אברהם יעקב ברור

אַבְרָהָם יַעֲקֹב בְּרָוֶר (לעיתים ברוור; על פי רוב א. י. ברור; בלועזית: A. J. Brawer; ד' בניסן ה'תרמ"ד, 30 במרץ 1884 – ד' בכסלו ה'תשל"ו, 8 בנובמבר 1975) היה גאוגרף והיסטוריון ישראלי יליד גליציה. ביצירתו על יהודי גליציה ועל היהודים בקהילות המזרח התיכון, בהן הרבה לסייר, ביטוי לצדדים החיוביים בחיי היהודים בגולה. בארץ ישראל עסק בהוראה, במחקר גאוגרפי על הארץ ועל ארצות המזרח התיכון, במסגרת "החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה". חיבר ספרי לימוד לבתי הספר, חלקם היו היחידים במקצוע הגאוגרפיה במשך שנים רבות. הגאוגרף יהודה קרמון מסכם: "דרכי מחקר (מדעי) ומחשבה (יהודית תורנית), הסותרות כביכול זו את זו – הגיעו אצל ברור למזיגה מושלמת, ואישיותו זכתה להערכה גם בחוגי חרדים וגם בקרב אנשי ההתיישבות ומדעי הטבע".

אברהם יעקב ברור

אברהם יעקב ברור בגיל 81
אברהם יעקב ברור בגיל 81
לידה	30 במרץ 1884 לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	8 בנובמבר 1975 (בגיל 91)
ענף מדעי	גאוגרפיה,היסטוריה
מקום מגורים	ישראל,טורקיה,יוון
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
מקום לימודים	אוניברסיטת וינה
פרסים והוקרה	מצפה אבי"ב
הערות	בתו: חולדה ליברנומה; בנו: משה ברור
תרומות עיקריות
חקר ארץ ישראל, הכין מפות של ארץ-ישראל, אשר שימשו דורות רבים של תלמידים.

ד"ר אברהם יעקב ברוור בשורה התחתונה (חבוש בכובע קסקט) עם החוג לכרטוגרפיה בסמינר בית-הכרם, 1946-7

תולדות חייו

ברור נולד בסטרי שמדרום ללבוב, אז בגליציה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית, למיכאל וללאה לבית זיימר. קיבל את חינוכו בחדר בגליציה. את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטת וינה. באותו זמן למד גם בבית המדרש לרבנים בווינה, וזכה להסמכה כרב ולתואר דוקטור לפילוסופיה במקצועות היסטוריה וגאוגרפיה. נישא לשרה (סופי) לבית מאירסון. אביה, הרב מאיר מאירסון, נמנה עם ראשי הקהילה היהודית בווינה. עלה עם רעייתו ובנו התינוק לארץ ישראל בשנת 1911, השתקע בירושלים, ועסק בחקירת הגאוגרפיה וההיסטוריה של ארץ ישראל. הוא לימד תחילה ב"בית המדרש למורים" של חברת עזרה (בניהולו של אפרים כהן-רייס).

בערב מלחמת העולם הראשונה נמנה ברור עם חוג קטן של אנשי מדע ביישוב היהודי בארץ, שהיו החלוצים בפעילות מדעית בתחומי הגאוגרפיה, האתנוגרפיה, הגאולוגיה, הקלימטולוגיה, הבוטניקה, האגרונומיה ועוד.

בשנת 1914 היה מנהל בית הספר היהודי של חברת "עזרה" בסלוניקי שביוון. משם עבר לאיסטנבול שבטורקיה, שם שימש כרב הקהילה האשכנזית ומנהל בית הספר היהודי של חברת "עזרה". עם שובו לארץ ישראל בשנת 1920 התמסר לחקר ידיעת הארץ, ופרסם מספר רב של מאמרים בכתבי עת מדעיים בישראל ומחוצה לה. כן הרבה לכתוב מאמרים בעיתונים, תחילה ב"הארץ" ואחר כך גם בעיתונים "דבר" ו"הצופה". מ-1920 ועד לפרישתו ב-1950 הורה בבית המדרש הכללי למורים ובסמינר למורים "מזרחי" בירושלים. ב-1922 החל לנהל את בית הספר העברי הראשון למורי דרך בארץ ישראל.

היה חבר מערכת האנציקלופדיה העברית בשנים 1949–1962, וכתב מאות ערכים בתחומי הגאוגרפיה וההיסטוריה.

בתו, חולדה ליברנומה, הייתה כתבת עיתון "הארץ" באיטליה במשך שנים רבות. בנו, משה ברור, היה גאוגרף, שהמשיך בדרכי אביו ועסק בהוצאת אטלסים עבריים.

על שמו קרויים מצפה אבי"ב, יישוב קהילתי בגליל המערבי (אברהם יעקב ברור), רחוב "פרופ' אברהם ברור" בבאר שבע ו"גן ברור" בבת-ים.

אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית

דרכי מחקרו

בחקר ארץ ישראל היה ברור, מצד אחד, יהודי הבקי בתולדות העם והארץ, שמכיר את כל מקורות המסורת; ומצד שני, הוא חונך על תורת האינטגרציה הגאוגרפית, הרואה בנוף ובתמורות החלות בו תוצאה של שילוב בין תופעות הטבע ובין פעילותו של האדם. ספרו המסכם הראשון "הארץ – ספר לידיעת הארץ" שראה אור בשנת 1928, בנוי על גישה זו: יש בו סיכום של מחקרים שערך, במידה רבה באמצעות "עבודת שדה" באזוריה השונים של הארץ, בהם סייר ברגל או ברכיבה על חמור; אך גם שילוב ממצאי מחקריהם של חוקרים אחרים, רובם לא יהודים, שבחנו את תכונותיה ותופעותיה של "ארץ הקודש" ושל שרידי העבר בה.

התיאור והניתוח התבססו על מיפוי מדויק שבו החלה הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל בשנות השבעים של המאה התשע-עשרה, ואשר נמשך על ידי ממשלת המנדט. על-סמך מיפוי זה הכין ברור מפות של ארץ-ישראל, ששימשו דורות רבים של תלמידים בישראל. הוא חיבר גם אטלס גאוגרפי של העולם, עם שמות אתרים וגורמים גאוגרפיים, הניתנים כולם בתעתיק עברי.

פעילות ציבורית

פעילותו הציבורית הייתה בתחום יישומו של המחקר הגאוגרפי וההיסטורי בחיי הארץ ובחיי היישוב. עוד לפני מלחמת-העולם הראשונה הגה את הרעיון של הקמת חברה, שתעסוק במחקר הארץ ותולדותיה. כאשר הוקמה חברה כזאת, בשם "החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה", לאחר תחילת המנדט הבריטי, שימש כמזכירה הראשון. ברור היה פעיל בחברה עד סוף ימיו, והיא הביעה לו את הוקרתה על-ידי מינויו ל"חבר כבוד" שלה. במשך כל תקופת המנדט הבריטי היה יועץ גאוגרפי למוסדות ההסתדרות הציונית. הוטלה עליו הכנת "נייר רקע" בעניין גבולות הארץ, בעת המשא-ומתן שהתנהל עם השלטון הבריטי, מיד אחרי תום מלחמת העולם הראשונה, על עתידה של הארץ.

ברור היה לוחם להשתרשות השפה העברית, לא רק בחיי היום-יום, אלא גם לחדירתה בתחום המדעים, במיוחד הגאוגרפיה ומדעים הקשורים בה. למען מטרה זו היה פעיל ב"ועד הלשון העברית" (שנקרא היום האקדמיה ללשון העברית), ובמשך שנים רבות השתתף בוועדותיה השונות, ובעיקר בוועדה למונחים גאוגרפיים. ועדה זו הוציאה לאחר שנות עבודה רבות את המילון למונחים גאוגרפיים. כמו כן היה ברור חבר, מ-1920 ועד לפטירתו, בוועדת השמות, שהעניקה שמות ליישובים ולגורמים גאוגרפיים שונים, והסבה לעברית שמות גאוגרפיים זרים.

שילוב התרבויות שאפיין את ברור מתגלה גם באמצעות פעילותו בוועדים רבים של חוגים דתיים, שעסקו בפעולה תורנית ובצדקה.

ברור ועגנון

ש"י עגנון תיאר את ברור כידידו הטוב ביותר ואמנם היו ביניהם, על פני עשרות שנים, עד למחלתו האחרונה של עגנון, קשרי ידידות קרובים; סעד את עגנון בימי מחלתו הקשה בסוף חייו ב-1970. הם היו נפגשים באופן תדיר ועוסקים בדברי תורה, בשיח על תופעות בחיי התרבות של היישוב היהודי ובשנותיהם האחרונות על שואת יהדות גליציה. עגנון נועץ בבירור ותיקן תיקונים שונים בנושאים גאוגרפיים, שמות מקומות שהוזכרו בכתביו ועוד. ברור אף כתב לעגנון אגרות ממסעותיו בעולם. עגנון הצטרף מדי פעם לסיורים לימודיים שערך ברור לתלמידיו ברחבי ארץ ישראל.

בסיפורו של עגנון "עידו ועינם" מובאים תיאוריו של גבריאל גמזו, המתאימים לדמותו של ברור: "בן תורה ומכיר את רוב העולם וסייר ארצות רחוקות והגיע למקומות שלא קדמו שם שום תייר"; "קרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה וסיבב את חצי העולם. ממש אין יישוב של יהודים שלא היה גמזו שם... הביא מכל המקומות סיפורי אגדות ומנהגות ומשלי חכמים ופתגמים ושיחות עוברי דרכים ועל כל מאורע ומאורע היה מספר מעין המאורע" וכן "לימים התחיל נוסע לארצות הרחוקות. לימים התחיל נוסע למקומות שלא עבר בהם אדם אירופי. עד לקדקדו של מדבר הגיע".

כתיבה פובליציסטית

ברור כתב בקביעות, כל ימיו בארץ, מאמרים לעיתונים, תחילה ל"הארץ" ואחר כך גם לעיתונים אחרים, במיוחד ל"הצופה". תוכנם כלל בעיקר הסברים על הרקע הגאוגרפי וההיסטורי של מאורעות התקופה. הוא הקדיש רבים ממאמריו לבעיות איכות-החיים בארץ, ולא חסך את שבט ביקורתו מפעולות ציבוריות שונות שנעשו בארץ או בחוץ-לארץ. בנימה כואבת הוא סיקר את התופעות השליליות בחיים הציבוריים והפרטיים – את השחתת הנוף והמידות – ולא חסך במילים חריפות על-מנת להוקיע תופעות אלה.

רשימת פרסומים

• אטלס תל אביב: הוצאת אמנות, 1935.
• מפת ארץ ישראל (מהדורות שונות).
• הארץ: ספר לידיעת הארץ תל אביב, דביר, תרפ"ח, תרפ"ט ותש"י.
• ארץ מולדתנו, ספר לימוד לבתי-ספר תיכוניים, תל אביב, דביר, תרפ"ט – ספר זה הופיע בשמונה מהדורות ובשנת תשי"ב גם במהדורה מנוקדת.
• הארץ וגלילותיה תל אביב: הוועד הארצי למען החייל העברי, תש"ו.
• אסיה הקדמית וארצות הנילוס: ספר לימוד, תל אביב: דביר, תש"ט.
• הנגב, הערבה והר אדום, ירושלים: המחלקה לענייני הנוער של ההסתדרות הציונית, תש"ז–1947.
• הוראת ידיעת המולדת בבית-הספר העממי, תל אביב: דביר, תר"צ. הנגב, הערבה והר אדום, ירושלים, המחלקה לענייני נוער של ההסתדרות הציונית, קו לקו, ספריה ליריעת ארץ-ישראל ועם ישראל, תש"ז.
• השרון בחוף הים, הדפסה מיוחדת מתוך ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים: ת"ש, שנה ז' חוברת א'. סריקה במאגר DLIR.
• תל אביב והסביבה הקרובה, תל אביב, הוצאת המחלקה הטכנית של עיריית תל אביב, תרצ"ב.
• פרקי גיאוגרפיה וטופוגרפיה של תל אביב, תל אביב: תרצ"ז (הדפסה מיוחדת מתוך "ספר תל אביב").
• פתח-תקווה – סקירה גיאוגרפית: אם המושבות – פתח-תקווה 1878–1953, פתח-תקווה, עיריית פתח-תקווה, 1953.
• ספר לידיעת ארץ ישראל תל אביב: דביר, תרפ"ז–1928.
• ראשון לציון, סקירה גיאוגרפית, ראשון לציון, התרמ"ב–התש"א, ראשון לציון, עיריית ראשון לציון, 1941.
• במחיצתו של ש"י עגנון, האומה, כרך י"ב, 1974.

בתחום הגאוגרפיה הפיזית:

• על תוצאות הבדיקה של חול הים-התיכון בארץ-ישראל הופיע בקובץ "החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה", כרך א', ספר שני, בשנת 1924.
• מקרי הרעש בארץ-ישראל, ירושלים, 1928, עמ' 316–325.
• האור באקלימה של ארץ-ישראל, הרפואה, כרך ב'. חוברת א'. 1927. עמ' 319–323.

ממחקריו בהיסטוריה:

• חומר חדש לידיעת עלילת דמשק, ירושלים: ר’ מס, תרצ"ז (הדפסה מתוך "ספר-היובל לפרופיסור שמואל קרויס" עמ' 260–302).
• ירושלים באמצע העולם, ירושלים: דפוס א.מ. לונץ, תרע"ג הדפסה מיוחדת מה"ירושלים" כרך X.
• גליציה ויהודיה, מחקרים בתולדות גליציה במאה השמונה-עשרה. ירושלים: מוסד ביאליק. תשכ"ה – הספר כולל גם עיבוד של ספר גרמני שהופיע בשנת 1909.
• הקיסר יוסף השני ויהודי גליציה, השילוח, כרך כ"ג, 1910.
• לקורות יישוב החסידים בארץ-ישראל (שני מכתבים), ירושלים, תרפ"ד.
• ראשית השימוש בזכות הקפיטולציות על ידי יהודים בארץ-ישראל", ירושלים: תרע"ט (הדפסה מיוחדת מ'ציון', שנה ה', ספר ב', ע"ע 161–169).
• בנימין בן יונה מטודלה, מחוך ספר המסעות. תר"צ.
• בנימין מטודלה (מונוגרפיה) תל אביב, אומנות, 1930.
• עלילות דם בסוריה ובארץ-ישראל לפני עלילות דמשק, ציון. שנה, א', גיליון א'. 1929. ע"ע 4–7.
• אגרת לונץ, מאזניים. כרך ל"ג, 1971, ע"ע 81–277.
• "ערך פעולתו של הרא"מ לונץ לשעתה ולדורות", ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, יט (תשט"ו), חוב’ א–ב. סריקה במאגר DLIR
• קולומיאה. תל אביב: דפוס הצופה, תש"ד. מתוך "הצופה"
• תיקוני לשון במקרא ובתרגומיו הקדומים, ירושלים: החברה לחקר המקרא בישראל, 1975.

ספרות מסעות:

• אבק דרכים (שני כרכים), תל אביב: עם עובד, תש"ד–תש"ו. ספר מסעות בסוריה, בבל, אשור, קורדיסטאן ופרס. מסות ורשימות מספר זה הופיעו תחילה ב"סיני" (כתב עת).

ספר זכרונות:

• זכרונות אב ובנו, מאת מיכאל הכהן ברור ובנו אברהם יעקב ברור, ירושלים: מוסד הרב קוק, 1966.

המאמרים המדעיים העיקריים מפרי טיוליו בארץ:

• טיול לנחל פרת ולעין פואר, שהופיע בקובץ לזכרו של הרב גדליה אונא, קיבוץ רודגס, ת"ש.
• טיול מדעי בבקעת סיה, קובץ החברה העברית לחקירת א"י ועתיקותיה, ספר ראשון, ירושלים, 1921.
• בשנים 1966–1976, פרסם בכתב העת "בית מקרא" יותר מ-40 מאמרים בנושאים גאוגרפים ולשוניים.

• The Results of Chemical Analysis of the Sand of the Mediterranean *Coast of Palestine", Z.d. D.P.V., Vol. 48, 1925..325-316
• Palastina nach der Agada; ein Beitrag zur Geschicllte geographischer Vorstellungen bel den Juden, Berlin, 1920, 40 p.
• Le progres et le changement dans la Geographie de la Palestine depuis 1914, Le Caire, 1926.
• "Il Ripopolamento dell a Palestina con gli Ebre'i Estratto dal periodico", l'Universo, 1916, 33 p.
• "Ein geographischer Ausflug in das Sur Becher, Zeitschrift des Deutschen Palastina Vereins, Vol. 48,1925.
• "Israele: Lineamenti di Geografica Fisica ed Economica", Israel, Firenze, II Ponte, 1958, pp. 1529-1550.
• "Jewish Communities", Israel Society, Jerusalem, Keter Books, 1974, pp. 29-46.
• Galizien wie es an Osterreich kam, Leipzig, Freitag Verlag, 1910.

מאמרים בעיתונות

• דר א. י. בראוור, כוחות המים בבשן ובגולן, הארץ, 31 באוקטובר 1920
• דר א. י. בראוור, גבולות מזרח ארץ ישראל, הארץ, 20 בספטמבר 1920
• דר א. י. בראוור, לשאלת התירות בארץ ישראל, הארץ, 27 בדצמבר 1921

לקריאה נוספת

• 'ברור, אברהם יעקב', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 109. (הספר בקטלוג ULI)
• משה ברור ואחרים (עורכים), ספר אברהם יעקב ברור (ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, יז), ירושלים: החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, תשמ"ד 1984.
  • משה ברור, 'ד"ר אברהם יעקב ברור (1884–1975)', עמ' ט–יא.
  • ד"ר אברהם יעקב ברור: רשימה ביבליוגרפית, עמ' יב–טו.
  • בנימין מזר, 'לזכרו של א.י. ברור', עמ' טז.
  • יהודה קדמון, 'לדמותו של א.י ברור הגאוגרף', עמ' יז–כ.
• דב סדן, 'דברים לזכר אברהם יעקב ברוור ז"ל', זיכרונות האקדמיה ללשון העברית כא–כד (תשמ"א), 164–168.
• יעקב שרת ונחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות - כרך א', הוצאת המרכז לתרבות וחינןך תל אביב, 1974, עמודים 143-149

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "ד"ר אברהם יעקב בראוור", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1274
• ארכיון אברהם יעקב ברור, בספרייה הלאומית
• רשימת הפרסומים של אברהם יעקב ברור, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רשימת המאמרים של אברהם יעקב ברור באתר רמב"י
• יהודה כרמון, על ד"ר אברהם יעקב ברוור (אורכב 21.04.2007 בארכיון Wayback Machine), באתר אוניברסיטת חיפה
• יהודה זיו, ‏'לכבוש את מצדה': ראשוני המעפילים אל ההר, קתדרה 90, דצמבר 1998, עמ' 144-120
• יהודה זיו, על דעת המקום: ארץ ישראל בְּרָוֶר, בבלוג "עונג שבת", ינואר 2017
• כרטיס הקבר של אברהם יעקב ברור, באתר הר הזיתים
• אברהם יעקב בן מיכאל ברור (1884-1975), דף שער בספרייה הלאומית
• אברהם יעקב ברור, בלקסיקון הספרות העברית החדשה