ישראל זולברג
ישראל זולברג (2 ביוני 1946 - 5 ביוני 1967) היה חובש קרבי שעוטר בעיטור העוז על פעילותו בגבעת עלי מונטר במבואות עזה במהלך מלחמת ששת הימים[1].
 | |
| לידה | 2 ביוני 1946 |
|---|---|
| נהרג | 5 ביוני 1967 (בגיל 21) |
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1957–1967 (כ־10 שנים) |
| דרגה |
 רב-סמל |
| תפקידים בשירות | |
| חובש קרבי | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
זולברג נולד בירושלים. בן לאברהם זולברג ולשושנה לבית שניידוביץ[2]. הוריו נישאו בשנת 1940, ונולדו להם שלושה בנים, אורי הבכור, ישראל ונפתלי. לאחר שחרור באר שבע עברה המשפחה להתגורר בה כדי לארגן את פתיחת חדר הניתוח בבית החולים הדסה. זולברג למד בבית הספר היסודי "בארי" ומשם המשיך לבית הספר התיכון העירוני א', שם שימש כקריין בערבי קריאה, והיה חבר בתנועת הצופים ובתזמורת הנוער העירונית.
זולברג התגייס לצה"ל באוגוסט 1964 והתנדב לצנחנים. עבר קורס צניחה וסיים בהצטיינות קורס חובשים קרביים בכירים. בהמשך היה אחראי למרפאה בגדודו, והתקבל לפקולטה לרפואה אליה עמד להיכנס בשנת תשכ"ח.
עם תום שירותו הסדיר, חתם קבע, וביום הראשון ללחימה במלחמת ששת הימים השתתף בקרב שנערך בגבעת עלי מונטר במבואות עזה. כחובש קרבי, הגיש עזרה רפואית לפצועים בזחל"מים הבוערים, כשמסביבם אש תופת מטנקים ומרגמות. הוא ארגן את חילוץ הפצועים, והצליח לחלץ תחת האש 9 פצועים ובהם סגן מפקד הגדוד. כאשר טיפס על זחל"ם שנפגע ובתוכו הרס"פ צעקו לו החיילים שיתפוס מחסה בתעלות הסמוכות, אך הוא השיב ”תיכף אבוא, עוד לא גמרתי את תפקידי” ובעודו מטפל ברס"פ הפצוע, התפוצץ פגז בסמוך אליהם, והוא נפגע ממנו והועבר לאזור הפצועים שעזר לחלץ, ולבסוף נפטר מפצעיו[1].
להלן תיאור המעשה ב"אתר הגבורה":
ביום ה-5 ביוני 1967 על יד עזה, כאשר דרגי המינהלה של הגדוד נפגעו באש נגד טנקים ואש מרגמות חזקה, רץ סמ"ר ישראל זולברג ז"ל בין כלי הרכב הפגועים והבוערים וחילץ פצועים. הוא המשיך בכך עד אשר נפגע ישירות מפגז ונהרג עם הפצוע שאותו חילץ
זולברג הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי, לאחר מכן הועבר לבית הקברות הצבאי בבאר שבע.
ב-1971 נפל, בעת שירותו הצבאי, אחיו נפתלי, ונטמן בבית העלמין קריית שאול. לאחר זמן מה, הועברו עצמותיו של ישראל זולברג לקבר הסמוך לזה של אחיו.
לאחר מותו הוענק לו ציון לשבח על ידי הרמטכ"ל על גילוי אומץ לב ודבקות במטרה. לאחר נפילתו בני כיתתו של נפתלי נטעו חורשה לזכרו ביער הקרן הקיימת "נווה אברהם" הנמצא ליד בית הספר החקלאי אשל הנשיא, ועם פטירתו של נפתלי, נטעו חורשה נוספת.
הוריו של זולברג הקימו קרן מלגות שנתיות, למי שידו אינה משגת, ללמוד בתזמורת הנוער העירונית, ספר תורה לזכרו הוכנס לבית הכנסת "אהבת אחים" בשיכון בבלי בתל אביב, וגביע נודד על שמו הוענק לקבוצת נוער המצטיינת בצעדת הנגב[3].
לאחר מות הוריו, אברהם בשנת 1998 ושושנה בשנת 2008, הם נקברו בסמוך לבניהם הנופלים. על קברם נכתב: ”למרגלות בנינו היקרים הצנחן רס"ל ישראל זולברג הי"ד צל"ש מלחמת ששת הימים ובעל עיטור העוז כ"ו אייר תשכ"ז 5.6.1967 ואחיו החייל נפתלי זולברג ז"ל י"ח כסלו תשל"ב 6.12.1971”[4].
קישורים חיצוניים עריכה
- ישראל זולברג, באתר הגבורה
- קורות החיים של ישראל זולברג, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ישראל זולברג (אורכב 09.05.2019 בארכיון Wayback Machine) באתר חיל הרפואה
- נפתלי זולברג (אורכב 06.06.2020 בארכיון Wayback Machine) באתר חיל הרפואה
- קברו של ישראל זולברג באתר Billiongraves
- ידיעה בעיתון דבר באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 שנא מלחמה, ידע להלחם, מעריב, 30 באוקטובר 1967
- ^ שושנה זולברג, באתר Geni
- ^ סופר דבר בנגב, צעירי חברון הוזמנו להשתתף בצעדת הנגב, דבר, 28 בפברואר 1968
- ^ קברו של אברהם זולברג באתר Billiongraves