לאו החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית

לאו החמישייוונית ביזנטית: Λέων ὁ ἐξ Ἀρμενίας, לאון הארמני;‏ 75524 בדצמבר 820) היה קיסר האימפריה הביזנטית בין השנים 813–820. לאו החל דרכו בצבא הביזנטי והדיח את הקיסר הקודם, מיכאל הראשון רנגבס, לפני שהוכתר לקיסר האימפריה הביזנטית ושלט ביחד עם בנו קונסטנטינוס. בשנת 820 נרצח לאו החמישי בידי תומכיו של מיכאל השני, שהיה קודם לכן מבין המפקדים הצבאיים הקרובים ביותר ללאו.

לאו החמישי הארמני
Λέων ὁ ἐξ Ἀρμενίας
Leo V solidus.jpg
מטבע לאו החמישי (משמאל) ביחד עם בנו ויורשו המיועד קונסטנטינוס (מימין)
לידה 755
ארמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 24 בדצמבר 820 (בגיל 65 בערך)
קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית
מדינה האימפריה הביזנטיתהאימפריה הביזנטית  האימפריה הביזנטית
עיסוק מצביא, מונרך
דת נצרות יוונית-אורתודוקסית
בת זוג תאודוסיה
שושלת ברדס
תואר קיסר האימפריה הביזנטית
כינוי לאו הארמני
אב פטרישיאן ברדס
צאצאים קונסטנטינוס
בסיליוס
גרגוריוס
תאודוסיוס
אנה
קיסר האימפריה הביזנטית
22 ביוני 81324 בדצמבר 820
(7 שנים ו־26 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

לאו היה בן למוצא ארמני ובצעירותו התגייס לשורות צבא אשר מרד בממשל האימפריה הביזנטית. לאו בגד בהנהגת המרד ועבר במהלכו לשורות הצבא הביזנטי אשר בוא הוא עלה בדרגות הצבא עם הזמן. הקיסר מיכאל הראשון רנגבס אשר עלה לשלטון בשנת 811 היה פטרון של תרבות ופיתח את חיי החברה באימפריה אך כשל בניהול המלחמה נגד האימפריה הבולגרית הראשונה שהונהגה בידי קרום (שליט בולגריה). על לאו ניתנה האחריות לפקד על המערכה בבולגריה. לנוכח ההיחלשות של מעמדו של הקיסר מיכאל הראשון עקב מרידה פנימית, לאו אפשר לכוחות הבולגרים לנוע דרך תראקיה ולפלוש לעבר הבירה קונסטנטינופול.

מלחמה בבולגריהעריכה

זמן קצר לפני הגעת הבולגרים לפרברי הבירה התפטר הקיסר מיכאל הראשון מתפקידו ולאו החליף אותו בתואר הקיסרי של "לאו החמישי הארמני, קיסר האימפריה הביזנטית". על הקיסר החדש היה להגן במהרה על הבירה מפני התקדמותם של הכוחות הבולגרים. קרום הציע נסיגה של הכוחות הבולגרים בתמורה לפיצויים כספיים. לאו הציע לפגוש את קרום בארבע עיניים אך בפועל ניסה להכין לשליט הבולגרי מארב. קרום הצליח לברוח מהמארב הביזנטי אך נפגע. הבולגרים החלו במחרת בהתקדמות לעבר קונסטנטינופול אך לא הצליחו לעבור את חומות העיר ולכן נסוגו והשתמשו בטקטיקה של אדמה חרוכה במהלך נסיגתם.

בתגובה לכך יצא לאו במתקפת פתע על הכוחות הבולגרים בעת חנו במסמבריה, על חופי הים השחור. לאחר הניצחון על הבולגרים החל הצבא הביזנטי תחת הנהגתו האישית של לאו להתקדם לעבר בולגריה עצמה. קרום על כן הכין מתקפה נוספת על קונסטנטינופול והכין את כל כוחותיו לנוכח ההגנות של העיר. אף על פי זאת, קרום נפטר במפתיע בשנת 814 ובנו ויורשו, אומורטאג היה צריך לפעול במטרה לאחד מחדש את הצבא ובוא בזמן להגן על הגבול הצפון-מערבי של בולגריה מפני פשיטות של האימפריה הפרנקית. הצבא הבולגרי נסוג ובהמשך נחתם הסכם שלום שהשיב את הגבולות הביזנטים-בולגרים לכפי שהיו בשנת 780, קודם המלחמה.

פעילות דתיתעריכה

במסגרת פילוג הכנסייה הנוצרית, הכנסייה היוונית-אורתודוקסית ראתה תמונות, פסלים וסמלים כפעילות להשבחת אלילים וכגורם המערער את הסמכות הדתית של הקיסרות הביזנטית. לאו החמישי חשש מפגיעה בסמכותו שהייתה מעורערת על כל מקרה מכיוון שלא היה בן לשושלת רבת שנים באימפריה. על כן החל הקיסר בהוצאתו לפועל של הרס הסמלים והפסלים הדתיים ברחבי האימפריה במטרה לחזק את סמכותו. לאו החמישי הצדיק את פעילותו כהמשך למאבק של קונסטנטינוס החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית, בסמלים והפסלים הדתיים אשר נגדו את האמונה האורתודוקסית.

ניצחונותיו הצבאיים של לאו החמישי שימשו להצדקה כי הפעילות נגד הסלמים והפסלים נעשית כרצון שמיים. ייתכן כי לאו עצמו לא החזיק בהרשעות כאלה, אבל מספיק אנשי צבא ואיכרים האמינו בכך כדי לחזק את מעמדו של הקיסר. עיקר ההתנגדות למדיניותו הדתית של לאו החמישי נבעה מהבישוף ניקפורוס הראשון, אשר סירב לחתום רשמית על הסמכתו הדתית להוצאה לפועל של הרס הסמלים והפסלים. אף על פי שהייתה התנגדות למדיניות זאת מצד דמויות בפוליטיקה, הצבא והדת במדינה, המדיניות נגד הסמלים והפסלים אשר לאו הוציא לפועל המשיכה לפעול גם לאחר שלטונו ונעצרה רק בשנת 843.

התנקשות וירושהעריכה

לאו תמיד גמל לתומכיו בצבא על כך שעזרו לעלייתו לשלטון והעלה אותם לתפקידי מפתח וייעוץ בנושאי המדינה. עם זאת, מדיניות זו התבררה כטעות רק מאוחר מדי כאשר הגנרל מיכאל, בעל בריתו הוותיק ומהמקורבים ביותר ללאו עצמו, הורה לתומכיו להתנקש בקיסר לאו בארמון הגדול של קונסטנטינופול ביום חג המולד בשנת 820. למעשה, מיכאל נדחק דווקא לפעולה שלו כיוון שזה נידון למוות על ידי לאו יום קודם לכן עקב חשד כי פעל נגד סמכותו של הקיסר. מיכאל, שהואשם בתכנון מרד, ניצל מהוצאתו להורג המתוכננת על ידי תומכיו שהתחזו למקהלת נזירים וטבחו בקיסר. לאחר ההתנקשות הוכתר מיכאל בתור הקיסר החדש: מיכאל השני, קיסר האימפריה הביזנטית.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה