יחסי איראן–בחריין (בפרסית: روابط ایران و بحرین; בערבית: العلاقات البحرينية الإيرانية) הם היחסים הבילטרליים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן ובין ממלכת בחריין. מאז המהפכה האיראנית ב-1979 היחסים בין שתי המדינות מתוחים על רקע נושאים גאופוליטיים שונים, כגון פרשנות האסלאם ושאיפות איראן להוביל את העולם המוסלמי. רוב אוכלוסיית בחריין משתייכת לזרם השיעי לעומת בית המלוכה הסוני, דבר שגורם למתיחות נוספת ביחסים. גורם נוסף למתיחות בין המדינות היא היחסים עם המערב, ואיראן מתחה ביקורת חריפה על בחריין לאחר שהאחרונה אירחה את הצי החמישי של ארצות הברית בבסיסי חיל הים שלה.
לאחר הצתת שגרירות ערב הסעודית באיראן עקב הוצאתו להורג של השייח' נימר א-נימר, הודיעה סעודיה על ניתוק הקשרים הדיפלומטיים שלה עם איראן. בעקבות כך בחריין, בעלת בריתה של סעודיה, הודיעה על צעד דומה ב-4 בינואר2016[1].
איראן טענה לבעלות על האי בחריין עד שבמרץ1970מוחמד רזא שאה פהלווי הודיע על ביטול הטענות האיראניות, בעקבות משא ומתן בין בריטניה לאיראן[2]. בעקבות ביטול הטענות, חתמו שתי המדינות על הסכם ב-1970.
בעקבות המהפכה האיראנית שבה עלה רוחאללה ח'ומייני לשלטון באיראן ב-1979, הצהירה איראן על כוונתה לייצא את המהפכה האסלאמית ברחבי העולם המוסלמי, ובייחוד בעולם הערבי[3][4].
שנתיים לאחר מכן, פונדמנטליסטים שיעים ניהלו ניסיון הפיכה בבחריין בחסות החזית האסלאמית לשחרור בחריין. ניסיון ההפיכה, אשר נכשל, הונהג על ידי איש הדת השיעי האיראני, חאג' אל-אסלאם האדי אל-מודריסי. ממשלת בחריין ראתה בניסיון ההפיכה כוונה איראנית להפיל את הממשלה הסונית. איראן הכחישה את מעורבותה בניסיון ההפיכה, ואמרה כי ייתכן שהפונדמנטליסטים קיבלו השראה מהמהפכה האיראנית, אולם הם לא זכו לתמיכת איראן[5]. מחשש לניסיונות הפיכה נוספים, נכלאו אלפים מאזרחי בחריין והיחסים עם איראן הידרדרו.
בנובמבר2007 הגיע נשיא איראןמחמוד אחמדינז'אד הגיע לביקור רשמי ראשון בבחריין ונפגש עם המלך חמד בן עיסא אאל ח'ליפה[6]. במהלך פגישותיו, דן אחמדינז'אד בהסכמים לאספקת גז טבעי לבחריין. לאחר הביקור שתי המדינות התחילו ליהנות מקשרים טובים יותר והיחסים הכלכליים השתפרו.
במהלך המחאות בבחריין במרץ 2011, איראן הביעה תמיכה במפגינים, שרובם שיעים, וגינתה את המעורבות הצבאית של כוח המגן של חצי האי ערב בדיכוי ההפגנות[7]. עקב התמיכה האיראנית, היחסים בין שתי המדינות הידרדרו, כששתי המדינות גירשו את השגרירים באופן הדדי[8]. לאיראן הצטרפה עיראק שהתנגדה להתערבות הצבאית של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, שהתערבה לבקשת הממשלה הבחריינית[9]. בעלות הברית של בחריין האשימו את איראן בכך שהיא מסיתה למהפכה במדינה הקטנה ותהו בנוגע ללגיטימיות של דרישות המפגינים[10].
ב-19 ביולי2015, לאחר שהמנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי הביע תמיכה ב"עמים המדוכאים" ברחבי המזרח התיכון, כולל בחריין, זומן הממונה על היחסים בין שתי המדינות, מורטזה סאנוברי, לשיחה עם שר החוץ של בחריין, שם הביע מחאה על "התערבות בוטה" כלשונו ב"הצהרותיו של עלי ח'אמנאי נגד ממלכת בחריין"[13].
ב-13 באוגוסט 2015 הודיע משרד הפנים של בחריין על מעצרם של חמישה מחברי ארגון טרור, שהיה קשור לפחות לפיגוע אחד בעיר סיתרה[14] וכי נראה שהם קיבלו סיוע והדרכה מארגון הטרור חזבאללה וממשמרות המהפכה האיראניים.
ההפגנות בבחריין ב-2011
ב-1 באוקטובר 2015 (שבוע לאחר אסון העלייה לרגל במכה) החזירה בחריין את השגריר שלה מאיראן והורתה לארגון איראני לעזוב את המדינה בתוך 3 ימים, בתגובה ל"התערבות איראנית מתמשכת בענייני הממלכה". זאת אחרי שהשלטונות גילו מפעל גדול לייצור פצצות ועצרו מספר חשודים בקשר עם משמרות המהפכה האיראנים[15]. החלטת בחריין להחזיר את שגרירה מאיראן באה "לנוכח המשך ההתערבות האיראנית בענייני ממלכת בחריין... כדי ליצור סכסוכים עדתיים"[16][17]. בתגובה לכך, הודיע משרד החוץ האיראני כי "האיש השני בחשיבותו בשגרירות בחריין בטהראן הוא אישיות בלתי רצויה, ועליו לעזוב בתוך 72 שעות".
היחסים בעקבות ההתקפה על שגרירות סעודיה באיראןעריכה
בעקבות המתקפה על הנציגויות הדיפלומטיות הסעודיות באיראן ב-2016, גינה שר החוץ של בחריין את "שתי התקפות הטרור על שגרירות ממלכת ערב הסעודית בטהראן והקונסוליה שלה במשהד". בהצהרה נאמר כי "המעשים הדמגוגיים והברבריים הללו מהווים הפרה בוטה של החוק הבינלאומי וכן את אמנת וינה, אשר מגנים על ביטחונן של הנציגויות הדיפלומטיות".
ב-4 בינואר2016 ניתקה בחריין את היחסים הדיפלומטיים שלה עם איראן, והאשימה אותה בהתערבות בענייניה הפנימיים של סעודיה לאחר שסעודיה הוציאה להורג את איש הדת נימר א-נימר על מעורבותו בהפגנות בערב הסעודית.
שגרירות ערב הסעודית באיראן לאחר המתקפה
ב-9 בינואר 2016 הודיעה חברת התעופה הלאומית של בחריין, גאלף אייר כי היא תשהה את טיסותיה בין נמל התעופה של בחריין לבין נמל התעופה של טהראן.
ב-20 ביוני 2016 נשללה אזרחותו של עיסא קאסים ועל פי הודעת משרד הפנים של בחריין הוא השתמש במעמדו על מנת "לשרת אינטרסים זרים" ולקדם "כתות ואלימות". כמו כן נכתב כי איש הדת "אימץ את התיאוקרטיה והדגיש את הנאמנות המוחלטת לאנשי הדת" וכי "הוא היה בקשר רציף עם ארגונים ומפלגות שהן אויבות הממלכה". חוק האזרחות של בחריין מאפשר לשלול אזרחות מאדם ש"גורם נזק לאינטרסים של הממלכה או מזיק לחובת הנאמנות לה"[18][19][20].
המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי אמר בנאומו כי "זוהי טיפשות בוטה וטירוף, כשהוא עדיין יכול לפנות לעם בבחריין" ו"מתקיפים את השיח' עיסא קאסים ופירוש הדבר הוא סילוק כל המכשולים החוסמים את הנוער הבחרייני מתקיפת המשטר"[21].
יו"ר הפרלמנט האיראני, עלי לאריג'אני, גינה את שלילת אזרחותו של עיסא קאסים באומרו כי "מדובר בצעד לא-מהותי ולא אמיץ של המשטר הבחרייני, אשר הניח כי על ידי שלילת אזרחותו של מנהיג רוחני בולט זה, הוא עשוי להביא לשלווה... ברגע שממשלה מתחילה לאיים על הדמויות המשפיעות על האומה בשלילת אזרחות, היא נוטלת את נשימתה האחרונה"[22].
עיסא קאסים ב-2007בידיעה שפרסמה סוכנות הידיעות פארס אמר מפקד כוח קודסקאסם סולימאני כי "אל-ח'ליפה בוודאי יודעים כי תוקפנותם נגד השייח' היא קו אדום שתבעיר את בחריין ואת האזור כולו, והוא לא יותיר שום ברירה לאנשים אלא לנקוט בפעילות מזוינת. משטר אל-ח'ליפה ישלם את המחיר והמשטר צמא הדם ייפול"[23].
.jpg)
