יוהאן כריסטוף גוטשד
יוהאן כריסטוף גוֹטְשֶד (בגרמנית: Johann Christoph Gottsched; 2 בפברואר 1700 - 12 בדצמבר 1766) היה פילוסוף, סופר ומבקר מעידן הנאורות.
 | |
| לידה |
2 בפברואר 1700 קניגסברג, ברנדנבורג-פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
12 בדצמבר 1766 (בגיל 66) לייפציג, נסיכות הבוחר מסקסוניה, האימפריה הרומית הקדושה |
| השקפה דתית |
לותרניזם |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קניגסברג |
| מוסדות |
אוניברסיטת לייפציג |
| מונחה לדוקטורט |
כריסטיאן גוטליב קלנר, יוהאן גוטפריד רייכל |
| עיסוק |
סופר, מתרגם, מבקר ספרות, פילוסוף, משורר, מרצה באוניברסיטה |
| מדינה |
ברנדנבורג-פרוסיה |
| בן או בת זוג |
לואיזה גוטשד (1735–?) |
  | |
ביוגרפיה
עריכה
גוטשד נולד ביודיטן (Juditten), פרוור ובהמשך אחד הרבעים של קניגסברג, ברנדנבורג-פרוסיה, בנו של כהן דת לותרני. הוא למדפילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטת קניגסברג, אבל מיד לאחר קבלת תואר מוסמך בשנת 1723, נמלט ללייפציג כדי להימנע מגיוס לצבא הפרוסי. בלייפציג נהנה מחסותו של י. ב. מנקה, שנודע בשם "פילנדר פון דר לינדה" כמשורר וכנשיא "החברה לשירה גרמנית" (Deutschübende poetische Gesellschaft) בלייפציג. בחברה זו נבחר גוטשד ל"סניור" בשנת 1725 וכעבור שנה ארגן אותה מחדש בשם "החברה הגרמנית".
כעורך השבועונים "Die vernünftigen Tadlerinnen" (1726-1725) ו"Der Biedermann" (1727), החל גוטשד בקריירה של פעילות ביקורתית בלתי נלאית, והמשיך לז'ורנאלים ספרותיים אחרים. תחילה כיוון את ביקורתו בעיקר כלפי הפוזות הבומבסטיות והמגוחכות של האסכולה השלזית השנייה, ובהמשך קבע חוקים מחמירים לחיבור דברי שירה. הוא עמד על כך, שהספרות הגרמנית תהיה כפופה לחוקי הקלאסיציזם הצרפתי.[1] חוקים שקבע לכתיבת מחזות לא היה עוד מקום לבומבסטיות וליצנות על הבמה הרצינית. הוא עמד בכל תוקף על שמירת חוקי התיאטרון הקלאסי.
במאמציו לתיקון הדרמה הגרמנית, נעזר גוטשד באשתו, לואיזה, כותבת פוריה ומתרגמת, ובשיתוף פעולה עם מנהל התיאטרון יוהאן נויבר ואשתו, קרולינה. הם הצליחו לחולל שינוי משמעותי במצב הבמה הגרמנית בהכנסת דרמות צרפתיות מתורגמות ומחזות מקוריים במקום הביצועים האופראיים שהיו מקובלים עד אז, ובהרחקת הליצנות הגסה מן הבמה הרצינית.
בשנת 1730 התמנה גוטשד לפרופסור במינוי מיוחד לשירה, וב-1734, לפרופסור מן המניין ללוגיקה ומטפיזיקה באוניברסיטת לייפציג.
הגינ הרגע, שגוטשד הרחיק לכת יותר מדי בביקורתו. הוא שירב להכיר ביצירותיהם של קלופשטוק ולסינג. ב-1740 הסתכסך עם הסופרים השווייצריים יוהאן יאקוב בודמר ויוהאן יאקוב ברייטינגר. בהשפעת אדיסון ומבקרים איטלקיים בני התקופה, עמדו על כך, שאין להגביל את הדמיון הפיוטי בכללים מלאכותיים. להמחשת טענותיהם, הצביעו על המשוררים האנגלים, בייחוד מילטון. גוטשד, אף כי לא התעלם מיופיין של יצירות הכותבים האנגלים, דבק בעקשנות בעיקרון, לפיו חייבים דברי שירה להיות תוצר של כללים קבועים, ובמחלוקת המשולהבת שסערה למשך זמן בין לייפציג לציריך, הובס גוטשד בסופו של דבר.
ב-1741, הסתכסך עם קרולינה נויבר בנוגע לענייני במה מעשיים, ואפילו הציב עצמו כיריב לאשתו. השפעתו דעכה במהירות, ולפני מותו, היה שמו סמל להשתטות קטנונית. הוא מת בלייפציג בגיל 66.
יצירות
עריכה
יצירתו העיקרית של גוטשד הייתה "Versuch einer kritischen Dichtkunst für die Deutschen" (1730), המסה השיטתית הראשונה בגרמנית על אמנות השירה מנקודת ראותו של ניקולא בואלו. ה-"Ausführliche Redekunst" שלו משנת 1728 וה-"Grundlegung einer deutschen Sprachkunst" משנת 1748 היו חשובות להתפתחות הסגנון הגרמני ולטיהור השפה. הוא כתב מחזות אחדים, שמהם "Der sterbende Cato" משנת 1732, עיבוד של הטרגדיה של ג'וזף אדיסון ומחזה צרפתי על אותו נושא, שמר על מעמדו על הבמה לתקופה ארוכה. "Deutsche Schaubühne" (שישה כרכים, 1745-1740) הכיל בעיקר תרגומים מצרפתית, אבל גם כמה יצירות שכתבו הוא עצמו, אשתו ואחרים. בכך, סיפק לבמה הגרמנית רפרטואר גרמני. הביבליוגרפיה שלו של דרמה גרמנית, "Nötiger Vorrat zur Geschichte der deutschen dramatischen Dichtkunst" (1766-1757), שנועדה להכיל דין וחשבון של כל המחזות הגרמנים הקודמים, אם כי אינה שלמה, היא בכל זאת רבת-ערך. הוא היה גם עורך של כמה ג'ורנאלים, שהוקדשו לביקורת ספרות.
גוטשד כתב את הטקסטים של שתי קנטטות מאת יוהאן סבסטיאן באך: Laß, Fürstin, laß noch einen Strahl, 198 ברשימת יצירות באך ו-Willkommen! Ihr herrschenden Götter der Erden 13 ברשימת יצירות באך. (המוזיקה אבדה)
משפחה
עריכהאשתו הראשונה, לואיזה קולמוס, הייתה גם היא סופרת בעלת-שם. היא מתה בשנת 1762. לאחר תקופת אבל של שלוש שנים, ב-1765, התחתן גוטשד עם אשתו השנייה, ארנסטינה סוזנה קתרינה נוינז בת ה-19.
