדו בסרט "הפספוס של חיי" אשר שודר בקשת 12, אותו שילון ביים יחד עם ארז טל[12]. באותה שנה שילון הנחה את התוכנית "חוזרים לפספוסים" אשר שודרה ברשת 13[13].
שילון נפטר ב-6 בנובמבר 2024 בבית החולים איכילוב בתל אביב[14] והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.
קישורים חיצוניים
עריכה
- יגאל שילון, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
יגאל שילון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יגאל שילון, באתר MusicBrainz (באנגלית)- יגאל שילון, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- חיפוש יגאל שילון בעיתונות יהודית היסטורית
- הוא חוזר: יגאל שילון ינחה תוכנית חדשה, באתר מאקו, 9 באוגוסט 2010
- עפר סקר, יגאל שילון: "מתיחות זה ז'אנר שתמיד היה ותמיד יהיה", באתר וואלה, 28 בדצמבר 2012
- שגיא בן נון, יגאל שילון: "אף פעם לא הייתה לי תשוקה למתוח", באתר וואלה, 11 ביוני 2015
- "מצאתי את עצמי על הרצפה, עם ראש פתוח, הכל מלא דם", באתר מאקו, 23 בינואר 2022
מורן שריר, יגאל שילון היה איש הבידור האמיתי האחרון, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ אלוף המתיחות אכל אותה..., מעריב, 24 באפריל 1980
- ^ החיים לא שחורים, מקסימום כהים, חדשות, 16 במרץ 1984
- ^ קולנוע, חדשות, 28 במאי 1986
- ^ אם כל כך טוב, למה כל כך רע?, חדשות, 27 באוקטובר 1985
- ^ מערכה שלוש, חדשות, 13 ביולי 1993
- ^ עבודה עברית, מעריב, 18 במרץ 1988
דני ורט, קולנוע - העבודה היא חיינו - "עבודה בעיניים״ (1988), כל העיר, 25 במרץ 1988 - ^ התוכנית "מועדים לשמחה" של יגאל שילון עוברת לערוץ 2, הארץ, 4 באוגוסט 1994
- ^ רותה קופפר, הפספוס של סטיב, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2003
אורן פרסיקו, סטיב? מקסימום סילבן, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2003 - ^ עפר סקר, יגאל שילון: "מתיחות זה ז'אנר שתמיד היה ותמיד יהיה", באתר וואלה, 28 בדצמבר 2012
- ^ אורי ערן, אמבוש: עפר שכטר עושה יגאל שילון, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2013
- ^ רן בוקר, יגאל שילון חושף את מצבו הרפואי: "נפלתי. אני משותק", באתר ynet, 23 בינואר 2022
- ^ אלון עידן, הסרט על יגאל שילון היה טקס אשכבה לטלוויזיה, באתר הארץ, 26 בינואר 2022
- ^ ניר וולף, סוף-סוף יש בפריים טיים אדם נכה ולא לצורכי פריק שואו, באתר ישראל היום, 20 באפריל 2022
- ^ רן בוקר, איש הטלוויזיה יגאל שילון הלך לעולמו בגיל 78, באתר ynet, 6 בנובמבר 2024