יהודה ניצן (בלום) (17 בינואר 1923 - 4 ביוני 2005) היה מפקד בפלמ"ח וקצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, כיהן כיועץ הכספי לרמטכ"ל. לאחר שחרורו כיהן כמנכ"ל בנק המזרחי המאוחד וכמנכ"ל שטיחי קיסריה.

יהודה ניצן
יהודה ניצן, 1948
יהודה ניצן, 1948
לידה 17 בינואר 1923
מנהיים, גרמניה
פטירה 4 ביוני 2005 (בגיל 82)
תאריך עלייה 1935
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי זכרוני
השתייכות הפלמ"ח
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19421964 (כ־22 שנים)
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים בשירות
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל בנק מזרחי
יו"ר ומנכ"ל שטיחי קיסריה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו עריכה

ניצן נולד בשם יהודה בלום בעיר מנהיים שבגרמניה. עלה עם משפחתו לארץ ישראל ב-1935. היה פעיל בתנועת הנוער בני עקיבא ובאגודת הספורט אליצור.

ב-1942 התגייס לפלמ"ח ושירת במחלקה הדתית בפלוגה ה' בגן יבנה. בפלמ"ח זכה לכינוי "זכרוני". עבר קורס מפקדי כיתות וקורס מפקדי מחלקות ומונה למפקד המחלקה הדתית. ב-1945 הוטל עליו ועל מחלקתו להקים את היישוב בירייה. הוא פיקד על ההיאחזות עד למעצרם של חברי הקבוצה על ידי שלטונות המנדט הבריטי, הם הובלו למחנה המעצר כנען ולאחר מכן לכלא עכו, תוך שהם סופגים עינויים והתעללויות מהבריטים.[1] במשפט שנערך להם באשמת אחזקת נשק נשא ניצן דברים בשם הנאשמים:

כבוד השופטים. נשק זה נשק מגן הוא... ההגנה על עצמנו ומפעלנו היא צורך הכרחי וזכות קיום. על זכות זאת אין אנו יכולים לוותר, ולא ויתרנו גם אם החוק אוסר אותה.... פנינו לעבודה, לבניין ולשלום. נשקנו נשק מגן. בהרגשת צדק על קדושת זכותנו אנו נכונים לפסק דינכם.

20 מאנשי היישוב ובהם ניצן נידונו ל-4 שנות מאסר, שניים נידונו לשתי שנות מאסר ושניים לשנת מאסר. הוא ריצה את המאסר בכלא עכו ובמגרש הרוסים. בתקופת מאסרו המשיך להנהיג את פקודיו. ביוני 1947, לאחר 15 חודשי מאסר, שוחררו ניצן ושאר האסירים לאחר חנינה שהתקבלה ממלך בריטניה. לאחר שחרורו מונה למזכיר מטה הפלמ"ח.

בצה"ל שירת כקצין השלישות של חטיבת גולני, כקצין השלישות של חזית הדרום תחת פיקודו של יגאל אלון, שימש ראש אכ"א/ארגון וממלא-מקום ראש אכ"א. בשנים 1961 עד 1964 כיהן כיועץ הכספי לרמטכ"ל וראש אגף תקציבים במשרד הביטחון. במלחמת ששת הימים נקרא לשירות מילואים וכיהן במשך מספר חודשים כעוזרו של שר הביטחון ומתאם הנושאים האזרחיים בשטחים המוחזקים. שירת במילואים כיו"ר ועדת משק לשעת חירום בפיקוד המרכז.

לאחר שחרורו משירות הקבע מונה לסמנכ"ל בחברת ההשקעות "ג.א.ס רסקו". ב-1968 מונה למנכ"ל בנק מזרחי וכיהן כמנכ"ל הראשון של בנק המזרחי המאוחד לאחד המיזוג עם בנק הפועל-המזרחי. כיהן בתפקיד עד דצמבר 1970. בשנים 1971 עד 1990 כיהן כיו"ר ומנכ"ל שטיחי קיסריה. היה יו"ר "צוות - ארגון גמלאי צה"ל".

ב-2005 נפטר לאחר שלקה בלבו במהלך כנס ותיקי הפלמ"ח. נקבר בבית העלמין קריית שאול. היה נשוי לקלרה ואב לשתי בנות.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ צביקה דרור, המסתערבים של הפלמ"ח, משרד הביטחון, 1986, עמ' 125