בוּצ'אץ' או בוטשאטשאוקראינית וברוסית: Бучач; בפולנית: Buczacz; ביידיש: בעטשאָטש[1]) היא עיירה במחוז טרנופול שבאוקראינה, בחבל ההיסטורי גליציה המזרחית. היא נמצאת למרגלות הרי הקרפטים, כ-135 ק"מ דרומית-מזרחית ללבוב, על גדת הנהר סטריפה, מיובליו של הדנייסטר. במפקד האוכלוסין ב-2001 מנתה אוכלוסייתה כ-12,500 תושבים.

בוצ'אץ'
Бучач
POL Brody COA.svg
סמל בוצ'אץ'
Бучач - панорама Західна сторона. Андрій Л..jpg
מראה כללי
מדינה אוקראינהאוקראינה  אוקראינה
אובלסט מחוז טרנופולמחוז טרנופול טרנופול
תאריך ייסוד 1260
שטח 9.98 קמ"ר
גובה 271 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 12,511 (2001)
 ‑ צפיפות 1,253.60 נפש לקמ"ר (2001)
קואורדינטות 49°05′00″N 25°24′00″E / 49.0833333333333°N 25.4°E / 49.0833333333333; 25.4קואורדינטות: 49°05′00″N 25°24′00″E / 49.0833333333333°N 25.4°E / 49.0833333333333; 25.4
אזור זמן UTC +2
אתר העיר

עד לשואה חלק ניכר מתושביה היו יהודים. הקהילה, שהתנהלה כעיירה יהודית טיפוסית, תועדה בידי ש"י עגנון. במהלך השואה היה בעיירה גטו גדול. בוצע בה טבח נוסף באחרוני היהודים השורדים שיצאו מן המחבוא, בידי כוחות צבא גרמניה הנסוגים. תחת השלטון הגרמני שרדו ככל הידוע 65 יהודים בלבד ותחת השלטון הסובייטי עוד כ-400 מתוך למעלה מ-1000 יהודים שהוגלו לגולאגים סיביר לפני מלחמת העולם השנייה.[2]

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

תולדות העיירהעריכה

 
בית העירייה הישן של בוצ'אץ', נבנה באמצע המאה ה-18. ביצירתו של ש"י עגנון, מכונה 'בית המועצות'
 
רחוב עגנון בבוצאץ'
 
אנדרטה בעיר

במקום בו שוכנת בוצ'אץ' היה יישוב נאוליתי ומאוחר יותר יישוב קלטי.

הכפר בוצ'אץ' נמנה עם אחוזותיה של משפחת האצילים הפולנית, בוצ'אצ'קי (יש הסבורים שמשמה נגזר שם היישוב,[3] ויש הסבורים ששם העיר נגזר משמו הלועזי של עץ האשור - "'בּוּק", שגם חבל בוקובינה הסמוך קרוי על שמו[4]). הידיעות הראשונות על משפחת אצילים זו הן משנת 1260 ו-1379 והיא שבנתה לראשונה את הארמון והמבצר. ערים פרטיות כדוגמת בוצ'אץ' עברו מידי משפחת האצולה אחת לשנייה כתוצאה מקנייה, קשרי נישואין וירושה. בוצ'אץ' הייתה בראשיתה בידי משפחת בוצ'אצ'קי ולאחר מכן עברה לידי משפחת פוטוצקי. העיר בוצ'אץ' נוסדה מחדש בסוף המאה ה-16.

יתרון המיקום: בוצ'אץ' התפתחה כאחת מ"ערי הגשר" באזור, כלומר יישוב שהתפתח כתוצאה ממיקומו בסמוך למעברת נהר. יישובים הוקמו במקום בו הטבע הקל על התגוננות מפני התקפה של אויב. במקרה של בוצ'אץ', נהר הסטריפה מהווה מגן הן מדרום והן ממזרח. ממזרח לסטריפה נמצא נחל נוסף, אולחובייץ', ומסביבו ביצות ובריכות המהוות מכשול אף הן. לחיזוק ההגנה ממערב ומצפון הוקמו בעיר שתי מצודות: ה-Zamek וה-Podzammeczek.

בשנת 1672 הכתיב השולטן העות'מאני מוחמד ה-4 למלך פולין מיכאל וישניוביצקי, תחת התרזה הענקית שמאחורי הארמון בבוצ'אץ', תנאי כניעה מחפירים וחוזה שלום. פולין ויתרה לעות'מאנים על פודוליה והתחייבה לשלם מס שנתי. בוצ'אץ' נותרה בידיים עות'מאניות למשך 27 השנים הבאות, עד שבחוזה קרלוביץ שנחתם בשנת 1699 שבה לידיים פולניות.

בשנת 1772 סופחה גליציה לאימפריה האוסטרו-הונגרית כתוצאה מחלוקתה הראשונה של פולין. עד לסוף מלחמת העולם הראשונה הייתה בוצ'אץ' חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.

בתום מלחמת העולם הראשונה

להרף עין היסטורי (בין נובמבר 1918 ואמצע שנת 1919) הייתה בוצ'אץ' לחלק מהרפובליקה האוקראינית המערבית העצמאית, ישות מדינית אוקראינית קצרת הימים, בגליציה המזרחית, בוקובינה וטרנסקרפטיה.

בשנת 1919, עם תום המלחמה הרוסית אוקראינית, בוצ'אץ' הייתה לחלק מן הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה.

בשנת 1921, וכאחת מהתוצאות של הסכם ריגה שסיים את המלחמה הפולנית סובייטית, סופחו שטחי אוקראינה המערבית (ובכללם בוצ'אץ') לפולין. היה זה סוף גילגולה הראשון של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה.[5]

בשנים 1921–1939 הייתה בוצ'אץ' תחת שלטון פולין כחלק מגליציה המזרחית.

בין ספטמבר 1939 ליולי 1941, הייתה בוצ'אץ' תחת שלטון סובייטי. בין יולי 1941 ליולי 1944 שלטו הגרמנים בבוצ'אץ', להוציא עשרה ימים במרץ 1944, עת חדרו הסובייטים לעיר.

בשנים 19441991 הייתה בוצ'אץ' תחת שליטת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה בגילגולה השני. ב-1991, עם התמוטטות ברית המועצות, הייתה בוצ'אץ' לחלק מאוקראינה העצמאית.

יהודי העיירהעריכה

עד מלחמת העולם השנייהעריכה

יהודים היו בבוצ'אץ' עוד בהיותה אחוזה, ומספרם גדל לאחר שהוכרזה כעיר. בתעודות רשמיות נזכרת הקהילה היהודית משנת 1500 ואילך. בסקר שנערך בתחילת שנות ה-2000 בבית הקברות הישן של בוצ'אץ' (בבית הקברות החדש נקברו יהודים החל מסוף המאה ה-19) תועדו ארבע מצבות יהודיות משנת 1587[6] העיירה הופיעה בספרות ההלכה במסגרת השמות העבריים הנכתבים בשטרות גיטין.[7]

בספרו "יוון מצולה" מספר ר' נתן הנובר, עד הראייה למאורעות ת"ח ות"ט (1648 ו-1649), על מלחמות הקוזאקים, העות'מאנים, הוואלכים והטטרים באצולה ובכמורה הפולנית ושלוחיה, החוכרים היהודיים, על יהודים שנטלו חלק פעיל בהגנה ובקרב על ערים רבות בספר הפולני על גבול ערבות הפרא האוקראיניות ובהן בוצ'אץ', בה לפעמים אף תחזקו את התותחים.

בשנת 1699 אשרר המגנאט[8] (הגרף) סטפן פוטוצקי את זכויותיהם של היהודים תושבי בוצ'אץ', השווה אותן לאלו של הנוצרים ואף יצר הפליה מתקנת לטובת היהודים. הם הורשו להתגורר בכל חלקי העיר, לעסוק בכל מקצוע ולהיבחר למוסדותיה, וחויבו להשתתף בהגנת העיר. תחת להישפט בבתי הדין העירוניים, עניינים משפטיים בהם מעורבים יהודים הובאו בפני נציגו של פוטוצקי בעיר. פוטוצקי אף פטר את היהודים ממספר היטלים עקב הנזק הרב שנגרם לרכושם בתקופות המלחמה עם הקוזקים, הטטרים והעות'מאנים.

בשבת חזון בשנת 1865 עלה באש מרכז העיר, תופעה שהייתה שכיחה בערי גליציה הבנויות עץ. הקהילה היהודית שישבה במרכז העיר נפגעה קשות. 300 בתים עלו באש וכאלף משפחות נותרו ללא קורת גג. 'בית הכנסת הגדול' 'בית המדרש הישן' ובתי מדרשיות נוספים על אוצרותיהם הספרותיים וביניהם כרכי תלמוד בבלי וירושלמי בהוצאות שונות, לצד ספרי מדרש, פירוש והלכה, לצד ספרי פילוסופיה מתקופת ספרד, ספרי דקדוק, תכונה והנדסה וכתבי יד ישנים וחדשים, שטרם ראו אור, נשרפו.[9]

היהודים היוו כ-70% מאוכלוסיית בוצ'אץ'. בשנת 1879 נבחר בריש שטרן לראש העירייה, וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 1921.

בין השנים 1907-1905 יצא לאור בסטניסלבוב (לימים איוונו-פרנקיבסק) ובבוצ'אץ' "דער יודישע וועקער", כתב עת שבועי ביידיש בעריכתו של אליעזר רוקח; סגן העורך היה שמואל יוסף צ'אצ'קס (לימים ש"י עגנון).

במלחמת העולם השנייה והשואהעריכה

בין ספטמבר 1939 ליולי 1941, הייתה בוצ'אץ' תחת שלטון סובייטי.

 
צילום אווירי של מרכז בוצ'אץ' על ידי הלופטוואפה, מרץ 1944 ומראי מקום שהוספו על ידי טום וייס
 
ציון מקום בור הירי על גבעת הפדור שמעל בוצ'אץ', לתוכו נפלו כ-400 קורבנות ה'רגיסטרציה השנייה' באוגוסט 1941
 
מצבת הזיכרון לקהילת בוצ'אץ' בשדרת הקהילות, בית העלמין בחולון

כפועל יוצא מן הנספח הסודי בהסכם ריבנטרופ מולוטוב לחלוקתה של פולין בין הסובייטים לגרמנים, נכנסו הסובייטים לבוצ'אץ' בתחילת מלחמת העולם השנייה, ב-17 בספטמבר 1939.

תקופת הכיבוש הסובייטי אופיינה בשקט יחסי לעומת הסערה שהתרגשה ממערב. הסובייטים פתחו בהגלייה של קבוצות אידאולוגיות מתחרות - לאומנים אוקראינים ופולנים, יהודים בעלי נטיות ציוניות, ובעלי הון ואחוזות - לגולאגים שבתוככי ברית המועצות. בדיעבד ניצלו כך חלק מן המגורשים ממוראות הכיבוש הנאצי, אך רבים לא שרדו.[10]

היוזמה והעסקים הפרטיים נוונו בהדרגה והוחלפו בשיטה הקואופרטיבית. מחד פורקה נציגות הקהילה היהודית ומאידך זכו נאמני הקומוניזם מקרב האוכלוסייה היהודית במשרות בכירות במנגנון הסובייטי המקומי. מחד נסגרו בתי הספר היהודיים ("תלמוד התורה" ו"תרבות") ומאידך נפתח בית ספר ששפתו יידיש והוסרו מגבלות הנומרוס קלאוזוס שכפה השלטון הפולני על החינוך העל-יסודי. באופן רשמי חופש הפולחן הדתי נשמר לכאורה, אך למעשה הוטלו מסים על מוסדות הדת, ותלמידי ישיבות ורבניהם שניסו להמשיך לעסוק בלימודי דת נרדפו ונאלצו לברוח לארצות אחרות, או לקיים את הלימוד בהסתר.[11] עם זאת הביטחון האישי היה בגדר הסביר.[דרוש מקור]

הגרמנים כבשו את העיר ב-5 ביולי 1941, כחלק ממבצע ברברוסה שהיה הפרתו למעשה של הסכם ריבנטרופ מולוטוב. את זמן הדמדומים בין נסיגת הסובייטים לבין הקמתו של ה"סדר החדש" ההיטלראי ניצלו הכנופיות האוקראיניות הלאומיות למסע של רצח ושוד שקורבנותיו היו יהודים ברובם.

באוגוסט 1941 הורו הגרמנים על הקמתה של מנהלת היהודים - היודנראט, הזרוע הביצועית שלו - המשטרה היהודית, ו"לשכת העבודה". כלפי הגרמנים היה היודנראט מחויב לספק כוח עבודה לעבודות שונות בעיר ובמחנות עבודה בסביבה - לבורקי ווילקי נשלחו גברים וליגלניצה, נשים. כן נדרש היודנראט לערוך קונטריבוציות - החרמות של כסף, מטלטלין ונכסי דלא ניידי מן האוכלוסייה היהודית לטובת מאמץ המלחמה הגרמני. כלפי היהודים היה היודנראט מחויב בפעולות של מנהלה עירונית על כל אגפיה.

במהלך יולי-אוגוסט נוספו לאוכלוסיית העיר אלפי פליטים יהודיים הונגרים מהקרפאטרוס ומניין היהודים בעיר צמח לכדי 15,000 נפש. במשך שהותם בעיר זכו הפליטים למחסה, מזון וביגוד מן הקהילה, ביוזמת היודנראט. כעבור כחודשיים נאספו הפליטים על ידי המשטרה האוקראינית והוצאו אל מחוץ לעיר, ייתכן שהוטבעו במי נהר הדנייסטר.[12][13][14]

בדצמבר 1941 נלקחו צעירים יהודיים למחנות עבודה בסביבות טרנופול כדוגמת בורקי-ווילקי. קבוצת בנות נשלחה למחנה יאגלניצה. באותו החודש היהודים נדרשו למסור את הפרוות שברשותם. באותו חורף שנמשך עד תחילת 1942 גבר הרעב במחנה ופרצה מגפת טיפוס. בעקבות הרעות תנאים חוזרים ונשנים ראש היודנרט מנדל רייך התפטר ובמקומו נכנס לתפקיד ברוך קרמר, שהתנהגותו הייתה קשוחה יותר ומשתפת פעולה עם המשטר הגרמני.[15]

הגטו וחיסולועריכה

ב-22 ביוני 1941, עם תחילת פלישת גרמניה לברית המועצות, במבצע ברברוסה תוך הפרת הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, ניסו יהודים רבים להימלט אל הצד הסובייטי אך נאלצו לשוב לבוצ'אץ' בעקבות טורי הצבא הגרמני שסגרו בפניהם את המעבר.[15]

בחודשים האחרונים של שנת 1942 הגטו בבוצ'אץ' הוקף בחומות וגדרות. עד אז הגטו נוהל במתכונת "פתוחה" על פי צו שאסר על הימצאות יהודים דרומית לרחוב קוליובה והרחובות הממשיכים אותו עד לגשר השחור המוביל מזרחה. אל גטו זה צורפו שרידי יהודי העיירות והכפרים סביב: מונצסקה זסלוביץ', פוטוק-זלוטי וקורופיץ. הצפיפות הגיעה לכדי עשרה איש בחדר, ובין עשרים לשלושים איש מתו בכל יום ממחלת הטיפוס.

בשבת פרשת נח, ו' חשון תש"ג, ה-17 באוקטובר 1942, החלה האקציה הראשונה, בביצוע קבוצת חיילים גרמנים מאייזצגרופה d - ובסיוע אנשי משטרת מתנדבים אוקראינים. הגברים היהודים מגיל 18 עד 50 רוכזו בכיכר שלפני בית המשפט העירוני. בחיפוש דקדקני בבתים נורו כ-200 יהודים מסתתרים. לאחר התעללות בכיכר שוחררו רוב הגברים ונותרו 350 יהודים בעלי השכלה גבוהה או בשכבת ההנהגה, וביניהם חלק מחברי היודנרט הנבחר זה עתה. אלו הוצעדו כשני קילומטר אל "גבעת פדור" ושם נורו במקלע. במהלך היום בהמשך נעצרו שוב כ-1600 יהודים והובלו לתחנת הרכבת, משם נשלחו אל מותם בקרונות מסע חתומים למחנה הריכוז והמוות בלזץ, שם נרצחו מיד עם ירידתם מהרכבת בתא גז.[15]

בערב שבת י"ח בכסליו תש"ג 27 בנובמבר 1942, כונסו כ-2500 יהודים ונשלחו למחנה המות בלזץ. יהודים ניסו להימלט אך האוקראינים בני המקום הסגירו את היהודים לידי הגרמנים וסייעו להם בחיפושיהם. כתוצאה מכך, בתום היום נאספו כ-250 גופות יהודים ברחובות העיירה וסביבתה.

ביום שני, ה-1 בפברואר 1943, (כ"ו בשבט תש"ג) ובמשך יום נוסף, הובלו 2000 יהודים מגטו בוטשאטש לגבעת פדור, ושם נורו אל תוך בורות מוות. לאחר טבח זה, "המתאימים לעבודה" נלקחו למחנה עבודה פודהייצקה הסמוך לבוצ'אץ'.

במהלך מרץ ואפריל יחידות גרמנים בסיוע אוקראינים סגרו אזורים שונים של העיירה, בכל פעם קבוצת בתים קטנה, רוקנה אותם מיהודים, שנשלחו לבית הכלא המקומי. משם הוצעדו לגבעת פדור, ושם נורו ונרצחו וגופותיהם נוספו לקבר האחים הענק. ביום שלישי ה-13 באפריל (ח' בניסן תש"ג) בוצעה אקציה נוספת, במהלכה התנגדות יהודית מאורגנת לא צלחה. נהרג שוטר אוקראיני אחד במהלך הטבח שביצעו אותו היום בגבעת פדור, אך שאר הקושרים לא הצליחו להגיע לעמדותיהם. בעקבות זאת קבוצת ההתנגדות בעיירה חמקה ממנה ויצאה אל היערות. במהלך חודשים אלו, לחטופים מהבתים ולנרצחים האחרים נוספו גם 400 צעירים יהודים מהעיירה שנבחרו לעבודה במחנה ביאגלנציה, ובמקום זאת נשלחו ישירות אל מותם. כ-3000 יהודים נרצחו בבוצ'אץ' במעשי הטבח במשך חדשיים אלו.

ב-12 במאי 1943 (ז' באיר תש"ג), החל גרוש אחרוני יהודי בוצ'אץ', רגלית ועם עגלות יד, לגטאות ומחנות העבודה בצ'ורטקוב, טלוסטה וקופישניץ. מעט מהמגורשים הועברו למחנה העבודה פודהייצקה הסמוכה לעיירה. ב-15 במאי 1943 הוכרזה בוצ'אץ' כיודנריין - "נקיה מיהודים".[דרוש מקור]

באמצע יוני 1943, הועברו שרידי היהודים שנותרו בבוצ'אץ' יחד עם עובדי הכפיה ממחנה העבודה פודהייצקה אל בית הקברות היהודי, ושם נורו. החיפושים אחר יהודים מסתתרים המשיך עוד זמן רב, בסיועם של המתנדבים האוקראינים וכן איכרים אוקראינים. מדי פעם, משנמצאו, הם הובלו לבית הקברות היהודי ושם נורו.[15]

טבח השרידיםעריכה

ב-23 במרץ 1944 (כ"ח אדר תש"ד) הצליחו הסובייטים להבקיע את הקווים הגרמניים וכבשו מידיהם את העיר. בין 800 ל-1,000 יהודים שרדו, במידה רבה, הודות לקבוצות ההתנגדות שפעלו בעיר וסביבתה, והם יצאו ממחבואם.

אך לא חלפו עשרה ימים והגרמנים, בניסיון להיחלץ מהכיתור הסובייטי, כבשו את העיר שוב. עם כניסתם המחודשת לעיר ולמרות מצבם הנואש בחזית קילומטרים ספורים ממנה, הגרמנים המשיכו בחשיפת מקומות המסתור של היהודים וחיסולם כך שביום השחרור הסופי ב-27 ביולי 1944 התברר ששרדו רק 65 יהודים מתוך קרוב ל-16,000 אלף יהודי בוצ'אץ' והמחוז.

העיר נותרה בשליטה גרמנית שלושה וחצי חודשים נוספים עד לשחרור הסופי ב-27 ביולי 1944 (ז' באב תש"ד).[16]

תנועת המרי היהודיתעריכה

קבוצה של 15 צעירים מאורגנים לקראת תקיפת הגרמנים הצליחו להסתתר ולהתחמק ממשלוח למחנות עבודה, החל בדצמבר 1941 ובמשך למעלה מחצי שנה.[17]

מיד לאחר האקציה הראשונה בשנת 1942 החלו צעירים יהודים, בייחוד חברי תנועות הנוער הציוניות לשעבר, שפורקו תחת שלטון ברית המועצות, לחפש דרכים להגנה עצמית ולהשגת נשק. מפקד כוחות ההתנגדות בבוצ'אץ' היה א' בזאן-וורמן. אלו יצרו קשר עם היודנראט (הראשון) שהסכים לשתף אתם פעולה ואף לממן השגת נשק, וחלק מן השוטרים היהודים שיתף פעולה אף הוא. לקבוצה היה מקלט רדיו, והוא הפיץ את החדשות מן העולם בין תושבי הגטו. הם גם יצרו קשר עם עיירות יהודיות אחרות בניסיון לתאם פעולות. עד פברואר 1943 הקבוצה השיגה מספר אקדחים רובים ומעט תחמושת. הם יצרו קשר עם פרטיזנים יהודים דוד פרידלנדר ווויינזינגר אך הפרטיזנים הפולנים לא הסכימו לסייע או לשתף פעולה.[17]

במרץ 1943, הוחלט להעמיד כוח ביער הסמוך לגבעת פדור במקרה של אקציה נוספת, על מנת לפגוע ברוצחים הגרמנים והאוקראינים ולאפשר בריחה של יהודים, אך ב-13 באפריל בעת אקציה פתאומית, רק אחד הקושרים הצליח להגיע לעמדתו ולהרוג שוטר אוקראיני בעודו משתתף בטבח היהודים. בעקבות הכישלון הוחלט לחמוק מן העיר אל היער ולהמשיך ולהילחם משם.[17]

שיתוף הפעולה של האיכרים האוקראינים והמחסור במזון החזירו חלק מן הקבוצה לעיירה ועם גירוש תושבי בוצ'אצ' המשיכו בהתנגדות במקומות האחרים לשם הגיעו.[17]

ביערות סביב בוצ'אצ' הסתתרו כ-300 יהודים וביניהם קבוצה גדולה של פרטיזנים יהודים, אשר פגעו במשתפי פעולה אוקראינים. עם הצטמצמות השטח הגרמני והתקרבות החזית, החלו הגרמנים בפעולות חריפות נגד פרטיזנים, וביום שלישי, ה-18 בינואר 1944 (כ"ב טבת תש"ד) הם הקיפו בכוחות גדולים את היערות סביב העיר, והחלו בסריקות שיטתיות של האזור. כל היהודים המסתתרים ביערות נתפסו ונרצחו.[15]

ההתנגדות הפולנית לכיבוש הנאציעריכה

 
הנצחה

ההתנגדות לשלטון הגרמני החלה מיד עם תחילת הכיבוש. כוח ההתנגדות העיקרי היה "צבא המולדת" (בפולנית "ארמייה קריובה" או AK) הנאמן לממשלה הפולנית הגולה בלונדון ואנטי סובייטי בבסיסו. עיקר כוח האדם בארגון זה היה חיילים יוצאי הצבא הפולני, ומתנדבים שרק חלקם הקטן היו יהודים. ליהודים היה קשה להשתלב בארמייה קריובה הן בשל מגמות אנטישמיות של חלקים נרחבים בחברה הפולנית במהלך שנות ה-30 והן בשל הדעה שנפוצה באוכלוסייה הכללית לפיה היהודים היו משתפי הפעולה העיקריים עם המנגנון הקומוניסטי במהלך הכיבוש הסובייטי בשטחי מזרח פולין בשנים 1939–1941. דוד פרידלנדר, ויהודים קומוניסטים אחרים, חברי המפלגה הקומוניסטית הפולנית הפרו-סובייטית (החוק הפולני אסר על פעילותה ורדף עד חורמה את פעיליה), התנדבו עם כניסת הסובייטים לבוצ'אץ' להצביע עבורם על גורמים אנטי-סובייטיים באוכלוסייה כלאומנים פולנים ואוקראינים, והללו גורשו מזרחה, לגולאגים בתוככי ברית המועצות. חלק ניכר ממנגנון השלטון הסובייטי המקומי בבוצ'אץ', החל בניהול הכלכלה ועד ראשות העיר, נמסר לידי היהודים הקומוניסטים. בין היתר ולמשך זמן קצר, דָוִד אייזיק סגל מונה בידי הסובייטים לראש העיר.[דרוש מקור][18]

יהודים בתנועת המרי הפולניתעריכה

למרות תנאי הפתיחה שהקשו על קבלת יהודים ל-AK, כללה קבוצת ה-AK שפעלה בגזרת בוצ'אץ' בפיקודו של Nedzwiecki מספר יהודים למשך תקופה מסוימת ובהם האחים פריץ (בניו ויאנק) ומשה (מוניו) וייזינגר.[19] וייזינגר, טכנאי רדיו במקצועו, תפקד על תקן של קשב לשידורי ה-BBC מלונדון והיה למעשה הקשר היחידי של בוצ'אץ' לנעשה בעולם. ביולי 1943 התרסק/הופל מטוסו של ולדיסלב שיקורסקי ראש הממשלה הפולנית הגולה. בתגובה, ועל פי הנחיות הממשלה הגולה, הוחלט ב-AK להיפטר מכל האלמנטים החשודים באהדה לקומוניזם, ובראשם היהודים. האחים פריץ הוזהרו מבעוד יום שעומדים לחסלם וברחו. בניו נהרג בניסיון הבריחה ואחיו יאנק הצטרף לקבוצת פרידלנדר כשבגופו שישה כדורים. נאמנותו של וייזינגר היהודי לא הוטלה בספק, (שיתוף הפעולה שלו עם הפולנים החל עוד בתקופת השלטון הפולני בבוצ'אץ' ונמשך בתקופה הסובייטית), והוא המשיך לשרת בקבוצה הפולנית.

נאמר שהרופא רטלסקי מבוצ'אץ' היה איש הקשר של קבוצת Nedzwiecki עם המפקדה של ה-AK.[דרוש מקור]

חסידי אומות העולםעריכה

מנקו סבירצ'ק הסתיר קבוצת יהודים במערכת מנהרות שנחפרו בבית הקברות הנוצרי. למרות שנתפס והוכה פעמיים לא הסגיר את היהודים, ועל כך זכה להכרה כחסיד אומות העולם בידי יד ושם.[20]

לאחר מלחמת העולם השנייה והטבח בפולניםעריכה

לאחר תום המלחמה בוצע בעיר טיהור אתני באוכלוסייה הפולנית.[דרוש מקור]

יהודים מעטים חזרו לעיירה אך נדדו ממנה בעקבות תחושת תלישות ואיום.[12] כיום לא נותרו יהודים בעיירה.

אישים בולטיםעריכה

בקרב יהודי בוצ'אץ' ויוצאיהעריכה

הקהילה היהודית בבוצ'אץ' גידלה בתוכה אישים מפורסמים רבים, ובהם

בישראל קיים ארגון יוצאי בוצ'אץ', שהקים בין היתר מצבת הנצחה בשדרת הקהילות בבית העלמין בחולון, שם מתקיים טקס הנצחה ביום השואה.

מבחר תמונותעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אופן הגיית שמה וכתיבתה ביידיש שנוי במחלוקת. ר' תרי יוסף בן שמעון מאמרו של מרדכי ירושלמי, פורסם באתר 'למשפחותם לבית אבותם' - לחקר שורשי משפחה, ולעומתו ראו בספר הליכות עולם בעניין דין כתיבת שם העיר בשטרות גט.
  2. ^ רצח יהודי בוצ'אץ' בתקופת השואה, באתר "יד ושם" (באנגלית)
  3. ^ דן לאור, חיי עגנון, הוצאת שוקן, 1998, עמ' 16
  4. ^ מ. י. ברוור, בוצ'אץ' - רשימה גאוגרפית
  5. ^ על חוויות אישיות וקולקטיביות על האירועים שעברו על יהודי בוצ'אץ' בשנים 1914–1921 כותב דוד חלפן הלוי, בהקדמה לספרו "ספר ילקוט דוד"
  6. ^

    Nosonovsky, Michael, Hebrew Epigraphic Monuments from East Europe, Includes bibliographical references and index. Text in Russian .Printed in Victoria, Canada. 2002. 171 pages. ISBN 1-55395-286-3

  7. ^ שמות ערים לצורך כתיבה בשטר גט (אתר כתבים עבריים (היברובוקס)
  8. ^ המגנאטים הם בעלי האחוזות והערים הפרטיות הפולניים - שכבת האצולה.
  9. ^ עסטרייך, המגיד, 30 באוגוסט 1865
  10. ^ שואה - המציאות ממנה מתעלמים תימותי שניידר, (אתר הניו יורק ריביו אוף בוקס) (באנגלית)
  11. ^ [1] "המדע והחיים, לזכור את הנס", ספרו של הרב חיים אפרים זייצ'יק, רבה של אחת הישיבות שנותרו בבוצ'אץ' תחת הכיבוש הסוביטי
  12. ^ 12.0 12.1 מכתבו של ד"ר אברהם חלפן, ספר היזכור ליהודי בוטשאטש מתורגם לאנגלית, (אתר תולדות היהודים jewishgen). הפדור הוא אזור בבוצ'אץ ליד הנהר בו יש קבר אחים גדול. וראו בתמונות המצורפות לערך זה, התמונה האווירית מסוף המלחמה שצולמה בידי הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני), עם הסבריו של טום ווייס, ותמונת המצבה לזכר הנספים בקבר האחים.
  13. ^ פרעות, אלימות המונים, ורצח עם במערב אוקראינה קיץ 1941: גרסאות, הסברים והשוואות, ונדי לוור, ספטמבר 2011 ([http://www.tandfonline.com/toc/cjgr20/current העיתון לחקר רצח עמים). בין היתר המאמר מתאר את הדרשות של כהני הדת בכנסיות באוקראינה שהיללו את המטביעים יהודים בדנייסטר. (באנגלית)
  14. ^ זכרונותיו של תומאס מידזינסקי (אתר צנטרופה לשימור ההיסטוריה היהודית באירופה) (באנגלית)
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 15.4 המקום: בוטשאטש מרטין רודנר (במקור ביידיש) (באנגלית)
  16. ^ עדויות אחדות נוקבות בתאריך 21 ביולי 1944, ראש חודש אב, תש"ד, כתאריך השחרור. (יד ושם, סיפורי בוצ'אץ')
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 "המקום בוטשאטש"
  18. ^ סגל היה קומוניסט, שהבריטים גרשו מארץ-ישראל בשנות ה-20 חזרה אל עיירת מוצאו - בוצ'אץ'. יש המזהים את סגל עם דמותו של 'ירוחם חופשי' בספר 'אורח נטה ללון' של עגנון[דרוש מקור]
  19. ^ עדותו של ויזינגר בת 240 העמודים בשפה הפולנית שמורה בארכיון של יד ושם, חטיבה 0.3, תיק 3799.
  20. ^ סבירצ'ק - חסידי אומות עולם (אתר יד ושם)