כמאל מנצור
כמאל מנצור (בערבית: كمال منصور; 1931 – 22 במרץ 2024) היה יועץ לענייני ערבים לנשיאי מדינת ישראל ממוצא דרוזי; חתן פרס ישראל על מפעל חיים לשנת התש"ע.
 | |
| לידה |
1931 עספיא, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה | 22 במרץ 2024 (בגיל 93 בערך) |
| מדינה |
ישראל  |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביוגרפיה
עריכהמנצור נולד בעספיא לשייח' נג'יב מנצור, ראש המועצה המקומית עספיא. בנעוריו התגוררה המשפחה בדלית אל-כרמל. בשנת 1950 למד מנצור באוניברסיטה האמריקנית בביירות. משביקש לשוב לישראל אסרו זאת שלטונות לבנון והוא גנב את הגבול לישראל. בהמשך, למד במכון למדעי המזרח באוניברסיטה העברית.[1]
בין השנים 1956–1986 שימש הממונה על ההסברה בקרב ערבים בצפון ישראל[2] מטעם מרכז ההסברה. במסגרת תפקידו ארגן כנסים, ימי עיון וסיורים לימודיים אודות מוסדות השלטון והקשר שבין האזרח למדינה. ביוזמתו פורסמו מאמרי עיתונות רבים אודות ישראל בעיתונות ערבית ונערכו תוכניות בנושאים מדיניים בתחנת "קול ישראל" בשפה הערבית. באופן דומה פורסמו מטעמו מאמרים אודות קבוצות המיעוטים השונות בישראל בעיתונות העברית. בשנת 1954, בהיותו סטודנט, זכה סיפור שלו שהתפרסם במעריב בתחרות של העיתון.[3] מנצור המשיך לכתוב במעריב כתבות על חיי הדרוזים בישראל[4] וגם הרצה ברדיו[5] וברחבי ישראל על הדרוזים.[6]
בשנת 1954 פנה לגורמים שונים, בהם אבא אבן, בבקשה לצאת לארצות הברית כנציג משרד החוץ והעדה הדרוזית בישראל כדי לגייס השקעות הון בישראל.[7] בשנת 1957, בין השאר כדי לנטרל את השפעת דברי התעמולה של השגריר הסורי הדרוזי בארצות הברית, נשלח מנצור מטעם משרד החוץ למסע הסברה בארצות הברית.[8][1] בעת ביקורו השתתף בשעשועון טלוויזיה והגיע לשלב מתקדם.[9] בהמשך נשלח לשליחויות הסברה נוספות בהן ביקר גם בקהילות יהודיות בתפוצות.[10][11] בבחירות לכנסת התשיעית לא שולב דרוזי ברשימה ומנצור קבל על כך בעיתונות.[12]
בשנות ה-60 היה חבר ועדה לבחינת הקמת הטלוויזיה הישראלית ובשנות ה-70 היה חבר מליאת רשות השידור.
מנצור שאף להגיע לכנסת. נטען שבשנת 1963, בעת מינוי דיינים לבית הדין של העדה הדרוזית, הובטח למנצור שאם אביו יוותר על מינוי לקאדי לטובת לביב חוסיין אבו רוכן, יזכה במקום ריאלי ברשימה לכנסת. הבטחה זאת לא קויימה, בין השאר בגלל הקמת רפ"י.[13] לקראת הבחירות לכנסת השביעית, ב-1969, ניסה מנצור להשתלב ברשימת לוויין של מפא"י לבני מיעוטים, אולם ההחלטה שיהיו רק שתי רשימות כאלו, מנעה זאת. מאז, מנצור פעל להביא לשילוב הדרוזים בתוך מפלגת העבודה עצמה והחתים כ-6000 דרוזים על עצומה הדורשת שילוב דרוזי ברשימת המפלגה במקום ריאלי. בעקבות זאת, מנצור הוצב במקום ה-92 ברשימת מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969, והייתה זאת הפעם הראשונה שהוצב דרוזי ברשימת המפלגה ולא ברשימות הלווין שלה.[14] לקראת הבחירות לכנסת השמינית ניסה מנצור שוב להיבחר לכנסת מטעם מפלגת העבודה.[15] והוצב במקום ה-66[16] באותה תקופה נאבק מנצור על כך שהדרוזים יוכלו לא רק להיות חברי המפלגה אלא גם חברים במוסדותיה. בשנת 1976 נכלל מנצור עצמו למרכז המפלגה.[17]
בעקבות מפגש בני מיעוטים עם נשיא מדינת ישראל זלמן שזר, הוזמן לשמש יועץ לענייני ערבים בלשכת הנשיא. בתפקיד זה שימש מנצור משנת 1970,[18] תחת הנשיאים אפרים קציר, יצחק נבון, חיים הרצוג, עזר ויצמן, משה קצב ושמעון פרס. מתוקף תפקידו היה אחראי על הקשר שבין לשכת נשיא המדינה ובין קבוצות המיעוטים בישראל, לרבות ערביי ישראל, דרוזים, בדואים וצ'רקסים. מראשית המאה ה-21 מקיים הנשיא את יוזמתו ועורך סעודה במשכנו לשבירת צום הרמדאן.
מנצור סייע רבות בהתנדבות לקליטת חיילי צד"ל בישראל.
בשנת 2010 זכה מנצור בפרס ישראל על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בנימוקיה קבעה ועדת הפרס כי "מנצור פעל לחיזוק הקשרים בין עדות המיעוטים במדינה, וזכה להערכה רבה על הצלחותיו בתחום ההסברה. הוא שימש יועץ נאמן לנשיאי ישראל, דבר עליו זכה להוקרה רבה מחוגים נרחבים. בפעילותו לאורך שנים תרם תרומה יוצאת דופן לשילוב הבין תרבותי והבין עדתי בישראל".
בשנת 2014 זכה בעיטור נשיא מדינת ישראל.[19]
ספרו "מאמתחתי – הרהורים ותחושות" עוסק בנקודת מבטו על השתלבות המיעוטים בחברה הישראלית. עותקים ממנו הוענקו למנהיגים זרים בעת ביקורם בארץ, בהם אנואר סאדאת.
אחיו קנג' כיהן כראש מועצת עספיא.
מנצור הלך לעולמו ב-22 במרץ 2024 בגיל 93.
קישורים חיצוניים
עריכה
- כמאל מנצור, באתר פרס ישראל
- כמאל מנצור, מכתב גלוי לחברי המפלגה, דבר, 21 במרץ 1977
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 שמואל שגב, שליחות ישראלית לדרוזים בארצות הברית, מעריב, 11 בספטמבר 1957
- ^ מרת נאזק מנצור, מעריב, 31 בינואר 1958
ספר על אייכמן בערבית, חרות, 10 באוגוסט 1961
יגאל לב, נסתיים חידון התנ"ך הארצי לאסירים, מעריב, 7 ביולי 1970 - ^ כמאל מנצור, למי שייך אייזנהאור, מעריב, 27 בספטמבר 1954
ארבעה ולא שלושה זכו במאות קולות ובפרסים, מעריב, 11 באוקטובר 1954 - ^ ראו למשל: אייזנהאור מול סטיבנסון בעוספייה, מעריב, 16 באוקטובר 1956
- ^ שלמה בן נון, תכניות לדור הצעיר, דבר, 5 ביוני 1959
- ^ ראו למשל: ועדת תרבות, דבר, 18 בפברואר 1958
פועלים מחיפה ביקרו בבתי דרוזים, דבר, 25 ביוני 1962 - ^ דרוזי ישראלי יגייס הון בארה"ב, מעריב, 16 במרץ 1954
- ^ סופר דרוזי בשליחות לחו"ל, הצופה, 9 בספטמבר 1957
מנצור חזר ממסע הסברה, מעריב, 3 בינואר 1958 - ^ הצלחתו של כמאל, מעריב, 29 בספטמבר 1957
- ^ אנשים ומוסדות, דבר, 1 בפברואר 1970
כמאל מנצור מבקר ההסברה הישראלית בארה"ב, דבר, 11 במאי 1975 - ^ כמאל מנצור, איך לשלב בני מיעוטים בשליחויות ההסברה בחו"ל, דבר, 21 בספטמבר 1976
- ^ שילוב הדרוזים ומלחמת היהודים, דבר, 24 באפריל 1977
- ^ תופיק חורי, המירוץ לקראת הבחירות, דבר, 12 במרץ 1972; המשך
- ^ ראובן בן צבי, אלון הלך לסולחה, מעריב, 15 באוקטובר 1969
- ^ הדרוזים תובעין מן העבודה מועמד לכנסת, דבר, 6 ביולי 1973
- ^ מיהו דרוזי, דבר, 3 במאי 1974
- ^ רשימת חברי מרכז מפלגת העבודה, דבר, 10 במרץ 1977
- ^ ראובן בן צבי, נקם! נקם! קראו אלפי מפגינים דרוזים, מעריב, 24 בינואר 1971
- ^ הנשיא העניק את עיטור הנשיא לרב ישראל מאיר לאו ולרב רפי פויירשטיין, באתר כיפה, 10 ביולי 2014