כדור גומי

תחמושת אל-הרג ואמצעי לפיזור הפגנות

כדורי גומי הם תחמושת אל-הרג המיועדת לפיזור הפגנות אלימות והתפרעויות. כדורי גומי הם כדוריות או גלילונים בעלי ליבת מתכת המצופים במעטפת גומי, הנורים מהתקן (הנקרא רומה רימונים) המורכב על הרובה האישי. ירי בכדורי גומי נועדו לפזר הפגנות באמצעות גרימת פציעות יבשות וכואבות למתפרעים וכן לנטרל מתפרעים שמהווים איום על שלום השוטרים או המפגינים. למרות שכדורי הגומי מוגדרים כתחמושת "אל-הרג", בטווחים קצרים פגיעת כדורי גומי עלולה להיות קטלנית.

כדורי גומי
כדור גומי 37 מ"מ הנמצא בשימוש הצבא הבריטי במסגרת הסכסוך בצפון אירלנד

אמצעים (בישראל)עריכה

כדורי הגומי נורים משני התקנים עיקריים (תוצרת תע"ש):

  • ררנ"מ (רומה רימונים נגד מפגינים) - 16 כדורי גומי הנורים על ידי כדור תחמיש חסר קליע. משקלה של כל כדורית 15.4 גרם, והיא עשויה מפלדה בקוטר 15.75 מילימטר, מצופה פוליאתילן בעובי של 2 מילימטר. מהירות הלוע 100 מטר בשנייה (אנרגיה קינטית של כ 77J)[1]הכדורים מפוזרים בירייה אחת ובכך מיועדים לפיזור קהל מתפרעים המוני. הררנ"מ מיוצר בישראל. בטווח של פחות מ-40 מטר הם עלולים להיות קטלניים (על סמך בחינת גופות הרוגים מפגיעת קליעים אלו העריך יהודה היס שהטווח הבטוח הוא לפחות 50 מטרים[2]). התקן זה נמצא בעיקר בשימוש צה"ל ולא בשימוש משטרת ישראל.
  • "רומה" הוא גליל מתכת המורכב על "הסטרשף" בקצה הקנה של כלי הנשק הארוך ואליו מוכנס "הטמפון". "הטמפון" בדרך כלל בא במארז הכולל 4 שלישיות או 4 רביעיות של גלילוני גומי, הניתן לטעינה מחודשת. הגלילונים נורים על ידי כדור תחמיש חסר קליע, כאשר הניילון המאגד את הגלילונים יחד מתפרק עם יציאת הגלילונים מהרובה בזמן הירי והגלילונים עפים, כל אחד בנפרד. אמצעי זה יותר מדויק מהררנ"מ. משקלו של כל גלילון גומי בשלישייה הוא כ-16 גרם וברביעייה כ-10.5 גרם. הגלילון עשוי מליבת מתכת המצופה בגומי בעובי של שלושה מילימטר. בטווח של פחות מ-40 מטר הם עלולים להיות קטלניים. התקן זה נמצא בעיקר בשימוש צה"ל ובשימוש משטרת ישראל. מי שפיתח את ה"רומה" (גליל המתכת שמורכב על קנה כלי הנשק וממנו נורה ה"טמפון") היה ניצב בדימוס וח"כ מיקי לוי, על רקע האינתיפאדה הראשונה העלה מיקי לוי, אז מפקד פלוגה במג"ב ירושלים, רעיון לייצר תוספת אשר תורכב על קנה הנשק. לתוך אותה תוספת יוכנס בטור מספר גלילוני גומי ("הטמפון") ואותם ניתן יהיה לירות בעזרת תחמיש. המחשבה הייתה להשתמש במספר גלילונים קטן, במקום המספר הרב של כדורי גומי שיש בררנ"מ, וכך להגדיל את האנרגיה של כל גלילון ובהתאם לכך - את טווח המעוף שלו ואת עוצמת פגיעתו. לוי אף בנה אב טיפוס של התוספת לקנה, ובעזרתו ביצע ניסויי ירי מאולתרים. באחד הניסויים ביקש לוי מפקודיו לירות את הגלילונים במיקי לוי עצמו, כדי לעמוד מקרוב על עוצמת הפגיעה והדיוק ואלה פגעו בו באחוריו. הפיתוח החדש הועבר לתעשייה הצבאית, אשר החלה לייצר באופן סידרתי את התוספת לקנה שזכתה לשם "רומה".

מיקי לוי אף זומן להעיד בוועדת אור כמומחה לירי כדורי גומי (כיום מיוצר על ידי תע"ש).

 
רימון-רובה נגד מפגינים לאחר ירי, נעלין 2013
 
קליעי מתכת מצופים גומי בשימוש לפיזור הפגנות
 
גלילוני גומי

שימושעריכה

כלליעריכה

כאמור, כדורי-גומי הם תחמושת שנועדה לפיזור הפגנות על ידי גרימת מכות יבשות למתפרעים הראשיים מרחוק ובכך לנטרל את האיום שלהם. פגיעת כדור גומי כואבת ביותר ולעיתים גורמת לפציעות חמורות. כאשר כדורי גומי נורים מטווח קצר מדי או אל עבר הראש, הם עלולים להיות קטלניים. כדורי הגומי גרמו בעבר למספר הרוגים בקרב מפגינים. הפתולוג יהודה היס דיווח על 10 מקרי מוות מפגיעת כדורי גומי (ותשעה נוספים מפגיעת כדורי פלסטיק) ב-9 מתוך 10 האירועים ניתקה ליבת המתכת מציפוי הגומי, מקרב ההרוגים שבעה נהרגו מחדירת הכדור לראש או לצוואר ו-3 מנזק מוחי עקב חבלה קהה בגולגולת או בעמוד השדרה[1]. פגיעה בעיניים גורמת ברוב המקרים אובדן ראייה בעין הפגועה ונראה שאין טווח בטוח כשמדובר בפגיעה בעין[2]. בדרך כלל נהוג לכוון כדורי גומי אל עבר הגפיים או פלג הגוף התחתון על מנת לנטרל מבלי להרוג, אך מאחר שהדיוק של כדורי הגומי מוגבל ביותר (עקב אופן הירי שלהם) לעיתים עלולים להיפגע מפגינים אחרים, ואפילו בפלג הגוף העליון. צורת הקליע אינה אווירודינמית ולכן הוא מאבד אנרגיה קינטית במהירות כך שהטווח היעיל אך הלא-קטלני קטן.

בשטחיםעריכה

על פי נתוני בצלם, בחודשים ינואר-נובמבר 1988, שיאה של האינתיפאדה הראשונה, נהרגו לפחות 58 פלסטינים מכדורי פלדה מצופים גומי[3]. גם כיום כוחות צה"ל ומג"ב משתמשים בירי כדורי גומי כאמצעי לפיזור הפגנות בשטחים. בדרך כלל נעשה השימוש באמצעי זה לאחר ירי רימוני גז מדמיע. הכדורים גורמים לפצועים רבים, ולעיתים קרובות נהרגים פלסטינים מכדורים אלה. למשל, בפברואר 2016 נהרג בכפר אל מוע'ייר נער בן 16 מכדור גומי שפגע במצחו, מעל לעין השמאלית.[4]

אירועי אוקטובר 2000עריכה

באירועי אוקטובר 2000, משטרת ישראל הרבתה להשתמש בכדורי גומי כנגד המפגינים והמתפרעים הערביים. חוסר מיומנות, הכשרה נאותה ונהלים מתאימים גרם לכך שהירי בוצע בניגוד לכללי הבטיחות, ללא כל דיווח או בקרה, וגרם לפציעות חמורות ואף להרוגים בקרב המתפרעים. שוטרים רבים נימקו את השימוש בירי כדורי גומי כנגד המתפרעים בכך שחששו לחייהם.

בעקבות המאורעות הקשים ודו"ח ועדת אור שבה בעקבותיהם, החליטה המשטרה לחדד את הנהלים בדבר השימוש בכדורי גומי והגבילה באופן ניכר את השימוש בהם כנשק לפיזור הפגנות. כמו כן, החלה המשטרה להכניס אמצעי אל-הרג אחרים לפיזור הפגנות, כגון רימוני גז מדמיע וזרנוקי מים.

אירועי חוות גלעדעריכה

בפברואר 2011 השתמשו כוחות המשטרה בכדורי גומי במהלך פינוי המאחז חוות גלעד[5]. חלק מהכדורים נורו מטווח קצר מהמותר, ולעבר פלג הגוף העליון, בניגוד לנוהלי המשטרה ובאופן המסכן חיים. המהלך זכה לגינויים רבים מימין[6] ומשמאל[7]. בתחילה טענה המשטרה כי השתמשה בכדורי צבע בלבד, אך לאחר שהוצגו ראיות בפני ועדת החוץ והביטחון, חזרה בה המשטרה והודתה כי נורו כדורי גומי ובכמות גבוהה יותר מכפי שהצהירה בתחילה[8].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה