פתיחת התפריט הראשי

יעקב כרוז (9 באפריל 192029 בדצמבר[1] 1993) היה דיפלומט ואיש מערכת הביטחון הישראלית, כיהן כראש האגף הערבי בשירות הביטחון הכללי, מפקדו הראשון של אגף תבל וכמשנה לראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

יעקב כרוז
אין תמונה חופשית
לידה 9 באפריל 1920
פטירה 29 בדצמבר 1993 (בגיל 73)
תאריך עלייה 1938
השתייכות השב"כ
המוסד
תפקידים בשירות ראש האגף הערבי
ראש אגף תבל
המשנה לראש המוסד
תפקידים אזרחיים ראש נציגות ישראל ביוון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

כרוז, בנם של שרלוטה שרה וויקטור גאלו קראוס, נולד בכפר גיאלו הסמוך לעיר קלוז' שבטרנסילבניה. למד בגימנסיה הממשלתית הרומנית. ב-1938 עלה לארץ ישראל ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה שימש קריין בתחנת שידור בריטית ששידרה מירושלים שידורי תעמולה לעם ההונגרי, ב-1943 נשלח מטעם הבריטים לחלב שבסוריה כקצין קישור לכוחות הצרפתיים. היה חבר ארגון ההגנה, ב-1946 עבר קורס מודיעין והיה חבר בש"י. ב-1947 נשלח מטעם הנהגת היישוב העברי כאיש המוסד לעלייה ב' לצרפת ולצפון אפריקה, שם פעל להברחת יהודים ומתן היתרים לעלייתם לישראל וב-1948 מונה לראש הארגון בצפון אפריקה. השתתף בקורס הבין-שירותי הראשון של קהילת המודיעין הישראלית. היה מפקד מרחב תל אביב בשירות הביטחון הכללי, ב-1951 מונה למפקד מרחב ירושלים וראש האגף הערבי בארגון. יחד עם שלמה הלל ומרדכי אלמוג היה חבר בוועדת חקירה שמינה ראובן שילוח לבדיקת הנסיבות שהביאו לנפילת רשת המודיעין בעיראק ולהוצאתם להורג של יוסף בצרי ושלום צאלח. בתפקידו האחרון בשירות הביטחון ארגן את תחום המסתערבים.

הצטרף למוסד ונשלח לשגרירות ישראל בפריז, שם היה נציג כללי של המוסד באירופה וקצין קישור עם שירות הביטחון הצרפתי, בתקופה זו הוא סייע למנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס בהידוק הקשרים הביטחוניים צרפת. באפריל 1958 מונה על ידי איסר הראל להקים את אגף "תבל", האגף האחראי על הקשרים המודיעיניים והדיפלומטיים של המוסד, הוא גייס לצוות ההקמה בין השאר את דייב קמחי, יצחק בן ארי, נחום אדמוני ודוד ויטל. כמהלך כהונתו היה ממייסדי הקשר הביטחוני בין אתיופיה לישראל ב-1958 עת נסע יחד עם איסר הראל למפגש עם ראשי השירות החשאי האתיופי ועם היילה סלאסי, קיסר אתיופיה, היה ממתכנני מבצע חטיפת אייכמן והשתתף במבצע לאיתורו של הילד יוסל'ה שוחמכר. היה ממייסדי הקשר המחודש בין איראן לישראל, קידם את יחסי מרוקו-ישראל, בין השאר נפגש בחשאי עם המלך חסן השני פגישה שבמהלכה נרקמה עסקת מכירת נשק למרוקו דרך איראן וכן היה מעורב בהסכם להעברת נשק שלל ממלחמת סיני לכוחותיו של כמיל שמעון בלבנון, דרך איראן. כמו כן פיתח את הקשרים החשאיים עם טורקיה, סודאן ועם מדינות מערב אפריקה, כולל הקמת מטה המוסד באקרה בירת גאנה. ב-1961 סיים את כהונתו כראש תבל. נשלח שוב לפריז, והיה אחראי על פיתוח הקשרים עם השירותים החשאיים במערב אירופה.

בתחילת 1964 מונה על ידי ראש המוסד החדש מאיר עמית למשנה לראש המוסד. היחסים בין השניים היו עכורים לאור האמונים ששמר כרוז לקודמו של עמית, איסר הראל[2] וכרוז התפטר מתפקידו ב-1966. ב-1968 מונה לראש הנציגות הדיפלומטית של ישראל ביוון וכיהן בתפקיד במשך כשנתיים.

לאחר פרישתו מהשירות הציבורי היה עיתונאי ופרשן לענייני ביטחון בידיעות אחרונות. ב-1976 פרסם את הספר "המודיעין הערבי: השירותים-החשאיים הערביים בפעולתם". לאחר מותו פרסמה בתו את האוטוביוגרפיה שלו האיש בעל שני הכובעים.

היה נשוי ליעל ואב לגיל ומיכל.

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אתר "Billiongraves"
  2. ^ מאיר עמית, ראש בראש, מבט אישי על אירועים גדולים ופרשיות עלומות, הוצאת הד ארצי, 1999, עמ' 134