יורם בר-גל

פרופסור אמריטוס לגאוגרפיה, באוניברסיטת חיפה

יורם בר-גל (נולד ב־15 בדצמבר 1942) הוא פרופסור אמריטוס לגאוגרפיה, באוניברסיטת חיפה, בה כיהן כראש המחלקה לגאוגרפיה והרחיב את תחומי התמחותה של המחלקה לכיוון לימודי הסביבה. תחומי התמחותו העיקריים הם גאוגרפיה תרבותית וחברתית וכן תולדות המחשבה של הגאוגרפיה בישראל. במחקריו, בר-גל חשף את משמעות הלאומיות והציונות של מדע הגאוגרפיה בישראל שהתבטאה במפות, אטלסים, ספרי לימוד ותוכניות הלימודים. כמו כן הראה כיצד דמותה הגאוגרפית של הארץ שימשה ערך חשוב בתעמולה וההסברה של הקרן הקיימת ברחבי העולם במשך למעלה ממאה שנה[1]. רבים ממחקריו יצאו מנקודת מבט בינתחומית וגובלים בדיסציפלינות כמו היסטוריה, תקשורת, חינוך וסוציולוגיה. על ספרו "מולדת וגאוגרפיה במאה שנות חינוך ציוני" [2] זוכה פרס רופין בתחום מדעי החברה, בשנת 1994.

יורם בר-גל
יורם בר-גל תמונה.jpg
לידה 15 בדצמבר 1942 (בן 78)
קריית חיים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי

גאוגרפיה תרבותית וחברתית

תולדות המחשבה של הגאוגרפיה בישראל
מקום מגורים חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט יהודה קרמון
פרסים והוקרה פרס רופין, בתחום מדעי החברה, תשנ"ד.
בת זוג ד"ר ברוריה בר-גל
מספר צאצאים 5 עריכת הנתון בוויקינתונים
bargal.wordpress.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

חיים אישייםעריכה

בר-גל נולד בקריית חיים, בן שני לזאב זילברגליט ויונה (לבית ברזניק). שניהם עלו לארץ כחלוצים מפולין בשנת 1933, והקימו את ביתם על חולות קריית חיים. הקריה של אותן שנים הייתה שכונת פועלים ובר-גל התחנך על ערכיה של התפיסה הסוציאליסטית שדגלו בה מייסדי היישוב. כבר בילדותו גילה עניין במגוון תחומים כמו אמנות וציור וכן בטבע הארץ. הרבה לטייל במסגרת תנועת הנוער, תחילה כחניך ומגיל הבגרות כמדריך ב"התנועה המאוחדת". לקראת היציאה לצבא שינה את שם משפחתו לבר-גל, בעקבות השינוי שהוליך אחיו פרופסור דוד בר-גל, כמה שנים קודם לכן. את השירות הצבאי עשה בנח"ל, ולאחר תקופה קצרה בקיבוץ כפר-עזה פנה ללימודים גבוהים.

כאשר היה חבר בקיבוץ כפר עזה נישא לנצחה בר-גל (לבית אפשטיין) ואיתה נולדו שלושה ילדים: דביר, רקפת ויונית. בשנת 1978 הסתיימו הנישואים הראשונים. בשנת 1984 נישא בר-גל פעם שנייה לד"ר ברוריה בר-גל (לבית קרס) שאיתה נולד בנו – תום. כמו כן אימץ בר-גל את הילה - ביתה של ברוריה (בולי) מנשואיה הראשונים.

עד שנת 1978 התגורר בקריית חיים ולאחר מכן עבר להתגורר בחיפה, לא רחוק מהאוניברסיטה בה לימד כל חייו.

השכלה גבוהה ואקדמיהעריכה

בלימודי התואר הראשון (1967-1965) התמחה בגאוגרפיה ובהיסטוריה, במסגרת השלוחה החיפאית של האוניברסיטה העברית בירושלים. אחר כך המשיך בלימודים גבוהים במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים. משיכתו לנוף הארץ ויישוביה השפיעה על כיווני המחקר הראשונים. עבודת הגמר לתואר השני (1970) עסקה בשימושי הקרקע בכפרים ערביים בגליל המערבי, תוך אימוץ שיטות מחקר שהיו חדישות באותם ימים – הגיאוסטטיסטיקה, שפותחה באוניברסיטה בירושלים [3]. בעבודת הדוקטורט המשיך בר-גל את תחום הגאוגרפיה החקלאית-יישובית ועסק בחקלאות הפרטית היהודית במושבות הקטנות בארץ (1975). בשתי עבודות אלה, הנחות היסוד הסמויות של המחקרים היו של דטרמיניזם גאוגרפי שהועמד במבחני המציאות הישראלית - הכלכלית והחברתית - של אותם ימים [4][5][6][7]

 
קרל הרטל, 1874, שעור גאוגרפיה - "על הקיר תלויה מפה". החינוך הגאוגרפי בגרמניה של ביסמרק, במרכז הנחלת לאומיות טריטוריאלית, גישה שאומצה על ידי הציונות. (בציור: מפת ארץ הקודש תלויה ליד מפת אירופה).

עם סיום לימודיו בירושלים קיבל בר-גל משרת מרצה בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, ולימד בה במשך 45 שנים עד שפרש לגמלאות. במסגרת האוניברסיטה מילא תפקידים שונים, ביניהם ראש המחלקה לגאוגרפיה בשלוש תקופות שונות, הוליך לרפורמות שונות, ותרם לפיתוח תוכניות מחקר חדשות במסגרת החוג. כמו כן שימש חבר בוועדות אוניברסיטאיות רבות ובחוגים אוניברסיטאיים אחרים.

במהלך שנות השבעים והשמונים עמד בראש יחידה לפיתוח חומרי למידה בגאוגרפיה למערכת החינוך, יחידה שהקים ולקח חלק פרופסור ארנון סופר מאוניברסיטת חיפה. היחידה פיתחה דגם חדש של ספרי לימוד פעילים, כולל ערכות לימודיות בעיקר בנושאים רגיונליים (כארצות הים התיכון, אפריקה המשוונית, דרום אמריקה, סין) שנפוצו במערכת החינוך באותן שנים. העיסוק בתוכניות הלימודים ובחומרי למידה הוליכו מאוחר יותר בשנות התשעים לשורת מחקרים בתחומי הגאוגרפיה והחינוך[8]. במהלך כל שנות הקריירה האקדמית יצא להשתלמויות, הרצאות וכנסים מדעיים בתחומי הגאוגרפיה ברחבי העולם, בעיקר בבריטניה ובארצות הברית.

לאחר יציאתו לגמלאות התנדב למלא שורת תפקידים בארגונים ומוסדות שונים בעיקר אקדמיים – כאוניברסטאות ומכללות, בין השאר כתב מעל אלף ערכים בוויקיפדיה העברית.

המחקר המדעיעריכה

תפיסת העולם המדעית של בר-גל עוצבה תחילה בהשפעת מוריו באוניברסיטה העברית בירושלים. חקר תפיסת העולם של הגאוגרפיה והשינויים שעברה היו אחד מנושאי המחקר החשובים של בר-גל בשנות התשעים והילך, תוך שהוא עצמו עבר ממחקרים קלסיים יישוביים בתחילת דרכו, למחקרים בכיוונים חברתיים ותרבותיים בהמשך. מחקריו הראשונים עסקו בתחום הגאוגרפיה היישובית הכפרית, כהמשך לעבודות התזה והדוקטורט. בשיתוף עם פרופסור ארנון סופר, נערך בשנות השבעים מחקר שעסק בתהליכים המתרחשים בכפרים הערביים בצפון הארץ[9] . כאן זוהו שני תהליכים עיקריים: האחד - תהליך האורבניזציה של הכפר הערבי, שאף יצר רצפים אורבניים כמו באזור נצרת [10] תהליך שני הובחן בהתקבעות האוכלוסייה הבדואית, תוך מעבר מחיי נוודות לחיי יוממות כחלק מכוח העבודה שנודד לעבר מרכזי התעסוקה התעשייתית והעירונית [11]. מחקרים אלה, כמו הקודמים להם, הביאו לדיסונאנס בין האמונה בדטרמיניזם הגאוגרפי המצופה, לבין המציאות הנחקרת.

דימויים נופיים ומפות מנטליותעריכה

 
כרזת תעמולה של הקק"ל, 1947,לגאולת הארץ.

תשומת הלב המחקרית של בר-גל בסוף שנות השבעים והשמונים הופנתה לעבר הדימויים ותפיסת הנוף, בין השאר על רקע המציאות הפוליטית של השנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים. באותה העת התחזק הדיון הציבורי על המושגים הטריטוריאליים – "ארץ ישראל", "מדינת ישראל", "שטחים מוחזקים", "יהודה ושומרון". הוחלט לחקור נושא זה בעזרת שיטה שהייתה מקובלת באותם ימים בגאוגרפיה החברתית ונקראה "מפות מנטליות". מחקרי המפות המנטליות של ישראל הראו את התלות בגיל הנחקרים ובבחירתם את התחום הטריטוריאלי שאותו הגדירו כ"ישראל", בהתאם למושגים שרכשו במערכת החינוך [12]. כמו כן השפיעה על מפתם המנטלית חשיפתם למפות באטלסים, ספרי לימוד, מפות קיר וכלי תקשורת שונים. מחקרים אלה הסתעפו גם לדימויי גבולות הארץ, מדרג יישוביה וכן לנושאים מורכבים יותר.

מושגי נוף הארץ טעונים במטען אידאולוגי-הסטורי. כפי שנראה ממחקר שעורר התעניינות וסערה גדולה בתחילת שנות השמונים: מחקר "ביצות עמק יזרעאלמיתוס ומציאות" (1983), מחקר שנעשה בשיתוף עם שמואל שמאי, סטודנט באותם ימים [13]. במחקר זה הוצג הפער בין הדימוי של הביצות כפי שבא לידי ביטוי בספרי לימוד, חומרי התעמולה של הקרן הקיימת, השירה העברית ומקורות אחרים – מקורות לא אובייקטיביים, לבין היקפן של הביצות כפי שתועד במקורות בלתי תלויים כמו צילומי אוויר גרמניים בזמן מלחמת העולם הראשונה או מפות מאותה תקופה.

היה זה אחד המאמרים הביקורתיים הראשונים על מהותו של הנרטיב הציוני. המאמר עורר ויכוח מדעי וציבורי, ונודע כמאמר של "מנפצי המיתוסים" שמטרתם הייתה לערער על האידאולוגיה הציונית וסיפורה של המדינה - תפיסה שהוצגה על ידי היסטוריונים וסוציולוגים שלימים יקבלו את הכינוי ההיסטוריונים החדשים". הסופר מאיר שלו, שמשפחתו מהמתיישבים הראשונים בנהלל, משלב את הוויכוח בתוך הרומן הראשון הגדול שלו "רומן רוסי" [14], בו הוא מתאר את עולם המיתוסים של ראשוני העמק, ומעמת את החוקרים שכפרו בקיומן של הביצות עם המציאות כפי שחווה סבו[15].

מחקרי התעמולה של הקרן הקיימתעריכה

 
ניקוז ביצות בעין חרוד, 1925 - הביצות כחלק מהאתוס ההתיישבותי

מחקרי המפות המנטליות של ישראל הביאו לתשומת הלב לחשיבות תהליכי הסוציאליזציה הציוניים, שהשתמשו במפות להקניית תחושת המולדת והארץ היעודה. עד קום המדינה, הארגון החשוב ביותר שעסק בהפצת התעמולה הציונית היה "הקרן הקיימת לישראל"[16]. אמצעי איסוף הכספים שלה – "הקופסה הכחולה" ומפת ארץ ישראל שהופיעה עליה - הפכו לאייקון ציוני מוכר וידוע בכל רחבי העולם היהודי [17]. מחקרו הגדול של יורם בר-גל על מחלקת התעמולה של הקק"ל חשף את המניעים והדרכים בהם שימשה מפת הארץ להשגת מטרות האידאולוגיה הציונית [18]. מחקר זה סוכם בספר "סוכנת תעמולה ארץ ישראלית" [19]. "הקופסה הכחולה" לא הייתה רק כלי קיבול לאיסוף פרוטות, או פריט מרכזי בטקסים שפותחו בהשראת הקק"ל, אלא גם מכשיר חשוב להעברת מסר פוליטי. דמות הארץ הופיעה על "הקופסה הכחולה" כשטח צבוע לבן על גבי חזית הקופסה וצלעותיה - מרחב ריק, ללא יישובים וללא תושבים. אמנם הערים הגדולות - ירושלים, תל אביב וחיפה - מצוינות על גביה, אך בכתב קטן ולא בולט על רקע הריקנות הגדולה של המרחב הלבן[20].

חינוך גאוגרפי – לאומיות ציוניתעריכה

 
המפה על גבי הקופסה הכחולה - סמל לאומי טריטוריאלי.

מחקרים אלה של יורם בר-גל נמשכו כשלושים שנה והתפרסו על נושאים רבים. בראש פרסומים אלה ניצב הספר "מולדת וגאוגרפיה במאה שנות חינוך ציוני" [21] שזכה בפרס רופין למדעי החברה בשנת 1994. המפות והטקסטים של ספרי הלימוד הם למעשה תעודות היסטוריות תרבותיות. ניתן לראות דרכן את ההטיות הסובייקטיביות, הלשוניות והקרטוגרפיות פרי האידאולוגיה שהייתה שליטה במערכת החינוך בזמן שאלה פורסמו בדפוס. מחקר ספרי הלימוד של בר-גל חשף את המשמעויות של טקסטים אלה, כגון סוגיית גבולות הארץ, הערכת נוף הארץ, דימויי הכפר לעומת דימויי העיר, דימויי המיעוטים ועוד[22].

ראשיתה של הגאוגרפיה באקדמיה בארץעריכה

משנפתחה האוניברסיטה העברית בירושלים (1925) היה בין מטרותיה לימוד "טבעה של הארץ", נושא שהוא בלב ליבה של הגאוגרפיה. עם זאת, הקמתה של מחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה נדחתה עד לאחר קום המדינה (1949/50) מנימוקים חברתיים פוליטיים סירבו לתת מינוי בירושלים לד"ר אברהם יעקב ברוור, ולד"ר נתן שלם, יליד סלוניקי שלמד באיטליה.

ד"ר נתן שלם, שבניגוד ליעקב ברוור שפעל דרך הפקולטה למדעי הרוח, ניסה להקים מחלקת לגאוגרפיה דרך מדעי הטבע. קורות חייו ויומניו של נתן שלם שימשו נושא ספרו של בר-גל "מי שחלם – נתן שלם ויומניו" [23]. למחייתו בארץ ישראל עבד בהוראה בגימנסיה בירושלים ובמקומות נוספים. עם חבריו זאב וילנאי, דוד בנבנשתי ופנחס כהן ניהל את "אגודת המשוטטים", ותרם רבות להפצת "ידיעת הארץ" בחוגים רחבים.

מי שנבחר להקים את המחלקה לגאוגרפיה לאחר מלחמת העצמאות היה פרופסור דוד עמירן (הורסט קלנר). עמירן נולד בברלין ב-1910, ולמד גאוגרפיה בפרייבורג, פרנקפורט וברלין (1931-1929) [24]. בקיץ 1935 הגיע לירושלים. הוא הסכים לקבל עליו את הקמת המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית [25].

המורשת של דור המייסדים של הגאוגרפיה בישראל, כפי שכתובים "באטלס ישראל", (1956) [26] והמציינים את "המסורת של המחשבה הגאוגרפית הישראלית", מוצאים ביטוי במאפייני המחקר - הנטייה לחקור נושאים לוקאליים, בעיקר היסטוריים ויישומיים בעיקר בכיוון של לימודי הסביבה, שהתפתחו מראשית המאה ה-21, אלה המשרתים היטב את הציווי של "השירות למדינה" .

 
בית הקברות היישובי כמספר את סיפור חיי הקהילה והיחיד. קבר אהוביה טבנקין בעין חרוד.

מחקר בתי הקברותעריכה

תחום המחקר האחרון, שבר-גל עסק בו, הוא מחקר בתי הקברות. המצבות בבתי העלמין מספרות לא רק את הסיפור האישי של הנפטר אלא גם את הסיפור החברתי של הקהילה: כמו בחיים, גם בבתי הקברות מתקיימת הפרדה דתית, חברתית וכלכלית המבדילה אזור אחד ממשנהו. ברוב בתי הקברות מתקיימת הפרדה על פי המעמד החברתי והעוצמה הכלכלית של הנפטר ומשפחתו. לפיכך בידול במיקום, בגודל נחלת הקבר, בגודל המצבה, בכמות העיטורים ובטיב חומרי הבנייה, יצרו "שכונות טובות" או "שכונות גרועות" בבתי העלמין [27].

הראשון מבתי הקברות שנחקרו, היה בקיבוץ עין חרוד, בגלל ראשוניותו בעמק וחשיבותו ההיסטורית בתנועת "הקיבוץ המאוחד". ההשערה הייתה כי שדות הקבורה של הקיבוץ משקפים את עולם התמורות התרבותיות שעבר היישוב - ממחנה ארעי, ליישוב קבע מבוסס כלכלית ורב-גילי המנציח את פני החברה הקיבוצית על כל גווניה, שכבותיה ואצולתה[28].

פרסומיםעריכה

פרסומים נבחרים בעבריתעריכה

  • בר–גל, י., ,1993, מולדת וגאוגרפיה במאה שנות חינוך ציוני, עם–עובד, 250 עמ‘
  • בר–גל, י., 1999, סוכנת תעמולה ארץ ישראלית: הקק“ל 1924–1947, זמורה ביתן ואוניברסיטת חיפה
  • בר–גל, י., 2003, מי שחלם – נתן שלם ויומניו, הוצאת משרד הביטחון, תל–אביב,
  • בר–גל, י. ומ. ענבר, (עורכים), 2005, מאזור לסביבה – ארבעים שנות מחקר גאוגרפי באוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
  • בר–גל, י., ושמאי, י., 1983, ביצות עמק יזרעאל, מיתוס ומציאות, קתדרה, 27, עמ‘ 174-163
  • בר–גל, י, 1988, שמות לרחובות תל–אביב, פרק בהיסטוריה תרבותית עירונית קתדרה ,47, עמ 118–131
  • בר–גל, י, 1999, ׳על זקני השבט, הממשיכים והחדשים בגאוגרפיה הישראלית, אופקים לגאוגרפיה, כרך 51 עמ 7–39
  • בר-גל, י. 2002, מפות ולאומיות – קריאה מחודשת באטלס ישראל, אופקים בגאוגרפיה, כרך 55, עמ 5–28
  • בר–גל, י., 2002, כבר שמעתי שדנים עליך בסנט: החלטות במיסוד הגאוגרפיה באוניברסיטה העברית 1927–1949, אצל, לבסקי, ח. (עורך) תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, מאגנס, כרך ב‘, 442-411
  • בר–גל, י.,2009, המפה כמודל, פרוטוקולים: היסטוריה ותיאוריה, כרך 6, עמ‘ 86-65
  • בר-גל,י, 2010, נופי המתים: בית עולם לחלוצים, היסטוריה וביקורת (בצלאל), גיליון 18.
  • בר-גל, י., 2014, זאת הקופסה הכחולה, יד בן צבי, עתמול, 233, עמ 32–33

מאמרים בעיתונים בינלאומייםעריכה

Bar-Gal, Y., Soffer,A., 1981, Geographical Changes in the Traditional

Arab Village in Northern Israel, Center for Middle Eastern and Islamic Studies, University of Durham

Bar-Gal,Y.,1991, The Good and the Bad, a Hundred Years of Zionist Images in Geography Textbooks, QMW Research Paper in Geography, University of London

Bar-Gal, Y, 2003, Propaganda and Zionist Education, The Jewish National Fund 1924-1947, University of Rochester Press,

Bar-Gal, Y., 2000, German Antecedents of the Department of Geography at the Hebrew University of Jerusalem: Historical Perspective, Geographische Zeitschrift, Vol. 88, pp. 112-123 Bar-Gal, Y., 2004, “From Berlin to Jerusalem : David Amiran and the Atlas of Israel”, Erdkunde, Vol, 58, pp. 31-42

Bar-Gal, Y., 2004, “Educators or Scientist: Dilemmas concerning the ‘pre History’ of Geography Department at the Hebrew University “, Horisons in Israeli Geography, a collection of papers, to be submitted in the IGU, Glasgow, August 2004, pp. 397-401

Bar-Gal, Y., 2004, “Unity-Transformation-Unity-Dissolution, Metamorphoses in the Country’s landscape”, in Ayal, A., Our landscape, Notes on Landscape paiting in Israel, The Art Gallery, Haifa University, haifa, pp. 29-34

Bar-Gal, Y. and Bar-Gal, B. (2004) “Following the IGU Conference, Barnaul, Russia, summer 2003”, in International Research in Geographical and Environmental Education, Vol. 13, pp.374-379

Bar-Gal, Y. & Bar-Gal, B., 2005, “A City’s Cultural Symbols and Segregation: The Case of Haifa Israel”, in John Lidstone (ed), Cultural Issues of Our Time, Cambridge University Press

Blumen, O. and Bar-Gal, Y. 2006. “The academic conference and the status of women: The annual meetings of the Israeli Geographical Society”. The Professional Geographer, 58 (3) pp.344-358.

Bar-Gal, Y. ,2009, From European oasis to downtown New-York: the images of Tel-Aviv in school textbooks, Israel Studies, Vol. 14, pp.21-37

ספרי לימוד – שנים שונותעריכה

  • בר–גל, י., גאוגרפיה של החקלאות, משרד החינוך, המרכז לתוכניות לימודים, 1977, 59 עמ‘
  • בר–גל, י., גאוגרפיה של מערב אפריקה, משרד החינוך, המרכז לתוכניות לימודים, 1977, 55 עמ‘
  • בר–גל, י., ארצות הים התיכון באירופה, משרד החינוך, המרכז לתוכניות לימודים, 1979, 75 עמ‘
  • בר–גל, י., ברית המועצות פרקים גאוגרפיים, עם עובד, תל–אביב, 1979, 116 עמ‘
  • בר–גל, י., גאוגרפיה של אמריקה הדרומית, משרד החינוך, המרכז לתוכניות לימודים, 1981, 56 עמ‘
  • בר–גל, י., פרקים בגאוגרפיה של החרושת, עם עובד, תל–אביב, 1983, 106 עמ‘
  • בר–גל, י., (עורך) גיאוגרפיה של סין, מרכזי למידה, משרד החינוך, המרכז לתוכניות לימודים, 1984
  • בר–גל, י., וקליאוט, נ., פרקים בגאוגרפיה של ארצות הברית, משרד החינוך, המרכז לתוכניות לימודים, וגסטליט חיפה, 1986, 145 עמ
  • בר–גל, י., פרקים בגאוגרפיה של החקלאות, משרד החינוך, המרכז לתוכניות לימודים, 1989 110 עמ‘
  • בר–גל, י., אפריקה המשוונית והטרופית, פרקים גאוגרפיים, עם עובד, תל–אביב, 1992

הערות שולייםעריכה

  1. ^ סופר ארנון וחובריו, "יורם בר-גל: גם הנוער יוצא לגמלאות", אצל: ארנון סופר וחובריו, תבניות נופים תרבותיים, חיפה: קתדרה חייקין, אוניברסיטת חיפה, 2011, עמ' 7-12
  2. ^ בר–גל, יורם, מולדת וגיאוגרפיה במאה שנות חינוך ציוני, תל אביב: עם עובד, 1993
  3. ^ בר–גל, י., וסופר א., תמורות בכפרי המיעוטים בישראל, תל אביב: הוצאת אופקים בגיאוגרפיה 79 עמ‘., 1976
  4. ^ בר–גל, י., שימושי קרקע חקלאיים במושבות קטנות (במבט גיאוגרפי אזורי), עבודת דוקטורט, בהדרכת יהודה קרמון, ירושלים: האוניברסיטה העברית ירושלים, 1975
  5. ^ בר-גל יורם, ארצות הים התיכון באירופה,, ירושלים: משרד החינוך, המרכז לתוכניות לימודים, 1979
  6. ^ בר–גל, י., (עורך), גיאוגרפיה של סין, ירושלים: מרכזי למידה, משרד החינוך, המרכז לתוכניות לימודים, 1984
  7. ^ בר–גל, י., אפריקה המשוונית והטרופית, פרקים גיאוגרפיים, תל אביב: עם עובד, 1992
  8. ^ בר–גל, י., שיקולים מנחים בחיבור ספרי לימוד בגיאוגרפיה חבלית ונושאית, עיונים בחינוך 22, 1979, עמ' 116-107
  9. ^ בר–גל, י., וסופר א., תמורות בכפרי המיעוטים בישראל, תל אביב: הוצאת אופקים בגיאוגרפיה, 1976
  10. ^ Bar-Gal,Y., & Soffer, A.,, “Urban elements in non-Jewish villages in North Israel,” in Amiran, D.H.K. and Ben Arieh, Y. (eds.), Geography in Israel, 1976, עמ' pp. 257-296
  11. ^ Bar-Gal, Y., Soffer,A, Geographical Changes in the Traditional Arab Village in Northern Israel, University of Durham: Center for Middle Eastern and Islamic Studies, University of Durham, 1981, עמ' 88 pp
  12. ^ בר-גל יורם, תפישת מפת ישראל על–ידי תלמידים וסטודנטים, עיונים בחינוך 22, 1979, עמ' עמ‘ 140-125
  13. ^ בר–גל, י., ושמאי, י., ביצות עמק יזרעאל, מיתוס ומציאות, קתדרה (כתב עת) 27, 1983, עמ' 174-163
  14. ^ מאיר שלו, רומן רוסי, תל אביב: עם עובד, 1988
  15. ^ מאיר שלו שוזר בספר "רומן רוסי" במקומות רבים את הוויכוח בין סבו ובין החוקרים שכתבו כי הביצות בעמק היו בשטח גאוגרפי קטן. ראו לדוגמה את הציטוטים מהמאמר המקורי ב"קתדרה" ודבריו של סבו המתנגד לתפיסת החוקרים - עמ' 288–289, מהדורת 1988.
  16. ^ בר-גל, י., דימויי נוף ארץ ישראל בתעמולה הקק"ל, מותר 11, 2003, עמ' 28-19
  17. ^ בר–גל,י. אצל בר–גל, י. ואחרים (עורכים) מחקרים בארץ ישראל – ספר אביאל רון, על הקיר תלויה מפה – מפות הקק"ל לצרכי חינוך ותעמולה, חיפה: החוג לגיאוגרפיה אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' עמ‘ 259-247
  18. ^ Bar-Gal, Y,, Propaganda and Zionist Education, The Jewish National Fund 1924-1947, University of Rochester Press, 2003
  19. ^ בר–גל, י., סוכנת תעמולה ארץ ישראלית: הקק"ל 1924–1947, חיפה: זמורה ביתן ואוניברסיטת חיפה, 1999, עמ' 270 עמ‘
  20. ^ בר-גל, י., דימויי נוף ארץ ישראל בתעמולה הקק"ל, מותר 11, 2003, עמ' עמ׳ 28-19
  21. ^ בר–גל, י., מולדת וגיאוגרפיה במאה שנות חינוך ציוני, תל אביב: עם עובד, 1993, עמ' 250 עמ‘
  22. ^ בר–גל, י׳, מאה שנות הוראת גיאוגרפיה בארץ – הארות, אופקים בגיאוגרפיה 32, 1991, עמ' עמ 17–27
  23. ^ בר–גל, י., מי שחלם – נתן שלם ויומניו, תל אביב: הוצאת משרד הבטחון, 2003, עמ' 279 עמ‘
  24. ^ Bar-Gal, Y., From Berlin to Jerusalem : David Amiran and the Atlas of Israel, Erdkunde 58, 2004, עמ' pp. 31-42
  25. ^ בר–גל, י. אצל, לבסקי, ח. (עורך), כבר שמעתי שדנים עליך בסנט: החלטות במיסוד הגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית 1927–1949 , תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים: מאגנס, 2002, כרך ב, עמ' 411-442
  26. ^ בר-גל, י., מפות ולאומיות – קריאה מחודשת באטלס ישראל, אופקים בגיאוגרפיה 55, 2002, עמ' עמ 5–28
  27. ^ בר-גל,י., נופי המתים: בית עולם לחלוצים, היסטוריה וביקורת, בצלאל גליון 18, 2010
  28. ^ Bar-Gal. Y., Landscapes of the Death – The Kibbutz and the cemetery, The Jewish Journal of Sociology Vol. 54, 2012, עמ' 1-2