כירוקיטיה

אתר ארכיאולוגי נאוליתי בדרום קפריסין

כירוקיטיה (יוונית Χοιροκοιτία) הוא אתר ארכאולוגי מהתקופה הנאוליתית, בדרומה של קפריסין, בחצי הדרך בין לרנקה ללימסול, אשר התגלה בשנת 1934. חשיבותו של המקום היא בכך שזהו היישוב הראשון הידוע באי אשר התאפיין בתרבות מפותחת ומאורגנת, ומאז שנת 1998 הוא מוכרז כאתר מורשת עולמית.

כירוקיטיה
Χοιροκοιτία
מראה הבתים העגולים המשוחזרים בצידה המזרחי של כירוקיטיה
מראה הבתים העגולים המשוחזרים בצידה המזרחי של כירוקיטיה
מראה הבתים העגולים המשוחזרים בצידה המזרחי של כירוקיטיה
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 2, 3, 4
שטח האתר 67.5 הקטאר (אזור חייץ של אתר המורשת) עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 67.5 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה מעל פני הים 156 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תקופות התקופה הנאוליתית עריכת הנתון בוויקינתונים
נבנה האלף ה־7 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה קפריסין עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 34°47′48″N 33°20′37″E / 34.796725°N 33.343719444444°E / 34.796725; 33.343719444444
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מראה באתר

פרה-היסטוריה

עריכה

כעשרת אלפים שנה לפני זמננו התקיים יישוב ארעי של ציידים-לקטים בקפריסין, אך החוקרים בדעה כי הם עזבו את האי זמן קצר לאחר מכן. יישוב של קבע החל בקפריסין כתשעת אלפים שנה לפני זמננו, מועד בו הוקמה כירוקיטיה על גבעה סמוך לנהר מרוני, ככל הנראה בידי מתיישבים נאוליתיים שהגיעו מאסיה הקטנה או מהלבנט. מקימי היישוב היו חקלאים שגידלו דגנים והביאו עימם מארצות מוצאם חיות משק משלושה מינים - עיזים, כבשים וחזירים. מסיבה שטרם נתבררה, נינטשה כירוקיטיה, כמו גם כ-20 יישובים אחרים ברחבי האי, כ-7,500 שנה לפני זמננו, ויושבה מחדש רק אלף שנים לאחר מכן.

יישוב מאוחר זה הותיר אחריו ממצאי מבנים מרשימים פחות מקודמו, אך מתקופה זו התגלו עדויות לגידול צמחים ובעלי חיים מסוגים נוספים, כמו האייל, וכן שרידי קדרות אופייניים, הרומזים לכך שהמתיישבים החדשים השתייכו לקבוצת מהגרים חדשה באי. האתר ננטש באופן סופי לפני כ-6,000 שנה.

האתר

עריכה

כירוקיטיה יושבת על מורדותיה של גבעה סמוך לפיתול בנהר מרוני, במרחק של כ-6 ק"מ צפונית לחופי הים התיכון. אורכו של האתר כ-200 מטר ממזרח למערב, והוא משתרע על שטח של כ-1.5 הקטאר. המבנים המוקדמים ביותר במקום עגולים ושוכנים על שיפוליה המזרחיים של הגבעה. מתחם זה הוקף בחומה ממנה נחשף קטע באורך של יותר מ-180 מטר. הגישה אל המתחם הייתה ממערב, ומיתר צדדיו הוא הוקף על ידי מורדותיו של עמק הנהר. חלקו המאוחר יותר של היישוב הוקם בצידה המערבי של הגבעה, והוקף גם הוא בחומה ממנה נחשף קטע של כ-60 מטר. חומה זו, העשויה מגושי אבן גדולים, נישאה לגובה של 3 מטר והייתה ברוחב של 2.5 מטר.

כ-20 בתים נחשפו במקום. קוטרם החיצוני נע בין 2.3 ל-9.2 מטר וקירותיהם עבים למדי, כך שקוטרם הפנימי נע בין 1.4 ל-4.8 מטר בלבד. הבתים הוקמו בצפיפות מאבן גיר, צפחה ומלבני בוץ, ישירות על הקרקע וללא שימוש ביסודות. החוקרים סבורים כי הבקתות העגולות תפקדו כחדרים אשר נבנו סביב חצר מרכזית, ויחדיו יצרו יחידת דיור אחת. גגות הבתים היו שטוחים ועשויים מענפים ומגומא שצופו בצפחה, ובקירות חלק מהם נקבעו חלונות. במספר מקומות קיימות עדויות לכך שקירותיהם הפנימיים של הבתים היו צבועים, ונתגלו ראיות גם לעמודים שתמכו בקומות העליונות. בתוך הבתים התגלו תנורים וספסלים, ובסמוך להם שכנו אסמים, דירים ומבנים אחרים שנועדו לשימושים חקלאיים וביתיים.

בחלק מהבתים התגלו שרידי אדם שנקברו מתחת לרצפת האדמה, ואלה מעידים על טקסי קבורה שנהגו במקום, או על צורה כלשהי של פולחן שהוקדש לאבות המשפחה. אוכלוסיית היישוב מנתה בין 300 ל-600 איש בכל פרק זמן נתון. התושבים היו נמוכים למדי - הגברים היו בממוצע בגובה של 1.61 מטר והנשים בגובה של 1.51 מטר. תוחלת החיים עמדה על 22 שנים בשל תמותת תינוקות גבוהה.

באתר נמצאו כלים מאבן ומעצם, ומאוחר יותר גם כלי קדרות, אך הממצאים החשובים ביותר הם דמויות אנושיות מאבן, ובמקרה אחד גם מחרס, המצביעים על קיומה של אמונה רוחנית בקרב התושבים.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא כירוקיטיה בוויקישיתוף