כתובים

חלק בתנ"ך

בחלק כתובים של התנ"ך מונים על פי המסורה אחד-עשר ספרים, והם: תהילים, משלי, איוב, שיר השירים, רות, איכה, קהלת, אסתר, דניאל, עזרא ונחמיה, ודברי הימים. סדר זה מבוסס על מסורת כתבי היד של יהודי אשכנז, ומשמש ברוב הדפוסים של התנ"ך. אצל בעלי המסורה בטבריה ויהודי ספרד היה סדר אחר לספרי הכתובים, ובגמרא מוזכר סדר שלישי לספרים אלו.

בין ספרים אלה ישנן שתי תת-קבוצות מיוחדות, שהן:

  • ספרי אמ"ת: תהילים, משלי, איוב (הקבוצה קרויה בראשי לתיבות לשלושת הספרים בסדר הפוך). ספרים אלה נחשבים ספרי "שירה", דבר הבא לידי ביטוי בכתבי יד של המסורה הן במערכת הטעמים המיוחדת להם (טעמי אמ"ת), והן בצורתם השירית.
  • חמש מגילות: שיר השירים, רות, איכה, קהלת, אסתר. קבוצה מיוחדת זו מופיעה כחלק ממסורת בני אשכנז (במנהגיהם הליטורגיים ובכתבי היד שלהם), ועומדת בבסיסו של חיבורי מדרש רבה על ספרי כתובים אלה דווקא. הם נקראים בציבור בבתי הכנסת במועדים חגיגיים שונים, ונכתבים על קלף ארוך מגולגל שהוא בעצם "מגילה". בכתבי היד של המסורה, ובמסורת יהדות ספרד והמזרח - אין זכר להיותם קבוצה.
  • שלושת הספרים דניאל, עזרא-נחמיה, ודברי הימים אינם נחשבים לקבוצה מיוחדת, למרות המרכיבים המשותפים שלהם: כולם נכתבו על פי המסורת התלמודית בתקופה מאוחרת; כולם דנים בתוכנם על התקופות המאוחרות הנזכרות שבמקרא; עזרא הוא המשך ברור של דברי הימים; בדניאל ובעזרא-נחמיה מצויים הקטעים המשמעותיים היחידים במקרא הכתובים בארמית.

החלוקה של 24 ספרי התנ"ך לתורה, נביאים, וכתובים מוזכרת בתלמוד-ב"ב יד', ובמדרשים רבים-שמ"ר מא, דב"ר יד' וכו'. והם מדורגים ברמת סמכותם האלוהית: התורה מפי הגבורה ניתנה, הנביאים בנבואה נאמרו, והכתובים ברוח הקודש נכתבו.[1]

ישנם ספרים, למשל דניאל, עזרא-נחמיה, ודברי הימים שמבחינת תוכנם מתאימים להיכלל במסגרת ספרי נביאים, אבל לא מבחינת זמן חיבורם. הרמב"ם כותב על הסיבה להכללתם בכתובים במורה נבוכים ח"ב מ"ה כי כוח ההשראה לכתיבת ספרים אלו היה אחיד, ברוח הקודש, ולכן נכללו במסגרת אחת. לעומת זאת, ספרי הנביאים, אשר נכתבו בכוח נבואי, שייכים למסגרת אחרת. בספרי מקרא נוצריים רבים, דניאל אכן נכלל בספרי הנבואה והיתר נכללים בספרים ההיסטוריים, בעקבות החלוקה בתרגום השבעים.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מורה נבוכים חלק ב, פרק מה.