פתיחת התפריט הראשי
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
רצועות בד המשמשות ללבוד בדפנות סוכת בד.

לבוד הוא חיבור מסוים בין שני חלקי מחיצה, על אף שיש ביניהם רווח. השימוש בלבוד הוא בעיקר בהלכות הקשורות לדיני מחיצה.

דין הלבוד נאמר רק כשיש פחות משלושה טפחים בין חלקי המחיצה.

מקור הדיןעריכה

דין לבוד אינו מפורש בתורה אלא נאמר הלכה למשה מסיני וכך אמרו בתלמוד[1]: "שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני" ובהמשך[2] הסיקו ש'מחיצין' הכוונה להלכות האמורות במחיצה ובכלל זה דין 'לבוד'.

שימושים בהלכהעריכה

בהלכה נעשה שימוש בהלכה של לבוד בדרך כלל בדיני מחיצות, שעל אף שיש הפסק אוויר בין חלקי המחיצה מחשיבים אותה כמחיצה אחת.

עוד מקומות שמשתמשים בדין לבוד הוא לדוגמה בין ישיבה על כסא בזמן אבלות או בתשעה באב, שיש חיוב לשבת על הקרקע, אמנם בזמן שהכיסא גבוה מהקרקע פחות משלושה טפחים, הרי זה נחשב כישיבה על הקרקע מדין לבוד.

וכן בהכשר הסוכה נעשה שימוש בדין לבוד, כדי שהסוכה לא תיפסל ברווח שיש בסכך.

וכן בדיני הוצאה מרשות לרשות, חפץ שעובר בסמוך לג' טפחים מהקרקע, נחשב כאילו הוא מונח על הקרקע, אף שלא נח בה, כיוון שאנו רואים את ג' הטפחים הסמוכים לקרקע כחלק מהקרקע. לעומת זאת, חפץ שעבר בלא שנח מעל ג' טפחים מהקרקע, אינו נחשב כאילו נח בקרקע ('קלוטה לאו כמי שהונחה דמי').

הגדרת דין לבודעריכה

בראשונים נחלקו בהגדרת דין לבוד, יש הסוברים כי על ידי הלבוד מצרפים ומקרבים את חלקי המחיצה ונעשית מחיצה אחת, וממילא מחשיבים כאילו לא היה אוויר ביניהם. ויש הסוברים שדין לבוד סותם את החלל ולכך נחשב סתום, אבל אינו מקרב חלקי המחיצה.[3]

דינים נוספיםעריכה

כשיש דבר המפסיק בין חלקי המחיצה, נחלקו בראשונים האם אף בזה נאמר דין לבוד, או לא. דעת הרשב"א שאף בזה אומרים לבוד, אך הביא דעה שחולקת שאין אומרים בזה דין לבוד.[4]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ה', עמוד ב'.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ו', עמוד ב'.
  3. ^ הובא בקהילות יעקב, סוכה, יג אות ג
  4. ^ חידושי הרשב"א עירובין ח ב