יוסף נצר

יוסף נצר (30 בנובמבר 1922 – 23 ביולי 1996) היה משורר, מחזאי ובמאי ישראלי, חבר קיבוץ שער הגולן, המנהל האמנותי של תיאטרון "בימת הקיבוץ" (תיאטרון התנועה הקיבוצית).

אין תמונה חופשית

ביוגרפיה

נצר נולד בשם יוסף מנדל בעיירה הורן שבאוסטריה, בנם של דוד ומרים מנדל. בשנת 1938 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער לחברת הנוער בקיבוץ עין שמר. בראשית שנות ה-40 עלה עם חבריו לחברת הנוער להתיישבות בקיבוץ שער הגולן שזה לא מכבר עלה לקרקע. בשנת 1947 נישא נצר לבתיה באואר, ילידת אוסטריה כמוהו, שאותה הכיר בחברת הנוער בעין שמר. השניים נקלטו כחברים בקיבוץ ועסקו בחינוך והוראה: יוסף לימד בבית הספר "בקעת כינרות" ובתיה עבדה כגננת מורה ומחנכת. את שם משפחתם עִברתו ממנדל לנצר כשם הגרעין בחברת הנוער בעין שמר שבו הכירו. לאחר נישואיהם נולדה בתם הבכורה, הגר, וב-1954 נולד הבן דוד.

נצר היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר". בשנות ה-50 היה מדריך בקן של התנועה בתל אביב ובין השאר ביים שם טקסים, הצגות ומחזות.

ב-1963 יצא נצר לשליחות מטעם "השומר הצעיר" באנגליה. הוא שהה שם קרוב לשלוש שנים, וניצל את שהותו שם להשתלמות בלימוד מחזאות ובמאות. בראשית שנות ה-60 כתב נצר ביחד עם בתיה לנצט את התסריט לסרט "אשת הגיבור" שביים פיטר פריי. פסקול הסרט הוא השיר "ביתי אל מול גולן", והוא מבוצע בפי יפה ירקוני על-רקע נופי עמק הירדן; את המילים לשיר חיבר נצר, והוא הולחן על ידי המלחין חיים ברקני, ידידו וחבר קיבוצו. (השיר נכתב, למעשה, שנים קודם לכן,והולחן על ידי ברקני,לרגל חגיגות 25 שנה לשער-הגולן). הסרט כשל,אמנותית וקופתית,ונותר כניסיונו היחיד של נצר בקולנוע. השניים הִרבו לעבוד יחד, נצר ככותב ומביים וברקני כמלחין, ויצרו במשותף עשרות שירים ומחזות.

לאורך שנות יצירתו כתב נצר כ-30 מחזות ותסריטים, תרגם, עיבד וביים כ-90 הצגות במסגרות שונות, וכתב עשרות שירים להצגות ולאירועים חגיגיים, בעיקר במסגרות התנועה הקיבוצית.

בשנות ה-60 וה-70 נמנה נצר עם ראשי התיאטרון הקיבוצי ושימש במשך מספר שנים כמנהלה האמנותי של "בימת הקיבוץ" (תיאטרון התנועה הקיבוצית), שבמסגרתו ביים שורה של הצגות ומחזות.

ב-1968 ביים את "העלמה יוליה", מחזהו של אוגוסט סטרינדברג. בתחילת שנות ה-70 ביים את המחזה "שכנים" של הסופר הבריטי ג'יימס סאונדרס. בשנת 1973 הוצגה ב"צוותא" תל אביב הצגה שביים ותרגם יוסף נצר "בשן ועין" מאת תורנטון ווידלר. כמו כן, במשך מספר שנים היה רכז מחלקת התרבות של תנועת "הקיבוץ הארצי", ובתפקיד זה היה אחראי על נושא התרבות בקיבוצי התנועה.

נצר פיתח וטיפח את טכניקת תיאטרון האימפרוביזציה. לימד תיאטרון בסמינר הקיבוצים ובחוגים דרמטיים קהילתיים. בנוסף לפעילותו התיאטרונית, נצר הִרבה לכתוב בעיקר בעיתון "על המשמר" ובעיתונות הקיבוצית מאמרים ורשימות בנושאים שונים שהיו על סדר היום בתנועה הקיבוצית. היה מעורה ופעיל לא רק בתרבות אלא בכל שטחי החיים בקיבוץ.

יוסף נצר נפטר ב-23 ביולי 1996, שעה שביקר את נכדיו. בן 74 במותו. נקבר בקיבוצו שער הגולן. הניח אחריו את רעייתו בתיה, ילדיו הגר רביץ וד"ר דוד נצר (ראש תוכנית ההכשרה להוראה בבית הספר העל-יסודי במכללה האקדמית לחינוך "אורנים"), ונכדים. אלמנתו בתיה נפטרה בשנת 2010.

הזמרת חוה אלברשטיין הקליטה והוציאה באוקטובר 2019 שיר שמעולם לא פורסם עד אז של נצר, בלחן של חיים ברקני- "הסתיו שלי הוא שיר אחר". הוא נמצא על ידה בארכיונים של הספרייה הלאומית.

הנצחתו

פסטיבל התיאטרון הקהילתי הארצי "כל הארץ במה" הנערך מדי שנה נקרא על שמו ולזכרו.

קישורים חיצוניים

• יוסף נצר(הקישור אינו פעיל) באתר קיבוץ שער הגולן
• אלי אלון, סיפורו של המשורר והבמאי יוסף נצר, באתר News1 מחלקה ראשונה, 30 ביוני 2014
• מילים לשירים של יוסף נצר, באתר "שירונט"