יזהר באר
יזהר באר (נולד ב-20 בספטמבר 1955) הוא עיתונאי ופעיל חברתי, מנכ"ל מייסד של עמותת "קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל" ומנכ"ל לשעבר של עמותת בצלם. בנוסף באר מפעיל ומפיק בלוג ופודקאסט.[1]
 | |
| יזהר באר, 2007 | |
| לידה |
20 בספטמבר 1955 (בן 67) שרונה |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מקום מגורים | בלפוריה |
| פעילות בולטת | עיתונאי ופעיל חברתי |
| השכלה | תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ובהיסטוריה של ארצות האסלאם |
| תקופת הפעילות | 1983–הווה (כ־40 שנה) |
| עיסוק | עיתונאי ומפעיל הפודקאסט "פרות קדושות - מיתוסים ישראליים" |
| http://parotk.com | |
ביוגרפיהעריכה
יזהר באר נולד במושב שרונה בגליל התחתון, בן זקונים לאפרים באר (רובינשטיין) ולמרים. באר התגייס לצה"ל ב-1973, בשלהי מלחמת יום הכיפורים, שירת בצנחנים ובנח"ל, ולאחר מכן במילואים בחיל האוויר וביחידת קצין חינוך ראשי עד לשחרורו בדרגת סרן. כחייל השתתף במלחמת ההתשה ברמת הגולן (1974) וכקצין מילואים במלחמת לבנון הראשונה (1982).
באר סיים תואר ראשון ביחסים בינלאומיים והיסטוריה של ארצות האסלאם באוניברסיטה העברית בירושלים. באמצע שנות השמונים החל לעבוד ככתב של העיתון הירושלמי "כל העיר" בתחום הפלילים והמשפט, ואחר כך התמנה לכתב השטחים של העיתון. ככתב שטחים סיקר את האינתיפאדה הראשונה[2]. בשנת 1989 עבר לעיתון "הארץ" והמשיך לסקר עבורו את האינתיפאדה ככתב השטחים[3].
בשנת 1991 התמנה באר למנכ"ל "בצלם – מרכז המידע לזכויות האדם בשטחים" ועמד בראש הארגון במשך שש שנים[4].
בשנת 1997 הקים, יחד עם קבוצה של אנשי רוח, את עמותת "קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל"[5]. משנת 2016 מפיק באר פודקאסט/בלוג, שעוסק בבחינה ביקורתית של מיתוסים ישראליים[6].
בשנת 2009 זכה באר בפרס "אליאב-סרטאווי לעיתונות המזרח התיכון" מטעם ארגון "קומון גראונד".
בשנת 2010 זכה בפרס העיתונות בקטגוריית תרבות ומורשת של קרן אנה לינד בזכות רשימתו "העיר והכלבים", שפורסמה במקור באתר "הפינגטון פוסט" האמריקאי.
באר אב לשלושה, מתגורר במושב בלפוריה.
פעילותעריכה
עבודתו כעיתונאיעריכה
מרבית חייו המקצועיים עסק באר בנושאי הסכסוך הישראלי-פלסטיני בהקשריו השונים. ככתב השטחים בעיתונים "כל העיר" ו"הארץ" היה מן העיתונאים הישראלים הראשונים שסיקרו מקרוב את המתרחש בשטחים בתקופת האינתיפאדה הראשונה. בהיותו כתב ב"כל העיר" חשף את פרשת קבורתם חיים של ארבעה פלסטינים בכפר סאלם שליד שכם בשנת 1988. בעקבות החשיפה נפתחה חקירה של מצ"ח והאחראים הועמדו למשפט צבאי[7].עריכה
בתחקיר נוסף שביצע באר ככתב ב"כל העיר" הוא חשף את נסיבות הריגתו של רועה פלסטיני בירי לכאורה ממסוק שבו טס מח"ט אזור יהודה, אל"ם משה גבעתי[8]. בעקבות הפרסום הועמד גבעתי לדין בפני סגן הרמטכ"ל, האלוף אהוד ברק, וננזף.
הערה והארה: ידיעות של יחידה 8-200 בסיווג ...... שכללו בין השאר תחקירים בינלאומיים אודות האירוע בכפר בני נעים (מזרחית לעיר חברון) בו היה האירוע, שבעקבותיו אלוף משנה משה גבעתי נשלח לבדוק את אהוד ברק לשכתו ומקורביו, במסווה של משפט על ההריגה הנ"ל שלא היתה, ע"י יצחק רבין שהיה אז שר בטחון של ממשלת יצחק שמיר, על רקע איומים אסטרטגים על ישראל שיוחסו לאחריותו של אהוד ברק, (המסקנות בתיק זה לא לפרסום.), מחקירות אלה עלו מסקנות על בסיס ידיעות מהימנות שאומתו גם ע"י משקיף האו"ם שנמצא קבוע בקונטרה, שבאירוע הנ"ל בכפר בני נעים לא מת אותו פלשתיני כלל ולא מת פלשתיני אחר מירי לעברו או בדרך אחרת הוא התעלף במהלך מרדף. משפחתו מילטה אותו עם אשתו וילדיו לכפר יטא בדרום הר-חברון שמשם מוצאו. שמו מוחמד דחלאן. לאחר חתימת הסכמי אוסלו מינה אותו יאסר ערפאת לתפקיד ראש הבטחון המסכל הפלשתיני, בראשות מנגנון הבטחון המסכל הפלשתיני יש תקן ל-17 מפקדים פלשתינים בשם מוחמד דחלאן, כולם באותו התפקיד יחידה זו נקראת כח 17. זו הסיבה ששר הבטחון דאז יצחק רבין זיכה את אל"מ משה גבעתי מכל אשמה. על עיוות הדין של אהוד ברק בתיק זה רשם לו יצחק רבין הערה בתיק האישי שלו על ניהול כושל בזמן קרבות. העתק של כתב זה נמצא בארכיון צה"ל לקצונה בכירה, אישור לעיון בתיק דורש ותק של קצין בכיר במילואים של 12 שנים לפחות באישור ראש ממשלה בפועל עם חתימה של נשיא המדינה בדימוס.
בכלל לא היה ירי ממסוק באירוע זה. הטיסה באזור זה היתה במסוק אנפה בל 212, תקנות חיל אויר אוסרות ירי ממסוק כזה במהלך טיסה. לא היתה חריגה מנוהלי חיל אויר.
כוחות צה"ל במילואים ששירתו באיו"ש כינו את אהוד ברק שקרן כרוני על עיוות הדין.
מנכ"ל בצלםעריכה
בתקופת כהונתו כמנכ"ל "בצלם", חשף באר מקרים רבים של פגיעה בזכויות אדם בשטחים, שקיבלו חשיפה תקשורתית רחבה. בתקופת כהונתו פרסם, יחד עם החוקר הפלסטיני ד"ר צאלח עבד אל ג'וואד, מחקר מקיף על תופעת משתפי הפעולה הפלסטינים בשטחים, שכותרתו: "משתפי-הפעולה בשטחים בתקופת האינתיפאדה: הפרות ופגיעות בזכויות האדם", הוצאת בצלם 1994. המחקר על תופעת משתפי הפעולה בשטחים עסק באופן גיוסם של משתפי הפעולה הפלסטינים על ידי השלטונות הישראליים, אך חקר גם את הפגיעות הקשות של הארגונים הפלסטינים בחשודים בשיתוף פעולה, וכלל הצגת עדויות על רצח של "משתפי פעולה" ממניעים אחרים, כמו סכסוכים פנימיים וכבוד המשפחה[9]. בספטמבר 1993, במהלך עבודתם המשותפת על המחקר, ראיינו באר ועבד אל ג'וואד, באישור שר המשטרה דאז, משה שחל, את ראש תנועת החמאס דאז שייח' אחמד יאסין, בעת היותו אסיר בכלא אשמורת, בנוגע לגישת החמאס כלפי תופעת משתפי הפעולה הפלסטינים.
מנכ"ל קשבעריכה
בשנת 1998 הקים באר יחד עם קבוצה של אנשי ציבור ורוח את עמותת "קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל", שמטרתה לאתר, לחקור ולפעול מול תופעות הפוגעות לטענתה בצביונה הדמוקרטי של מדינת ישראל. החל משנת 2005, עיקר פעילות העמותה התמקד בפרויקט "מעקב תקשורת", המתמקד בניטור ובניתוח של הסיקור התקשורתי בישראל בנושאי הסכסוך הישראלי-פלסטיני בקבוצות מיעוט ובאוכלוסיות חלשות בחברה[10].
בתקופת כהונתו כמנכ"ל קשב הציג באר ביקורת כלפי התנהלותה של התקשורת הישראלית בסיקור הסכסוך הישראלי-פלסטיני וביקר את אופן היווצרותם של נרטיבים מכוננים בתולדות הסכסוך[11].
בעקבות העיסוק התקשורתי הרחב בפרשת הילד מוחמד א-דורה טען באר כי כלי תקשורת רבים בישראל התמסרו בקלות לטענות קונספירציה, דבר שהעיד על הידלדלות השיח הציבורי[12].
מנגד טענו מבקרי גישה זו כי באר זלזל בנתונים שהביאו מומחים ישראלים, אשר חיזקו את התאוריה שלפיה נהרג א-דורה מאש פלסטינית.
מאז שנת 2017 מפעיל באר את הפודקאסט/בלוג "פרות קדושות - מיתוסים ישראליים", שעוסק בבחינה ביקורתית של סיפורים, שאמיתותם לא נבחנה עד הסוף. הפרקים עוסקים בצדדים הלא מוכרים של דמויות כמו, יצחק שמיר, אורד וינגייט, יאסר ערפאת, ואחר', בפרשיות לא פתורות, כמו, מי הרג את עבד אל-קאדר אל-חוסייני, בסדרה בת 8 פרקים על הצדדים הלא מוכרים של עזה מאז כיבושה בידי ישראל ב-1967, בקיבוצים הלא ידועים, שהוקמו לפני דגניה, במיתוס "מעטים מול רבים" בתש"ח ובעוד נושאים.
לקריאה נוספתעריכה
- הקרב על הקסטל, חלק ב' אז מי באמת הרג את עבד אל-קאדר אל-חוסייני? פרק 10 של פרות קדושות מיתוסים ישראליים
- קזינו בעזה, מתוך הסדרה עזה - הסיפור הלא מוכר, פרק 16 של פרות קדושות - מיתוסים ישראליים
- הקיבוצים הראשונים שמעולם לא שמעתם עליהם, פרק 3 של פרות קדושות - מיתוסים ישראליים
קישורים חיצונייםעריכה
- פרות קדושות - מיתוסים ישראליים עם יזהר באר
- מאמרי יזהר באר, באתר "הארץ"
- מחקרי "קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל"
- מאמרי יזהר באר, באתר "העין השביעית"
- תחקיר של יזהר באר בעיתון "הארץ" על תוכנית ההתנקשות של המודיעין הישראלי במופתי חאג' אמין אל-חוסייני
- כתבה של יזהר באר באתר "ynet" בנושא מותו של מוחמד א-דורה.
- פרס אליאב סירטאווי לעיתונות.
- העיר והכלבים, מאת יזהר באר.
- עקיבא כהן, ההטיות של "קשב", באתר העין השביעית, 1 בפברואר 1999
- יזהר באר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ הפודקאסט/בלוג "פרות קדושות - מיתוסים ישראליים".
- ^ יזהר באר, אין חיסולים, אין פיגועים, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2003
- ^ יזהר באר, האינתיפאדה היהודית השנייה, באתר ynet, 25 בספטמבר 2008
- ^ חמישים שנות טיוח ושקרים: התקשורת הישראלית בשירות הכיבוש, באתר "שיחה מקומית", 3 ביוני 2017
- ^ רועי ברק, "מירי רגב קיבלה חשיפה יותר גדולה משיכלה לצפות אי-פעם", באתר גלובס, 31 במאי 2012
- ^ זהר באר, בעל הפודקאסט "פרות קדושות", חקר את מיתוס הניצחון על הטרור העזתי בשנות השבעים, באתר העין השביעית, 15 ביוני 2017
- ^ שלושים לאינתיפאדה הראשונה: בחזרה לארבעת הצעירים שנקברו חיים, באתר "שיחה מקומית", 28 במרץ 2017
- ^ משה הורוביץ, מעקב: הקצין רוכב שנית, כותרת ראשית, 10 באוגוסט 1988
- ^ אביבה לורי, מחפשים את "בצלם", באתר הארץ, 26 ביוני 2002
- ^ ספיר פרץ ומיכל רז חיימוביץ' , "התקשורת מתאחדת סביב הדגל", באתר גלובס, 15 בנובמבר 2011
- ^ יובל אזולאי, רועי ברק, "העבר מראה שצייתנות תקשורתית לא תמיד תורמת לביטחון", באתר גלובס, 18 בנובמבר 2012
- ^ יזהר באר, הספין שמסרב למות: מוחמד א-דורה כמשל, באתר ynet, 5 במרץ 2008