משה יוסף מרדכי מיוחס

הרב משה יוסף מרדכי מיוחס (ה'תצ"ח (1738) - י"ג בתשרי ה'תקס"ו (6 באוקטובר 1805), היה מחכמי ירושלים, שד"ר והראשון לציון.

משה יוסף מרדכי מיוחס
לידה 1738
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באוקטובר 1805 (בגיל 67 בערך)
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
הראשון לציון ה־14
1802אוקטובר 1805
(כ־3 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד בירושלים לרב רפאל מיוחס בן למשפחת מיוחס אשר הגיעה לארץ בתקופת עליית מגורשי ספרד. הוא נין לרב ישראל יעקב חגיז וחומש לרב משה גלנטי.

בהיותו בן 15 נתפרסם שמו בין רבני ירושלים. בימי בחרותו למד עם החיד"א בישיבת המקובלים בית אל וחיבר ספרים רבים. היה חתנו של הרב יום טוב אלגאזי. בספר תולדות גדולי ישראל נכתב שהיה רופא וקנה לו שם טוב בין הישמעאלים ומעולם לא יצא מארץ ישראל. הרב ש' חזן כותב שבינו לבין חברו החיד"א שררה קנאת סופרים כך שכאשר החיד"א הוציא את ספרו "שער יוסף" הוציא הרב משה יוסף מיוחס (מי"ם) את הספר "שער המים", וכאשר זה הוציא את הספר "ברכות יוסף" הוציא השני את "ברכות המים" וכאשר הוציא את "חיים שאל" כתב את "מים שאל" וכן הלאה.

בשנת 1794 יצא בשליחות כשד"ר למצרים ובשנת 1796 יצא בשליחות להודו.

בעת מסע נפוליאון בארץ ישראל (1798-1799) כשחנה ברמלה שנכבשה ללא התנגדות, נפוצה שמועה כי פניו מועדות לירושלים. יהודי ירושלים השתתפו בעבודות ביצור העיר, ואף קיבלו רשות מהרב מרדכי יוסף מיוחס, לעבוד ביום השבת לשם כך. לעובדה זו ישנה חשיבות לנוכח ניסיונותיו של נפוליאון לאחר מכן להטות את לבם של היהודים כלפיו בהבטחות לגאולה לאומית.

בשנת ה'תקס"ב נתמנה לראשון לציון ושימש בתפקיד זה עד פטירתו.

נפטר בי"ג תשרי ה'תקס"ו (1805), ונקבר בהר הזיתים.

מחיבוריועריכה

כתב חיבורים נוספים אשר נשארו בכתב יד ולא נדפסו.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה