רדיו אירופה החופשית

רדיו אירופה החופשית
Radio Free Europe/Radio Liberty
פרטי התחנה
שפה	אנגלית; תוכניות זמינות גם באלבנית, ארמנית, אזרבייג'נית, בשקירית, בוסנית, בלארוסית, בולגרית, צ'צ'נית, טטרית קרים, דארית, גאורגית, הונגרית, קזחית, קירגיזית, מקדונית, מונטנגרית, פשטו, פרסית, רומנית, רוסית, סרבית, טג'יקית, טטרית, טורקמנית, אוקראינית, אוזבקית. בעבר גם פולנית, צ'כית, סלובקית, ליטאית, לטבית, אסטונית ועוד שפות שונות
מדינה	ארצות הברית, צ'כיה
תקופת הפעילות	מ-1949
מנכ"ל	Jamie Fly
	www.rferl.org

רדיו אירופה החופשית או רדיו חרות (באנגלית: Radio Free Europe/Radio Liberty‏, RFE/RL) הוא תחנת רדיו ששידוריה נקלטים באירופה ,במזרח התיכון ובמרכז אסיה. מטרת התחנה, הממומנת על ידי הממשל האמריקאי, היא "לקדם את ערכי הדמוקרטיה ומוסדותיה על ידי הפצת מידע עובדתי ורעיונות". התחנה משדרת למעלה מאלף שעות שבועיות ב-27 שפות, ב-23 מדינות^[1] על גבי גלים קצרים, AM ו-FM.

התחנה היא ארגון ללא מטרות רווח אמריקאי המומן על ידי הקונגרס אמריקאי באמצעות הסוכנות האמריקאית לתקשורת גלובלית (אנ') וגופים נוספים.^[2]

היסטוריה

ב-1949 נוסדה בניו יורק "הוועדה הלאומית למען אירופה החופשית". רדיו אירופה החופשית (RFE) היה הזרוע המשדרת של ארגון זה. מטה התחנה הוקם במינכן והיא שידרה לראשונה בגלים קצרים לצ'כוסלובקיה ב-4 ביולי 1950.

מימון הוועדה (והשידורים) הגיע מהקונגרס של ארצות הברית. עד 1971 הועברו הכספים דרך ה-CIA. השידורים היו נדבך בקמפיין של לוחמה פסיכולוגית שניהל ה-CIA ושכוון לעבר צידו השני של מסך הברזל. ה-CIA העביר הנחיות כלליות לשידורים ועקב אחריהם באופן יומיומי. הציבור הרחב לא ידע על מקורות המימון עד 1971, אז נוסד הארגון מחדש כמוסד ללא כוונת רווח הרשום בדלאוור. הפיקוח על התחנה (ושאר השידורים שמימנה ארצות הברית ברחבי העולם) ניתן בידי רשות פדרלית מיוחדת לכך.

ב-1975 התמזגה התחנה עם מיזם דומה בשם רדיו חרות (RL) "רדיו סבובדה" בשפה הרוסית ובשפות ברית המועצות, שפעל מאז 1951, מומן אף הוא על ידי האמריקנים וכיוון את שידוריו אל תושבי ברית המועצות והקומוניזם. כיום קרויה הקבוצה הממוזגת RFE/RL.

הרשויות הסובייטיות ניסו פעמים רבות לשבש את שידורי התחנה. מאמצים אלה לא פסקו עד 1988. במהלך שנות ה-70 וה-80 עם תחנת שידור שיתפו פעולה רוסים גולים רבים כמו אלכסנדר גאליץ', ולדימיר ווינוביץ', וסילי אקסיונוב, אנדריי סיניאבסקי ועוד. עם תחילת הגלאסנוסט הופסקו פעולות לשיבוש קליטת השידורים וכתבי התחנה אף הורשו להיכנס לתחומי ברית המועצות ולהעביר שידורים מתחומיה. בינואר 1990 שידורים של כתב התחנה מנחם מיכאלי מבאקו היו השידורים היחידים שהעבירו עדכונים על הנעשה בעיר לאחר כניסת יחידות של הצבא הסובייטי. בין השנים 1985–1993 הפעיל הארגון גם את רדיו אפגניסטן החופשית.

התמוטטות ברית המועצות גרמה לירידה בחשיבות התחנה עבור הממשל האמריקני ותקציבה הלך ופחת בהתאם. מטה התחנה הועבר לפראג ב-1995 והפעילות האירופית צומצמה. במקומות אחרים הורחבה הפעילות: ב-1998 החל לשדר רדיו עיראק החופשית וגם תוכניות בפרסית; ב-1999 לקוסובו וב-2002 חודשו השידורים לאפגניסטן ואיראן (רדיו פרדה). בעקבות הצטמצמות חופש הביטוי באזורי חבר המדינות לשעבר, שידורי רדיו אירופה החופשית נאסרו בבלארוס, באוזבקיסטן, בטורקמניסטן, בטג'יקיסטן, הוגבלו באזרבייג'ן^[3] ומתקיימות התנכלויות של הרשויות הרוסיות נגד תחנות מקומיות המעבירות את שידורי התחנה. כתוצאה מכך, חלה ירידה משמעותית במספר התחנות המשדרות את תוכניות הרדיו של רדיו אירופה החופשית ברוסיה.^[4]

במהלך שנות פעילות התחנה, עורכיה ומגישי התוכניות בשפות השונות הפכו לעיתים לדמויות מוערכות ולגבורי תרבות בארצות היעד והמשטרים הקומוניסטים ניסו לחסלם או להפחידם. כך למשל במקרה התחנה בשפה הרומנית - שם מנהל התוכניות נואל ברנרד נעשה מוכר בכל בתי האב ברומניה, כך גם שמות הסופרים ומבקרי התרבות וירג'יל ירונקה ומוניקה לובינסקו (שבשנות זקנתה הוכתה קשות ליד ביתה בפריז, ככל הנראה על ידי סוכני המשטר של צ'אושסקו) או של מבקר מוזיקת הג'אז והפופ הצעיר קורנל קיריאק שנדקר למוות במינכן בשיא הפופולריות שלו בשנת 1975. בשנת 2018 החליט הממשל בארצות הברית לחדש החל מינואר 2019 את שידורי התחנה הנועדים לרומניה ולבולגריה, שהופסקו בשנת 2004.

נכון לינואר 2023, עיקר שידורי התחנה בשפה הרוסית, מועברים דרך רשתות חברתיות. אך, ישנם אזורים בהם השידור הוא עדין באמצעות גלי רדיו. מספר המאזינים השבועי מתקרב ל-40 מיליון. המלחמה באוקראינה הביאה לתחנה גל מאזינים חדש.^[5]