כריסטין ואשון

כריסטין ואשון (באנגלית: Christine Vachon; נולדה ב-21 בנובמבר 1962) היא מפיקת סרטים אמריקאית הפעילה במגזר הקולנוע העצמאי האמריקאי.

כריסטין ואשון
Christine Vachon

לידה	21 בנובמבר 1962 (בת 61) ניו יורק
מקום לימודים	אוניברסיטת בראון
תקופת הפעילות	מ-1985
תחום יצירה	מפיקת סרטים
בת זוג	מרלן מקארתי
מספר צאצאים	1

ואשון הפיקה את סרטו הראשון של טוד היינס, Poison, שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס ב-1991. מאז, היא המשיכה להפיק סרטים עצמאיים אמריקאים עטורי שבחים, בהם "הרחק מגן עדן" (מועמד לארבעה פרסי אוסקר), "בנים אינם בוכים" (זוכה פרס האוסקר), "לחיות בתמונות", "הדוויג והשארית העצבנית", "אושר", Velvet Goldmine, Safe, "אני יריתי באנדי וורהול", Go Fish, Swoon, "אני לא שם", "ענק" (סדרת טלוויזיה), "סדקים", ו"זמן קהיר". הפרויקטים האחרונים והבאים שלה כוללים סרט קצר בשיתוף פעולה עם מלון ACE וכן מיני-סדרה בת חמישה חלקים של HBO המבוססת הרומן "מילדרד פירס" של ג'יימס מ. קיין מ-1941.

ואשון חברה בחבר השופטים של NYICFF, פסטיבל הסרטים החשוב ביותר בניו יורק המוקדש להקרנת סרטים לילדים בין הגילאים 3 עד 18.

ביוגרפיה

ואשון נולדה מנהטן, ניו יורק. היא בתם של פרנסואז פורסטייר (Françoise Fourestier) והצלם ג'ון ואשון .

קריירה

ואשון סיימה את לימודיה באוניברסיטת בראון ב-1983, שם פגשה את טוד היינס ובארי אלסוורת'. יחד הם הקימו את Apparatus Productions ב-1987, חברה ללא מטרות רווח בהשראת סצנת הקולנוע האנטי-הוליוודית בניו יורק, ופיקחו על הפקת שבעה סרטים בחמש שנים. אחד הסרטים השנויים במחלוקת מביניהם הוא "סופרסטאר: סיפורה של קארן קרפנטר", סרט המתאר את עלייתה ונפילתה הדרמטיים של קארן קרפנטר כוכבת הפופ שחלתה באנורקסיה. כעבודות נוספות, ואשון ערכה תסריטים ועבדה בתפקידים שונים על פרויקטים מזדמנים בתעשייה. ביוני 2018 ואשון ביקרה בישראל כאורחת כבוד של הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה - סרט הפתיחה של הפסטיבל היה "My Days of Mercy", סרטה הראשון באנגלית של הבמאית הישראלית טלי שלום עזר שהופק ע"י ואשון. במהלך הביקור ואשון קיבלתה אות הוקרה, נכחה בהקרנה של הסרט "הרחק מגן עדן" שוחחה עם מבקרת הקולנוע יעל שוב והתראיינה לפודקאסט סינמסקופ של מבקר הקולנוע יאיר רוה.

Killer Films

ואשון והקולגה שלה פמלה קופלר מנהלות את "Killer Films" שהוקמה ב-1996. החברה חגגה 10 שנים להיווסדה בשנת 2005 וזכתה לרטרוספקטיבה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.

הסרט הראשון שהפיקה, Poison (שכתב וביים המועמד לפרס האוסקר טוד היינס), זכה בפרס חבר השופטים בסאנדנס ב-1991. מאז אותה הצלחה ואשון עבדה על מספר סרטים ראויים לציון, כולל "אני יריתי באנדי וורהול", "אושר", Kids, "לחיות בתמונות" ו"בנים אינם בוכים". מאז לימודי הקולנוע ואשון הפיקה את כל סרטיו של טוד היינס עד היום, כולל "בטוח", "ולווט גולדמיין", "הרחק מגן עדן" ו"אני לא שם", שבו כיכבו כריסטיאן בייל, קייט בלאנשט, ריצ'רד גיר, הית' לדג'ר, שרלוט גינסבורג, ג'וליאן מור ומישל ויליאמס. קייט בלאנשט קיבלה גם מועמדויות לפרס האוסקר וגם לפרס SAG לשחקנית המשנה הטובה ביותר, והסרט היה מועמד גם ל-4 פרסי אינדפנדנט ספיריט וזכה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר עבור קייט בלאנשט.

ב-2006 הפיקה את הסרט "ידוע לשמצה".

בשנת 2008 זכתה ואשון בפרס אמי על תפקידה כמפיקה בפועל עבור העיבוד לטלוויזיה של הסרט This American Life של אירה גלס.^{[דרוש מקור]}

הסרטים שקילר הפיקו לשנת 2008 כוללים את Savage Grace, בבימויו של טום קאלין ובכיכובה של ג'וליאן מור; "פשע באמריקה", בבימויו של טומי או'האבר ובכיכובם של קתרין קינר ואליוט פייג'; "כשהיא מצאה אותי", בבימוי הבכורה של הלן האנט ובכיכובם של עצמה, בט מידלר, קולין פירת' ומתיו ברודריק.

ואשון המשיכה את שיתוף הפעולה הארוך שלה עם טוד היינס לסרט מ-2015, "קרול".

ואשון היא המנהלת האמנותית של תוכנית התואר השני לקולנוע בבית הספר סטוני ברוק מנהטן.

חיים אישיים

ואשון ובת זוגה, האמנית מרלן מקארתי, מתגוררות באיסט וילג' בניו יורק עם בתם גאת'רי. בסתיו 2009, ואשון נכנסה להפוגה לאחר מאבק בסרטן השד. היא קרובת משפחה של מעצבת התלבושות הצרפתייה שרה מונפורט .

פרסים וחבר שופטים

פרסים

• 1994: הישג יוצא דופן במדיה להט"בית מפסטיבל הסרטים פריימליין^{[דרוש מקור]}
• 1996: פרס המוזה על חזון והישג יוצא דופן מאיגוד הנשים הניו יורקיות בקולנוע וטלוויזיה
• 1999: פרס על הפקה IFP, פרס גות'הם^{[דרוש מקור]}
• 2000: פרס "יוצר על הקצה" מפסטיבל הסרטים הבינלאומי בפרובינסטאון
• 2003: פרס על הסרט "הרחק מגן עדן" מאיגוד מבקרי הקולנוע של ניו יורק^{[דרוש מקור]}
• 2003: פרס המפיקים מהמועצה הלאומית לביקורת
• 2007: פרס מאבריק של כבוד מפסטיבל הסרטים וודסטוק
• מחווה מיוחדת לה ולחברת ההפקה בפסטיבלי הקולנוע SXSW ו-Deauville.^{[דרוש מקור]}

חבר שופטים

• 1993: פסטיבל סאנדנס, חבר שופטים דרמה
• 2005: פסטיבל הסרטים של ונציה, חבר שופטים
• 2005: פסטיבל סאנדנס, חבר שופטים דרמה
• 2010: פסטיבל הסרטים של סרייבו, חבר שופטים
• 2012: פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-60 בסן סבסטיאן, חברת ונשיאת חבר השופטים
• 2018: הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה, חברת ונשיאת חבר השופטים

פילמוגרפיה כמפיקה

שם הבמאי בסוגריים אחרי שם הסרט.

• 1991: Poison (טוד היינס)
• 1992: Swoon (טום קיילין)
• 1994: Postcards from America (סטיב מקלין)
• 1994: Go Fish (רוז טרוש) (כמפיקה בפועל)
• 1995: Stonewall (נייג'ל פינץ')
• 1995: Safe (טוד היינס)
• 1995: Kids (לארי קלארק)
• 1996: אני יריתי באנדי וורהול (מארי הרון)
• 1997: Office Killer (סינדי שרמן)
• 1997: Kiss Me, Guido (טוני ויטאל)
• 1998: ולווט גולדמיין (טוד היינס)
• 1998: I'm Losing You (ברוס וגנר)
• 1998: אושר (טוד סולונדז)
• 1999: בנים אינם בוכים (קימברלי פירס)
• 2000: Crime and Punishment in Suburbia (רוב שמידט)
• 2001: הדוויג והשארית העצבנית (ג'ון קמרון מיטשל)
• 2001: Series 7: The Contenders (דניאל מינהאן)
• 2001: Women in Film (ברוס וגנר)
• 2001: Chelsea Walls (איתן הוק)
• 2001: אגדות וסיפורים (טוד סולונדז)
• 2002: לחיות בתמונות (מארק רומנק)
• 2001: האזור האפור (טים בלייק נלסון)
• 2001: The Safety of Objects (רוז טרוש)
• 2002: הרחק מגן עדן (טוד היינס)
• 2003: Party Monster (פנטון ביילי ורנדי ברבטו)
• 2003: Camp (טוד גראף)
• 2003: רקדנים (The Company, רוברט אלטמן)
• 2004: A Home at the End of the World (מייקל מאייר)
• 2004: איזה מן בושה (A Dirty Shame, ג'ון ווטרס)
• 2005: בטי פייג' הידועה לשמצה (מרי הארון)
• 2005: Mrs. Harris (פיליס נאגי)
• 2006: ידוע לשמצה (Infamous, דאגלס מקגרת')
• 2007: This American Life (איירה גלאס)
• 2007: An American Crime (טומי או'הבר)
• 2007: אני לא שם (טוד היינס)
• 2007: כשהיא מצאה אותי (הלן האנט)
• 2008: Savage Grace (טום קיילין)
• 2008: Gigantic (מאט אסלטון)
• 2009: אמא במשרה חלקית (קתרין דיקמן)
• 2009: סדקים (ג'ורדן סקוט)
• 2009: זמן קהיר (רובא נדא)
• 2010: Lulu at the Hotel (קצר) (מאיה קאזאן)
• 2010: Loop Planes (קצר) (רובין וילבי)
• 2010: Charley (קצר) (די אוסטין רוברטסון)
• 2010: Dirty Girl (אייב סילביה)
• 2010: וירג'יניה (דסטין לאנס בלאק)
• 2010: Lullaby for Pi (בנואה פיליפו)
• 2013: Deep Powder (מו אוגורדניק)
• 2013: The Last of Robin Hood (ווש וסטמורלנד וריצ'רד גלצר)
• 2013: Innocence (Hilary Brougher)
• 2014: Still Alice (Wash Westmoreland and Richard Glatzer)
• 2015: Nasty Baby (Sebastián Silva)
• 2015: קרול (טוד היינס)
• 2016: Goat (Andrew Neel)
• 2016: ווינר דוג (טוד סולונדז)
• 2016: White Girl (Elizabeth Wood)
• 2016: A Kind of Murder (Andy Goddard)
• 2016: Frank & Lola (Matthew Ross) (as executive producer)
• 2017: Dina (Dan Sickels & Antonio Santini)
• 2017: Lemon (Janicza Bravo)
• 2017: Where Is Kyra? (Andrew Dosunmu)
• 2017: Beatriz at Dinner (Miguel Arteta)
• 2017: Wonderstruck (טוד היינס)
• 2017: הכנסייה החדשה (פול שרדר)
• 2017: Mercy (טלי שלום עזר)
• 2018: קולט (Wash Westmoreland)
• 2018: Vox Lux (Brady Corbet)
• 2019: Dark Waters (טוד היינס)
• 2020: Zola (Janicza Bravo)
• 2020: Shirley (Josephine Decker)
• 2020: The World to Come (Mona Fastvold)
• 2020: Brothers by Blood (Jeremie Guez)
• 2021: Pride (סדרה דוקומנטרית)
• 2021: The Velvet Underground (טוד היינס)
• 2022: Anything's Possible (בילי פורטר)
• 2023: חיים שלמים (סלין סונג)
• 2023: היא באה אליי רבקה מילר
• 2023: You Sing Louder, I Sing Louder (Emma Westenberg)
• 2023: A Good Person (זאק בראף)
• 2023: הצצה ליחסים (טוד היינס)
• TBA: A Different Man (Aaron Schimberg)

יצירות ופרסומים

• James Schamus, Barry Ellsworth, Todd Haynes, and Christine Vachon. The Apparatus Guide to No-Budget Filmmaking in New York City. New York: Apparatus Productions, 1989. הספר, באתר OCLC (באנגלית)
• Vachon, Christine, and David Edelstein. Shooting to Kill: How an Independent Producer Blasts Through the Barriers to Make Movies That Matter. New York: Harper Perennial, 2002. Reprint of 1998 edition. ISBN 978-0-380-79854-4 הספר, באתר OCLC (באנגלית)
• Vachon, Christine, and Austin Bunn. A Killer Life: How an Independent Film Producer Survives Deals and Disasters in Hollywood and Beyond. New York: Simon & Schuster, 2006. ISBN 978-0-743-25630-8 הספר, באתר OCLC (באנגלית) 2007 Limelight Edition.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כריסטין ואשון בוויקישיתוף

• כריסטין ואשון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• כריסטין ואשון, באתר AllMovie (באנגלית)
• כריסטין ואשון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• כריסטין ואשון, באתר Discogs (באנגלית)

• Christine Vachon (February 24, 2017). Film-makers can defy Trump. Depicting the lives of others is an act of resistance. The Guardian