פתיחת התפריט הראשי

בהלכה, מניין הוא קבוצה של לפחות עשרה[1] יהודים בוגרים שהתקבצו יחדיו לשם קיום מצוות מסוימות שחובה לקיימן בנוכחות עשרה אנשים לפחות. אנשים אלו חייבים להיות גברים בוגרים (ביהדות האורתודוקסית) – החל מגיל שלוש עשרה.

מניין
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ל"ב
תלמוד בבלי מסכת ברכות, דף כ"א, עמוד ב'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מניין תפילת מעריב בחנות בשוק הפשפשים ביפו

מקור המנייןעריכה

הצורך במניין הוא בשל דרשת התורה "ונקדשתי בתוך בני ישראל"[2], ומקורות נוספים מבהירים שב"בני ישראל" הכוונה היא לעשרה אנשים.

מצוות המצריכות מנייןעריכה

ביהדות, כל תפילה בציבור חייבת להתקיים עם מניין. תפילות ספציפיות המצריכות מניין הן:

אם קיים מניין בארוחה, מוסיפים את שם ה' לנוסח הזימון.

ישנן מצוות בהן המניין נדרש רק לכתחילה, אולם בדיעבד המצווה תתקיים גם אם אין מניין. למשל : ברית מילה, קידושין, קריאת המגילה בפורים ולווית המת.

דרישות המנייןעריכה

על פי ההלכה לא יכולה אישה להיות מצורפת למניין גברים ממספר טעמים:

בזרם היהדות הרפורמית וחלקים של היהדות הקונסרבטיבית, גם נשים מהוות חלק ממניין.

בספירת מניין לצורך זימון בעשרה ישנה סיבה נוספת לכך שנשים לא מצטרפות, והוא הכלל ההלכתי שעל מנת להוציא מישהו ידי חובה יש צורך שהמוציא יהיה מחויב באותה רמת חיוב. כיוון שגברים מחויבים בברכת המזון מדאורייתא, ונשים מדרבנן אז הנשים לא יכולות להוציא את הגברים ידי חובתם בברכת המזון.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • תפילה בציבור וחזרת הש"ץ; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, ברכות, כרך א, מערכה ד, עמ' מ-נד.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אצל קהילת ביתא ישראל באתיופיה מניין מנה תריסר איש, כמספר שבטי ישראל.
  2. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ל"ב
  3. ^ מור וקציעה (או"ח סימן נה)


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.