יהדות מוינשט

קיימות עדויות לכך שראשיתה של יהדות מוינשט היא במחצית הראשונה של המאה ה-18. יעקב פסנתיר מצא בבית העלמין הישן של מוינשט מצבה מ-1840 והאדריכל ע. ארנט מצא שתי מצבות מהשנים 1748 ו-1787. התיישבות היהודים במקום כרוכה במציאת מקורות של נפט גולמי, שהיהודים היו הראשונים בניצולם. היישוב מוינשט עצמו נוסד ב-1781.

החכם (שוחט) ממוינשט, ציור של שטפאן לוקיאן

העלייה הראשונהעריכה

בשנת 1882, לאחר קונגרס פוקשאן, הקונגרס הראשון של חובבי ציון, החליטה קבוצה של 30 משפחות חסידים מהעיר מוינשט ברומניה, לעלות לארץ ישראל ולעסוק בחקלאות. הם שלחו את נציגם, דוד שוב, אליו הצטרף האיכר דוד בוקששתר, לאתר מקום מתאים להתיישבות.

ב-24 ביולי 1882 רכש דוד שוב, כנציג חבורה יישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת אדמה, את הקרקעות שהיו חלק מאדמות גיא אוני ואדמות נוספות מהכפר ג'עוני. בחודש אוגוסט 1882, יצאה האוניה "טטיס" מנמל גאלאץ ועליה עשרות משפחות נוספות. במהלך ההפלגה פרץ סכסוך על רקע דתי בין הנוסעים - יהודי מוינשט היו קפדנים יותר במצוות הדת מיהודי גאלאץ - לכן נפרדו הקבוצות[1]. מרבית יוצאי מוינשט ירדו בחוף ביירות ובמסע רגלי בעזרת חמורים ופרדות הגיעו לצפת וממנה לגיא אוני. הם החליטו לשנות את שם המקום לראש פינה וזו הייתה פתיחת העלייה הראשונה.

ארגון הקהילהעריכה

הקהילה היהודית במוינשט התארגנה ב-1885 והיא כללה חמישה בתי כנסת, מקווה טהרה, בית ספר לבנים, שנוסד ב-1893 ובית ספר לבנות, שנוסד ב-1896. בשלהי המאה ה-19 נוסדו במוינשט החברות "אהבת אחים" ו"דגל האחווה", שנועדו לסייע לעניים ולחולים. קמו גם שתי חברות סיוע של נשים בשמות Alinarea ו-Sprijinul, שניסו לעזור ליולדות ולכלות עניות

רב הקהילה במאה ה-19 היה הרב יוסף אריה זילברמן. לאחר שבני מוינשט ייסדו את ראש פינה, הם מינו את הרב זילברמן לרבה הראשון.

תקופת מלחמת העולם השנייהעריכה

ב-15 ביולי 1941, לאחר שרומניה, יחד עם גרמניה הנאצית, פתחה במלחמה נגד ברית המועצות, יהודי מוינשט הצטוו לעזוב את היישוב תוך שלושה ימים ולעבור לבקאו. השלטונות לקחו 15 עד 20 גברים מבין יהודי מוינשט כבני ערובה להתנהגות יתר היהודים. בני הערובה העצורים הוחלפו מדי פעם ונשלחו לעבודות כפייה.

בסיום המלחמה שבו למוינשט רק 80 משפחות יהודיות והם מצאו את בתיהם הרוסים ורכושם שדוד.

דמוגרפיה יהודית במוינשטעריכה

השנים מספר היהודים במוינשט אחוז מתוך האוכלוסייה
1820 42 משלמי מיסים[2]
1831 193
1885 500 משפחות
1899 2,398 50,6
1910 2,141
1930 1,761 26,6
1941 1,325 19,8
1942 1
1947 480

[3]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראשונים לחובבי ציון / יעקב גלר
  2. ^ בנוסף ליהודים משלמי מיסים היו גם יהודים סודיטים, שלא שילמו מיסים
  3. ^ פנקס הקהילות רומניה, כרך א', עמוד 177, הוצאת יד ושם, ירושלים תש"ל