יהודה בוסקלה
יהודה בוסקלה (16 בדצמבר 1864 - 1 בדצמבר 1904) היה מראשוני האגרונומים ביישוב, מפקידי הברון רוטשילד במושבות העלייה הראשונה.
קורות חייו עריכה
נולד ביפו למשפחה מסורתית. בגיל שלוש-עשרה עבר ללמוד במקווה ישראל למרות התנגדות הוריו לחינוך החילוני. סיים את לימודיו בהצטיינות ונשלח על ידי הנהלת המוסד ללימודים גבוהים בצרפת, יחד עם אברהם בריל ופרץ פסקל. בצרפת עבד בגינון אצל הברון רוטשילד, שהתרשם ממנו ותמך בלימודיו. הוסמך כאגרונום לאחר סיום לימודיו בבית הספר הגבוה לחקלאות בורסאי.
כשחזר לארץ ישראל התחתן עם שרה (בת ישראל רבינוביץ-כרמילביץ). התקבל למשרת אגרונום בפקידות הברון רוטשילד במושבות ועבד בראשון לציון, פתח תקווה, יסוד המעלה, זכרון יעקב וחדרה. בין היתר הקים בזכרון יעקב תחנת ניסיונות לאיקלום עצי פרי ונטע בה שסק, תה וזית. שתל את פרדס הברון בשטח של 150 דונם בקרבת זכרון יעקב, מטע של 30,000 עצי זית בבת שלמה, ופיתח את ענף תות השדה. באזור חדרה עסק בייבוש ביצות ובנטיעת אקליפטוס.
גישתו של בוסקלה הייתה שונה משל מרבית פקידי הברון. הוא הכיר בקשיי האיכרים במושבות וראה עצמו לא כממונה עליהם אלא כאחד מהם, נהג בהם בהתחשבות וכונה בשל כך בזכרון יעקב "הקונסול של העניים". גישתו זו גרמה לעימותים עם פקידי הברון, כיוון שלא הסכים להקשיח את עמדתו, ונואש לבסוף מחוסר הצלחתו לשכנע את עמיתיו לפעול בדרכו, פרש ממשרתו והתיישב בחדרה כאיכר.
בוסקלה היה אהוד מאוד גם על ערביי האזור. בזכות קשריו הטובים איתם, ובפרט עם השייח מיפלח מכבארה, עזר ברכישת אדמות זרעוניה. כאשר חלתה בתו מרים בקדחת קשה, שלח אותה להבריא אצל חבריו בזרעניה ובטנטורה[1].
ב-1896 מונה על ידי השלטון העות'מאני כקצין חקלאות למלחמה בארבה בנגב.
משפחתו עריכה
_(_%D7%AA._%D7%9E._189-PHG-1020220.png)
בוסקלה היה בן למשפחה ספרדית מסורתית. אשתו שרה הייתה ממשפחה אשכנזית. המשפחה שהקימו הייתה אחת המשפחות הספרדיות-אשכנזיות הראשונות ביישוב, ילדי המשפחה התמודדו בשל כך עם לעג הן מצד האשכנזים והן מצד הספרדים[1]. ילדות המשפחה נשלחו ללימודים בתנאי פנימיה בחיפה, מרחק שבע שעות רכיבה בדיליז'נס מזכרון יעקב[2].
ילדיו:
- שלמה (סלומון), היה מורה וסגן-מנהל במקווה ישראל ובאלכסנדריה.
- יעקב, לחם במלחמת העולם הראשונה כמתנדב בצבא צרפת ונפל בקרב ורדן.
- ראובן, סוחר.
- אליס, אשת מאיר ג'יימס, חיו בפורט סעיד.
- מרים, אשת יעקב גוטמן, אחיו של נחום גוטמן. הוציאה לאור ב-1966 את הספר "שתי הספות" עם איוריו של נחום גוטמן[3][4][5], המתאר את הווי החיים כבתו של פקיד הברון, בילדותה בזכרון יעקב ובחיפה.
- קלייר, אשת יחזקאל ברוך, חיו בפורט סעיד.
קישורים חיצוניים עריכה
- דוד תדהר (עורך), "יהודה בוסקלה", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 611
- האדון שייד על האיכרים והפועלים היהודים עובדי האדמה במושבות בארץ ישראל, השקפה, 5 בפברואר 1897
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 נילי פרידלנדר, צו קריאה/שתי הספות, מעריב, 10 בפברואר 1971
- ^ מרים בוסקלה-גוטמן, נתן...נתן...(מתוך "זכרון שלי"), חרות, 30 בדצמבר 1960
- ^ שתי הספות, בגוגל ספרים. הוצאת מחברות לספרות, 1966
- ^ ספרים/ימי החסידה הלבנה, "העולם הזה", גיליון 1534 מ-25 בינואר 1967, עמוד 25
- ^ אנדה עמיר, שתי הספות, דבר, 14 באוקטובר 1966