בהלכה, מניין הוא קבוצה של לפחות עשרה[1] יהודים בוגרים שהתקבצו יחדיו לשם קיום מצוות מסוימות שחובה לקיימן בנוכחות עשרה אנשים לפחות. אנשים אלו חייבים להיות גברים בוגרים (ביהדות האורתודוקסית) – החל מגיל שלוש עשרה.

מניין
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ל"ב
תלמוד בבלי מסכת ברכות, דף כ"א, עמוד ב'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מניין תפילת מעריב בחנות בשוק הפשפשים ביפו

מקור המנייןעריכה

הצורך במניין הוא נלמד מדרשת הפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל"[2], והמקור לכך שמניין הוא דווקא עשרה הוא הדרשה המופיעה במסכת ברכות:"כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא: אתיא "תוך" "תוך". כתיב הכא (ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ל"ב) "ונקדשתי בתוך בני ישראל", וכתיב התם (במדבר טז, כא) "הבדלו מתוך העדה הזאת", מה להלן עשרה, אף כאן עשרה,"[3], המילים "העדה הזאת" מתייחסות לעשרת המרגלים (שנים עשר מרגלים פחות יהושע וכלב), והגמרא דורשת שכשם ששם "תוך העדה" הוא עשרה, כאן "תוך בני ישראל" הוא עשרה[4].

מצוות המצריכות מנייןעריכה

ביהדות, כל תפילה בציבור חייבת להתקיים עם מניין. תפילות ספציפיות המצריכות מניין הן:

אם קיים מניין בארוחה, מוסיפים את שם ה' לנוסח הזימון.

ישנן מצוות בהן המניין נדרש רק לכתחילה, אולם בדיעבד המצווה תתקיים גם אם אין מניין. למשל : ברית מילה, קידושין, קריאת המגילה בפורים ולווית המת.

דרישות המנייןעריכה

על פי ההלכה לא יכולה אישה להיות מצורפת למניין גברים ממספר טעמים:

בזרם היהדות הרפורמית וחלקים של היהדות הקונסרבטיבית, גם נשים מהוות חלק ממניין.

נשים לא מצטרפות לזימון עם אנשים, בין לשלשה בין לעשרה, מטעמי צניעות, וכנ"ל.[6] לדעת השלחן ערוך,[7] נשים מזמנו לעצמן רשות, כלומר ששלש נשים יכולות (אבל לא חייבות) לעשות זימון, ואם עשר נשים יכולות לזמן בשם תלוי במחלוקת הפוסקים.

אין מצרפים למניין מנודים או מומרים.[8]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • תפילה בציבור וחזרת הש"ץ; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, ברכות, כרך א, מערכה ד, עמ' מ-נד.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מניין בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אצל קהילת ביתא ישראל באתיופיה מניין מנה תריסר איש, כמספר שבטי ישראל.
  2. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ל"ב
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"א, עמוד ב'
  4. ^ על צורת הלימוד הזו ראו גזרה שווה
  5. ^ מור וקציעה (או"ח סימן נה)
  6. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קצ"ט, סעיף ו'. השולחן ערוך, אורח חיים, סימן קפ"ו, סעיף א' מסתפק אם נשים חייבות בברכת המזון מדאורייתא או מדרבנן, ולכן הנשים לא יכולות להוציא את הגברים ידי חובתם בברכת המזון, אבל זה אינו רלונטי לענינינו, שאם זה היה הטעם, הגברים יוכלו לזמן ולהוציא את הנשים.
  7. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קצ"ט, סעיף ז'.
  8. ^ סנהדרין כ"ו


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.