ישראל זרחי

סופר ומתרגם ישראלי

ישראל זרחי (גרטלר) (כ"א בתשרי תר"ע, 6 באוקטובר 1909, ינדז'יוב, פלך קיילצה, פולין – ז' באב תש"ז, 24 ביולי 1947, ירושלים) היה סופר עברי, מתרגם ועורך. בתו היא המשוררת נורית זרחי.

ישראל זרחי
אין תמונה חופשית
לידה 6 באוקטובר 1909
ינדז'יוב, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 ביולי 1947 (בגיל 37)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה ישראל גרטלר עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מתרגם, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

זרחי נולד בשנת 1909 בשם ישראל גרטלר בעיירה ינדז'יוב (Jędrzejów) שבפלך קיילצה בפולין. למד בבית ספר פולני ובגימנסיה יהודית-פולנית. בגיל 15–16 שהה בטירול אצל משפחה יהודית וינאית ולמד גרמנית. עם שובו לפולין התקרב לציונות, למד עברית והצטרף להכשרה חלוצית בחוות גורוכוב שליד ורשה. בשנת 1929 עלה לארץ ישראל, הצטרף לקיבוץ, והיה פועל. בין שאר עבודותיו היה גם פקיד וסולל כבישים. בשנת 1932 עלה להר הצופים והשלים לימודיו באוניברסיטה העברית כמוסמך למדעי הרוח. החל לפרסם סיפורים בכתבי העת בראשית שנות השלושים. בשנת 1933 יצא לאור ספרו הראשון "עלומים". עד מותו בגיל צעיר הספיק ישראל זרחי לפרסם כעשרה רומנים וקובצי סיפורים.

בשנת 1947 נפטר בירושלים מסרטן. לאחר מותו יצא לזכרו מאסף ספרותי בשם "עיטורים", ובו סקירת חייו, דמותו ויצירתו. על שמו קרוי רחוב בשכונת רמות בירושלים.

יצירתועריכה

הביקורת הספרותית של זמנו לא היטיבה עם זרחי שיצירתו הייתה מנוגדת להלך הרוח הכללי של התקופה: ספריו בוקרו קשות, והוגדרו כספרות לא גבוהה, לא אמנותית דיה, בעלת השפעות זרות בולטות, ריאליסטית מדי ואפילו נטוריאליסטית. יוצאים מכלל זה הם ספריו "נחלת אבות", שנדפס בירושלים בשנת תש"ו, 1946. שזכה להערכה והתייחסות חיובית (יצא בשנית בהוצאת "תרמיל" של משרד הביטחון, בשנת תשל"ד, 1974) ו"ארץ לא זרועה", רומן מחיי הביל"ויים, שזכה בשנת 1947 בפרס ירושלים ע"ש דוד ילין.[1]

זרחי היה גם מתרגם מוכשר, ועל אף שלא הרבה לתרגם, הרי סיפוריו הקצרים של היינריך פון קלייסט שבתרגומו זכו לתפוצה נרחבת ולמהדורות חוזרות. זרחי שייך ספרותית לאותו "דור אבוד" ונשכח, שפעל ויצר בין ראשוני הסופרים העבריים של העלייה השנייה, לבין צעירי הסופרים של דור הפלמ"ח.

מספריועריכה

  • עלומים, רומן, תל אביב, 1933.
  • ימים יחפים, רומן, הוצאת מצפה, תל אביב, 1935.
  • מסע בלא צרור, עלים מפנקס מסעות, ירושלים תרצ"ט 1939.
  • קראו לו כילי, סיפור, ירושלים תרצ"ט 1939.
  • הר הצופים : ארבע שנים מחייו של דניאל גפן , רומן, אחיאסף, ירושלים, 1940.
  • שלהבת גנוזה, מחזור סיפורים, ירושלים 1943.
  • ארץ לא זרועה, רומן, עם עובד, תל אביב, תש"ו 1946.
  • מלון אורחים, תל אביב, תש"ז 1947.
  • כפר-השילוח, רומן, עם עובד, תל אביב, תש"ח 1948.
  • החוף הנכסף : סיפורים, הביא לדפוס חיים תורן, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1950.
  • בית סבתא שחרב ; מלון אורחים ; על שום מה , סיפורים, תל אביב, משרד הביטחון, 1988.
  • נחלת אבות, תל אביב, משרד הביטחון, 1974.
  • הנפט זורם לים התיכון, מהדורה אחרונה, הוצאת כרמל ירושלים 2007.

תרגומיו

ספר לזכרועריכה

  • חיים תורן, עיטורים: מאסף ספרותי לזכר ישראל זרחי, ירושלים: אחיאסף, תש"ט.

לקריאה נוספתעריכה

  • ניצן ליבוביץ, ציונות ומלנכוליה: החיים הקצרים של ישראל זרחי, הוצאת כרמל, 2015.
  • אריה ליפשיץ, 'צעיר קנה לו אחיזה שורשית בסיפור : לדמותו של ישראל זרחי', דבר, ינואר 1985.
  • גרשון שקד, 'מאותם שיחים שבלעדיהם אין עצים', על יצירתו של ישראל זרחי, בצרון, ד', 1982.
  • יוסף בן חיים טובי, 'על כפר השילוח ועל הספר "כפר השילוח" לישראל זרחי', אפיקים, קכ"ז, 2006.
  • חיה הופמן, 'סאגה תימנית על עולי תרמ"ב', על "כפר השילוח" לישראל זרחי, בתוך סעי יונה, 1983.
  • אביבה מהלו, 'ישראל זרחי - המאבק על הלשון ביצירתו', בתוך בין שני נופים, ראובן מס, 1991.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה