פתיחת התפריט הראשי

בישראל מתקיימת הבחנה בין כרטיסי אשראי מקומיים, שניתן להשתמש בהם רק בתחומי המדינה, לבין כרטיסים בינלאומיים שבהם ניתן לעשות שימוש במדינות נוספות. כל שלוש חברות האשראי הישראליות מנפיקות וסולקות כיום כרטיסים מקומיים ובינלאומיים תחת המותגים VISA ומאסטרקארד. החל מ-15 במאי 2012 המותג המקומי "ישראכרט", אותו מנפיקה ישראכרט באופן בלעדי, נפתח לסליקה גם על ידי כא"ל ולאומי קארד. ישראכרט עדיין סולקת באופן בלעדי כרטיסי JCB של תיירים ומעניקה שירותי סליקה לפועלים אקספרס עבור המותג אמריקן אקספרס (שהחל מ-2012 מוצע ללקוחות בנק הפועלים גם במתכונת של כרטיס מקומי). במקביל, מנפיקה Cal וסולקת גם כרטיסי דיינרס קלאב וסולקת כרטיסי Discover, שניהם באופן בלעדי.

היסטוריה והווהעריכה

כרטיסי אשראי הוצעו לתושבי ישראל לראשונה בשנות השבעים על ידי חברת דיינרס קלאב ישראל, ברישיון מדיינרס קלאב העולמית. כיום בישראל ישנן שלוש חברות המנפיקות וסולקות כרטיסי אשראי:

מסיבות היסטוריות, בהן בעלות הבנקים על חברות אשראי, מרבית הכרטיסים בישראל הם בנקאיים: כלומר מוצעים על ידי הבנק ללקוחותיו בצמוד לחשבון בנק מסוים ממנו מתבצע החיוב. במדינות אחרות, נפוצים יותר כרטיסים חוץ-בנקאיים, המונפקים על ידי חברות שאינן קשורות לבנקים שבהם הלקוח מנהל את חשבונותיו. חיוב הלקוח נעשה באמצעות הרשאה לחיוב חשבון עו"ש או המחאה. בישראל, ישראכרט הייתה היחידה שאיפשרה בעבר תשלום באמצעות המחאה עבור כרטיס אשראי, אולם אפשרות זו אינה זמינה יותר.

העברת תשלום מאוחרתעריכה

מקום המדינה, הסדר האשראי בין הסולקות ובין העסקים היה כזה בו שילמו חברות האשראי לעסקים את התשלומים שנסלקו בחודש העוקב (בשונה ממדינות מפותחות אחרות, כדוגמת ארצות הברית ומדינות אירופה), מה שיצר קשיים תזרימיים לעסקים קטנים רבים[2]. עד שבאפריל 2018 דרשה הרשות להגבלים עסקיים[3] מעבר לתשלום יומי לעסקים בתשלום בכרטיס אשראי עד לשנת 2021.

אופן הקצאת האשראי בכרטיסי אשראי ישראליםעריכה

על פי רוב, משיכת מזומנים בישראל בכרטיס בנקאי מתבצעת על פי הסדר סליקה משותף בין הבנקים (באמצעות חברת שב"א), ולכן מחויבת באופן מיידי ובנפרד ממסגרת האשראי של הכרטיס. היא מאושרת בהתאם ליתרה למשיכה בחשבון העו"ש, וכפופה לתקרת משיכה ליממה - המתאפסת מדי יום בחצות. הדבר תקף גם עבור כרטיסי אשראי מתגלגלים בנקאיים.

חברות כרטיסי אשראי בישראלעריכה

שלוש חברות סליקת כרטיסי האשראי בישראל הן: לאומי קארד, ישראכרט וויזה Cal, כאשר שתי הראשונות נשלטות על ידי בנק לאומי ובנק הפועלים בהתאמה, והאחרונה בבעלות משותפת של בנק דיסקונט (72%) והבנק הבינלאומי. (28%)

מקס איט פיננסיםעריכה

  ערך מורחב – מקס איט פיננסים

חברה לסליקת אשראי בבעלות ורבורג פינקוס. עד 2019 נקראה "לאומי קארד" והייתה בבעלות בנק לאומי, שהחזיק 80% ממניותיה[4].

כל העסקאות בכרטיס, מכל הסוגים, בארץ ובעולם כפופות ליתרה הפנויה במסגרת האשראי האחידה של הכרטיס. על פי רוב, ובייחוד בכרטיסים בנקאיים, מסגרת האשראי היא אחידה ומשותפת לכל הכרטיסים המחויבים מאותו חשבון ושהונפקו על ידי אותו מנפיק (סניף הבנק או חברת האשראי עצמה). בעת מועד החיוב נגרע מהיתרה המנוצלת מתוך מסגרת האשראי סכום העסקאות שחויבו (ללא עמלות, ריביות וכולי). משיכת מזומנים בחו"ל מתנהלת כעסקה בחו"ל - כלומר מנצלת את מסגרת האשראי בכרטיס/לכלל הכרטיסים בחשבון, הן בכרטיס בנקאי והן בכרטיס חוץ-בנקאי.

בכרטיס חוץ-בנקאי אין לחברת האשראי גישה ליתרה למשיכה בחשבון העו"ש המחויב, ולכן גם משיכת מזומן בארץ מנצלת את מסגרת האשראי בכרטיס. מסגרת האשראי חוזרת לקדמותה בתום שבוע ממועד המשיכה, גם אם החיוב בגינה נעשה כבר קודם, בדומה לתוקף שמעניקה לאומי קארד לעסקה בבית עסק אשר לא מבשילה לעסקה בסופו של דבר.

Cal (כרטיסי אשראי לישראל בע"מ)עריכה

חברה לסליקת אשראי בבעלות משותפת של בנק דיסקונט (72%), והבנק הבינלאומי (28%)[4].

לגבי הרוב המכריע של הכרטיסים ב-Cal, זהה שיטת האשראי לשיטה בלאומי קארד, קרי: מסגרת אשראי אחידה לכל השימושים ולכלל הכרטיסים שהונפקו בחשבון על ידי אותו מנפיק, בלי קשר למספר הכרטיסים. שיטה זו מאפשרת למעשה להנפיק אינספור כרטיסים (לצרכים שונים, מותגים שונים, מועדוני לקוחות שונים, וכולי), מבלי להגדיל את סיכוני האשראי של המנפיק. בכרטיסים שמנפיקה כא"ל בעצמה ככרטיסים חוץ-בנקאיים ("כא"ל מנפיק") היא נוהגת לחלק את מסגרת האשראי שהקצתה לאותו חשבון עו"ש במספר הכרטיסים שהנפיקה לחיוב בו[5].

בעבר, ובעבור מיעוט הכרטיסים בהווה (במנפיקים בנקאיים בהסדר הנפקה עימה, שהבולט מביניהם הוא בנק מזרחי-טפחות), שיטת הקצאת האשראי של Cal שונה, ומשתנה בהתאם למותג. מסגרת האשראי האחידה לחשבון קיימת אומנם בכרטיסי דיינרס קלאב ומסטרקארד, אולם היא נפרדת עבור כל מותג בפני עצמו ומכונה "תקרת אשראי".

המצב שונה לגבי כרטיסי VISA, שם גבולות השימוש בכרטיס מתפצלים למספר הקצאות אשראי נפרדות ובכל מקרה נמדדים ברמת הכרטיס הספציפי; כלל השימושים המחויבים לכל היאוחר במועד החיוב החודשי הקרוב מנצלים את "תקרת המשיכה" בכרטיס, המתאפסת מדי חודש. חיובים עתידיים ודחויים בכרטיס מנצלים את "מסגרת האשראי" בכרטיס, שצוברת את יתרת העסקאות שטרם שולמו מחודש לחודש[6]. המשמעות היא שתשלום תורן בעסקת תשלומים למשל, מפנה את מקומו בניצול מסגרת האשראי בכרטיס ומנצל במקומה את תקרת המשיכה בכרטיס.

החלוקה הזו חופפת לעיתים: משיכת מזומן בכרטיס ויזה כא"ל בנקאי לפי המתכונת הישנה מנצלת את תקרת המשיכה בכרטיס על אף שהיא מאושרת בראש ובראשונה על סמך תקרת המשיכה ליממה שהגדיר מנפיק הכרטיס. בחו"ל מוגדרת תקרת משיכה רבעונית, הגבוהה פי 3 מתקרת המשיכה החודשית בארץ, והיא צוברת לתוכה את העסקאות והמשיכות מחו"ל. אם בכרטיס הוגדרה תוכנית אשראי אוטומטית לעניין חיובים מחו"ל, יתרת האשראי שלה תנצל בנוסף גם את מסגרת האשראי בכרטיס.

ישראכרטעריכה

  ערך מורחב – ישראכרט

חברה לסליקת אשראי בבעלות בנק הפועלים, המחזיק 98% ממניותיה[4].

בשלהי 2009 עברה ישראכרט (לרבות הכרטיסים המתופעלים עבור אמריקן אקספרס) למודל דומה ל"תקרת האשראי" של כא"ל, כלומר כלל העסקאות בכרטיס (ובחו"ל - גם המשיכות) מנצלות מסגרת אשראי יחידה. עם זאת, מסגרת האשראי מוקצית לכל כרטיס בנפרד.

עבור השאר ובעבר, כל העסקאות בכרטיס בארץ (אך לא משיכות מזומנים) כפופות להקצאת אשראי המכונה "מדד אישורים". כפי שהוסבר קודם, לא כל עסקה חייבת באישור, אולם המדד צובר את הסכום החודשי המצטבר של כלל העסקאות שאושרו. אף על פי שהמדד מתאפס מדי חודש, עבור עסקאות בתשלומים, למשל, הוא צובר את סכום העסקה הכולל. המשמעות היא שיתרת ההתחייבויות שטרם נפרעו בכרטיס (ובעיקר יתרת התשלומים העתידיים) יכולה להיות גבוהה משמעותית לאורך זמן מגובה מדד האישורים העדכני.

אף על פי שמדד האישורים צובר אישורים מדי חודש לכל סוגי העסקאות, עסקאות אשראי בריבית והלוואות מנצלות הקצאת אשראי נוספת, המכונה "מסגרת אשראי" או "מסגרת קרדיט". זו אינה מתאפסת, אלא ממשיכה לצבור מחודש לחודש את היתרות שטרם שולמו בעסקאות אלו, למעט ריבית ועמלות. השיטה הזו נובעת מנוהג הרווח בכרטיסי גבייה (Charge Cards), הלא הם כרטיסי האשראי המקוריים, בהם נדרש כברירת-מחדל לשלם את מלוא ההתחייבויות בכרטיס מדי חודש. על פי רוב, מדובר בכרטיסי יוקרה שלא מקצים מראש מגבלה על סכום ההוצאות המרבי בכרטיס (NPSL - No Preset Spending Limit). לאור העובדה שעם השנים כרטיסי אשראי מתגלגל הפכו להיות הנפוצים יותר, חלקם הטמיעו באופן חלקי אפשרות מובנית לקבלת אשראי מעבר לחודש, בדומה לשיטה הנהוגה בישראל. עבור האשראי המתגלגל מוקצית מסגרת נפרדת.

בחו"ל מחליפה את מדד האישורים הקצבת מט"ח לחו"ל, בעבור עסקאות ומשיכות מזומן גם יחד. ההקצבה מנוהלת ברמת ח-ן העו"ש המחויב ולא ברמת הכרטיס, וכל ניצול מתוכה מתאפס אוטומטית כעבור שבועיים בדיוק בכרטיס בנקאי או במועד החיוב החודשי בכרטיס חוץ-בנקאי, בלי קשר למועד בפועל בו נפרעו השימושים בחו"ל.

אם השימושים בחו"ל נפרסים או נצברים לתוכנית אשראי אוטומטית בכרטיס, הם ינצלו במקביל גם את מסגרת האשראי/הקרדיט בכרטיס. זה הדין גם לגבי תוכניות אשראי אוטומטיות שכאלה התקפות גם לגבי עסקאות (בלבד) בארץ.

סליקת כרטיסי אשראי בישראלעריכה

תהליך סליקה בישראלעריכה

סליקה הוא התהליך המתרחש מרגע קבלת תשלום בכרטיס אשראי בבית עסק מסוים, ועד שבית העסק הזה מקבל את התשלום. במהלך סליקת אשראי מועבר מידע, כלומר נתוני התשלום, באופן מאובטח בין בית העסק לבין שב"א ומשם אל חברות האשראי. שב"א (שירותי בנק אוטומטיים) היא חברה המקשרת בין חברות האשראי לבין יותר ממאה אלף בתי עסק בארץ, כשהיא מאחסנת את המידע על כל כרטיסי האשראי בארץ.

תהליך הסליקה מתחיל כאשר לקוח מבצע עסקה באמצעות כרטיס אשראי מול בית העסק, באמצעות מסירת נתוני האשראי בטלפון, באינטרנט או לקופה באמצעות כרטיס מגנטי. לאחר מכן הנתונים מועברים באופן מאובטח אל חברת שב"א - שם נבדקים נתוני העסקה אל מול מאגר כרטיסי האשראי ארצי, והעסקה מאושרת או מועברת לבדיקה מול חברות האשראי. בשלב זה בעל העסק מקבל אישור או דחיה של העסקה. בסוף כל יום שב"א מעבירה פקודות זיכוי וחיוב חשבונות אל חברות האשראי השונות. בסוף החודש מחויב חשבון הבנק של הלקוח, ומזוכה חשבון הבנק של העסק, על ידי חברות האשראי.

חברות כרטיסי אשראי בישראלעריכה

באוגוסט 2011 אושרה הצעת תיקון לחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981, הנקראת חוק "ישראכארט", על פיה חברה המחזיקה לפחות ב-10% משוק כרטיסי האשראי תחשב ל"מנפיק גדול" והיא תחויב לאפשר לסולקים אחרים לסלוק עסקאות שבוצעו בכרטיסי האשראי שלה. מטרת החוק היא הגברת התחרות בשוק הסליקה והפחתת עלויות הסליקה עבור עסקים קטנים.

כמו כן, הצעת החוק מאפשרת כניסה של מתחרים חדשים לשוק הנפקת כרטיסי האשראי. החוק גם מוריד חסמים לכניסה של שחקנים חדשים לשוק האשראי, חיוב גופים סולקים ברישיון מבנק ישראל, ופתיחת שוק הניכיון כך שעסקים יוכלו לבחור בקלות את גוף הניכיון. החוק אפשר גם לחברות כאל ולאומי-קארד לסלוק כרטיסי אשראי של המותג המקומי "ישראכרט", אך כרטיסים אלו עדיין מונפקים בבלעדיות על ידי תשלובת ישראכרט.

טרם החוק, שהביא לחתימת הסכמי סליקה בין כל הגופים בשוק, היה פיצול בין אפשרויות הסליקה בין חברות שונות. הטבלה הבאה מפרטת על אילו כרטיסי אשראי כל חברה יכלה בעבר לבצע סליקה והנפקה (כרטיסי JCB ו-UnionPay הם כרטיסי תייר בלבד, כרטיסים אלה לא מונפקים בישראל).

חברת סליקה /
סוג כרטיס
דיינרס (דיסקבר) אמריקן אקספרס ויזה מאסטרקארד ישראכרט
(מותג מקומי פרטי)
JCB
(כרטיסי תייר מיפן)
UnionPay (כרטיסי תייר מסין)
Cal v x v v v x x
לאומי קארד x x v v v x v
ישראכרט x v v v v v x

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גיא בן סימון, נסגרה העסקה: כאל רוכשת את מלוא הבעלות על דיינרס תמורת 130 מיליון שקל, Bizportal, 29 בנובמבר 2015
  2. ^ עדי דברת-מזריץ, "עסקים שלא יידעו איך להתנהל - ייפלו", דה מרקר, 4 בפברואר 2018
  3. ^ גיא ארז, רשות ההגבלים העסקיים הודיעה על מעבר לסליקת אשראי יומית בתוך 3 שנים, דה מרקר, 25 באפריל 2018
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 סיון איזסקו, העמלה הקטנה שמייצרת לבנקים עוד 
700 מיליון ש' בשנה מכרטיסי אשראי, דה מרקר, 27 באפריל 2014
  5. ^ מידע מאתר כא"ל
  6. ^ עסקאות אלה יכולות לכלול אשראי שמממן בית העסק, כמו תשלומים ועסקה דחויה, וכלל האשראי שמועמד באמצעות הכרטיס, בין אם מול בית העסק ("קרדיט", "סופר קרדיט", "30+"/"ויזה עדיף"/"תשלום עדיף"), בין אם בתוכנית אשראי מזדמנת שביקש מחזיק הכרטיס (פריסה או דחייה של סכום החיוב החודשי או חלקו, "הלוואת אקספרס") או תוכנית אשראי אוטומטית המעודכנת בכרטיס ("חיוב חודשי קבוע", "מזומן כא"ל")