יהודית והולופרנס (קאראווג'ו)

ציור מאת קאראווג'ו

יהודית והולופרנסאיטלקית: Giuditta e Oloferne) הוא ציור שמן מעשה ידי הצייר קאראווג'ו משנת 1599. היצירה מוצגת בגלריה הלאומית האיטלקית לאמנות עתיקה ברומא.[1][2]

יהודית והולופרנס
Giuditta e Oloferne
Judith Beheading Holofernes - Caravaggio.jpg
צייר קאראווג'ו
תאריך יצירה 1599
טכניקה וחומרים שמן על בד
ממדים בס"מ 145 אורך × 195 רוחב × 145 גובה
מספר יצירה 2533 (הגלריה הלאומית האיטלקית לאמנות עתיקה) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום הגלריה הלאומית האיטלקית לאמנות עתיקה
רומא שבאיטליה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הסיפור בספר יהודיתעריכה

  ערך מורחב – ספר יהודית

הציור מתאר את יהודית, אלמנה יהודיה שביקשה להציל את עם ישראל משליטה זרה, כשהיא עורפת את ראשו של הולופרנס, שר הצבא האשורי של נבוכדנצר, לאחר שהסתננה למחנהו. כפי שמתואר בספר יהודית:

ותיגש אל העמוד אשר בראש המיטה, ותיקח את חרב הולופרנס מעליו. ותשלח את ידה ותקחהו בציצית ראשו, ותאמר: ה' אלוהים, חזקני נא ואמצני אך הפעם. ותכה בחוזקה פעמיים על צווארו, ותכרות את ראשו, ותָגָל נבלתו מעל המיטה. ותיקח היריעה מעל העמוד ותצא

ספר יהודית פרק יג, פסוקים ט–יא[3]

היסטוריהעריכה

הציור, המתוארך לסביבות 1599, הוא חשוב מבחינה סגנונית ותמטית: זו היצירה ההיסטורית הראשונה של קרוואג'יו, ומסמנת את תחילת השלב של שינויי אור וצל חזקים מאוד ביצירתו. העבודה הוזמנה על ידי הבנקאי אוטאביו קוסטה, אשר היה כה נלהב ממנה עד שקבע בצוואתו שאי אפשר להעבירה לזרים. עם זאת, כל זכר לציור אבד במשך כמה מאות שנים והוא נמצא רק בשנת 1951, כמעט במקרה, ברשות משפחה על ידי המשחזר פיקו צ'ליני, אשר דיווח למבקר האמנות רוברטו לונגהי. תפנית דרמטית מאוד המתאימה לאופי התיאטרלי של הציור. 20 שנה אחר כך היא נרכשה על ידי המדינה האיטלקית והוצגה בגלריה הלאומית האיטלקית לאמנות עתיקה ברומא.[2]

תיאור היצירהעריכה

הדמויות מוצגות בזירה רדודה, המוארת מהצד, הרקע שחור עם וילון אדום. יהודית עומדת לצד שפחתה כאשר זרועותיה מושטות קדימה. היא אוחזת בשערו של הולופרנס בידה השמאלית ובו בעת מפלחת את צווארו בידה הימנית בעזרת חרב. הפעולה נראית כרוכה במאמץ פיזי מינימלי מצידה של יהודית. הולופרנס שוכב על בטנו וצווארו מתעוות כשהוא מפנה את ראשו לעברה. קאראווג'ו ניסה להיות נאמן לאווירה המקראית בציירו חרב בעל תצורה מזרח תיכונית. לעומת זאת, לבושה של יהודית אופייני לנשים בתקופתו.

השיא הרגשי מגולם בדמותו של הולופרנס: המבט המזוגג מרמז על כך שהוא כבר מת, אך העווית והמתח של השרירים מעידים אחרת. נראה שיהודית ממלאת את משימתה בהסתייגות רבה, זרועותיה מתוחות, כאילו הייתה רוצה להתרחק ככל האפשר מגופתו של הולופרנס, ופניה מכווצות בביטוי המערב נחישות ותיעוב. השפחה מחזיקה בידיה בד המכיל את הסל בו יש לשמור את הראש. לצד יהודית, קאראווג'ו מצרף שפחה זקנה ומכוערת, המשמשת ניגודיות סמלית ליופייה ונעוריה של האלמנה. באופן זה הוא מדגיש את ההבדלים בין שתי הדמויות וגורם ליהודית לבלוט יותר, כמי שמגלמת ערכים מוסריים נעלים.

ניתוח בקרני רנטגן מראה כי בגרסה הראשונה יהודית הייתה חשופת חזה, אך לא ברור אם קאראווג'ו רצה ללכת בדרכה של מסורת איקונוגרפית שראתה בעירום המחשה של גבורה וטוהר, או שרצה להדגיש בדרך זו את דמותה המפתה. ארטמיזיה ג'נטילסקי (אשר ציירה שתי גרסאות עבור סצנה זו, הראשונה מוצגת בנאפולי והשנייה בפירנצה) וציירים אחרים הושפעו עמוקות מיצירה זו. בעוד שהם התעלו על הריאליזם הפיזי של קאראווג'ו, נטען כי הם לא השתוו אליו בלכידת האמביוולנטיות הפסיכולוגית של יהודית.

הציור צויר בסגנון טנבריסטי. פילידי מלנדרוני (אנ'), ידידתו של קאראווג'ו, שימשה מודל עבור יהודית.[4]

ציור "יהודית והולופרנס" נוסף, שנטען כי צויר בידי קאראווג'ו, נמצא בשנת 2014 בעליית גג בצרפת. הדעות לגביו חלוקות.[5]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יהודית והולופרנס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה