לא בלי בתי (סרט)

לא בלי בתי
Not Without My Daughter
מבוסס על	לא בלי בתי
בימוי	בריאן גילברט
תסריט	David W. Rintels
עריכה	טרי רוולינגס
שחקנים ראשיים	סאלי פילד; אלפרד מולינה; שילה רוזנטל; רושאן סת; שרה באדל; מוני ריי; ז'ורז' קורפיס
מוזיקה	ג'רי גולדסמית'
צילום	Peter Hannan
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	מטרו גולדווין מאייר
חברה מפיצה	מטרו גולדווין מאייר, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	11 בינואר 1991
משך הקרנה	117 דק'
שפת הסרט	אנגלית; ערבית; פרסית
סוגה	סרט דרמה, סרט שמבוסס על ספרים, סרט ביוגרפי
הכנסות באתר מוג'ו	notwithoutmydaughter
	דף הסרט ב־IMDb

"לא בלי בתי" (באנגלית: Not Without My Daughter) הוא סרט משנת 1991 המבוסס על סיפור חייה של בטי מחמודי כפי שמתואר בספרה בעל השם הזהה.

עלילהעריכה

בטי האמריקנית נשואה למודי, רופא אמריקני ממוצא איראני והם מגדלים ביחד ילדה בשם מאתוב, בעיר שיקגו. הם נראים כמשפחה מאושרת למדי. אולם, לאט לאט, היחסים בין ארצות הברית לבין איראן מתדרדרים ועוברי אורח, כמו גם עמיתים לעבודה, שוב ושוב משפילים את מודי בשל מוצאו. בסופו של דבר, מודי מפוטר מעבודתו, אך לא מגלה זאת לאשתו ולבתו.

מודי משכנע את אשתו ובתו לבוא לביקור באיראן, בבית הוריו. לאחר שהן מגיעות, מתברר להן כי מודי לא מתכוון לחזור לעולם לארצות הברית וכי הן לא יכולות לחזור גם כן, בלא רשותו. הן לא יכולות לעשות כמעט שום דבר בלא רשותו, כי חוקי המדינה האירנית הפכו לשוביניסטים. הן לא יכולות אפילו להשתמש בטלפון בלא רשותו.

בטי ובתה מחליטות להימלט מן המדינה הפונדמנטליסטית מנסות להשיג ידידי אמת, שיעזרו להן בזה. הן מתקשות למצוא ידידים כאלו במקום החדש, גם משום שהן לא מכירות את השפה ולא יכולות לסמוך כמעט על אף אחד. בטי מוצאת אישה נוספת במצבה ומנסה לשתף איתה פעולה למציאת פתרון. אך אותה אישה נכנעת לחלוטין לבעלה האלים ומלשינה על בטי למודי וזה גם כן מפעיל אלימות כלפי בטי. בטי גם לא מצליחה להשיג התערבות בינלאומית, כי הדיפלומטים הזרים היחידים שנותרים באיראן, הם שווייצרים, ואלו אדישים לחלוטין לבעיותיה.

בינתיים, גם מודי מתאכזב מאיראן, שרואה בו אמריקני ושוללת ממנו את הזכות לעבוד. אבל הוא לא יכול לעזוב את איראן, כי אם הוא יחזור אל המערב, הוא יואשם בחטיפת אשתו ובתו. לכן מודי פותח מרפאה לא חוקית ונאלץ להשתמש בבטי כמזכירתו. הדבר נותן לבטי הזדמנות להכיר הרבה איראנים, שלא בדיוק מצייתים לחוק ומגיעים למרפאה לא חוקית ונותן לה גם טלפון בידיים.

בסופו של דבר, בטי מצליחה לצור קשר עם ארגון, שמבריח אנשים מאיראן לטורקיה, דרך כורדיסטן. הברחת בטי לבדה, היא קלה יחסית. אך בטי ואנשי הארגון ממתינים זמן רב לרגע הנכון להברחתה שלה ביחד עם בתה. מודי מתחיל לחשוד, שמשהו אינו כשורה ומציע לבטי, שהיא תטוס לבדה לחופשה בארצות הברית, כדי לבקר את הוריה. היא כמעט מתפתה לעשות זאת, אך חבריה החדשים מגלים לה, שהיא לא תורשה לעולם לחזור לאיראן ולא תזכה לעולם לראות עוד את בתה.

מסע ההברחה דרך כורדיסטן, מתברר גם הוא כקשה ומסוכן ובמהלכו בטי כמעט נאנסת, אך לבסוף נמלטת עם בתה.

צילום הסרטעריכה

מרבית צילומי הסרט נעשו בישראל, באתרים ביפו, תל אביב ועכו. עוד צילומים נעשו בארצות הברית ובטורקיה. בסרט ניתן לזהות מבנים מפורסמים בישראל כמו חאן אל-עומדאן בעכו המככב בתור בית הספר האיראני, העבודה על הסרט נעשתה באולפני ג.ג. ישראל בנווה אילן. כמו כן בעקבות כך שצילומי הסרט נעשו בישראל מרבית שחקני המשנה הם ישראליים^[1].

ביקורותעריכה

"לא בלי בתי" ספג ביקורת על מצג שווא, כביכול, של המוסלמים האיראנים ושל התרבות האסלאמית האיראנית. בניו יורק טיימס בסקירה, מצוין כי הסרט "מנצל את הסטריאוטיפ הדמוני של איראן ... זהו כישלון אמנותי מוחלט, והסתמכות על הסטריאוטיפ התרבותי הוא הגורם העיקרי". סקירה של לוס אנג'לס טיימס תיארה את הסרט בתור "מאוזן ומעוות", אשר "אינו מבחין בין המדינה (איראן) לבין אנשים". בסקירה של מבקר הקולנוע רוג'ר איברט מצוין שהסרט עושה "טעויות מוסריות גזעניות, מדאיגות מאוד". בתגובה לסרט "לא בלי בתי", יצא סרט תיעודי, שכותרתו "בלי בתי", הסרט מורכב מראיונות עם מודי מחמודי באיראן על סיפורה של בטי.