יחסי אתיופיה–מצרים

יחסי אתיופיה–מצרים
אתיופיה	מצרים
שטח (בקילומטר רבוע)
1,104,300	1,001,450
אוכלוסייה
133,199,950	117,151,005
תמ"ג (במיליוני דולרים)
163,698	395,926
תמ"ג לנפש (בדולרים)
1,229	3,380
משטר
רפובליקה פדרלית	רפובליקה

יחסי אתיופיה–מצרים הם היחסים דו-צדדיים בין ממשלות רפובליקת מצרים הערבית לבין ממשלות הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של אתיופיה. שתי המדינות יצרו קשרים דיפלומטיים בשנת 1927 והיחסים הם הוותיקים ביותר ביבשת אפריקה ובין הוותיקים בעולם. שתיהן חברות ביוזמת אגן הנילוס וחולקות יחסים בעלי אופי מיוחד בשל תפקידן המכריע בסוגיות חיוניות כמו תיק המים של הנילוס והאינטרס המשותף לקיום ביטחון באזור קרן אפריקה על ידי מאבק בטרור ובפיראטיות.

נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר (מימין) נפגש עם היילה סלאסי, קיסר אתיופיה, בפסגת ארגון אחדות אפריקה באדיס אבבה, 1963

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הקשר הראשון בין שתי המדינות נמשך לפני כמעט שבעת אלפים שנה כאשר המצרים הקדמונים פתחו במסע המתועד המוקדם ביותר שלהם לארץ פונט תחת סחו רע של השושלת החמישית, אף כי ישנם ממצאי זהב פונטי במצרים שמתוארכים לתקופות מוקדמות עוד יותר בתקופת שלטונו של המלך ח'ופו של השושלת הרביעית. מצרים קדומים כינו את המקום הזה טא-נטר (ארץ האלים) וראו בו ארץ מסתורית ובלתי ידועה עם הון רב. לעיתים קרובות הם עסקו במסעות סחר עם שותפיהם בפונט, שם רכשו זהב, קטורת, הובנה, שנהב, עבדים, חיות אקזוטיות ועורות.

בעשור האחרון מתפתח סכסוך בין מצרים לאתיופיה עקב בניית סכר הרנסאנס.

קשרי דת

לדת תפקיד מכריע בקירוב שתי המדינות מכיוון שהכנסייה האורתודוקסית האתיופי הייתה תחת הנהלת הכנסייה האורתודוקסית הקופטית מעת קבלת הנצרות במאה הרביעית עד שנת 1959 נשלחו נזירים קופטים לעמוד בראש הכנסייה הנוצרית, אז לבקשת היילה סלאסי מונה לה פטריארך משלה על ידי האפיפיור האורתודוקסי הקופטי של אלכסנדריה והפטריארך של כל אפריקה, קירילוס הרביעי.

מוסלמים באתיופיה גם מחוברים באופן הדוק למוסד אל-אזהר בקהיר.

עם זאת מצרים תמיד השתמשה במוסדות אלה כדי להשפיע על אתיופיה ולהסית את המוסלמים נגד הרוב הנוצרי למשל הראשונים שפתחו במרד נגד אתיופיה במה שהיה בזמנו מחוז אריתריאה בעידודה של מצרים ומדינות ערב אחרות, היו חברי החזית לשחרור אריתריאה (elf ,המכונה גם ג׳בהא) וטענו ש״אריתריאה ערבית״ היו ברובם יוצאי מוסד אל-זהאר כתוצאה מהמרד אתיופיה נותקה מהים האדום.

קשרים כלכליים

בשנת 1905 סייע הבנק הלאומי של מצרים להקים את הבנק הראשון אי פעם באתיופיה, בנק אביסיניה שפעל כשלוחה שלו. הוא קיבל מונופול של 50 שנה והיה הסוכן הפיסקלי של ממשלת אתיופיה וכן המנפיק היחיד. השטרות והיה אחראי על גביית פיקדונות ומתן הלוואות וכן על סחר בזהב וכסף, אגירת סחורות בסיסיות והשקעות. במובן מסוים, הוא פעל כבנק מרכזי ובנק מסחרי עד 1930, אז הוא הועבר לממשלת אתיופיה אחרי עלייתו של היילה סלאסי לשלטון. הוא לא היה יכול לקבל את העובדה שהבנק המנפיק במדינה נמצא בבעלות זרה. בנק חדש שהיה תחת שליטת הממשלה, בנק אתיופיה, הוקם בשנת 1931 ושמר על ההנהלה וכמעט כל אנשי הצוות, הנכסים והלקוחות של הבנק הישן עד לפלישה האיטלקית לאתיופיה בשנת 1936 כשהוא חוסל.

כיום קיימים באתיופיה מעל 72 פרויקטים של השקעות מצריות בתחומי החקלאות, ייצור בעלי החיים, התעשייה, התיירות והנדל"ן. פרויקט נוסף המיושם הוא אזור תעשייה מצרי בעיר אדמה, כ-90 ק"מ מהבירה אדיס אבבה. כמו כן, חברת הקבלנים הערבית פתחה משרד במדינה.

המחלוקת על מי הנילוס

היחסים בין מצרים לאתיופיה הידרדרו לאחרונה^{[דרושה הבהרה]}, מה שניכר בחילוקי הדעות בין המדינות במעלה הזרם במורד הזרם של אגן הנילוס, שכן אתיופיה הובילה ועודדה את המדינות במעלה הזרם לחתום על הסכם לחלוקה מחודשת של מי הנילוס, למרות התנגדויות מצרים וסודאן.

בנובמבר 2010 האשים ראש ממשלת אתיופיה, מלס זנאווי, את מצרים בפעולה צבאית נגד מדינתו בגלל הסכסוך על מימי הנילוס, ותמיכה בקבוצות מורדים נגד המשטר באדיס אבבה. הטענה הדהימה את קהיר, אשר טענה בתגוביה שהאשמות אלה מופרכות.

זנאווי אמר לסוכנות הידיעות רויטרס כי מצרים אינה יכולה לנצח במלחמה עם אתיופיה על מי נהר הנילוס, וכי היא תומכת בקבוצות המורדים בניסיון לערער את יציבותה של המדינה. הוא הוסיף: "אני לא חושש שהמצרים יפלשו לפתע לאתיופיה. איש שניסה זאת לפני כן לא ידע לספר את תוצאות פעולתו, ואני לא חושב שהמצרים יהיו שונים מאלה שקדמו להם, ואני חושב שהם יודעים זאת". זנאווי הוסיף: "הגיע הזמן שהמצרים יחליטו אם הם רוצים לחיות במאה ה-11 או במאה ה-19".

מנגד, מצרים הביעה את הפתעתה ואת צערה על הצהרות אלה, ודובר משרד החוץ המצרי, חוסאם זכי, אמר בהצהרה כי מה שמפתיע הוא הדיבור של זנאווי על עימות צבאי בין שתי המדינות סביב המים. הוא הוסיף כי ההאשמות הכלולות בהצהרותיו של זנאווי בנוגע לניצול מצרים של קבוצות המורדים נגד המשטר השולט באתיופיה הן האשמות שווא, והדגישו את נכונותה של מצרים להגיע למשטר באדיס אבבה כדי לספק את האווירה המתאימה המונעת מכל צד להרוויח מהנוכחות של הקבוצות האלה. זכי הביע את צערו של מדינתו כי כמה מדינות – בראשות אתיופיה – צפו את תוצאות הדיאלוג על ידי חתימה על טיוטת הסכם המסגרת המלא, לפני שהגיעה להסכמה הרצויה על שיתוף במי הנילוס.

שר החוץ המצרי אחמד אבו אל-רייט, מצדו, במהלך ביקורו באבו דאבי, הביע את הפתעתו מהשפה בה נהג זנאווי באומרו כי מצרים אינה מחפשת מלחמה, ולא תהיה מלחמה.

תשע מדינות אגן הנילוס, כולל מצרים ואתיופיה, מנהלות שיחות כבר יותר מעשר שנים ליישוב סכסוכים בנוגע לחלוקת מי הנילוס, מכיוון שחלק מהמדינות מאמינות שהיו נתונים לאי הוגנות בהסכם קודם שנחתם ב-1929. אך במאי 2010 חתמו אתיופיה, אוגנדה, טנזניה, רואנדה וקניה על הסכם חדש, הסותר את ההסכם הקודם על מימי הנילוס. המדינות החותמות העניקו לשאר מדינות אגן הנילוס – מצרים, סודאן, בורונדי והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – שנה להצטרף להסכם, אך מדינות אלה היו חלוקות בשל חילוקי דעות מאחורי הקלעים מאז החתימה.

על פי הסכם 1929, מצרים – שתעמוד בפני מחסור במים עד 2017 – תקבל 55.5 מיליארד קוב מדי שנה, המהווה את חלק הארי של 84 מיליארד מטרים מעוקבים של מים הזורמים לנילוס, ואתיופיה מייצגת מקור של כ-85% ממי הנילוס. אתיופיה הקימה חמישה סכרים ענקיים בעשור האחרון והחלה בבניית מתקן אנרגיה מימית חדש בעלות של 1.4 מיליארד דולר.

ב-3 במאי 2011 הודיע זנאווי על דחיית הצגת הסכם המסגרת על מימי הנילוס לפרלמנט בארצו, עד שנשיא חדש ייבחר במצרים. במהלך פגישתו עם המשלחת העממית המצרית, אמר זנאווי כי הוא מסכים להקים ועדת מומחים מצרית-אתיופית שתבטיח שסכר המילניום הגדול לא ישפיע על חלקה של מצרים במי הנילוס, ואם יוכח כמזיק, נשנה העיצוב. הוא הוסיף כי הנשיא לשעבר חוסני מובארק נהג לטפל בתיק המים בצורה ביטחונית, והוא הפקיד את ניהול העניין הזה בידי השר עומר סולימאן, שנהג להתמודד עם מדינות האגן בדרך של "דיקטציות" ולא התייעצויות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יחסי אתיופיה–מצרים בוויקישיתוף