נביאים

חלק בתנ"ך

נביאים הוא שמו של המדור השני בתנ"ך, בו מצויים הספרים המתארים את קורות ישראל לאחר הכניסה לארץ ישראל,[1] וספרי הנביאים. הכינוי נביא מיוחס למי שנושא את דבר האל.

על פי הרמב"ם, נחלקים ספרי התנ"ך לשלוש רמות של קדושה לפי מידת ההשראה האלוהית ששימשה לכתיבתם: ספרי התורה נכתבו על ידי אב הנביאים משה רבנו, ספרי הנביאים נכתבו בפעולת נבואה, וספרי הכתובים נכתבו על ידי אנשים שאינם בהכרח נביאים אך כתבו בהשראת רוח הקודש.

ספרי התנ"ך המצויים במדור נביאים הם שמונה ספרים: יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיה, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר.

חלוקת הספרים

עריכה

ספרי הנביאים נחלקים לרוב לשתי חטיבות, שחלוקתן אינה כרונולוגית, אלא תוכנית ועניינית:

חלוקה זו ל"נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" מקובלת במהדורות דפוס שונות מאז ימי הביניים. ראשיתה, ככל הנראה, במהדורה של ספרי יהושע, שופטים, שמואל ומלכים עם פירוש רד"ק, שיצאה לאור בדפוס שונצינו בשנת ה'רמ"ו (1485) תחת הכותרת "ארבעה נביאים ראשונים".[2]

השימוש בלשון "נביאים ראשונים", ו"נביאים אחרונים", מושאל ממקורות חז"ל, אולם בחז"ל ההבחנה היא אחרת: הנביאים עד סוף תקופת הבית הראשון, כולל ישעיה ירמיה ויחזקאל ומרבית "תרי עשר", הם "נביאים ראשונים", ואילו חגי זכריה ומלאכי, שהתנבאו בתחילת ימי הבית השני, הם "נביאים אחרונים".[3] חלוקה זו נסמכת, כנראה, על הפסוק להלן:

הֲלוֹא אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא ה' בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב.

מחברי הספרים על פי המסורת

עריכה

המסורת המקובלת לגבי עורכיהם של הספרים מוזכרת בתלמוד (מסכת בבא בתרא יד-טו), ומובאת כאן:

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ישנן מעט נבואות בחוץ לארץ, אולם בכל הספרים עיקר הנבואות בארץ ישראל.
  2. ^ מיכאל אביעוז, ‏על מקור הכינוי "נביאים ראשונים", JSIJ‏ 8, 2009, עמ' 1–7
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ח, עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ה', הלכה א'; פירוש המשנה לרמב"ם על מסכת סוטה, פרק ט', משנה י"ב