ויקיפדיה

לטויה לאקט

זמרת אמריקאית

לטויה לאקט[1] (באנגלית: LeToya Luckett; נולדה ב-11 במרץ 1981) היא שחקנית וזמרת R&B אמריקאית. התפרסמה בזכות חברותה בדסטיניז צ'יילד, להקה פופולרית שקמה בשנות ה-90 ונחשבת לאחת מלהקות הבנות הנמכרות ביותר. כחברה בלהקה הוציאה ארבעה סינגלים שנכנסו לעשרת השירים הפותחים בבילבורד הוט 100: "No, No, No",‏ "Bills, Bills, Bills",‏ "Say My Name" ו-"Jumpin', Jumpin'" וזכתה בשני פרסי גראמי.[2][3] בעשור הראשון של המאה ה-21, לאחר פרישתה מהקריירה הקבוצתית, פתחה לאקט בקריירת סולו, וחתמה חוזה הקלטות עם חברת התקליטים קפיטול רקורדס. אלבום הבכורה שלה, LeToya, שיצא לאור בשנת 2006, הגיע למקום הראשון בבילבורד 200, וזכה לתואר פלטינה על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי.

לטויה לאקט
LeToya Luckett
לידה 11 במרץ 1981 (בת 43)
יוסטון, טקסס, ארצות הברית
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1993 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר התיכון לאמנויות המופע ולאמנות ויזואלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה R&B ‏•‏‏ נשמה
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קולומביה (1997–2000) ‏•‏‏ קפיטול (2002–2012) ‏•‏‏ eOne מיוזיק (2013–הווה)
www.letoya.net
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסינגל המוביל של אלבום הבכורה שלה, "Torn" הגיע ל-40 השירים הפותחים במצעד הבילבורד הוט 100. היא זכתה בפרס כותב השירים הטוב ביותר מהאגודה האמריקאית למלחינים, מחברים ומוציאים לאור ב-2006,[4] והייתה מועמדות לפרס פריצת השנה בטקס פרסי NAACP Image.‏[5] בשנת 2009 פורסם האלבום השני שלה, Lady Love, שהגיע למקום הראשון במצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ.

לאקט פיתחה במקביל גם את קריירת המשחק שלה, לאחר שקיבלה תפקיד ראשי בסרט Preacher's Kid. בנוסף, הייתה חלק מהקאסט של "קילרים" ו-From the Rough, וכיכבה בעונה השנייה של סדרת הטלוויזיה מבית היוצר HBO Treme, ובעונה השלישית של התוכנית Single Ladies של VH1. היא חזרה לעולם המוזיקה בשנת 2017, כשהוציאה את האלבום Back 2 Life. הוא הגיע למקום הרביעי במצעד האלבומים העצמאיים. לאלבום קדמו שני סינגלים "Back 2 Life" ו-"Used To".

שנותיה הראשונות עריכה

לאקט נולדה ב-11 במרץ 1981 ביוסטון שבטקסס. יש לה אח שצעיר ממנה בשם גאווין.[6] כילדה שרה במקהלה הראשית של הכנסייה הבפטיסטית המקומית ברנטווד. בנוסף, לקחה שיעורי פיתוח קול תחילה עבור קריירת האופרה שתכננה עבורה. אביה, שהיה גם זמר, היה גאה מאוד בכישרונותיה של לאקט, ודחף אותה להמשיך בכיוון המוזיקלי בה בחרה להתמקד. לאקט הופיעה בפעם הראשונה בחייה בגיל 5. זמן קצר לאחר מכן הצטרפה למקהלת הילדים בבית ספרה, והחלה להופיע בהצגות שהועלו שם. יום אחד הצטרפה לכיתתה ילדה חדשה, ביונסה נואלס, שלימים הפכה לחברתה הטובה.[7] נואלס הציעה ללאקט שתצטרף ללהקה שלה ושל קלי רולנד ולטבייה רוברסון. היא נקראה אז "גירלז טיים", ונוהלה על ידי אביה של נואלס, מתיו.[8]

קריירה מוזיקלית עריכה

1990–2000: דסטיניז צ'יילד עריכה

במרוצת שנותיה הראשונות בקריירת המוזיקה שלה שונה שמה של הלהקה מספר פעמים: "Somethin' Fresh",‏ "Cliché",‏ The Dolls", ו-"Destiny".‏[9] תחת השם האחרון הוחתמה אצל אלקטרה רקורדס. כמה חודשים לאחר מכן, טרם הוצאת אלבום בכורה, פרשו הבנות מחברת התקליטים עקב סכסוכים על אופיה של הלהקה המתפתחת. מתיו ניהל משא ומתן בדבר חתימת הלהקה בקולומביה רקורדס. לפני העסקה הקליטו חברותיה מספר רצועות באוקלנד שבקליפורניה בהפקת ד'וויין ויגינס מ-Tony! Toni! Toné!. בשנת 1997, לאחר כמה ניסיונות בה ראו מנהלי חברת התקליטים את הפוטנציאל המסחרי הגבוה שהיה לבנות, נכללה הרצועה "Killing Time" בפסקול של "גברים בשחור".[10][11] בהמשך אותה השנה הוחתמה בקולומביה, תחת השם "דסטיניז צ'יילד". נואלס הייתה הסולנית הראשית, רולנד סולנית משנה ולאקט ורוברסון זמרות רקע. בתחילת 1998 פורסם אלבום הבכורה המשותף שלהן, Destiny's Child, בו נכללו הסינגלים "No, No, No" ו-"With Me". מאוחר יותר ב-1998 "Get on the Bus" נכלל בפסקול Why Do Fools Fall in Love.

לאחר הצלחת אלבום הבכורה שלהן התכנסו במהירות בנות הלהקה יחד עם מפיקים חדשים, דוגמת קווין בריגס ורודני ג'רקינס, באולפני הקלטות שונים. הם כתבו והקליטו את האלבום השני שלהן, The Writing's on the Wall, שהפך לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה. עם יציאתו נכנס למצעד הבילבורד 200 במקום החמישי ולמצעד ה-R&B במקום השני.[12]‏ "Bills, Bills, Bills" פורסם ב-1999 כסינגל המוביל מתוך האלבום, והגיע למקום הראשון בבילבורד הוט 100 – שירה הראשון של הקבוצה שמגיע להישג זה. The Writing's on the Wall יוחס לימים לאלבום הפריצה של דסטיניז צ'יילד, שכן מאז הפכו למפורסמות גם בקהלי יעד אחרים מאירופה ומארצות הברית, כמו יפן.[13] ב-14 בדצמבר 1999 איימו לאקט ורוברסון בפני מנהל הלהקה על כוונתן לעזוב אותה בטענה שהוא שמר לעצמו נתח גבוה מדי מרווחיה של הדסטיניז צ'יילד והעדיף את נואלס ורולנד על פניהן.[10][14] על-אף שלא התכוונו מעולם לעזוב את הקבוצה גילו רוברסון ולאקט, כשהווידאו קליפ של "Say My Name", הסינגל השלישי מ-The Writing's on the Wall פורסם, שהוחלפו על ידי שתי בנות. לפני הקרנת הבכורה של הקליפ הכריזה ביונסה ב-TRL כי לאקט ורוברסון החליטו לעזוב את הלהקה, ואת מקומן תפסו מישל ויליאמס ופרה פרנקלין. ב-21 במרץ 2000 הגישו שתי הבנות תביעה משפטית נגד מתיו ושתי חברותיהן ללהקה לשעבר בגין הפרת הצהרות נאמנות וחוזי שותפות שנחתמו בין הצדדים.[14] בעקבות כניסתן של הערכאות ביזו שני הצדדים במשפט זה את זה בכלי התקשורת. לקראת סוף שנת 2000 ביטלו רובסון ולאקט את חלק התביעה שלהן נגד נואלס ורולנד לאחר שהושגה פשרה ביניהן. אולם השתיים המשיכו במסע המשפטי שלהן נגד מתיו. במסגרת ההסכם בין הבנות נאסר על שני הצדדים לדבר זה על זה בפרהסיה.[10]

2001–2008: קריירת סולו, LeToya עריכה

לאחר עזיבתן רוברסון ולאקט זכו בשני פרסי גראמי על תרומתן ל-"Say My Name". לאחר מכן הקימו להקה בשם "אנג'ל", יחד עם שתי בנות נוספות: נתי קווינונס וטיפני באודוין. בשנת 2000 ערכה לינדה קייסי, אמם של בריאן וברנדון מ-Jagged Edge, חיפשה אחר אמנים מוזיקליים חדשים בקונטיקט, שיצטרפו לאנג'ל. היא ביצעה זאת באמצעות תחרות כישרונות, שבסופה נבחרה נטשה ראמוס. בגלל פערים בין רצונה האישי לרצונן של שאר חברות הלהקה עזבה ראמוס אותה. לפני שעזבה הכירה לבנות את נתי קווינונס, והן החליטו לצרפה ללהקה. בפברואר 2001 אנג'ל קיבלה מועמדות לפרסי גראמי. מאוחר יותר באותה השנה הצטרפה טיפני באודוין לאנג'ל, והבנות החלו להקליט 22 רצועות דמו, שיכללו באלבום הבכורה שלהן, Heavenly.‏[15] אנג'ל אף הופיע בווידאו קליפ של "Where the Party At" של Jagged Ege. חברת התקליטים בהן הייתה חתומה, 581 Entertainment, נוהלה על ידי Jagged Ege, תחת סו סו דף רקורדינגס, שהייתה אז בבעלות קולומביה רקורדס. הבעלים של סו סו דף רקורדינגס החליט לעזוב את קולומביה בשל סכסוכיים כלכליים. הדבר השפיע על 581 Entertainment לרעה, רגע לפני הוצאת אלבום הבכורה של אנג'ל. בעקבות כך החליטו בנות הלהקה לפרוש, והוצאת האלבום נגנזה. לימים הרצועות הודלפו לאתרי אינטרנט שונים.[16]

לאחר מכן הצטרפה לאקט לנונטיימם, חברת הפקות שבסיסה באטלנטה. יחד איתה הקליטה חמש רצועות דמו ושלחה אותן לקפיטול רקורדס. מאוחר יותר ב-2003 חתמה עם קפיטול חוזה הקלטות. הסינגל הראשון שלה מתוך אלבום הבכורה שלה, "U Got What I Need", יצא לאור ב-2004 ואחריו פורסם הסינגל השני "All Eyes on Me" ב-2005. LeToya פורסם במלואו ביולי 2006, והגיע למקום הראשון בבילבורד 200 ובמצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ. חודש לאחר מכן קיבל על נתוני מכירותיו תואר זהב, ועד דצמבר אותה השנה קודם לתואר פלטינה על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי. לאקט וביונסה הפכו לחברות הדסטיניז צ'יילד היחידות שאלבום סולו שלהן הגיע למקום הראשון בבילבורד 200 ואף קיבל תואר פלטינה.[17][18][19]

האלבום הוא הפקת R&B עם מוטיביים מז'אנר ההיפ הופ. בין מפיקי האלבום נמנים ג'רמיין דופרי, סקוט סטורץ', טדי בישופ ובי קוקס. בנוסף, מספר הופעות אורחות של סלים ת'אג, מייק ג'ונס, פול וול ובאן בי. "All Eyes on Me" נבחר במקור להתפרסם כסינגל הבכורה של לאקט. אולם לבסוף יציאתו כסינגל נגנזה, ו-"Torn" תפס את מקומו. "Torn" פורסם במרץ 2006 והפך לבלדה מוכרת בז'אנר ה-R&B. הוא אף הגיע למקום השני במצעד שירי ה-R&B/היפ-הופ.

על-אף ש-"Torn" המשיך בהצלחתו במצעדי הפזמונים, הסינגל השני שלה, "She Don't", פורסם לרדיו. הווידאו קליפ הרשמי שלו הוקרן לראשונה ב-Access Granted של BET ביולי 2006, בהשתתפות סלים ת'אג. הוא זכה להצלחה מתונה, והגיע למקום ה-17 במצעד שירי ה-R&B/היפ-הופ. בנובמבר יצא הסינגל השלישי שלה. לפי מגזין הבילבורד, "Obvious" היה אמור להצליח מבחינה מסחרית. אולם בעקבות המיזוג של קפיטול רקורדס ושל וירג'ין רקורדס כל כספי הקידום שהושקעו לשיר הוקפאו.[20] לאקט אף הוכתרה לאחת מהאמנים החדשים הטובים ביותר שפרצו ב-2006. סדרת ריאליטי בת שלושה חלקים על לאקט ועל חוויותיה במהלך סיבוב ההופעות הראשון שלה הופקה על ידי BET ושודרה בחודשים מאי–יולי.

ביולי 2006 הודיע כי אלבומה הקרוב ייקרא Lady Love. ב-10 בדצמבר 2007 דלפה הרצועה "Swagger", שנכללה במהדורה היפנית של האלבום, באינטרנט. בשנת 2008 הופיע לאקט בסינגל "I Miss You".

2009–2013: Lady Love עריכה

אלבום הסולו השני של לאקט יצא ב-25 באוגוסט 2009.[21] ההפקה של Lady Love החלה במקור בשנת 2007, והוא תוכנן להתפרסם מספר פעמים בשנת 2008. המועדים נדחו מספר פעמים עקב המיזוג של קפיטול רקורדס ווירג'ין רקורדס.[22] בתחילת 2009 הוכרז תאריכו הרשמי של פרסום האלבום, 19 במאי. אולם זה נדחה פעם נוספת ל-16 ביוני, ולבסוף הוחלט על 25 באוגוסט.[23] הוא יצא לאור בפורמט תקליטור וסטרימינג. "Not Anymore", הסינגל המוביל שלו, הופק על ידי ברי מייג'ור ונה-יו.[24] הוא לא נכנס לבילבורד הוט 100, אך הגיע בשיאו למקום ה-18 במצעד שירי ה-R&B/היפ הופ. הווידאו קליפ פורסם ב-13 בפברואר.[25]‏ "She Ain't Got...", הסינגל השני מתוך האלבום, הופק על ידי קורי בולד ונכתב על ידי לאקט, אנדרה מריט, כריס בראון ובולד. הוא הפך לסינגל הראשון של לאקט שנושא את התווית "Parental Advisory", המזהירה על חומרים שעשויים להיות בעלי מסר מיני. הוא הגיע לשיאו במקום ה-39 במצעד השירים הקצביים. בנוסף, הגיע למקום ה-49 ביפן הוט 100. הווידאו קליפ, בבימויו של בריאן ברבר, צולם ב-3 ביוני 2009, והוקרן בבכורה ב-Yahoo Music ב-30 ביוני. "Regret", בהשתתפותו של לודאקריס, פורסם כסינגל השלישי מתוך האלבום. הוא הגיע בשיאו למקום השמיני במצעד שירי ה-R&B/היפ הופ ונכנס לבילבורד הוט 100 במקום המאה. דורג במקום השישי ברשימת "שירי ה-R&B המובילים של 2009. "Good To Me", שהופק על ידי טנק, פורסם כסינגל הרביעי והאחרון. הוא לא זכה להצלחה.

2014–הווה: Back 2 Life ואלבום רביעי עתידי עריכה

בינואר 2014 הכריזה לאקט על שם האלבום הבא שלה ב-The Wendy Williams Show. יציאתו תוכננה לשנת 2016. ב-11 בפברואר אותה השנה הוציאה את "Don't Make Me Wait". רמיקס בהשתתפות הראפר T.I. פורסם ב-10 במרץ 2015. ב-16 בינואר 2015 הוציאה את "Together". ב-7 בדצמבר 2016 פרסמה את הסינגל "Back 2 Life", יחד עם קליפ נלווה שפורסן ב-10 בינואר 2017. ב-10 באפריל הכריזה לאקט כי אלבומה הבא יפורסם ב-12 במאי.

דיסקוגרפיה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא לטויה לאקט בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "LeToya Luckett (@letoyaluckett) • Instagram photos and videos". instagram.com. נבדק ב-19 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Destiny's Child Named The World's Best Selling Female Group of All Time!". Sony BMG Australia. 2 בספטמבר 2005. אורכב מ-המקור ב-26 בספטמבר 2007. נבדק ב-28 בדצמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Destiny's World Domination". Yahoo! Music. 1 בספטמבר 2005. אורכב מ-המקור ב-18 במרץ 2008. נבדק ב-28 בדצמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Awards: ASCAP'S Rhythm & Soul Awards". Concrete Loop. 27 ביוני 2007. אורכב מ-המקור ב-30 ביוני 2007. נבדק ב-4 באוגוסט 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Empty,AP; Empty; AP (1 במרץ 2007). "2007 Image Award nominees and winners". The Hollywood Reporter (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-5 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Rivas, Aby (26 במאי 2019). "LeToya Luckett Shares Pic of Baby Gianna, Brother Proving How Much They All Look Alike". AmoMama. נבדק ב-26 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "LeToya interview for E! Television series, Boulevard of Broken Dreams part referring to her first experience with a microphone". E!. 28 בינואר 2007. נבדק ב-3 במאי 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "LeToya interview for E! Television series, Boulevard of Broken Dreams". E!. 28 בינואר 2007. נבדק ב-3 במאי 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Gillings, Andrew (22 באפריל 2001). "Destiny's Child: Soul-Survivors". Essence. אורכב מ-המקור ב-15 באוקטובר 2008. נבדק ב-25 בפברואר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 3 Kaufman, Gil (13 ביוני 2005). "Destiny's Child's Long Road To Fame (The Song Isn't Called 'Survivor' For Nothing)". MTV News. ארכיון מ-24 ביוני 2011. נבדק ב-13 באפריל 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Stacy-Deanne; Kenyatta, Kelly; Lowery, Natasha (2005). Alicia Keys, Ashanti, Beyoncé, Destiny's Child, Jennifer Lopez & Mya: Divas of the New Millennium. Amber Books Publishing. ISBN 0-9749779-6-9. ארכיון מ-8 בינואר 2014. נבדק ב-1 בפברואר 2008. {{cite book}}: (עזרה)
  12. ^ "Artist Chart History – Destiny's Child". Billboard. Nielsen Business Media, Inc. נבדק ב-24 בפברואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Flynn, Paul (18 באוגוסט 2006). "Of course you can lose yourself". The Guardian. London. ארכיון מ-23 באוקטובר 2013. נבדק ב-26 בפברואר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 Vibe - Feb 2001 (באנגלית). Vibe. בפברואר 2001. pp. 79, 80. {{cite book}}: (עזרה)
  15. ^ "Ex-Destiny's Child Members Say Their Name Is Angel". MTV News. נבדק ב-5 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "In 2005, Pharrell Founded a Latina R&B Girl Group Inspired by Selena and The Supremes". remezcla.com. נבדק ב-2021-02-25.
  17. ^ "LeToya Rolls With Houston Hip-Hoppers". Billboard. 21 במרץ 2006. נבדק ב-20 באפריל 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "For The Record: Quick News On". MTV. 21 במרץ 2006. נבדק ב-20 באפריל 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "News Room". Billboard. 22 בדצמבר 2006. נבדק ב-20 באפריל 2007. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ "Capitol Music Group Formed". hitsdailydouble. 25 בינואר 2007. נבדק ב-4 ביולי 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "LeToya Luckett Holds Out for 'Love'". Rap-Up.com. 21 במאי 2009. נבדק ב-10 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Album Review: Letoya Luckett – Lady Love". dirrtyinc.com. אורכב מ-המקור ב-30 בדצמבר 2010. נבדק ב-2 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Album Push-Back: Letoya Luckett's Lady Love". Musically Yummy. 30 במרץ 2009. אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2011. נבדק ב-2 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Not Anymore (Explicit): Letoya: MP3 Downloads". Amazon.com.
  25. ^ "LeToya Luckett Goes Back in Time for 'Not Anymore' Video". Rap-Up. 11 בפברואר 2009. נבדק ב-2 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לטויה_לאקט&oldid=36950190"