פתיחת התפריט הראשי

רבי יצחק בן וואליד (מכונה ריב"ו או הנר המערבי; 1777, תקל"ז - 9 בפברואר 1870, ט' באדר תר"ל) היה מקובל מגדולי רבני מרוקו, אב בית הדין ורבה של קהילת יהודי תטואן במשך כ-40 שנים. מחבר שו"ת "ויאמר יצחק".

יצחק בן וואליד
תמונה של רבי יצחק בן וואליד שחור לבן.jpg
לידה 1777
פטירה 1870 (בגיל 93 בערך)
כינוי ריב"ו, הנר המערבי
מקום קבורה תטואן
רחוב יצחק בן וואליד על שם רבה של העיר טיטואן

תוכן עניינים

תולדות חייועריכה

רבי יצחק בן וואליד נולד בשנת 1777 בעיר החכמים והסופרים תטואן לרב שם טוב, בן למשפחת רבנים. נקרא על שם סבו רבי יצחק. משחר ילדותו העידו כי נועד לגדולות. עוד לפני שהגיע לגיל מצוות שקד על לימודי התורה ומגיל צעיר התגלו בו ניצני קדושה וטהרה.

בצעירותו התייתם מאביו והוא ומשפחתו חיו בדוחק רב, וכלכלת הבית הוטלה על אימו שעבדה ויגעה על הבאת לחם לביתה מרובה הילדים. באחד הימים כשעמדו על חרפת רעב נאלצה אימו למכור את הש"ס (סידרי משנה) של אביו כדי לקנות לחם לילדיה הקטנים. רבי יצחק הצעיר שראה את עצבונה של אימו החליט לעשות כל שביכולתו כדי לקנות את הש"ס של אביו בחזרה וכך עשה, אסף פרוטה אחר פרוטה עד שהצליח להשיב לאימו את ספריו של אביו שנפטר.

בגיל 17 גילה בקיאות וידע רב בתורה ובהלכה ורבני דורו הכירו בו והאמינו שיגיע לגדולות. בגיל 18 נשא לאישה בת למשפחת רבנים אשר ילדה את בנו הבכור, אולם תוך זמן קצר נפטרה והותירה אותו עם ילדו הקטן. לאחר מספר שנים נשא לאישה את שמחה וידאל ביבאס - רבנית דגולה, שעזרה לו בעבודות הקודש וילדה לו עשרה ילדים אשר כולם עסקו בתורה ונהפכו לרבנים גדולים.

משפחתו שמנתה 13 נפשות חיה חיי דלות והסתפקה במועט, הוא התפרנס מכתיבת שטרות ובית הכנסת שהיה ברשותו.

רבי יצחק בן וואליד היה ידוע בצניעותו הרבה וסירב למשרות רבות שהוצעו לו, רבים פנו אליו בדבר הלכה אך כאשר פנו אליו אנשי העיר תטואן לשמש כרבם סרב. כיוון שאנשי הקהילה לא הרפו מבקשתם, עזב ר' יצחק את טטואן ועבר לגיברלטר. אנשי עירו שלחו אחריו שליחים על מנת להחזירו לעירם והתעקשו שיבוא לשמש להם כרב, לאחר בקשותיהם החוזרות קיבל את הכהונה ושימש כרב העיר וכאב בית הדין במשך 40 שנה. גם בתפקיד זה נשאר צנוע, נעים הליכות ואוהב אדם ונענה לכל בקשה ושאלה בנושא הלכה. הוא התגלה כמנהיג בעל שיעור קומה ודאג ללא לאות לבני קהילתו ולעניים יתומים ואלמנות בפרט.

בספרו "ויאמר יצחק" פסק שמנהיגיה של הקהילה היהודית יכולים להתקין תקנות שונות על בני קהילתם רק אם הם מונו בקונצנזוס.

אהבתו לארץ ישראל הייתה עזה, ומסופר שהשתוקק לכל פיסת מידע מארץ ישראל. הוא תרם ביד רחבה לאנשים שהגיעו מארץ ישראל ואף ביקר בה עם משפחתו בשנת תרכ"ב (1822).

אחד מגדולי תלמידיו היה רבי ישעיה בן נאים אשר בנו רבי רפאל חיים משה נודע לימים כאחד מגדולי הדור.

הרב יצחק בן וואליד היה אחד התומכים הנלהבים בבתי הספר של אליאנס (כי"ח), וכאשר אלה חיפשו בקרב קהילות בצפון אפריקה ועדות מזרח מקום לייסד את בית הספר הראשון של הרשת, הרב פתח בפניהם את שערי קהילת תטואן, בה נוסד בית הספר הראשון של הרשת בשנת 1860. הרב גם רשם את יוצאי חלציו ללימודים ברשת לרכישת השכלה בשפות ומדעים. בכך המשיך את מסורתו כס"ט לשילוב תורה ומדעים והקדים את זמנו.

בשנת 1868 פנה במכתב ביחד עם רבי יצחק נהון למשה מונטיפיורי בבקשה לסיוע אל מול האלימות כנגד יהודים במרוקו, עקב רצח אכזרי של שתי נשים יהודיות בתטואן.[1]

בדומה לרבנים חשובים אחרים נקשרו סביבו מסורות כבעל מופת. כך למשל, היה לרבי יצחק מטה ששימש לו כמקל הליכה שעבר מדור לדור במשפחתו והיה ידוע בסגולותיו הרבות בריפוי מחלות ובייחוד כסגולה ללידה קלה. סיפורים רבים סופרו על כך שהמקל ריפא אנשים שאיש לא הצליח לרפא, ועל נשים רבות עם בעיות וסיבוכים בלידה שנפתרו באורח פלא לאחר ברכתו של רבי יצחק.

מותועריכה

בגיל 93 נחלש כוחו וגם כאשר שכב במשך 3 שבועות על ערש דווי הקפיד שיגיעו לביתו מנין לתפילה, ובשנת 1870 עם כניסת השבת נפטר בעת ששפתיו מדובבות את המילים "מזמור שיר ליום השבת".

בצניעותו ציווה בצוואתו שכאשר ילוו את מיטתו לא יקראו לו בתארים אלא רק רב ודיין, ואת בניו שימשיכו במעשי צדקה. ביקש שיכריזו לבקש מחילה אם פגע במישהו.

הוא נטמן בעירו תטואן וקברו נודע כאתר עלייה לרגל וביום השנה לפטירתו היו באים המונים להתפלל להשתטח על קברו.


תקופת חייו של הרב יצחק בן וואליד על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים 


ספריו והנצחתועריכה

רבי יצחק בן וואליד כתב דברי קודש וספרים רבים שהמוכר שבהם נקרא "ויאמר יצחק" שאלות ותשובות, אשר רבי חיים שמואל נתן הסכמה לספר ומכנה את רבי יצחק בתוארי שבח רבים ומעלה את נס גדולתו בתורה ובין היתר כתב עליו "כתר תורה גדולה, משירי כנסת הגדולה מעלת הרב הגדול מעז ומגדול, סבא דמשפטים". היסטוריונים בני ימינו מגדירים את ספרו "ויאמר יצחק" כספר "ההיסטוריה הכלכלית, החברתית והדתית של יהודי תטואן", שכן הוא מקור עשיר לידע על החיים היהודיים באזור.[2] כמו כן מופיעים בו טקסטים נדירים בשפת החכיתיה (הניב הצפון אפריקאי של לדינו). יצחק בן וואליד החזיק בספרייה מכובדת שכללה ספרים נדירים, כולל עותק של משנה תורה של הרמב"ם מהמאה ה-16 שהודפס בפאס, בתקופה הקצרה שיהודים הפעילו בה בתי דפוס.

מספר מוסדות לימוד תורה נקראים על שמו בארץ שהגדול ביניהם "תולדות יצחק" יושב בהר נוף שבירושלים.

הרחוב בו גר במלאח של תטואן נקרא על שמו, וביתו שנשמר בשלמותו כיום משמש כמוזיאון לתולדותיו.

 
רחוב בטיטואן

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אליעזר בשן, נשים יהודיות במרוקו, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2005, עמ' 234-230.
  2. ^ Sarah Taieb-Carlen, The Jews of North Africa: From Dido to De Gaulle, University Press of America, 2010, p. 97.