יסוג'ירו אוזו

במאי קולנוע יפני
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סגנון לא אחיד, כפילויות וחזרות - בעיקר כתוצאת איחוד ערכים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

יסוג'ירו אוזויפנית: 小津安二郎; ‏12 בדצמבר 1903 - 12 בדצמבר 1963) היה במאי קולנוע ותסריטאי יפני.

אוזו יסוג'ירו
小津安二郎
לידה 12 בדצמבר 1903
טוקיו, יפן
פטירה 12 בדצמבר 1963 (בגיל 60)
טוקיו, יפן
מדינה יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה אנגקו-ג'י עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים מאטסוסאקה, טוקיו עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת ואסדה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1929 – 12 בדצמבר 1963 (כ־34 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע במאי סרטים
פרסים והוקרה
  • פרס הסרט הכחול לבמאי הטוב ביותר (1952)
  • פרס מאיניצ'י לתסריט הטוב ביותר (1950)
  • מדליית כבוד עם סרט סגול (1958)
  • גביע סאת'רלנד (1958)
  • פרס הסרטים של מאיניצ'י לבמאי הטוב ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
www.a2pcinema.com/ozu-san/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יפןיפן זהו שם יפני; שם המשפחה הוא אוזו.

אוזו נחשב על ידי רבים כבמאי הייחודי ביותר מבין במאי יפן. בתחילה היו היפנים חלוקים האם להפיץ את עבודותיו של אוזו, מחשש שהמערב לא יעריך נכונה את יפי העדינות שבהם, בזמן שסרטיהם של אקירה קורוסאווה וקנג'י מיזוגוצ'י זכו בפרסים רבים בפסטיבלים שונים בעולם. חששות אלה התבדו ואוזו הוכר כאחד מהיוצרים החשובים ביותר בקולנוע.

ביוגרפיהעריכה

יסוג'ירו אוזו נולד בפוקגוואה שבטוקיו בשנת 1903 לסוחר בחומרי דשן. בבית הספר היה תלמיד בינוני, ולעיתים קרובות בחר לצפות בסרטים במקום ללמוד. מאוחר יותר בחייו נזכר בגאווה כיצד צפה בסרטים כמגון "Rex Ingram" ו-"האסיר מזנדה" במקום ללמוד לבחינות הכניסה לבית הספר המסחרי הגבוה בקובה. בשנת 1923, לאחר כמה שנים כמורה כפרי ביפן, שימש אוזו כעוזר צלם שכיר בחברת הסרטים "שוצ'יקו".

הקריירה האמנותיתעריכה

את סרטו הראשון ביים ב-1927, סרט תקופתי שאינו ראוי לשבח בשם "The Sword of Penitence". ב-1932 ביים את הקומדיה "...I Was Born, But" שהייתה להצלחה מסחרית, ושנחשבת כאחת הטובות שהופקו לפני מלחמת העולם השנייה. זו גם הייתה התקופה בה החל אוזו לפתח את סגנונו הייחודי בקולנוע. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא ביים מספר סרטים, כמו "There Was a Father", שהתעלמו מהעימות העולמי. לאחר המלחמה הגיע אוזו לפסגת יצירתיותו, כשביים את מיטב סרטיו הכוללים, בין השאר, את "אביב מאוחר", "קיץ מוקדם", "Floating Weeds",‏ "An Autumn Afternoon" ואת גולת הכותרת שלו, יצירת המופת סיפור טוקיו הנחשבת לאחד הסרטים היפנים החשובים ביותר שצולמו.

"אביב מאוחר" היה הראשון בסדרה של סרטים שקבעו את מעמדו במערב. רבים משמות סרטיו מתייחסים לעונות השנה ונותנים ביטוי לתקופה בהתפתחות הרגשית והפסיכולוגית של הדמויות המתוארות בכל סרט. "אביב מאוחר" עוסק בנערה שרוצה לשמר את אביב הנעורים שלה ועל כן, למרות שעברה מזמן את הגיל בו עליה להתחתן, היא אינה עושה זאת. אביה האלמן משתכנע שמוטב שהיא תינשא, ולמרות שאינו רוצה להיפרד מבתו, הוא מנסה למצוא את הדרך לשכנע אותה לפעול על פי המוסכמות ולהתחתן. הסרט מתמקד במערכת היחסים בין האב לבתו, ואלמנטים מן הטבע משמשים כסמלים שמבטאים את הקשר ביניהם ואת הקשר של בני האדם לתהליכים הטבעיים.

בדומה ל"אביב מאוחר", מרבית סרטיו של אוזו עוסקים ביחסי הורים-ילדים, הקשר למסורת, ובאלמנטים הנוגעים לקשר ההדוק שבין האדם לבין הטבע וחילופי העונות – חיים, מוות, זקנה, התבגרות. שמות סרטיו מאוד סוגסטיביים. ביניהם "אביב מוקדם", "סתיו מאוחר", "שאריות הקיץ", "קיץ מוקדם", "עשב צף", וכו'.

בסרט "...I Was Born, But" מעניקות רגישותו הרבה של אוזו למצביו של האדם ותובנותיו על דפוסי החיים היומיומים לקונפליקטים הרגילים למראית עין, כוח רגשי עצום הנמצא רק לעיתים נדירות בדרמות הוליוודיות שגרתיות.

בחילופי העונות מגלמים את התפקידים הראשיים שניים משחקניו הקבועים של אוזו. את הבת, נוריקו, מגלמת סטסוקו הארה, כוכבת גדולה ביפן של אותה התקופה, שהייתה מוכנה לעזוב הכול כדי לעבוד עם אוזו. הארה מצליחה להביא למסך את מגוון הרגשות העוברים בתוך הדמות. דמותה מתאפיינת בכך שהיא מחייכת ואומרת משהו אחד, אך בפנים קורים לה דברים אחרים. הארה מצליחה להעביר את הרגשות המורכבים האלה במבטיה ובתנועות גופה המאופקות. בתפקיד האב מופיע צ'ישו ריו, שישחק כמעט בכל סרטיו של אוזו משנות ה-30 ועד מותו של הבמאי. ריו הצנוע טען שלא ידע בכלל לשחק ושבכל סרט הוא חש כי אוזו הולך להפסיק לעבוד אתו, כי תמיד היה צריך לצלם מחדש את השוט בגלל טעות שהוא עשה. אוזו אהב מאוד את שחקנו, ולמרות צניעותו מצליח ריו להעניק הופעות מרגשות, מאופקות ועדינות מאוד בסרטי אוזו.

סגנונו ושפתו הקולנועיתעריכה

את סגנונו הייחודי החל אוזו לגבש עוד בראשית הקריירה שלו, כשהוא מבצע ניסויים שונים ויוצר סרטים אידיוסינקרטיים בסגנון מנוגד לזה שהיה בהוליווד או בקולנוע היפני בימיו. הוא שאף לצמצם ולפשט את סגנונו הקולנועי. כך השמיט אוזו כלים בסיסיים בשימוש הקולנועי כמו ה"פייד" ה"דיזולב" והצילום הפנורמי, וצילם אך ורק ממצלמה בזווית נמוכה, בשימוש בעדשות 50 מ"מ, ושיעבד את המשכיותו של המרחב לאסתטיקה ויזואלית.

העמדת המצלמה בגובה נמוך הייתה לסימן היכר שלו. המצלמה מוצבת בגובה קו העין של אדם היושב על מחצלת. לאורך כל הסרט "אביב מאוחר", המצלמה תצלם מהגובה הזה הן בקו ישר והן בזווית מלמטה למעלה. פעמים בודדות יגביה אוזו את המצלמה ויצלם את הדמויות מזווית גבוהה. כשדבר כזה יקרה, הצופה הרגיש ירגיש זאת ואת המשמעות המיוחדת של השוט הזוכה למעמד היוצא דופן.

המצלמה של אוזו כמעט ואינה נעה. אוזו מעצב קומפוזיציות ייחודיות ובאמצעות הניואנסים הקטנים בהתנהגות השחקנים, והשימוש באלמנטים מן הטבע באופן סימבולי, בונה שפה קולנועית עשירה, למרות ובזכות מגבלותיה. לעיתים, מוותר אוזו על השימוש בעריכה של שוט/רברס שוט. חלק מהסצנות חושפות את האירועים אך ורק מזווית ראייה אחת. לצופה נוצרת תחושה שהוא יושב על הרצפה ומסתכל על האירועים מבלי לזוז. אך אוזו לא כובל את הצופה, אלא מבקש ממנו להרפות – "לשבת" - ולהסתכל; לפתוח את חושיו ולהרגיש. מאחורי הרוגע והפשטות שמציגים סרטיו, מטעין אוזו את רגעי היומיום ברגשות עזים כמו כאב, כעס, אהבה ותסכול. הישיבה אצל אוזו באה גם כדרך להגיד שהפעולה הקולנועית קשורה בישיבה, כמו פעולת החשיבה. אנחנו צופים בסרט של אוזו ממקום של רוגע ומוכנות רגשית להרהור.

בסוף שנות ה-40, לאחר המלחמה החליט לצמצם את הכלים הקולנועיים שלו ולהתנתק מההשפעות ההוליוודיות שאפיינו את סרטיו עד אז. מסיבה זו שובר אוזו לעיתים את חוק ה-180 ומחליף אותו במה שמבקרים נהגו לקרוא "חוק 360", זאת אומרת, ניתן לחתוך לאן שרק רוצים. בנוסף נהג אוזו לבקש משחקניו להסתכל ישירות אל תוך עדשת המצלמה בחלק מהשוטים וכך ליצור תחושה שהדמות מדברת ישר אל הצופה ומערבת אותו באופן ישיר במתרחש. בנוסף, החליט אוזו שלא להיצמד למבנה העלילתי הקלאסי וכתב את סרטיו באופן אפיזודיאלי, כמו חילופי העונות.

בשונה מסיפוריו של אקירה קורוסאווה בהם מופיעות דמויות חזקות באפוסים סמוראיים, סרטיו של אוזו הם פשוטים, מהורהרים ומחודדים באמצעות נוסטלגיה ועצבות. במהלך הקריירה הארוכה שלו זיקק אוזו את תחומי סרטיו וצימצם אותם לחשיפה הנחוצה בלבד. יצירותיו, שכמעט תמיד נתחמו לדרמות ביתיות או סיפורי שומאן-גקי (סיפורים על המעמד הנמוך), בעלות מוטיבים חוזרים. למרות שייחודיות הדמויות משתנה, כולן נלכדות בנקל בתוך אותו עולם. אין בדמויותיו גיבורים או פושעים, לא הצלחה כבירה או כישלון חרוץ. דמויותיו הן של אנשים רגילים המנהלים אורח חיים שיגרתי. העימות מתחיל מתוך שינויים טבעיים ביחסים בין הורה לילדו, תהיה זו בת המסרבת להינשא וננטשת על ידי אביה האלמן ב-"Late Spring", או זוג ילדים המבינים את פחיתותו של אביהם.

השפעתו וביקורתעריכה

אוזו יצר קולנוע שחיזק את כוחה של המיזנסצנה, הסטטיות וההתמקדות הרגישה במערכות יחסים בין דמויות מורכבות. סרטיו השפיעו רבות על הקולנוע האסיאתי ובפרט ניתן לראות את השפעתו בסרטיהם של טקשי קיטאנו, הו הסיאו סיין, אדוורד יאנג ("אחת ושתיים") וג'ים ג'רמוש. אוזו אמנם החל לעבוד בקולנוע בתקופה האילמת, אך יצירותיו המפורסמות ביותר נעשו בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ועד מותו ב-1963. ההערכה לה זוכה אוזו כיום מבוססת על יכולתו להכניס את הצופה אל תוך מערכות יחסים פשוטות ולגרום לו להתרגש ממה שקורה מולו באמצעות שפה קולנועית ענווה.

מאוחר יותר בקריירה שלו הפך אוזו למטרה בידי במאים איקונוקלסטים מהגל החדש היפני. רבים גינו את סגנון סרטיו כמאובן ומיושן, ואחרים ביקרו את סרובו לעסוק בנושאים חברתיים. שלוותו והסתכלותו הנשגבת על האנושות עמדו במבחן הזמן והשפיעו רבות על במאים שונים בקולנוע המערבי כמו וים ונדרס, (שהקדיש לאוזו את "טוקיו גה" (1983), יומן חיפושיו אחר טוקיו של הבמאי הנערץ עליו וכולל ראיונות עם השחקן ריו ועם הצלם הקבוע של אוזו), ג'ים ג'ארמוש ומרטין סקורסזה.

אוזו מת ממחלת הסרטן בשנת 1963.

מסרטיועריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Bock, Audie, Yasujiro Ozu in Japanese Film Directors Kodansha International Ltd; (1978), מסת"ב 0-87011-304-6
  • Bordwell, David, Ozu and the Poetics of Cinema. BFI Pub.; (1988), מסת"ב 0691008221.
  • Hasumi, Shiguehiko, Yasujirô Ozu. Paris:Cahiers du cinéma; (1998), מסת"ב 2-86642-191-4
  • Rothman, William, Notes on Ozu's Cinematic Style, in: Jeffrey Crouse, editor, Film International Issue 22, Vol, 4, No, 4, 2006.
  • Sato, Tadao, Le Cinéma japonais - Tome II.Paris: Centre Georges Pompidou;(1997b), מסת"ב 2-85850-930-1
  • Yoshida, Kiju, Ozu's Anti-Cinema. Center for Japanese Studies, University of Michigan; (1998), מסת"ב 1-929280-27-0

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יסוג'ירו אוזו בוויקישיתוף