יעל ארליכמן

יעל ארליכמן
לידה	דצמבר 1954 (בת 69); גבעת ברנר, ישראל
מקום לימודים	המדרשה לאמנות
	www.erlichmanyael.com

יעל ארליכמן (נולדה בדצמבר 1954) היא פסלת ישראלית.^[1]

ביוגרפיה עריכה

יעל ארליכמן נולדה בשנת 1954 בקיבוץ גבעת ברנר, לנחמה ופנחס (פיני) ויינשטיין. אביה היה מפקד בפלמ"ח, מפקד גדוד בצה"ל ומנהל מפעל "רימון" בקיבוץ. כשהייתה בת 3, עזבה משפחתה את הקיבוץ ועברה להתגורר באפקה. ארליכמן למדה בבית הספר היסודי אלחריזי בתל ברוך, והמורה שלה לציור הייתה הציירת אסתר פרץ-ארד. ארליכמן מציינת את השפעתה האמנותית עליה מאז ועד היום. היא למדה בבית הספר התיכון בגבעת ברנר, ובצבא שירתה בחיל הקשר בשארם א-שייח'.

יעל נישאה ליעקב ארליכמן בשנת 1981, ויש לה שלוש בנות ושני נכדים. היא מתגוררת ברמת השרון.

לימודי אמנות עריכה

במשך השנים למדה יעל בשני בתי ספר לאומנות ואף התמחתה אצל פסלים ידועים.

מכון אבני - אמנות
המדרשה לאמנות - תולדות האמנות ורישום
סטודיו אסתר פרץ-ארד - ציור ורישום
סטודיו מרים חורי-גוטהולץ - פיסול
סטודיו כברי - תחריט
ואדים קופטויבסקי - ציור בשמן

יצירתה עריכה

יעל ארליכמן בזמן היצירה

יעל ארליכמן עם הפסל "סוראיה"

בתחילת דרכה האמנותית עסקה יעל בציור, אך בעשרים שנה האחרונות היא מקדישה את זמנה לפיסול. פסלי הברונזה של יעל הם ברובם דמויות של אנשים. יעל נותנת שמות לפסליה כמו - איזבל, שרלוט ועוד, וביחסה זה היא מגדילה את הקסם של הפסלים המואנשים שהיא יוצרת.

יעל יוצקת את פסליה בבית יציקה "אש יציקות" ומעורבת בשלבי היציקה השונים. בסיום התהליך היא משייפת ומלטשת כל פסל בנפרד, וכך גם כשמדובר בסדרה של פסלים, הרי שמראה ההבעה הסופי של כל פסל שונה מעט משל האחר.^[2]^[3]^[4]

תערוכות עריכה

מאז שנת 2000 מוצגות עבודותיה של יעל בתערוכות שונות בארץ ובמדינות נוספות, ביניהן ארצות הברית, הולנד ואיטליה.^[5] עבודותיה נמכרות לאוספי אמנות ולחברות עסקיות ומוצגות בחללים ציבוריים, בגני תעשייה ובבתים פרטיים. בשנת 2011 הוזמנו מיעל שני פסלי חוץ גדולים מאוד. האחד, "שורשים" - מוצב בגנים הבוטניים של אוניברסיטת תל אביב, והאחר, "נולדו בדרך", מוצב במלון בראשית הצופה אל מכתש רמון. בשנת 2016 הוצב פסלה "הזורע" בקיבוץ מעברות.

ביקורות עריכה

אורית לוטרינגר, אוצרת ומבקרת אמנות, כותבת כי פסליה של יעל מלאי חיים ומשקפים את חדוות היצירה של האמנית.^[6] ורדה שטיינלאוף, אוצרת לאמנות במוזיאון תל אביב, מוצאת ביצירתה של יעל ארליכמן קבלת האחר על שונותו, ואף רואה בדמויות של פסליה "מפגש עם עבר מוכר, אך לא לגמרי מזוהה".^[7]