יקב אמפורה

יקב ישראלי

יקב אמפורה הוא יקב בוטיק ישראלי.

יקב אמפורה
נתונים כלליים
תקופת הפעילות 2000–הווה (כ־24 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה כרם מהר״ל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה תעשיית היין עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.amphoraewines.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

יקב אמפורה הוקם בשנת 2000 למורדות הכרמל על ידי היינן גיל שצברג במיזם משותף עם גיא רילוב, בעליה של חוות הגידול האורגנית "חוות מקורה" שליד כרם מהר"ל. היקב תוכנן על ידי אדריכל איטלקי מפיימונטה שבאיטליה המתמחה בבניית יקבים. שצברג גדל בקיבוץ צרעה, שם הכיר את רוני ג'יימס מיקב צרעה, לאחר מכן היה יינן כרמל מזרחי במשך חמש שנים, למד במגמת הייננות שבאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס והתלמד ביקבים בקליפורניה. אמפורה הוא כינויו של כד החרס ששימש לאחסון היין בעת העתיקה.

בסדרת העל של היקב יינות זניים בלבד, הסדרה השנייה היא ריטון שהיא בלנד, שתי הסדרות מנפיקות יינות המסוגלים להתיישן. בנוסף, היקב מייצר סדרה זולה יותר ובה יינות בלנד בשם "מד רד", המיועדת לשתייה מיידית. ביקב משתמשים בענבים מרמת הגולן ומהגליל העליון. ליקב כרמים במלכיה, רמות נפתלי, כרמי יוסף ויפתח. הענבים בהם משתמשים הם קברנה סוביניון, מרלו, סירה, שרדונה וויונייה. היין תוסס בתסיסה קרה ומושרה עם קליפותיו במשך חודש וחצי ומתיישן בחביות עץ אלון מבורגון שבצרפת. בשנת 2000 היקב שיווק עשרים ושלושה אלף בקבוקים. בשנת 2005 עבר היקב למקום חדש במטרה לייצר כמאה אלף בקבוקים.

ב-2008 עזב גיל שצברג את היקב והפך להיות יינן יקבי רקנאטי. באותה עת רכש את היקב דוד בר-אילן, אחריו רכש אותו ולדימיר דובוב, ביחד עם יועץ היינות ד"ר ארקדי פיפיקיאן שנהפך ליינן הראשי ולשותף ביקב עד שנת 2016.

בשנת 2016 נכנס הווטרינר ואיש העסקים ד"ר יובל סמואל כשותף ביקב (50%) וד"ר פפיקיאן הוחלף על ידי היינן-היועץ מעיין קושיצקי והיינן מאירם הראל, שמונה כיינן בפועל.

לקריאה נוספת עריכה

  • דניאל רוגוב, תרגום: עמית יריב, מדריך רוגוב ליינות ישראל 2011, טובי, 2011, עמ' 53-48, 458
  • אליעזר זקס, יין ישראלי: מבחר יינות ישראל, תל אביב: קורדינטה, ספטמבר 2011, עמ' 81-80
  • אליעזר זקס וירון גולדפישר, שביל היין: טיול ביקבי ישראל, תל אביב: קורדינטה, 2007, עמ' 115-114
  • שלמה פפירבלט, עולם היין, כפר סבא: אריה ניר, תשס"ב 2002, עמ' 74

קישורים חיצוניים עריכה