יוסף אמזלג

תלמיד רבי חיים בן עטר, דיין וראש ישיבת כנסת ישראל בירושלים

רבי יוסף אמזלג (נפטר לכל המאוחר ב-1768) היה דיין וראש ישיבת כנסת ישראל בירושלים במאה ה-18

יוסף אמזלג
לידה Flag of Morocco 1666 1915.svg מרוקו
פטירה 1768
האימפריה העות'מאנית (1453-1844)האימפריה העות'מאנית (1453-1844) ירושלים
כינוי רבי
מקום קבורה ישראלישראל בית הקברות בהר הזיתים
מדינה האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ארץ ישראל
תחומי עיסוק ראש ישיבה
תפקידים נוספים ראש ישיבה, דיין עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו רבי חיים בן עטר
בני דורו חיים דוד שמואל חסאן, יונה נבון
ראש ישיבת כנסת ישראל ה־2
17431746
(כ־3 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדותיועריכה

  ערך מורחב – ישיבת כנסת ישראל (מיסודו של רבי חיים בן עטר)

נולד במרוקו ולמד שם אצל רבי חיים בן עטר. הוא יצא עם רבו יחד עם מספר תלמידים כשפניהם מועדות לירושלים על מנת לייסד שם ישיבה. הם יצאו ממרוקו בשנת ה'תצ"ט (1739) לליבורנו, כדי לגייס כספים למטרת ההקמה של הישיבה. מליבורנו הם יצאו כאשר אליהם מצטרפים מספר תלמידים מקומיים. בשלהי שנת ה'תק"א (1741) הגיעו לעכו והתעכבו שם מפני שמועות שבאו אליהם אודות מגפה שפרצה בירושלים. בחשון שנת ה'תק"ב (1741) החלה הישיבה להתקיים בעכו בצורה רשמית, כאשר הלימודים וסדרי הישיבה הוכתבו לפי תוכנית שנהגתה מראש. בחודש תמוז באותה השנה (השנה הלועזית היא 1742) באו שמועות כי המגפה בירושלים חדלה ורבי חיים עלה עם תלמידיו לירושלים וייסד שם את השיבה.

הישיבה ידעה פריחה מיוחדת ותלמידיה יצרו יחד עם רבם ביאורים למסכתות התלמוד לפי שיטת רמב"ם, את ביאוריהם הם כינסו בספר "ראשון לציון" משום שתוכנו הוא יצירת בכורה של הגותם ב"ציון" היא ירושלים. לאחר כשנה, בשיא פריחתה של הישיבה, י"ד בתמוז ה'תק"ג (7 ביולי 1743) נפטר הראש שלה, רבי חיים בן עטר. הוא הביע את דעתו שרבי יוסף הוא זה שימלא את מקומו בראשות הישיבה לאחר מותו, אך רבי יוסף חמק מלמלא אחר הצוואה. אולם נציג "ועד כנסת ישראל" בליבורנו, רבי רפאל אירגאס, מודיע במכתבו לחברי הישיבה את החלטת הוועד באשר להמשך ההנהגה:

ועל הראש יהיה החכם השלם הדיין המצויין הרב המופלא כמוהר"ר יוסף אמזאלאג, וגם ששיחתו מתפרשת שאינו רוצה, אפילו הכי (=אפילו שכך) ידעתי נאמנה ענוותנותו, שכך היא מדתו לעולם נחבא בין הכלים... ובפרט שבחר בו הרב (=רבי חיים בן עטר) עליו השלום, וכך הוא רצוני ורצון כל החברים ישמרם צורם ויחיהם, ונא, בלשון בקשה, לא ישמע עוד בכל גבולם שמץ ריב...

לאחר הפצרות הוועד נעתר רבי יוסף לעמוד בראשות הישיבה באופן זמני עד שיימצא לו מחליף, וכך עמד בראשותה מעת פטירת רבי חיים ועד לשנת ה'תק"ו (1746), בה החליף אותו רבי יונה נבון. מאז נעלמו עקבותיו ואיננו מוצאים אותו נמנה עם חכמי הישיבה ואף לא בין החכמים שבירושלים.[1] ישנה היתכנות שסמוך לעזיבתו את הישיבה לא היה בין החיים, או שעזב לתקופה מסוימת את העיר.

ניתן לקבוע כי רבי יוסף נפטר לכל המאוחר בשנת ה'תקכ"ח (1768) שכן חברו רבי אברהם בן שמואל מיוחס שנפטר באותה השנה מזכיר אותו בספרו בברכת המתים.[2]

מצבתו מצויה בהר הזיתים.[3]

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חתימתו נעדרה בין חכמי הישיבה שחתמו בהקדמה לספר "ראשון לציון" (קושטא, ה'תק"ט). וכן ברשימה של חכמי הישיבות בירושלים בשנת ה'תקי"ח (1758), המצויה אצל: שלמה חזן, המעלות לשלמה, דף קב והלאה, אלכסנדריה, תרנ"ד; - איננו מוצאים את שמו של רבי יוסף.
  2. ^ שדה הארץ חלק ג, דף קכא, טור ג, ליבורנו, תקנ"ח
  3. ^ נוסח מצבתו הועתקה על ידי אריה ליב פרומקין, תולדות חכמי ירושלים עמוד 133, ירושלים, תר"צ: "מצבת החכם השלם הדיין המצויין עצום ורב כמהר' יוסף אמזאלג זלה"ה". והשוו: יעקב גליס, אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ ישראל ב, עמוד סא, מוסד הרב קוק, תשל"ז. וראו כרטיס הקבר שלו בהר הזיתים, באתר: mountofolives.co.il
ראשי ישיבת כנסת ישראל
רבי חיים בן עטר רבי יוסף אמזלג רבי יונה נבון רבי חיים מונדובי רבי יהודה עייאש רבי משה יוסף מרדכי מיוחס רבי יעקב משה עייאש רבי יצחק קוב'ו
תק"ב (1741) -
תק"ג (1743)
תק"ג (1743) -
תק"ו (1746)
תק"ו (1746) -
תק"ט (1749)
תק"ט (1749) -
תקי"ז (1757)
תקי"ז (1757) -
תקכ"א (1760)
תקכ"א (1760) -
תקס"ו (1805)
תקס"ו (1805) -
תקע"ז (1817)
המאה ה-19