יוסף זונדל מסלנט

רבי יוסף זונדל מסַלַנְט (1786 – אוקטובר 1865) היה מגדולי תלמידי התלמידים של הגר"א, איש תורה מוסר וחסידות, ומהמנהיגים של העדה האשכנזית בירושלים. תלמידו, ר' ישראל מסלנט, ייסד בהשראתו את תנועת המוסר.

רבי יוסף זונדל מסלנט

קבר רבי יוסף זונדל מסלנט בהר הזיתים
לידה	1786 ה'תקמ"ו סלנט, ליטא
פטירה	1866 (בגיל 80 בערך) ג' בחשוון ה'תרכ"ו ירושלים, האימפריה העות'מאנית
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
תקופת הפעילות	?–1866
רבותיו	חיים מוולוז'ין, עקיבא איגר
תלמידיו	ישראל מסלנט, נתן פרידלנד

תולדות חייו

נולד בשנת 1786 (תקמ"ו). אביו היה רבי בנימין ביינוש, והוא התייחס לרבי אורי שרגא פיבוש אשכנזי מי שהיה אב בית דין בווילנה ולאחר מכן נשיא עדת האשכנזים בירושלים. התחנך אצל אביו, ובישיבת וולוז'ין אצל רבו רבי חיים מוולוז'ין והתגורר רוב ימיו בעיירה סלנט. נחשב לגדול תלמידי רבי חיים מוולוז'ין, ועל כן כינוהו "פה שלישי לאליהו" (הגר"א).

בצעירותו עסק במסחר כשעה-שעתיים ביום, ואת שאר הזמן הקדיש לתלמוד תורה בבית המדרש בסלנט ולמעשים טובים. דרכי לימודו היו שונות משל חבריו, בשל העובדה שהיה מתבודד ולומד ביחידות. לעיתים קרובות היה נוסע לוולוז'ין, לרבו רבי חיים מוולוז'ין, לקבל ממנו הוראות בדרכי הלימוד והיראה. לאחר פטירת רבי חיים מוולוז'ין, עבר לעיר פוזנה אל רבי עקיבא איגר, ללמוד משיטת לימודו וחסידותו.

ב-ח' כסלו שנת תקצ"ח (1837) בהיותו בן 52 (כדברי תלמידו ר' יעקב ספיר ב"המגיד" שנה תשיעית גיליון 46) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. מכל העדות פנו אליו בשאלות "איסור והיתר", כך היה למעשה למורה הוראה. בשנת ת"ר (1840), על דעתו, התמנה חתנו, ר' שמואל סלנט, למורה הוראה ואב בית דין של העדה האשכנזית בירושלים. למרות זאת, וגם לאחר עליית הגאונים מקוטנא ומקאליש לירושלים, היו מביאים לר' יוסף זונדל שאלות קלות וקשות, כך שבפועל היה מורה הוראה כל ימיו בירושלים.

ר' יוסף זונדל היה למדן מובהק ואדם הבקיא בהליכות עולם, פרוש המלומד בחסידות שהיה קובע מדי יום עיתים ללימוד מוסר. הוא התרחק משררה כל ימיו, ועל-כן דחה הצעות לקבל על עצמו משרת רב או דיין. היה מתלבש כאחד מפשוטי העם, ולא נהנה מכספי "החלוקה". לפרנסת הבית אשתו עסקה במכירת חומץ. ר' יוסף זונדל מסלנט היה שוקד על התורה, עוסק בגמילות חסדים, ונחשב בירושלים לאיש פלאי בעל מידות תרומיות.

ר' יוסף זונדל נספה במגפת הכולרה (מגפת הכולרה הרביעית ), אור לג' מרחשון בשנת תרכ"ו (1865) בגיל 79, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים.

בספר "נוברדוק" כתב שמואל בן ארצי את המסה "אראלים" בו הוא מתאר את חייו של ר' זונדל לאחר העלייה לירושלים, את געגועיו לנכר (ופגישותיו עם ר' ישראל מסלנט) ואת ימיה האחרונים של אשתו רבקה.

אחד מתלמידיו היה רבי נתן פרידלנד.

דרך לימודו

רבי יוסף זונדל קבע לו דרך לימוד מיוחדת, שלא כדרך החידוד והפלפול הכוללת חידוש חידושים מופלאים בתורה ופלפולים ארוכים ומסובכים, שיטת לימוד נפוצה בזמנו. כן ר' יוסף זונדל לא הלך בדרכי אלה העסוקים רק בפסיקת הלכה, מבלי לחקור ולחדור לעומק העניינים במקורותיהם ובשורשיהם. הוא אחז בשיטת הבנת הלימוד הישרה בכל עומק עיונה, אך לא לשם ה'פלפול' כי אם לשם הסקת הלכה למעשה.

ר' ישראל מסלנט תיאר את לימודו של ר' יוסף זונדל כך:

משפט לימודו העיקרי היה בעיון הנצרך לו למעשה, לימוד הגמרא, ה"בית יוסף" וכל האחרונים בעיון. וביותר העיון הגדול בביאורי הגר"א ז"ל. וכשלמד סעיף השולחן ערוך היה הציור לפניו כמו שבא הדין לפניו למעשה. ועיין וחקר היטב משפטו עד אשר העמידו לפסק ניצב. ואז חקר פעמים רבות עד שהיו בידו כמונח בקופסה. וכן כל לימודו בתנ"ך, גמרא, מדרשים וזוהר - היסוד לחפש ידיעת המעשה.

— אור ישראל, קובץ מאמרים מאת ר' ישראל מסלנט, עמ' 79

שיטת לימודית זו מיוחדת לגר"א ש"הזהיר שלא לעסוק בפלפול אשר סופו להינטל... והפלפול טוב לכוון אל ההלכה". גם ר' חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגר"א, הלך בדרך זו של הגר"א, ובדרך זו הלך גם ר' יוסף זונדל.

כמו בדרך הלימוד, כך גם הייתה לו שיטה מיוחדת בהיקף הלימוד, גם היא מיסודה של הגר"א. ר' יוסף זונדל לא הצטמצם בלימוד המקורות הידועים וההלכות המקובלות. הוא עבר על התורה לארכה ולרוחבה, על כל חלקיה ומקצועותיה, ולא השאיר שום מקור הלכה שלא עסק בו. גם דרך זו נבעה מתוך גישתו המעשית אל התורה, המשליכה את הלימוד אל פסיקת ההלכה למעשה, ועל כן יש לדעת את כל חלקי התורה.

שיטת לימודו העיונית של ר' יוסף זונדל חלה, כפי דברי ר' ישראל לעיל, גם על תנ"ך, מדרשים וזוהר. הוא התעמק בנביאים, מדרשים וזוהר באותו עיון והחריפות כמו בתלמוד ופוסקים, ובאותה מגמה של הלכה למעשה. בדרך זו יש משום חידוש גדול, אשר לא רבים נהגו בה. בשיטה לימודית זו טמונה מהפכה שלמה ביחס לספרים אלה, ההופכים מספרי קריאה או דרש בלבד לספרי עיון והלכה. שיטה לימודית זו ניכרת בכל המאמרים וחידושי התורה המעטים שנותרו מר' יוסף זונדל לפליטה. למעשה, בכל דבריו הוא מסתמך על מקומות נדחים ומפוזרים בכל ספרות הקודש, שברובם לא מקובל להשתמש להלכה, כגון: נביאים וכתובים, זוהר, ספרי המדרשים השונים, ספרי, תוספתא, מכילתא, פרקי דרבי אליעזר, תנא דבי אליהו ועוד. עניינים קשים ומסובכים, שאחרים היו בונים עליהם בניינים שלמים ועוקרים הרים בחריפותם כדי ליישבם, היה ר' יוסף זונדל מפרש כפשוטם, מתוך ראיות גלויות ממקורות התורה השונים.

על גדלותו בתורה של ר' יוסף זונדל כתב רבי שמואל סלנט:

כרב גדלו במידות - כך גודלו בתורה, וכרוב בקיאותו בנגלה, כך הייתה בקיאותו בנסתר. היה גדול הדור בתורה כמו במידות, אלא בענוותנותו הגדולה והנפלאה עלה בידו להעלים את גדולתו מבני אדם

לר' יוסף זונדל הייתה ידיעה רבה בתחום ההנדסה, ובקיאות רבה בחשבון. כמו כן היה שלט בשפות רבות והיה בקיא בהיסטוריה הכללית והיהודית והוא החשיב מאוד את נושא הדקדוק. כשאחד הרבנים נסע לווילנה, ר' זונדל ביקש ממנו שבחזרתו יביא משם ספרי “שפה לנאמנים” – קצור כללי מלעיל ומלרע. הוא כתב קונטרס “קיצור כללים בדקדוק", המתאימים לכללי הדקדוק של הגר"א.

שיטתו הפדגוגית

בכל לימודיו היה ר' יוסף זונדל משתמש בשיטות פדגוגיות מנוסות, כדי לחקור את עומק עניין הלימוד, לקלוט אותו קליטה נאמנה ולהטביעו בנפש. כאמור, בשעת לימודו היה מדמיין לעצמו כאילו בא הדין לפניו למעשה, שעל ידי כך הלימוד נעשה חי ומוחשי, וכן גורם להתאמצות ולהתעמקות יתרה בדין. הוא היה מוציא מכל ההלכות והעניינים את תמציתם ועיקרם, ומסדר אותם לפניו בקצרה כדי לזכרם היטב. היה אוחז בשיטת לימוד הדרגתי, "לא לבלוע הכל בבת אחת, כי אם לבוא מהמעט אל המרובה ומן הקל אל המרובה, והכל בדרך של מתינות הדעת ובהמשך זמן רב". ר' יוסף זונדל החשיב מאוד את השינון המרובה, ודווקא בביטוי שפתים ולא בחשיבה בלבד. הוא עצמו דבק בשיטה זו, ודרכו הייתה לשנן את כל לימודיו בעל פה. מאידך גיסא, הזהיר מפני הפרזה והגזמה בשיטות אלה ויעץ לתלמידיו להימנע מחזרה בבת אחת יותר מעשר פעמים, כי החזרה המופרזת לפעמים מבלבלת, וכן כל חזרה ככלל צריכה לבוא מתוך חשק, ולא מתוך הרגל וחוק קבוע.

תקופת חייו של הרב יוסף זונדל מסלנט על ציר הזמן
ציר הזמן

בתרבות

רב זונדל מוזכר בשיר "ירושלים של אז" שכתב דן אלמגור, הלחין נועם שריף ושר מוטי פליישר:

• זו ירושלים של רב שלום "תהילימזייגער"
• ושל למד ווניק כמו רב זונדל הצדיק
• של נגר בעיר העתיקה, שמואל-ליזר
• של "פורים אליגרה" ומשלוח "פורימדיקס"

לקריאה נוספת

• אליעזר ריבלין (עורך), רבי יוסף זונדל מסלאנט ורבותיו, ירושלים תרפ"ז.
• יהודה ליב הכהן מימון, זכר צדיק לברכה, תל אביב: הצופה תשי"ט.
• יהודה ליב הכהן מימון, שרי המאה, חלק שני, פרקים כח-לב, ע' 212–247, מוסד הרב קוק: ירושלים תשנ"ט.
• סובו ציון והקיפוה, ב"הצופה", 18 בדצמבר 1967.
• הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר - תולדותיה אישיה ושיטותיה, כרך א', ירושלים תש"ו.
• מנחם מנדל פלאטו, ספר אור ישראל מסלנט: ספר תולדותיו של מחולל תנועת המוסר רבי ישראל מסלנט: ובראשו תולדות רבו רבי יוסף זונדל מסלנט

קישורים חיצוניים

• 'סלנט, ר' יוסף־זונדל ב"ר בנימין־בונים', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 74 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1272).
• אלי אשד‏, הפה השלישי של אליהו: על הרב יוסף זונדל מסלנט, באתר "המולטי יקום של אלי אשד", 12 באפריל 2009
• יוסף זונדל בן בנימין בינוש סלנט (1786-1865), דף שער בספרייה הלאומית