ביונסה

זמרת אמריקאית
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

מקצרמר למובחר.PNG

ביונסה ג'יזל נואלס-קרטראנגלית: Beyoncé Giselle Knowles-Carter,‏ IPA:‏ /biːˈjɒnseɪ/; נולדה ב-4 בספטמבר 1981),[3] ידועה בשמה הפרטי בלבד ביונסה, היא זמרת, כותבת, מפיקה מוזיקלית ושחקנית אמריקאית. החלה את קריירת השירה שלה בתחרויות זמר שונות לנוער. בשלהי שנות ה-90, בעקבות ייסודה של להקת דסטיניז צ'יילד, שנחשבת לאחת מלהקות הבנות הנמכרות ביותר, זכתה הזמרת להכרה בין־לאומית. בין השנים 2002–2003 הודיעו מנהליה על הפסקה מהוצאת מוזיקה חדשה, על מנת לפתח את קריירת הסולו של כל אחת מחברותיה. בעקבות כך פורסם אלבום הסולו הראשון שלה, Dangerously in Love. שני סינגלים מתוכו, "Crazy in Love" ו-"Baby Boy", הגיעו לפסגת הבילבורד הוט 100 – מצעד הפזמונים המוכר ביותר בעולם.

ביונסה
Beyoncé
ביונסה בבכורת הסרט "מלך האריות", 2019
ביונסה בבכורת הסרט "מלך האריות", 2019
לידה 4 בספטמבר 1981 (בת 41)
יוסטון, ארצות הברית
שם לידה ביונסה ג'יזל נואלס
שם במה קווין בי[1] ‏•‏‏ סשה פירס
מוקד פעילות ארצות הברית
תקופת הפעילות 1997–הווה (כ־26 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר התיכון לאמנויות המופע
עיסוק עיסוקים שונים[2]
סוגה R&Bפופהיפ-הופ
סוג קול מצו-סופרן
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קולומביה • פארקווד • וורלד מיוזיק
בן זוג ג'יי זי
צאצאים Rumi Carter, בלו אייבי קרטר, Sir Carter עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרסים ומועמדויות
האתר הרשמי
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כמה שנים לאחר התפרקותה הרשמי של הלהקה ב-2006 הוציאה ביונסה לאור את אלבומה השני, B'Day. בין הסינגלים שנכללו באלבום נמנים "Irreplaceable", שהגיע למקום הראשון בבילבורד הוט 100, ו-"Beautiful Liar", דואט בהשתתפות הזמרת הקולומביאנית שאקירה. ביונסה הופיעה כשחקנית במספר סרטי קולנוע, דוגמת "הפנתר הוורוד", "נערות החלומות" ו-"מלך האריות". נישואיה לג'יי-זי וגילום דמותה של אטה ג'יימס ב-Cadillac Records השפיעו רבות על כתיבתו והפקתו של האלבום I Am... Sasha Fierce, שזכה בשישה פרסי גראמי ב-2010. "If I Were a Boy" הפך לגיי אייקון מיד עם פרסומו, זאת בשל הזיקה לנטייה הטרנסג'נדרית.

בשנת 2010 הפסיק אביה, מתיו נואלס, לנהלה. בשנה לאחר מכן הוציאה את אלבום הרביעי, 4. בשנים 2013 ו-2016 הוציאה את Beyoncé ואת Lemonade בהתאמה. האחרון מביניהם היה האלבום הנמכר ביותר בשנת 2016, ואף הפך ליצירה המוערכת ביותר בקריירה שלה בעיני מעריציה ומבקרי המוזיקה. חלקם טענו שההצלחה שלו נעוצה בנושאים בהם בחרה ביונסה להתמקד, וומניזם ובגידה. בשנת 2018 יצא לאור האלבום הראשון של הצמד שלה ושל בעלה, דה קרטרס, Everything Is Love. כאמנית משנה הגיעה הזמרת למקום הראשון בבילבורד הוט 100 עם הרמיקסים של "Perfect" (אד שירן, 2017) ו-"Savage" (מייגן די סטליון, 2020). בשנת 2022 זכתה לשבחים מפי מבקרי המוזיקה לאחר פרסומו של Renaissance – יצירה מוזיקלית בהשראת הדיסקו והאוס.

ביונסה נמנית בין המוזיקאים הנמכרים ביותר בעולם. תקליטיה נמכרו בכ-160 מיליון עותקים ברחבי העולם.[4] היא אמנית הסולו הראשונה שכל שבעת אלבומיה נכנסו למצעד הבילבורד 200 לראשונה במקום הראשון.[5][6] הצלחתה במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 הפכה אותה לאמנית המעוטרת ביותר בתארי פלטינה וזהב מאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA).‏[7] לאורך הקריירה שלה זכתה ב-32 גראמי, 26 מפרסי הווידאו קליפים של MTV (כולל הפרס על שם מייקל ג'קסון אותו קיבלה ב-2014), 24 פרסי NAACP Image, 31 פרסי BET ו-17 עיטורים מטקסי סאול טריין מיוזיק. בשנת 2014 הכתיר מגזין הבילבורד את ביונסה כמוזיקאית האפרו-אמריקאית המרוויחה ביותר בכל הזמנים. בשנת 2020 נכללה ברשימת "100 הנשים שהגדירו את המאה הנוכחית" של טיים.[8]

חייה וקריירה מוזיקליתעריכה

1981–1996: שנותיה הראשונותעריכה

ביונסה נואלס נולדה ב-4 בספטמבר 1981, בעיר יוסטון שבטקסס. טינה אמה הייתה ספרית במספרה שניהלה ואביה עבד כמנהל מכירות של זירוקס.[9] שורשיה שלובים בקהילה האפרו-אמריקאית (מצד אביה) ובעם הקריאולים של לואיזיאנה (מצד אמה).[10][11][12] אחותה הצעירה סולאנג' עוסקת גם כן בזמרה ואף הייתה מספר פעמים רקדנית גיבוי של הדסטיניז צ'יילד. הן היו האחיות הראשונות שהגיעו למקום הראשון בבילבורד 200 עם אלבומים שונים.[13] סבה וסבתה מצד אמה, לומאס ביונסה ואגנז דראון היו קריאולים דוברי צרפתית מלואיזיאנה הצרפתית. משכך, נחשבת ביונסה לצאצא של אריסטוקרטים צרפתים, הכוללים את שושלת הוויקונטין של בירן מהמאה ה-9.

ביונסה גדלה כקתולית בבית הספר סנט מרי מונסורי שבעיר הולדתה. במסגרת זו למדה שיעורי ריקוד, מחול, שירה ופיתוח קול.[14] ביונסה התגלתה כילדה בעלת מנעד קולי רחב היקפים.[15] בגיל שבע זכתה בתחרות הכישרונות בבית ספרה כשביצעה את "Imagine" של ג'ון לנון. כיוון שהביסה מתמודדים נופפים שגילם היה גדול פי שניים ממנה, זכתה להופיע במגזין המקומי של שכונתה תחת הכותרת "ילדת הפלא של יוסטון".[16] בסתיו 1990 נרשמה לבית הספר "פרקר", מוסד חינוכי להוראת מוזיקה. מיד עם הצטרפותה לשיעורי המוזיקה הפכה לסולנית הראשית של המקהלה הבית-ספרית.[17] היא למדה בשני תיכונים שונים, "קינדר" ו"אליף אלסיק".[10][18] במשך כשנתיים הייתה חברה במקהלה הכנסייתית בסנט ג'ון.[19]

 
קלי רולנד עברה לגור בביתה של ביונסה והצטרפה בשנת 1992 ללהקת גירלז טיים.

בגיל שמונה פגשה ביונסה באודישן להקמת להקת בנות חדשה את הראפרית לטבייה רוברסון.[20] השתיים הקימו קבוצת שירה חדשה שביצעה שירי ראפ וריקודים. קלי רולנד, שעברה לביתה של ביונסה בשל הקרבה בין הוריהן, הצטרפה אליהן בשנת 1992. במקור הן נקראו גירלז טיים, ובהמשך נוספו אל השלישייה תמר דייוויס והאחיות ניקי ונינה טיילור. מפיק ה-R&B, ארן פרגר, הזמין את הלהקה לאולפנו, דה פלנט, בצפון קליפורניה והחל להקליטה תוך התמקדות בקולה של ביונסה, בנימוק שיש לה יכולות ווקאליות טובות יותר משאר הבנות. עם מאמצים להחתימה בחברת תקליטים גדולה שלח פרגר אותה לתחרות הכישרונות Star Search ללא הועיל. לטענתה של ביונסה, השיר המתחרה היה שגוי, כיוון שלא היה מתאים למיינסטרים.[21][22][23] כתוצאה מתבוסתן של חברות הגירלז טיים בתחרות הכישרונות החליט אביה של ביונסה לנהל אותן.[21][24] במסגרת כהונתו כמנהלה המוזיקלי של הלהקה סילק את דייוויס ואת האחיות טיילור ממנה והכניס במקומן את לטויה לאקט ב-1993. הזמן שהוקדש לטובת מילוי תפקידו בצורה הטובה ביותר והמרדף אחר חתימת חוזה אצל חברת תקליטים גדולה האפילה על היחסים בין הוריה של ביונסה: ב-1995 עזב מתיו את עבודתו כזבן בחנות לציוד רפואי לטובת הדסטיניז צ'יילד, והכנסת המשפחה ירדה בכמעט חצי. על רקע המשבר הכלכלי נפרדו הוריה של ביונסה לפרק זמן קצר. הוא ניהל משא ומתן בדבר חתימת הלהקה בקולומביה רקורדס. לפני העסקה הקליטו חברותיה מספר רצועות באוקלנד שבקליפורניה בהפקת ד'וויין ויגינס מ-Tony! Toni! Toné!. בשנת 1997, לאחר כמה ניסיונות בה ראו מנהלי חברת התקליטים את הפוטנציאל המסחרי הגבוה שהיה לבנות, נכללה הרצועה "Killing Time" בפסקול של "גברים בשחור".[20][25] לבסוף הקבוצה הוחתמה בחברת קולומביה.

דסטיניז צ'יילדעריכה

  ערך מורחב – דסטיניז צ'יילד
 
חברות הדסטיניז צ'יילד. משמאל לימין: ביונסה נואלס, קלי רולנד ומישל ויליאמס

בנובמבר 1997 פורסם סינגל הבכורה של הדסטיניז צ'יילד, "No, No, No". היא הוציאה את האלבום הראשון שלה, Destiny's Child, בפברואר 1998. היצירה הזו ביססה את מעמדה של הלהקה בתעשיית המוזיקה, והפכה אותה למוקד התעניינות גדול בכלי התקשורת. אלבומה השני, The Writing's on the Wall, יצא לאור בשנת 1999, ונכללו בו הסינגלים המצליחים "Jumpin', Jumpin'",‏ "Say My Name" ו-"Bills, Bills, Bills". השני מביניהם אף זכה בשני פרסי גראמי בטקס ה-43: שיר ה-R&B הטוב ביותר וביצוע ה-R&B הטוב ביותר לצמד או ללהקה מוזיקלית. The Writing's on the Wall הגיע בשיאו למקום החמישי בבילבורד 200, מצעד האלבומים המוכר ביותר בעולם, וקיבל תואר פלטינה מתומנת[א] מאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). מחוץ לארצות הברית דורג במקום החמישי, השני והשלישי במצעד האלבומים הקנדי, האוסטרלי והאירי בהתאמה. נכון לשנת 2022 נמכר בכ-13 מיליון עותקים ברחבי העולם.[26] באותה עת הקליטה ביונסה דואט עם מארק נלסון, חבר להקת Boyz II Men, בשם "After All Is Said and Done" עבור פסקול הסרט The Best Man.‏[27]

ב-14 בדצמבר 1999 איימו לאקט ורוברסון בפני מנהל הלהקה על כוונתן לעזוב אותה בטענה שהוא שמר לעצמו נתח גבוה מדי מרווחיה של הדסטיניז צ'יילד והעדיף את נואלס ורולנד על פניהן.[20][28] על-אף שלא התכוונו מעולם לעזוב את הקבוצה גילו שתי הבנות, כשהווידאו קליפ של "Say My Name" פורסם, שהוחלפו על ידי שתי בנות אחרות. לפני הקרנת הבכורה של הקליפ הכריזה ביונסה ב-TRL כי לאקט ורוברסון החליטו לעזוב את הקבוצה, ואת מקומן תפסו מישל ויליאמס ופרה פרנקלין.[29] בעקבות הפיצול שקעה ביונסה בדיכאון תהומי, כיוון שכלי התקשורת האשימו אותה ואת אביה בפרישתן של לאקט ורוברסון.[30] הדיכאון היה כה חמור שהוא נמשך מספר שנים, ובמהלכן אף הרעיבה את עצמה לסירוגין.[31] באותה עת הצלחתה של הלהקה המשיכה להרקיע שחקים, וביונסה חששה לדבר על תחושותיה שמא אף אחד לא יבין אותה.[32] אמה לקחה אותה לטיפול פסיכולוגי וסייעה לה בשיקום. ב-21 במרץ 2000 הגישו שתי הבנות תביעה משפטית נגד מתיו ושתי חברותיהן ללהקה לשעבר בגין הפרת הצהרות נאמנות וחוזי שותפות שנחתמו בין הצדדים.[28] בעקבות כניסתן של הערכאות ביזו שני הצדדים במשפט זה את זה בכלי התקשורת. חמישה חודשים לאחר הצטרפותה החליטה פרנקלין לעזוב את הקבוצה. לקראת סוף שנת 2000 ביטלו רובסון ולאקט את חלק התביעה שלהן נגד נואלס ורולנד לאחר שהושגה פשרה ביניהן. אולם השתיים המשיכו במסע המשפטי שלהן נגד מתיו. במסגרת ההסכם בין הבנות נאסר על שני הצדדים לדבר זה על זה בפרהסיה.[20] התיק נסגר בעקבות פשרה שהוסדרה בין הצדדים.

 
הליין-אפ האחרון של הדסטיניז צ'יילד במסגרת סיבוב ההופעות "Destiny Fulfilled... and Lovin' It" ב-2005

השלישייה הנותרה הקליטה את "Independent Women Part I", שנכלל בפסקול הסרט "המלאכיות של צ'רלי" משנת 2000. זה הפך לסינגל המצליח ביותר שלהן במצעדי הפזמונים, והגיע לפסגת הבילבורד הוט 100 במשך אחד עשר שבועות רצופים. בתחילת שנת 2001, במקביל לעבודות לקראת הוצאת האלבום השלישי של הלהקה, קיבלה ביונסה תפקיד מרכזי בסרט בשם Carmen: A Hip Hopera מבית היוצר MTV. זו פרשנות מודרנית לאופרה המפורסמת כרמן משל ז'ורז' ביזה מהמאה ה-19. כאשר האלבום השלישי של הדסטיניז צ'יילד, Survivor, הופץ הגישו לאקט ורוברסון תביעה נוספת נגד הלהקה. לטענתן, "Survivor" נכתב עליהן, על מנת להשמיצן בפומבי מול קהל המעריצים של הקבוצה – דבר המפר את ההסכם שהוסדר בין הצדדים בתביעה הקודמת. ביוני 2002 תיקי התביעה נדחו בהתאם להסדר טיעון.[20]Survivor החל להימכר בחנויות התקליטים באביב 2001. הוא נמכר בלמעלה מ-663,000 עותקים ברחבי ארצות הברית בשבוע הראשון לצאתו.[33][34] על נתוני מכירות אלה, נכנס למקום הראשון בבילבורד 200. שלושת הסינגלים "Survivor",‏ "Bootylicious" ו-"Independent Women Part I" הגיעו לשלושת השירים הפותחים בבילבורד הוט 100. הוא קיבל מעמד פלטינה מרובעת ומעמד פלטינה כפולה על ידי איגודי תעשיית ההקלטות של ארצות הברית ושל אוסטרליה בהתאמה.[35] לאחר הוצאת 8 Days of Christmas הודיעו מנהלי הלהקה על הפסקה, במהלכה יפתחו שלוש הבנות את קריירות הסולו שלהן.[36]

ביולי 2002 הופיעה ביונסה לראשונה כשחקנית בסרט קולנועי בשם "אוסטין פאוורס - גולדממבר", כשגילמה את פוקסי קלאופטרה לצד מייק מאיירס. "Work It Out" יצא לאור כסינגל המוביל של פסקול הסרט, והתמקם בין עשרת השירים הפותחים במצעדי הפזמונים בממלכה המאוחדת, בנורווגיה ובבלגיה.[37] בשנה הבאה כיכבה ביונסה לצד קובה גודינג ג'וניור בסרט The Fighting Temptations בתור לילי, אם חד-הורית שדמותו של גודינג מתאהבת בה.[38] מתוך הפסקול פורסם הסינגל "Fighting Temptation", בהשתתפות מיסי אליוט, MC לייט ופרי מארי.[39]

2003–2005: Dangerously in Love ו-Destiny Fulfilledעריכה

 
ביונסה מופיעה, 16 בנובמבר 2003

השתתפותה הראשונה של ביונסה כזמרת סולו הייתה בהוצאת הסינגל "'03 Bonnie & Clyde" של ג'יי-זי. הוא פורסם באוקטובר 2002 והגיע בשיאו למקום הרביעי בבילבורד הוט 100.[40] ב-14 ביוני 2003, במהלך קונצרט הסולו הראשון שלה שנקרא "Ford Presents Beyoncé Knowles, Friends & Family, Live From Ford's 100th Anniversary Celebration in Dearborn, Michigan", ביצעה מספר שירים שכלולים באלבום הבכורה שלה Dangerously in Love.‏[41] הוא פורסם במלואו ב-24 ביוני, כשנה לאחר יציאת האלבומים Simply Deep של רולנד ו-Heart to Yours של ויליאמס.[42]Dangerously in Love נכנס לראשונה לבילבורד 200 במקום הראשון,[43] לאחר שנמכר בכ-317,000 עותקים טהורים בשבוע הראשון לצאתו בארצות הברית בלבד. הוא הניב שני להיטים שהגיעו למקום הראשון בבילבורד הוט 100: "Crazy in Love", סינגל הבכורה של ביונסה כאמנית סולו בהשתתפות ג'יי-זי[44] ו-"Baby Boy", שהופק על ידה.[45] שני שירים נוספים, "Me, Myself and I" ו-"Naughty Girl", הגיעו לחמישייה הפותחת במצעד. על האלבום זכתה ביונסה בחמישה פרסי גראמי: אלבום ה-R&B העכשווי הטוב ביותר, הופעת ה-R&B הווקאלית הטובה ביותר לאישה עבור "Dangerously in Love 2", פרס גראמי לביצוע הראפ המלודי הטוב ביותר עבור "Crazy in Love" והופעת ה-R&B הווקאלית הטובה ביותר על ידי צמד/להקה עבור "The Closer I Get to You". במהלך טקס הענקת הפרסים הזה ביצעה יחד עם פרינס מחרוזת של שירי האלבום.[46]

בנובמבר 2003 יצאה לסיבוב הופעות בשם "Dangerously in Love Tour" באירופה, על מנת לקדם את הוצאת אלבום הבכורה שלה. מאוחר יותר הצטרפה למיסי אליוט ולאלישיה קיז לסיבוב הופעות משותף בשם "Verizon Ladies First Tour".‏[47] ב-1 בפברואר 2004 ביצעה את המנון ארצות הברית בסיום שלב הגמר של הסופרבול ה-XXXVIII, באצטדיון NRG שבטקסס.[48] לאחר הוצאת Dangerously in Love תכננה ביונסה להוציא עבורו אלבום המשך, שיורכב מרצועות נוספות שנותרו לה ולא ראו אור. אולם פרויקט זה הוקפא כדי להתמקד בהקלטת Destiny Fulfilled, אלבום האולפן האחרון של הדסטיניז צ'יילד.[49] הוא יצא לאור ב-15 בנובמבר 2004,[50] והגיע בשיאו למקום השני בבילבורד 200. הסינגלים שנכללו בו, "Lose My Breath" ו-"Soldier", הגיעו לחמשת השירים הפותחים בטבלת הבילבורד הוט 100. בנוסף, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות אחרון בשם "Destiny Fulfilled... and Lovin' It", בו ביצעה כמה ממיטב שיריה, דוגמת "No, No, No",‏ "Survivor",‏ "Say My Name" ו-"Independent Women Part I". ההודעה הרשמית על פירוקה באה בהופעה האחרונה של סיבוב ההופעות בברצלונה.[51] ב-25 באוקטובר 2005 יצא אלבום אוסף בשם Number 1's.‏[52]

2006–2007: B'Day ונערות החלומותעריכה

 
ביונסה מופיעה במהלך סיבוב ההופעות "The Beyoncé Experience" ב-2017

אלבום הסולו השני של ביונסה, B'Day, יצא לאור ב-4 בספטמבר 2006 בארצות הברית, במקביל לחגיגות יום הולדתה ה-25.[53] בשבוע הראשון מאז פרסומו נמכר בכ-541,000 עותקים. על נתוני מכירות אלה נכנס לבילבורד הוט 100 במקום הראשון.[54]‏ "Déjà Vu", הסינגל המוביל מתוכו, הוא דואט עם הראפר ג'יי-זי, שהגיע למקום הרביעי בבילבורד הוט 100. שיר נוסף שזכה להצלחה בין־לאומית הוא "Irreplaceable", שניצב בראש מצעדי הפזמונים באוסטרליה, הונגריה, אירלנד, ניו זילנד וארצות הברית.[55] שלושת הסינגלים האחרונים שנכללו באלבום יצאו במרוצת השנה: "Ring the Alarm",‏ "Get Me Bodied" ו-"Green Light" (יצא בממלכה המאוחדת בלבד).[56][57][58]

בטקס פרסי גראמי ה-49 הועמד B'Day בחמישה קטגוריות פרסים שונות: אלבום ה-R&B העכשווי הטוב ביותר, ביצוע ה-R&B הווקאלי הטוב ביותר לאישה עבור "Ring the Alarm" ושיר ה-R&B הטוב ביותר ושיתוף הפעולה הטוב ביותר עבור "Déjà Vu". מיקס מועדונים לשיר זה הועמד בקטגוריית "הקלטת הרמיקס הטובה ביותר". בטקס הבא הועמד "Irreplaceable" בקטגוריית הקלטת השנה ושיתוף הפעולה הטוב ביותר מסוגת הפופ עבור "Beautiful Liar", יחד עם שאקירה.[59]

תפקידה הקולנועי הראשון ב-2006 היה בסרט הקומדי "הפנתר הוורוד" בכיכובו של סטיב מרטין, שהכניס כ-158.8 מיליון דולר ברחבי העולם.[60] ההופעה הקולנועית השנייה שלה ב"נערות החלומות", סרט המבוסס על מחזמר שהוצג על בימות ברודוויי ומדמה את סיפורה להקת הסופרימס, זכתה לשבחים מפי מבקרי הקולנוע.[61][62][63] בעת שגילמה את דמותה של דיאנה רוס כיכבה ביונסה לצד ג'ניפר הדסון, ג'יימי פוקס ואדי מרפי.[64] כדי לקדם את הוצאת הסרט יצא הסינגל הראשון מתוך הפסקול שלו, "Listen".‏[65] באפריל 2007 יצאה לסיבוב הופעות בשם "The Beyoncé Experience", שכלל תשעים ושבע הופעות שונות ברחבי העולם והכניס למעלה מ-24 מילין דולר.[66] במקביל יצאה מהדורת דלוקס לאלבום B'Day, הכוללת חמישה שירים נוספים.[67]

2008–2010: I Am... Sasha Fierceעריכה

 
ביונסה מופיעה במהלך סיבוב ההופעות "I Am... World Tour", 23 במאי 2009

אלבומה השלישי של ביונסה, I Am... Sasha Fierce, יצא ב-18 בנובמבר 2008 בארצות הברית,[68] והציג לראשונה את האלטר אגו שלה, סשה פירס. שש הרצועות הראשונות נכתבו כבלדות ווקאליות על ידי ביונסה, ואילו חמש הרצועות העוקבות נכתבו כשירי דאנס על ידי פירס. בשבוע הראשון לצאתו נמכר בכ-482,000 עותקים, ומשכך נכנס לבילבורד 200 במקום הראשון – אלבומה השלישי ברציפות שעה זאת.[69] שיר אחד מתוכו, "Single Ladies (Put a Ring on It)", ניצב בראש פסגת הבילבורד הוט 100. "If I Were a Boy" ו"Halo" הגיעו למקום השלישי והחמישי בהתאמה.[70] בנוסף, באלבום נכללו גם "Diva",‏ "Ego",‏ "Broken-Hearted Girl" ו-"Video Phone". על פי עיתון Toronto Star, הווידאו קליפ של "Single Ladies" יצר את תופעת הריקוד הראשונה בעידן האינטרנט. פורסמו מאות אלפי סרטונים המחקים את תנועות הריקוד של ביונסה, שהפכו לכה מזוהות עמה.[71] הקליפ זכה בפרס הווידאו קליפ הטוב ביותר של MTV אירופה ובפרס BET. בפרסי הווידאו קליפים של MTV לשנת 2009 קיבל הסרטון מועמדויות בתשע קטגוריות שונות, שמתוכן בשלוש הוא זכה. על-אף שזכה בטקס בפרס "קליפ השנה", הוענק פרס הקליפ הטוב ביותר של אישה לטיילור סוויפט עם "You Belong with Me". במהלך נאומה התפרץ קניה וסט לבמה וטען שהפרס הגיע לביונסה. כשהיא עלתה לבמה לנאום אחרי קבלת פרס עבור קליפ השנה ביקשה מסוויפט לעלות שוב ולסיים את הנאום שלה. התקרית הזו הפכה בן לילה למוקד ההתעניינות של כלי התקשורת שסיקרו את האירוע.[72] במרץ 2009 יצאה לסיבוב הופעות בשם "I Am... World Tour" במאה ושמונה מקומות שונים על רחבי הגלובוס.[73]

בסרט התיעודי Cadillac Records‏ (2008) גילמה את דמותה של זמרת הבלוז אטה ג'יימס. הופעתה בסרט זכתה לשבחים מפי מבקרי הקולנוע, ואף קיבלה מספר מועמדויות לפרסי התעשייה, דוגמת פרס סטלייט ופרס NAACP עבור שחקנית המשנה הטובה ביותר.[74][75] ביונסה תרמה את כל הכנסותיה מהסרט לבית פיניקס, ארגון גדול לשיקום מכורי הרואין ברחבי ארצות הברית.[76] ב-20 בינואר 2009 ביצעה את "At Last" של ג'יימס בטקס ההשבעה הראשונה של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית.[77] בנוסף, כיכבה ביונסה לצד אלי לרטר ואידריס אלבה במותחן "אובססיבית". היא גילמה את שרון צ'ארלס, אם שמוטרדת מבת-זוגו לשעבר של בעלה. סצנת הקרב בין שרון לדמותה של לרטר זכתה גם בפרס הסרטים והטלוויזיה של MTV.[78]

בטקס פרסי גראמי ה-52 צברה ביונסה עשר מועמדויות, כולל בקטגוריות "אלבום השנה" עבור I Am... Sasha Fierce, "הקלטת השנה" עבור "Halo" ו"שיר השנה" עבור "Single Ladies (Put a Ring on It)".‏[79] היא ולורן היל נחשבות לאמניות בעלות מספר המועמדויות הגבוה ביותר בטקס גראמי אחד.[80] מתוכן זכתה ביונסה בשישה פרסים. בשנת 2010 השתתפה בשיר "Telephone" של ליידי גאגא.[81][82] הוא עמד בראש מצעד 40 שירי המיינסטרים וקיבל מועמדות בפרס גראמי עבור שיתוף הפעולה הטוב ביותר.[83]

בינואר 2010 הודיעה ביונסה על הפסקה מקריירת המוזיקה שלה. אמה טינה טענה כי היא צריכה "לקבל השראה נוספת מדברים".[84][85] במהלך ההפסקה היא ואביה נפרדו כשותפים עסקיים.[86][87] בנוסף, במהלכה ביקרה במספר אתרים, כמו החומה הסינית, הפירמידות במצרים, אוסטרליה ומופעי בלט שונים.[88]

2011–2013: 4 והופעת המחצית בסופרבול XLVIIעריכה

 
ביונסה מבצעת את שירי האלבום 4

ב-26 ביוני 2011 הפכה לאמנית הסולו הראשונה שעומדת בראש קו ההופעות של פסטיבל גלסטונברי מזה כעשרים שנה.[89][90] אלבום האולפן הרביעי שלה, 4, יצא בארצות הברית יומיים קודם לכן.[91] בשבוע הראשון לצאתו נמכר בכ-310,000 עותקים, ונכנס לראשונה במקום הראשון לבילבורד 200 – אלבומה הרביעי ברציפות שעושה זאת. לפרסום האלבום קדמו שתי הוצאות סינגלים: "Run the World (Girls)" ו-"Best Thing I Never Had".‏[92] הסינגל הרביעי, "Love on Top", שהה בפסגת מצעד שירי ה-R&B/היפ הופ שבעה שבועות רצופים, ואף דורג במקום ה-20 בבילבורד הוט 100.[93]4 כלל ארבעה סינגלים נוספים: "Party",‏ "Countdown",‏ "I Care" ו-"End of Time". בשלהי 2011 הפיקה ארבעה קונצרטים מיוחדים במתחם התיאטראות של מנהטן, שם ביצעה את כל שירי האלבום.[94] ב-1 באוגוסט אותה השנה קיבל על נתוני המכירות שלו במדינה תואר פלטינה מאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי.[95] ב-5 בפברואר הגיע למיליארד השמעות בפלטפורמת הסטרימינג "ספוטיפיי", דבר שהפך את ביונסה לאמנית היחידה שחוצה רף זה עם שלושה אלבומים שונים.[96]

בינואר 2013 הוציאה להקת דסטיניז צ'יילד את Love Songs, אוסף שירי אהבה מאלבומיה הקודמים ורצועה חדשה בשם "Nuclear".‏[97] ביונסה ביצעה את המנון ארצות הברית יחד עם רצועה שהוקלטה מראש בטקס ההשבעה השנייה של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית, שנערך בוושינגטון די. סי..[98][99] חודש לאחר מכן הופיעה כאמנית המובילה במשחק הגמר של הסופרבול ה-XLVII.‏[100] עם 268,000 אלף ציוצים לדקה, הפכה ההופעה לאירוע השני המתועד ביותר בטוויטר.[101] היא נפתחה בקטע אינסטרומנטלי של "Run the World (Girls)". כשעלתה לבמה נשמע נאום של וינס לומברדי: ”יש לשאוף למצוינות. צריך לחזר אחרי בכל הכוח ובכל פיסת מאמץ שיש לנו. כל יום ניצב בפנינו אתגר חדש. הרעש, הזוהר, הצבע, ההתרגשות והכסף – אלו דברים שנצרבים בזיכרוננו. אולם הרוח, הרצון להצטיין ולנצח והתחרותויות – אלו דברים שנשארים עמנו לעולמי עד”.[102] לאחר מכן מבצעת ביונסה גרסת א קפלה ל-"Love on Top", שמובילה לשיר "Crazy in Love". חברות הדסטיניז צ'יילד, מישל ויליאמס וקלי רולנד, הצטרפו אליה בשלב מאוחר יותר אל הבמה, כדי לבצע את "Bootylicious" ואת "Independent Women Part I". הן המשיכו לבצע גם את שיר הסולו של ביונסה "Single Ladies (Put a Ring on It)". את המופע סיימה בביצוע אקוסטי ל-"Halo". בטקס פרסי גראמי ה-55 זכתה בפרס "הביצוע ה-R&B העממי הטוב ביותר.[103]

2013–2015: Beyoncéעריכה

 
ביונסה מופיעה בברמינגהאם כחלק מ-"The Mrs. Carter Show World Tour", אחד מסיבובי ההופעות הרווחיים ביותר בכל הזמנים

ב-15 באפריל 2013 נערכה בבלגרד שבסרביה ההופעה הראשונה של "The Mrs. Carter Show World Tour", סיבוב הופעות ב-132 מקומות שונים ברחבי העולם. זה הפך לסיבוב ההופעות המצליח ביותר של ביונסה, ולאחד מסיבובי ההופעות הרווחיים ביותר בכל הזמנים.[104] במאי גרסת כיסוי לשיר "Back to Black" של איימי ויינהאוס יצאה לאור.[105] היא נכללה בפסקול הסרט "גטסבי הגדול". ביונסה דיבבה את דמותה של המלכה טארה בסרט התלת-ממד "הממלכה הסודית", שפורסם על ידי אולפני המאה ה-20 ב-24 במאי.[106] שיר אחד הוקלט על ידי עבור הסרט, "Rise Up", שנכתב יחד עם סיה.[107]

ב-13 בדצמבר 2013 הוציאה ללא כל הודעה מוקדמת ביונסה את אלבום האולפן החמישי שלה, Beyoncé, ב-iTunes. הוא נכנס לבילבורד 200 במקום הראשון – אלבום האולפן החמישי ברציפות של ביונסה שעושה זאת.[108] הוא זכה לשבחים מפי מבקרי המוזיקה העכשווית[109] ולהצלחה מסחרית גבוהה ברחבי העולם. בששת הימים הראשונים לצאתו נמכר בכמיליון עותקים דיגיטליים.[110]Beyoncé הוא אלבום אלקטרוR&B, שמורכב מנושאים דיכאוניים שלא הופיעו באלבומיה הקודמים, כמו בולמיה, דיכאון לאחר לידה וחוסר הביטחון באמא צעירה.[111] הדואט יחד עם ג'יי-זי, "Drunk in Love", הגיע למקום השני בבילבורד הוט 100.[112]

באפריל 2014 הכריזו ביונסה וג'יי-זי על פרסומו של סיבוב הופעות משותף בשם "On the Run Tour". ב-24 באוגוסט קיבלה ביונסה פרס מפעל חיים ע"ש מייקל ג'קסון בטקס פרסי הווידאו קליפים של MTV לשנת 2014. היא זכתה בשלושה פרסים נוספים בטקס: הצילום הטוב ביותר, שיתוף הפעולה הטוב ביותר עבור "Drunk in Love" והקליפ הטוב ביותר בעל מסר חברתי עבור "Pretty Hurts".‏[113] לאחר שהכניסה לקופותיה כ-115 מיליון דולר בשנה החולפת דווח בעיתון "פורבס" כי ביונסה היא האמנית המרוויחה ביותר לשנה זו – תואר שקיבלה גם בשנת 2013.[114]Beyoncé בשלושה פורמטים נוספים: מיני-אלבום, מארז תקליטורים ומהדורת פלטינה אקסקלוסיבית. לפי הפדרציה הבין-לאומית לתעשייה הפונוגרפית נמכר האלבום בתשעה עשר הימים הראשונים לצאתו כ-2.3 מיליון עותקים ברחבי העולם.[115]

בטקס פרסי גראמי ה-57 זכתה ביונסה בשלושה פרסים שונים: ביצוע ה-R&B הטוב ביותר, שיר ה-R&B הטוב ביותר ואלבום האודיו הטוב ביותר.[116] היא הייתה מועמדת לפרס גראמי לאלבום השנה, שלבסוף הוענק לבק עם Morning Phase.‏[117]

2016–2018: Lemonade ו-Everything Is Loveעריכה

 
ביונסה מופיעה עם ברונו מארס בסופרבול 50

ב-6 בפברואר 2016 הוציאה ביונסה לאור את השיר "Formation" ואת הווידאו קליפ הרשמי שלו בפלטפורמת הסטרימינג "טיידל".[118] בהופעת המחצית של סופרבול 50 ביצעה אותו בשידור חי לראשונה. מיד לאחר מכן הכריזה על פתיחת סיבוב ההופעות השביעי שלה, "The Formation World Tour", שנערך באמריקה הצפונית ובאירופה בלבד.[119][120] הופעתו האחרונה התרחשה ב-7 באוקטובר, וכללה מופעי חימום של ג'יי-זי, קנדריק לאמאר וסרינה ויליאמס.[121] בפרסי המוזיקה האמריקאית 2016 זכה בפרס לסיבוב ההופעות של השנה.[122]

ב-16 באפריל פרסמה ברשתות החברתיות סרטון המרמז על הוצאת פרויקט מוזיקלי חדש. שבוע לאחר מכן יצא האלבום השישי של ביונסה, Lemonade, וסרט בן שעה ב-HBO.‏[123] בדומה לחמשת אלבומיה הקודמים נכנס Lemonade למצעד הבילבורד 200 לראשונה במקום הראשון.[124] כל רצועותיו דורגו בשבוע הראשון לצאתם בבילבורד הוט 100.[125] דרך "טיידל" שבר שיא עבור מספר ההשמעות הגבוה ביותר לאלבום בשבוע בודד לאישה (115 מיליון השמעות).[126] ברשימת האלבומים הנמכרים ביותר בשנת 2016 בארצות הברית דורג במקום השלישי, עם 1.554 עותקים טהורים.[127] ביוני 2019 קיבל על שלושה מיליון עותקים שמכר ברחבי המדינה מעמד פלטינה משולשת אמריקאית.[128]

 
ביונסה מופיעה ב-"The Formation World Tour" בשנת 2016. הוא הכניס כ-256 מיליון דולרים לקופתה.

אתר "Metacritic" העניק ל-Lemonade ציון גבוה מאוד העומד על 93 נקודות. ציון זה מתבסס על שלושים ושלוש ביקורות שפורסמו בחברי האינטרנט. האלבום נכלל ברשימות סוף השנה של מרבית כתבי העת למוזיקה פופולרית.[129] רולינג סטון אף הכתיר אותו לאלבום הטוב ביותר של 2016.[130] הווידאו קליפים שלו זכו בשמונה קטגוריות שונות בפרסי הווידאו קליפים של MTV, כולל בקליפ השנה עבור "Formation".‏[131][132] בעקבות כך הפכה ביונסה לאמנית שזכתה במספר הפרסים הגבוה ביותר בטקס זה (24), ושברה את שיאה הקודם של מדונה (20).[133] ברשימת איש השנה של המגזין "טיים" דורגה במקום השישי.[134]

בינואר 2017 הוכרז כי ביונסה תעמוד בראש לוח ההופעות של פסטיבל קואצ'לה למוזיקה ולאמנויות – האישה השנייה בתפקיד זה מאז 1999.[135] ב-23 בפברואר נאלצה לבטל את ההופעה המתוכננת, כיוון שהייתה בתהליכי היריון מתקדמים. מנהלי הפסטיבל החליטו לדחות זאת ל-2018, ואת מקומה תפסה ליידי גאגא.[136] בעקבות ההודעה על עזיבתה של ביונסה מקו ההופעות של קואצ'לה, ירדו נתוני מחירי כרטיסיו בשנים-עשר אחוזים.[137] על-אף שקיבל תשע מועמדויות בטקס פרסי הגראמי השנתי, כולל בשלוש הקטגוריות הגדולות: הקלטת השנה, שיר השנה ואלבום השנה, זכה Lemonade בפרס גראמי לאלבום ה-R&B המתקדם הטוב ביותר ובפרס גראמי לווידאו קליפ הטוב ביותר בלבד.[138][139] כשעלתה לבמה לנאום ולהודות על זכייתה באלבום השנה עבור 25 הצהירה אדל כי Lemonade היה ראוי הרבה יותר לקבלת הפרס.[140]

בספטמבר 2017 שיתפה פעולה עם ג'יי באלווין ווילי ויליאם בהוצאת הרמיקס ל-"Mi Gente". ביונסה תרמה את כל הכנסותיה מהשיר לעמותות צדקה, שפעלו עבור נפגעי הוריקן הארווי והוריקן אירמה בטקסס, במקסיקו, בפוארטו ריקו ובאיים נוספים באזור.[141] ב-10 בנובמבר הוציאה יחד עם אמינם את הסינגל המוביל שלו מתוך האלבום Revival,‏ "Walk on Water". ב-1 בדצמבר יצא "Perfect Duet", רמיקס ל-"Perfect" של אד שירן.[142] הוא הגיע למקום הראשון בבילבורד הוט 100 – שיר הסולו השישי של ביונסה שעושה זאת.[143]

ב-4 בינואר 2018 יצא וידאו קליפ, בבימויה של אווה דוברני, לדואט בין ביונסה לג'יי-זי ב-4:44,‏ "Family Feud".‏[144] ב-1 במרץ הוציא די ג'יי חאלד את השיר "Top Off", בו השתתפו ביונסה, ג'יי-זי ופיוצ'ר.[145] ב-12 במרץ, לאחר שמועות שנכתבו בפייסבוק,[146] הכריזו ביונסה וג'יי-זי על יציאתם לסיבוב הופעות משותף נוסף בשם "On the Run II Tour".‏[147]

2019–2021: Homecoming,‏ The Lion King ו-Black Is Kingעריכה

 
ביונסה ב-Black Is King.

Homecoming, סרט תיעודי המתמקד בהופעותיה בפסטיבל קאוצ'לה לשנת 2018, שזכו לשבחים מפי מבקרי המוזיקה העכשווית, יצא לאקרנים בהוצאת נטפליקס ב-17 באפריל 2019.[148][149] לצדו יצא לאור גם אלבום הופעה בשם Homecoming: The Live Album.‏[150] לאחר מכן נחשף כי חברת נטפליקס וביונסה עובדות יחד להפקת שני סרטים תיעודיים נוספים.[151]Homecoming קיבל שש מועמדויות בטקס פרסי אמי לאמנויות יצירה ה-71.[152]

בגרסה החדשה ל"מלך האריות", שיצאה לאקרנים ב-19 ביולי 2019, דיבבה ביונסה את דמותה של נלה, בתה היחידה של סרפינה, בת־זוגו של סימבה ומלכת "צוק התקווה".[153] לצד דונלד גלובר, בילי אייכנר וסת' רוגן ביצעה מחדש את "Can You Feel the Love Tonight", שהולחן על ידי אלטון ג'ון ב-1994.[154] ביונסה הוציאה לאור את "Spirit" כסינגל המוביל של פסקול הרימייק ושל The Lion King: The Gift – אלבום נלווה לסרט הקולנועי בהקפת ביונסה.[155][156] היא ציינה כי האלבום בהפקתה משלב מספר סגנונות מוזיקליים, החל מ-R&B ופופ וכלה בהיפ הופ ואפרו־ביט. רצועותיו נכתבו והולחנו על ידי מוזיקאים אפריקאים, על מנת לשמר את האותנטיות של עלילת הסרט באפריקה. בספטמבר עלה ב-ABC סרט המתעד את הפיתוח, ההפקה והצילומים של "מלך האריות" בשם "Beyoncé Presents: Making The Gift".

ב-29 באפריל 2020 הופיעה ביונסה ברמיקס ל-"Savage" של מייגן די סטליון. הוצאה זו רשמה את היצירה המוזיקלית הראשונה שלה לשנת 2020.[157] שיתוף הפעולה בין השתיים הגיע למקום הראשון בבילבורד הוט 100.[158] ב-19 ביוני הוציאה לאור את סינגל הצדקה "Black Parade".‏[159] ארבעה ימים לאחר מכן העלתה לטיידל גרסת א-קפלה לשיר.[160]Black Is King, אלבום ויזואלי המבוסס על שיריו של The Lion King: The Gift, הוקרן בבכורה בדיסני+ ב-31 ביולי 2020. הוא הופק על ידי חברת דיסני ופארקווד אנטרטיינמנט בבימויה של ביונסה. הטקס פרסי הגראמי השנתי זכתה במספר הפרסים הגבוה ביותר (4), והפכה לזמרת המעוטרת ביותר של טקס זה.[161]

ביונסה כתבה והקליטה שיר בשם "Be Alive" עבור סרט הדרמה "משפחה מנצחת".[162] עבור שיר זה הועמדה לראשונה לפרס אוסקר בקטגוריית השיר המקורי הטוב ביותר בטקס פרסי אוסקר ה-94.[163]

2022–הווה: Renaissanceעריכה

החל מ-7 ביוני 2022 מחקה ביונסה את תמונת הפרופיל שלה מכל הפלטפורמות שלה ברשתות החברתיות, והחלה לפזר רמזים לקראת יציאת האלבום.[164][165] ארבעה ימים לאחר מכן נכתב באתר האינטרנט הרשמי שלה, שעוצב בפורמט חדש, "What is a B7?" - האות "B" מייצגת קיצור לשמה של ביונסה והספרה "7" מסמלת כי השאלה מדברת על אלבום האולפן השביעי שלה. ב-16 ביוני הכריזה ביונסה באופן רשמי על האלבום, ושחררה את המכירות המוקדמות ל-Renaissance בפלטפורמות הסטרימינג השונות.[166] ב-20 ביוני 2022 הודיעה ביונסה כי הסינגל המוביל של האלבום, "Break My Soul", ייצא לאור ב-21 ביוני, בחצות, בהתאם לשעון המזרח ובמקביל לנקודת ההיפוך של חודש יוני.[167][168] עם זאת, השיר הופיע ביוטיוב ובטיידל ב-20 ביוני, כמה שעות לפני מועד ההוצאה שתוכנן.[169][170] הוא הגיע למקום הראשון בבילבורד הוט 100.[171] עם פרסומו כתבה ביונסה הערה באתר האינטרנט שלה שמאשרת כי Renaissance הוא האלבום הראשון מתוך הפרויקט החדש שלה, בן שלוש יצירות מוזיקליות.[172] בנוסף, שיתפה כי הוא מוקדש לג'יי זי בעלה ולדודה ג'וני, הומוסקסואל שחלה באיידס, ולטענתה משמש עבורה דוגמה למוזיקה ולתרבות אליה היא מתחברת.[173][174] האלבום Renaissance זכה לשבחים מפי מבקרי המוזיקה העכשווית.[175] הוא נכנס לבילבורד 200 במקום הראשון – האלבום השביעי של ביונסה שעושה זאת. ב-28 בספטמבר יצא לאור הסינגל השני מתוך האלבום, "Cuff It".‏[176]

אמנותעריכה

קול וסגנון מוזיקליעריכה

כשהוצאתי את "Single Ladies" כולם ידעו שהתחתנתי. באותה השנה אנשים, כולל ג'סטין טימברלייק בסאטרדיי נייט לייב, חיקו את תנועות הריקוד שלי והפכתי לתופעה אינטרנטית. "Irreplaceable" היה שילוב בין טקסט מרגש לצלילי גיטרה אוקסטית ותופים – אלו דברים שלא עולים בקנה אחד בעולם המוזיקה. "Crazy in Love" היה עוד אחד מאותם רגעים קלאסיים בסצנת הפופ שאיש לא ציפה להם. ביקשתי מג'יי-זי לבצע יחד איתי את השיר, יום אחד לפני הגשת האלבום לחברת התקליטים. תודה לאל שעשיתי את זה.

סוג הקול של ביונסה מסווג כמצו סופרן דרמטי-קולורטורה, קול בעל גמישות, אופי וצבע דרמטיים.[177][178] ג'ודי רוזן תיארה את קולה של ביונסה ככלי נגינה, וטענה כי נמנה בין הצלילים המוכרים ביותר שעיצבו את המוזיקה הפופולרית. ג'ון פארלס מהניו יורק טיימס ציין כי קולה משתלב היטב עם מוטיבים מסוגת הנשמה.[179] רוזן אף הוסיפה כי עידן ההיפ הופ השפיע רבות על ייחודיות הזמרה שלה. מבקרים אחרים משבחים את ביונסה על המנעד הקולי הרחב שלה ועל עוצמתה הווקאלית.[180]

הסוגות המובילות בשיריה של ביונסה הן פופ,[181][182]R&B,‏[181][183] היפ הופ, פאנק ונשמה. 4 הדגים את השילוב בין R&B משנות ה-90 למוזיקת נשמה והיפ הופ עדכניים. שיריה מבוצעים בשפה האנגלית בלבד, אולם עבור Irreemplazable נאלצה להקליט כמה שירים בספרדית. היא למדה את השפה עם המפיק המוזיקלי רודי פרז.[184]

כתיבהעריכה

ביונסה לקחה חלק בתהליך הכתיבה של מרבית משיריה.[185] בנוגע לאופן שבו היא מתחילה תהליך כתיבה משותף עם יוצרים נוספים הסבירה: ”אני אוהבת להיות בחברת כותבים ופזמונאים מדופלמים, כיוון שאני מגלה שהרבה מהדברים שאני רוצה לכתוב מתגלים כמצבור של ניסוחים קלוקלים. אינני יודעת להתנסח היטב כמו אמנדה גוסט, לכן אני רוצה להמשיך ולהיפגש עם יוצרים. אני אוהבת קלאסיקות שנשארות לאורך זמן”.[186] שיריה המוקדמים, כמו "Independent Women Part I" ו-"Survivor", שנכתבו בעיקר בתקופת הדסטיניז צ'יילד, היו המנוני העצמה נשית. מאז חיבורה לג'יי-זי נוהגת לכתוב שירים הלועגים למין הגברי, דוגמת "Cater 2 U".‏[187]

בשנת 2001 הפכה לאשה האפרו-אמריקאית הראשונה ולכותבת השנייה שזכתה בפרס "כותב שיר הפופ של השנה" על ידי האגודה האמריקאית למלחינים, מחברים ומוציאים לאור.[188] במאי 2011 דירג מגזין הבילבורד אותה במקום ה-17 ברשימת "20 כותבי השירים הטובים ביותר". היא הייתה אחת משלוש הנשים היחידות ברשימה, שכללה גם את אלישיה קיז וטיילור סוויפט.[189]

השראותעריכה

בין המוזיקאים שהשפיעו על ביונסה נמנים מייקל ג'קסון (מימין) וטינה טרנר (משמאל)

ביונסה הצהירה על מייקל ג'קסון כמוזיקאי שהשפעתו על אישיותה הייתה הגדולה ביותר.[190] בגיל חמש נכחה בקונצרט הראשון שלה אי פעם, בו הופיע ג'קסון. לאחר ההופעה טענה כי היא הבינה את יעודה בעולם.[191] כשהעניקה לו את פרס היהלום בטקס פרסי המוזיקה העולמית אמרה: ”אם זה לא היה עבורך, לא הייתי נוכחת כאן הערב”.[192] ביונסה הושפעה רבות גם מטינה טרנר: ”היא מישהי שאני מעריכה כאייקון פמיניסטי ומיני”.[193] היא מעריצה את דיאנה רוס כבדרנית,[194] ואת ויטני יוסטון שלדבריה העניקה לה השראה לעלות על במה כל ערב ולהשאיר חותם נוסף בעולם המוזיקה.[195] מדונה היוותה השראה לביונסה לא רק כזמרת, אלא גם כאשת עסקים.[196] ”אני רוצה ללכת בדרכה של מדונה, שתהיה לי אימפריה משלי”.[197] מריה קארי ושירה "Vision of Love" גרמו לביונסה להתאמן על מליסמות (אנ') ווקאליות.[198][199] זמרים נוספים שנהגה ביונסה לשמוע כשהייתה ילדה הם פרינס,[200] שאקירה,[201] לורן היל, שאדיי,[202] דונה סאמר,[203] מרי ג'יי בלייג'[204] וטוני ברקסטון.

בעקבות תפקידה ב"נערות החלומות" כתבה ביונסה את B'Day וכללה בו נושאים פמיניסטיים ונשיים בהשראת הזמרת ג'וזפין בייקר.[205][206] כשביצעה את "Déjà Vu" בשנת 2006 לבשה את חציאתה של בייקר, כשהיא מעוטרת בקישוטי בננות מזויפות.[207]I Am... Sasha Fierce נוצר בהשראת אטה ג'יימס, שהתעוזה שלה העניקה לביונסה את האומץ לחקור סוגות מוזיקליות אחרות.[208]

מעבר למוזיקאים שאבה ביונסה במרוצת השנים השראה גם מאישים נוספים. על מישל אובמה, הגברת הראשונה ה-44 של ארצות הברית אמרה כי היא מוכיחה שאפשר לעשות הכל, לא משנה כמה בדיוני זה נשמע.[209] אופרה וינפרי היא ההגדרה, לטענת ביונסה, לאישה חזקה. המכשולים בחייו וכישרון הכתיבה שלו הפכו את ג'יי-זי למושא הערצה של ביונסה.[210] היא אף הצהירה כי שר משמשת להשראה עבור תלבושותיה בווידאו קליפים ובהופעות.[211]

וידאו קליפים והופעות חיותעריכה

 
קטע מתוך הווידאו קליפ של "Run the World (Girls)", אחד השירים המזוהים ביותר עם ביונסה. ניתן לראות איך היא משלבת בין מוטיבים פמיניסטיים בקליפ שלה.

בשנת 2006 טסה עם ביונסה במהלך סיבוב ההופעות של B'Day להקה המורכבת מנשים בלבד. הן תפקידו יחד כבסיסטיות, מתופפות, גיטריסטיות, נגניות כלי נשיפה, קלידניות ורקדניות. מלוות אותה בשירתה מונטינה קופר-דונל, קריסטל קולינס וטיפני מוניקה-רידיק, שמכונות שלישיית "The Mamas" ("האימהות").[212] הן הופיעו יחד לראשונה בטקס פרסי ה-BET לשנת 2006, ואף השתתפו בווידאו קליפים של "Green Light" ו-"Irreplaceable". להקתה ליוותה אותה ברוב סיבובי ההופעות שלה, דוגמת "The Beyoncé Experience",‏ "I Am... World Tour",‏ "The Mrs. Carter Show World Tour" ו-"The Formation World Tour".

על הנוכחות הבימתית הווקאליות שלה במהלך הופעות חיות זכתה ביונסה לשבחים. ג'ארט ויזלמן מעיתון New York Post מיקם אותה במקום הראשון ברשימת "חמשת הזמרים הטובים ביותר בריקוד".[213] לפי ברברה אלן מ-The Guardian ואליס ג'ונס מ-The Independent, ביונסה נחשבת לאמנית היחידה שהופעותיה מופקות ללא רבב. כלומר, בעלות פירוטכניקה, כוריאוגרפיה ותפאורה מרהיבות.[214][215] תלבושותיה עוררו שיח ציבורי, בעיקר במדינות בהן חלה חובה על נשים ללבוש בגדים המצניעים את גופן. לאחר שהתבקשה מממשלת מלזיה ללבוש בגד שאינו חושף את גופה יתר על המידה, החליטה לבטל את ההופעה במדינה.[216] ביונסה עבדה יחד עם במאים רבים עבור הפקת הווידאו קליפים הייחודיים שלה. ביל קונדון, במאי הסרט "היפה והחיה", ציין לטובה את הטכניקה החזותית בה השתמשו ב-Beyoncé: Lemonade.‏[217]

אלטר אגועריכה

ביונסה, שתוארה הרבה פעמים כ"חושנית" וכ"פרובקטיבית", הצהירה כי זו המהות של האלטר אגו שלה, סשה פירס. היא יצרה אותה על מנת לשמור על זהות בימתית נפרדת מזהותה האמיתית. היא תיארה את פירס כ"תוקפנית, חזקה וחושנית יתר על המידה", והצהירה כי בחייה האישיים איננה מתנהגת כמוה כלל. עם יצירת I Am... Sasha Fierce ניתן לפירס המקום להתבטא בכחצי אלבום. האופי הקופצני שלה מתח גבול ברור בין חציו הראשון לשני. בפברואר 2010 הודיעה למגזין Allure על הפסקת השימוש בפירס. לטענתה, היא מרגישה שלמה עם עצמה.[218]

תדמית ציבוריתעריכה

 
ביונסה בהצגת הבכורה של הסרט "נערות החלומות" מנופפת לשלום לקהל בטקס השטיח האדום, 2006

לאורך הקריירה שלה תוארה ביונסה כבעלת קסם אירוטי. טורה, מבקר מוזיקה צרפתי, ציין כי הפיכתה לסמל מין התרחשה במקביל ליציאת אלבום הבכורה שלה, Dangerously in Love.‏[219] ביונסה הצהירה כי התלבושות החושניות בהן היא משתמשת בהופעותיה החיות הופקו עבור מטרה זו בלבד.[220] בשל הקימורים בגופה והקליטות של המונח נהגו כלי התקשורת לכנות אותה "Bootylicious", הלחם בסיסים של המילה "Booty" ("עכוז") ו-"Delicious" ("טעים"), שנוצר על שם סינגל של הדסטיניז צ'יילד.[221] בשנת 2006 נוסף כהגדרה מילונית למילון האנגלי של אוקספורד.[222]

בספטמבר 2010 צעדה לראשונה על מסלול דוגמנות בתצוגת האופנה של טום פורד לאסף של אביב/קיץ 2011.[223] היא זכתה בתארים "האישה היפה בעולם" ו"הזמרת היפה ביותר בכל הזמנים" מפיפל ומ-Complex Networks בהתאמה.[224][225] בינואר 2013 הציב GQ את ביונסה בשער העיתון שלו, ואף הכליל אותה ברשימת "100 הנשים החושניות ביותר של המאה ה-21".[226][227]VH1 מיקמה אותה במקום הראשון ברשימה דומה.[228] מספר בובות שעווה של ביונסה ממוקמים במוזיאוני השעווה של מאדאם טוסו בערים מרכזיות, כמו ניו יורק,[229] וושינגטון,[230] אמסטרדם,[231] בנגקוק,[232] הוליווד[233] וסידני.[234]

 
ביונסה על שער גיליון בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד – האישה האפרו-אמריקאית השנייה שעשתה זאת
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

לפי דבריו של רוברטו קוואלי, ביונסה משתמשת במספר רב של סגנונות אופנה על מנת לייפות את הופעותיה ולמקד את הקהל במילות השיר, שמשתלבות עם בגדיה בהתאמה.[235] אמה טינה הייתה שותפה לכתיבת הספר Destiny's Style, תיאור כיצד השפיעו בגדיה של הדסטיניז צ'יילד על הצלחתה, שראה אור ב-2002.[236] בשנת 2007 הוצגה ביונסה על שער גיליון בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד, והפכה לאישה האפרו-אמריקאית השנייה שעושה זאת.[237]

ביונסה כונתה על ידי מספר רב של כתבי עת "קווין בי", מונח המתאר מנהיגה של קבוצת נקבות. הכינוי מתייחס גם למלכה של כוורת דבורים ("Queen Bee"). שם קהל המעריצים שלה הוא "The BeyHive". נקרא בעבר גם "The Beyontourage", אך במרוצת השנים שונה לאחר עצומה מקוונת בטוויטר. "The BeyHive" נבחרו לקהל המעריצים הנאמנים ביותר, ואף זכו להכרה שלילית כשהגנו על ביונסה מביקורות יתר על המידה.[238]

בשנת 2006 ביקר ארגון זכויות בעלי החיים אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים (PETA) את השימוש של ביונסה בפרוות בעלי חיים בקו האופנה שלה, "House of Deréon".‏[239] ב-2011 הופיעה על שער מגזין האופנה הצרפתי L'Officiel. איפורה, שהוכן בשילוב עם מוטיבים אתניים של שבטים אפריקאים, גרר אחריו ביקורות עזה מכלי התקשורת, שטענו כי מדובר במעשה גזעני. דוברות המגזין הודיעה כי המראה נבחר בקפידה על מנת לתאר את ההפך המוחלט מסשה פירס ואת שורשיה האפריקאים של ביונסה.[240]

ביונסה היא מושא הערצה של תנועת Black Lives Matter.‏ "Formation", שיצא לאור ב-6 בפברואר 2016, האדיר את שורשיה האפריקאים תוך שימוש ויזאולי בתמונות התומכות בקהילה זו בארצות הברית. צילום של גרפיטי על קיר ובו כתוב "תפסיק לירות בנו" נכלל בקליפ של השיר, כפרפרזה לרצח ג'ורג' פלויד. ביונסה ביצעה אותו יום לאחר פרסומו במופע המחצית של הסופרבול 50 עם רקדנים המייצגים את מפלגת הפנתרים השחורים. הדבר עורר ביקורת מצד פוליטיקאים וקציני משטרה, שאף החרימו את סיבוב ההופעות "The Formation World Tour".[241] ”כל מי שחושב שהמסר שלי מופנה כנגד משטרת ארצות הברית טועה לחלוטין. יש לי הערצה רבה וכבוד לקצינים ולמשפחותיהם שמקריבים את נפשם למען ביטחוננו. אבל בואו נהיה ברורים: אני נגד האכזריות וחוסר הצדק של המשטרה כלפי הקהילה האפרו-אמריקאית. אלו שני דברים שונים לגמרי” – כתבה ביונסה כתגובה.[242]

חיים אישייםעריכה

נישואים וצאצאיםעריכה

 
ביונסה מופיעה ב-"I Am... World Tour" יחד עם ג'יי-זי, לו נישאה בשנת 2008

לאחר שיתוף הפעולה שלהם ב-"'03 Bonnie & Clyde" התחילה באופן רשמי מערכת היחסים בין ביונסה לראפר האמריקאי ג'יי-זי.[243] בווידאו קליפ של השיר, טרם הצהרתם המשותפת על היחסים ביניהם, גילמה ביונסה את בת-זוגו של ג'יי-זי.[244] ב-4 באפריל 2008 נישאו השניים בחתונה בדלתיים סגורות, פרט לנוכחותם של משפחותיהם.[245] נכון לאפריל 2014 נתוני המכירות של הזוג עומדים על 300 מיליון עותקים פיזיים ברחבי העולם – המוזיקאים הנשואים הנמכר ביותר בעולם.[246] הם נודעו בבריחה מהעין הציבורית בכל הקשור לזוגיות שלהם. בשנת 2013 החלו להתראיין בנושא, ללא פירוטים מלאים על סכסוכים ביניהם.[247] עם זאת, שניהם הכירו מול כלי התקשורת בקושי שחוו כזוג נשוי לאחר שהתגלה כי ג'יי-זי ניהל רומן נוסף עם מאהבת סודית.[248][249]

בשנת 2010 או 2011 עברה ביונסה הפלה טבעית, שתוארה על ידה כדבר הנוראי ביותר שחוותה אי פעם.[250] על מנת להתמודד עם האובדן חזרה לאולפן והחלה לכתוב חומרי מוזיקה חדשים. באפריל 2011 טס הזוג לפריז, כדי לצלם את עטיפת האלבום 4. במהלך שהותם במקום הרתה ביונסה באופן לא צפוי.[251] בסיום הביצוע שלה ל-"Love on Top" בטקס פרסי הווידאו קליפים של MTV לשנת 2011 חשפה ביונסה את ציפייתם לילד ראשון.[252] בקטע זה צפו בשידור חי כ-12.4 מיליון צופים ברחבי העולם.[253] רגע החשיפה נרשם כשיא גינס עבור "האירוע שקיבל את מספר הציוצים הגבוה ביותר בשנייה אחת" (8,860 ציוצים בטוויטר בשנייה).[254][255] לשבוע שהתחיל ב-29 באוגוסט 2011 הייתה שאילתת החיפוש "ביונסה בהיריון" המגוגלת ביותר.[256] ב-7 בינואר 2012 ילדה את בלו אייבי קרטר בבית החולים לנוקס היל בניו יורק.[257]

ב-1 בפברואר 2017 חשפה ביונסה בחשבון האינסטגרם שלה כי היא הרה לתאומים. הפוסט הזה זכה למעלה מ-6.3 מיליון לייקים תוך שמונה שעות, והפך לאהוב ביותר ביישומון באותה התקופה.[258] ב-13 ביולי העלתה את התמונה הראשונה שלה ושל התאומים, ואישרה כי הם נולדו חודש לפני כן ב-13 ביוני.[259] התאומים, בת בשם רומי ובן בשם סר, נולדו במרכז הרפואי על שם רונלד רייגן. בגיליון של חודש ספטמבר 2018 של ווג כתבה על תהליך ההיריון והשלכותיו.[260][261]

אקטיביזםעריכה

 
ביונסה מופיעה בהשבעתו של הנשיא האמריקאי ברק אובמה, בו תמכה בבחירות ב-2009.

בשנת 2009 ביצעה ביונסה את "America the Beautiful" בטקס ההשבעה הראשונה של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית. על מנת לגייס כספים עבור מסעות הפרסום שלו בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012 קיימו ביונסה וג'יי-זי מספר אירועי התרמה במועדון 40/40 במנהטן,[262] שהניבו כארבעה מיליון דולרים.[263] לאחר שהעניקה את קולה לאובמה בקלפי הבחירות שרה בינואר 2013 את המנון ארצות הברית בטקס ההשבעה השנייה שלו.[264]

 
מעבר להיותה מוזיקאית ביונסה היא פעילה אקטיביסטית למען זכויות האישה, הלהט"ב והקהילה האפרו-אמריקאית בארצות הברית.

העיתון "וושינגטון פוסט" דיווח במאי 2015 כי ביונסה השתתפה באירוע התרמה גדול עבור המועמדת הדמוקרטית בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 הילרי קלינטון.[265] כשנה לאחר מכן הובילה קונצרט מיוחד לכבודה שנערך כשבוע לפני יום הבחירות. בדומה לבגדיה של קלינטון לבשו בהופעה זו ביונסה ורקדניה חליפות מכנסיים. בנוסף, על חולצת הרקדנים היה כתוב "I'm with her" ("אני איתה"), סיסמת הבחירות שלה. בנאום קצר לקהל אמרה ביונסה: ”אני רוצה שהבת שלי תגדל כשהיא תראה אישה עומדת בראש המדינה שלנו. כך היא תדע שאין דבר שמגביל את חלומותיה”.[266] במהלך הבחירות לסנאט של ארצות הברית 2018 בטקסס תמכה בבטו או'רורק.[267]

בשנת 2013 תיארה ביונסה את עצמה בריאיון לווג כ"פמיניסטית מודרנית". מאוחר יותר באותה השנה פורסם השיר "Flawless", שכלל בו את נאומה של צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה, סופרת ופמיניסטית ניגרית, בוועידת TED.[ב] ב-2014 הופיעה בשידור חי בטקס פרסי הווידאו קליפים של MTV כשמאחוריה הכיתוב "פמיניסטית". הזדהותה כאייקון פמיניסטי עוררו מספר ויכוחים בנוגע להבדל בין האידיאלים הפמיניסטיים הישנים לערכים בהם היא דבקה. אנני לנוקס, סולנית יורית'מיקס, תיארה את ביונסה כ"פמיניסטית לייט". בל הוקס טענה כי מעשיה הפמיניסטיים לכאורה משתווים למעשי טרור, שמשפיעים באופן רע על הילדות שצופות בה.

בדצמבר 2012 הפיקה ביונסה יחד עם מגוון ידוענים נוספים וידאו עבור "Demand A Plan",‏[269] פרויקט של 950 ראשי ערים אמריקאים שנועד לעודד את הממשל הפדרלי לחוקק תקנות המקשות על אחזקת נשק. הוא נוסד בעקבות הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק, שקיפח את חייהם של עשרים ושבעה תלמידים.[270] ב-26 במרץ 2013, לאחר הדיון בבית המשפט העליון של קליפורניה בנושא, הביעה את תמיכתה הפומבית הראשונה בנישואים של זוגות מאותו המין. ביונסה וג'יי-זי השתתפו בעצרת נגד שחרורו של ג'ורג' צימקמן, שרצח את יליד הקהילה האפרו-אמריקאית טרייבון מרטין, מבית הסוהר.[271] בווידאו קליפ של "Freedom" הוצגו שלוש תמונות של מרטין, מייקל בראון ואריק גארנר – כולם קורבנות של פשעי שנאה נגד הקהילה האפרו-אמריקאית – כשהן מוחזקות בידי אימותיהם.[272]

בפברואר 2017 התבטאה נגד הסרת התמיכה החינוכית המסובסדת לה זכאים תלמידים טרנסג'נדרים, שנאבקים בזהותם המגדרית, על ידי דונלד טראמפ. היא אף פרסמה קישור לקמפיין "100 Days of Kindness" בעמוד הפייסבוק שלה. ביונסה הביעה רבות את תמיכתה בנוער הטרנסג'נדרי, והצטרפה לרשימה של ידוענים שהתנגדו להחלטתו של טראמפ.[273]

הוןעריכה

המגזין "פורבס" החל לדווח על רווחיה הפיננסיים של ביונסה מ-2008. על פי חישוביו, בין יוני 2017 ליוני 2018 הכניסה הזמרת לקופותיה כשמונים מיליון דולרים, עבור עותקי המוזיקה שלה, סיבובי ההופעות שערכה, הסרטים הקולנועיים שהפיקה וקווי האופנה שיצאה – האמנית הרווחית ביותר באותה התקופה (הדיחה את מדונה ואת סלין דיון מהמקום הראשון).[274][275] בשנת 2009 הוצבה במקום הרביעי בפורבס סלבריטי 100 ובמקום התשיעי ברשימת "הנשים החזקות ביותר בעולם" ב-2010.[276][277] בשנה לאחר מכן דורגה במקום השמיני כידוענית הרווחית ביותר מתחת לגיל 30. בשנת 2012, לאחר ירידה קלה בהכנסותיה שמנו כארבעים מיליון דולרים ממוצריו של 4, דירג המגזין פורבס את ביונסה במקום ה-12 בסלבריטי 100.[278][279] יחד עם בן-זוגה ג'יי-זי הרוויחו כ-78 דולרים – זוג הידוענים העשיר ביותר.[280] עוד ב-2009 שבר הזוג שיא גינס כשהרוויחו יחד 122 מיליון דולר.[281] בשנת 2013, עם הכנסותיה של ביונסה מפפסי ו-H&M, הפך הזוג לראשון בתעשיית המוזיקה שהונו עקף את רף מיליארד הדולרים.[282] נכון לשנת 2017 עומד הונם המשותף על 1.16 מיליארד דולר.[283]

MTV העריך שעד סוף 2014 תהפוך ביונסה למוזיקאית האפרו-אמריקאית העשירה ביותר – נבואה שהתגשמה בחודש אפריל.[284] ביוני דורגה במקום הראשון בסלבריטי 100 של פורבס לאחר שהכניסה כ-115 מיליון דולרים בשנה החולפת.[285] זו הייתה הפעם הראשונה בה הגיעה לפסגת הרשימה, והשנה הרווחית ביותר שהייתה לה עד היום. בשנת 2016 דורגה במקום ה-34 ברשימה עם רווח שנתי של 54 מיליון דולרים.[286] בשנת 2018 חישב פורבס את שוויה הנקי, כ-355 מיליון דולרים.[287][288]

מורשתעריכה

  ערך מורחב – דסטיניז צ'יילד#מורשת
 
ביונסה מופיעה ב-"I Am... World Tour" ב-2009

הצלחתה של ביונסה הפכה אותה לאייקון תרבותי ואף זיכתה אותה בכינוי "קווין בי". קונסטנס גריידי כתבה ל-Vox כי השינוי של ביונסה מכוכבת פופ לאייקון בין–לאומי בוצע בשלושה שלבים: הוצאת האלבום Beyoncé ב-2013, פרסומו של Lemonade ב-2016 וההופעה בפסטיבל קאוצ'לה ב-2018.[289] ב-The New Yorker תיארה מבקר המוזיקה ג'ודי רוזן את ביונסה כ"מוזיקאית הפופולרית, החשובה והסוחפת ביותר של המאה ה-21".[290] ג'יימס קליר עורך בספרו Atomic Habits הקבלה בין הצלחתה של הזמרת לתמורות דרמטיות נוספות בחברה המודרנית: ”במאה השנים האחרונים ראינו את פיתוח המכונית, המטוס, הטלוויזיה, המחשב הנייד, הסמארטפון וביונסה”.[291] העיתון הבריטי "האובזרבר" הכתיר אותה כאמנית העשור בשנת 2009.[292]

שכתב ל-Entertainment Weekly הבחין אלכס סוסקינד כיצד ביונסה הפכה למוזיקאית שהגדירה את אופיו של העשור השני של המאה ה-21. ”אף אחד לא שלט בתעשיית המוזיקה בעשור זה כמו ביונסה. השירים, השקות האלבום, הנוכחות הבימתית, יוזמות הצדק החברתי שהפיקה ואסטרטגיית יחסי הציבור שלה שינו את האופן שבו אנו מגדירים את המושג "מוזיקה"”.[293] המגזין NME חשב באופן דומה על השפעותיה של ביונסה על סצנת הפופ העכשווי, ואף הכליל אותה ברשימת "עשרת האמנים של העשור".[294] בשנת 2018 הכליל "רולינג סטון" את הזמרת ברשימת "100 אמני המילניום".[295]

מבקרי המוזיקה ייחסו פעמים רבות לביונסה את המצאת סגנון השירה "סטקטו־ראפ", שהפך לבולט עם השנים גם בסוגות אחרות כמו פופ, R&B ודאנס. לקין סטארלינג מ-The Fader כתבה ששירתה החדשנית באלבומה השני של להקת דסטיניז צ'יילד, The Writing's on the Wall, מ-1999 המציאה תת־ז'אנר חדש של R&B.‏[296] סגנונה המיוחד שינה את פני המוזיקה העכשווית, והפך לצליל דומיננטי בסוגות הפופ והראפ.[297] הוא עזר להרחיב את קשת ה-R&B וההיפ הופ, ומספר אמנים, כמו קניה וסט ודרייק, יישמו את הקדנצות הייחודיות של ביונסה גם בשיריהם.[298] אהרון ויליאמס מ-Uproxx עקב אחר מספר אמני מפתח בסוגת הראפ שזכו להכרה בין־לאומית לאחר פריצתה של ביונסה, והצהיר כי סגנון שירתם הושפע רבות מה"סטקטו־ראפ".[299] מייקל אריק דייסון חיזק את קביעתו של ויליאמס והוסיף כי היא לא מקבלת אזכור על הדרך המדהימה שבה שינתה את שיטת השירה של המוזיקה העכשווית.[300]

ביונסה הפכה את האלבומים לפורמט המקובל להוצאת מוזיקה בסוגת ה-R&B. הדבר התחיל עם פרסום 4 ב-2011. בעוד שאמני R&B ויתרו על הוצאת אלבומים לטובת סוגת ה-EDM, בה הפורמט המקובל לפרסום יצירות מוזיקליות הוא סינגל, שאפה ביונסה להחזיר את מוקד ההתעניינות לאלבומים.[301] בשנת 2013 הפכה את Beyoncé לזמין לרכישה כאלבום מלא ב-iTunes, במקום לפרסם את רצועותיו לרכישה בנפרד או את כולו בשירותי הסטרימינג השונים. קייטלין מנזה מ-Marie Claire כתבה כי בזכות מאבקה של ביונסה במעמד הסינגלים בתעשיית המוזיקה יוכלו מאזיני האלבום לשמוע אותו כמקשה אחת, כפי שנהגו פעם, תוך השמת דגש על נושאיו הליריים.[302] כש-Lemonade יצא לאור ראו את ההדרגתיות בגיבוש ובהעברת המסרים באלבומיה של ביונסה.[303] מייגן קרפנטייה מ-The Guardian טענה כי ביונסה החייתה את פורמט האלבום באמצעות פרסומו של Lemonade, שניתן להאזין לסיפוריו רק בשלמותו.[304]

ביונסה ידועה בפיתוח מספר משפטי סלנג כמו "put a ring on it", לשון נקייה להצעת נישואין; "I woke up like this" ("התעוררתי כך"), שהתחיל טרנד של פרסום סלפי בבוקר עם ההאשטאג #iwokeuplikethis ו-"boy, bye", ששימש חלק ממסע הפרסום של הוועדה הדמוקרטית הלאומית בבחירות בארצות הברית (2020).[305][306] כשאלבומה החמישי פורסם נטבע לראשונה המונח "אלבום ויזואלי" – אלבום שלכל רצועותיו הופק וידאו קליפ אינדיבידואלי. אמנים רבים, כמו פרנק אושן ומלאני מרטינז, החלו לעשות זאת גם באלבומיהם.

בינואר 2012 כינה המדען בריאן לסרד את Scapia beyonceae, זן של טבניים שנמצא בצפון קווינסלנד שבאוסטרליה, על שמה של ביונסה בשל שערות הזהב הייחודיות שעל בטנו.[307] בשנת 2018 הכריזה עיריית העיר קולומביה שבקרוליינה הדרומית על "יום ביונסה", שמצוין מדי שנה ב-21 באוגוסט.[308]

כהשראה למוזיקאים נוספיםעריכה

 
הזמרת אדל ציינה כי ביונסה היא המוזיקאית האהובה עליה

מוזיקאים רבים ציינו את ביונסה כמושא להערצה. ליידי גאגא הסבירה כיצד היא העניקה לה את הנחישות להפוך למוזיקאית. בכל פעם שראתה וידאו קליפ של הדסטיניז צ'יילד אמרה: "היא כוכבת, אני רוצה להיות כמוה".[309] ריהאנה קיבלה השראה דומה ממנה להתחיל את קריירת המוזיקה שלה. כשהתראיינה ל-etalk סיפרה כי לאחר שצפתה בה באלבום Dangerously In Love התמלא בבטנה הרצון להיות כמוה.[310] ליזו התחילה להעריץ את ביונסה לאחר שצפתה בה בהופעה של הדסטיניז צ'יילד.[311] היא ואריאנה גרנדה לימדו את עצמן לשיר באמצעות חיקוי של קולה של ביונסה.[312][313] אדל ציינה את ביונסה כאמנית האהובה עליה ואמרה: ”היא חלק ענק וקבוע בחיי כאמנית מאז שהייתי בת עשר. אני חושבת שהיא מעוררת השראה. היא יפה, מוכשרת ונמנית בין האנשים הנחמדים ביותר שאי-פעם פגשתי. היא גורמת לי להמשיך וליצור מוזיקה”.[314] פול מקרטני וגארת' ברוקס צפו בהופעותיה מספר פעמים, כדי לעצב את הקונצרטים שלהם בצורה דומה.[315][316] אמנים נוספים שציינו את ביונסה כדמות להשראה עבורם הם בריטני ספירס,[317][318] ליטל מיקס,[319] סם סמית',[320] קארדי בי,[321] אניטה,[322] אווה מקס,[323] כריסטינה אגילרה,[324] אזיליה בנקס,[325] דוג'ה קאט,[326] קנדריק לאמאר,[327] קשה,[328] קים פטרס,[329] מייגן די סטליון,[330] נורמני,[331] קמילה קביו,[332] דואה ליפה,[333] רוסליה,[334] טינשיי[335] וזארה לארסון.[336]

הישגיםעריכה

 
ביונסה בטקס פרסי ה-VMA של MTV,‏ 2009

ביונסה נחשבת לאמנית המעוטרת ביותר בפרסי מוזיקה בכל הזמנים.[337] עם מכירות של למעלה מ-200 מיליון תקליטים ברחבי העולם (60 מיליון עותקים נוסף יחד עם דסטיניז צ'יילד) היא נמנית בין המוזיקאים הנמכרים ביותר.[338] איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA) רשם את ביונסה כאמנית עם מספר התארים הגבוה ביותר לעשור הראשון של המאה ה-21 (64 תארים על יצירות מוזיקליות שונות).[339][340]‏ "Halo",‏ "Single Ladies (Put a Ring on It)" ו-"Irreplaceable" נכללים ברשימת השירים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. בשנת 2010 דירג מגזין הבילבורד את ביונסה במקום ה-15 ברשימת "50 אמני ה-R&B/היפ הופ הטובים ביותר בעשרים וחמש השנים האחרונות".[341] בשנת 2012 התמקמה במקום השלישי ב"100 הנשים הגדולות בתעשיית המוזיקה" של VH1, מאחורי מריה קארי ומדונה.[342] בשנת 2002 קיבלה את פרס "כותב השירים" מהאגודה האמריקאית למלחינים, מחברים ומוציאים לאור – האפרו-אמריקאית הראשונה שעושה זאת.

בשנת 2007 קיבלה ביונסה את פרס האמן הבין־לאומי בטקס המוזיקה האמריקאית. בשנה שלאחר מכן הוענק לה את פרס האגדה מטעם ארגון המוזיקה העולמית בהובלת אלבר השני, נסיך מונקו. בשנת 2010 קטפה את פרס הכבוד של NRJ ובטקס פרסי המוזיקה של בילבורד 2011 את עיטור המילניום. בפרסי הווידאו קליפים של MTV לשנת 2014 קיבלה את גביע מפעל חיים על שם מייקל ג'קסון. בשנת 2020 זכתה בפרס ההומניטרי של פרסי ה-BET.‏ Consequence דירג את ביונסה במקום ה-30 ברשימת "המוזיקאים הטובים ביותר בכל הזמנים".[343]

ביונסה זכתה בשלושים ושניים פרסי גראמי, הן כאמנית סולו והן כחברה בדסטיניז צ'יילד ובדה קרטרס – הזמרת המעוטרת ביותר בטקס זה. בנוסף, היא גם האמנית עם המספר הגבוה ביותר של מועמדויות לקטגוריות השונות בגראמי (79). "Single Ladies (Put a Ring on It)" זכה בקטגוריית "שיר השנה", ואילו "Crazy in Love",‏ "Say My Name" ו-"Drunk in Love" קיבלו את פרס גראמי לשיר ה-R&B הטוב ביותר. Dangerously in Love,‏ B'Day ו-I Am... Sasha Fierce קיבלו את התואר "אלבום ה-R&B העכשווי הטוב ביותר", ואילו Lemonade את "אלבום ה-R&B המתקדם הטוב ביותר".[344]

במרוצת השנים זכתה ביונסה בעשרים ותשעה מפרסי הווידאו קליפים של MTV, הן כאמנית סולו והן כחברה בדסטיניז צ'יילד ובדה קרטרס – האמנית שקיבלה את מספר הפרסים הגובה ביותר בטקס זה. "Single Ladies (Put a Ring on It)" ו-"Formation" זכו בקטגוריית "קליפ השנה" ב-2009 וב-2016 בהתאמה. בשנת 2016 קיבלה שמונה פרסים שונים – הזכייה הגדולה ביותר בערב אחד (שיא שנרשם לראשונה ב-2010 על ידי ליידי גאגא). בנוסף, ביונסה זכתה בעשרים ותשעה מפרסי ה-BET מתוך שישים מועמדויות שקיבלה.[345]

הכנסות פיננסיות נוספותעריכה

בשנת 2010 הקימה את פארקווד אנטרטיינמנט, חברת תקליטים ובידור בניהול קולומביה רקורדס. היא נקראה על שם רחוב בעיר יוסטון בה ביונסה התגוררה. לחברה סניף נוסף בניו יורק, והיא אחראית על הפצה מסחרית של מותגים מתחום המוזיקה, הבדרנות, הקולנוע, הטלוויזיה והאופנה. בנוסף, צוותיה מפיקים עבור לקוחותיה פרסומות ועיצובים שונים לאתרי הבית שלהם. מעבר למחלוקות השונות בשיווק, פרסום במדיה דיגיטלית, רעוינאות ועיצוב אופנה ואביזרים קיים אגף שלם, שעוסק בתכניה של ביונסה לסיבובי ההופעות שלה או לווידאו קליפים של שיריה. ההפקה הראשונה מבית היוצר של פארקווד אנטרטיינמנט הייתה הסרט הביוגרפי Cadillac Records, שבו ביונסה גילמה את דמותה של אטה ג'יימס.[346] החברה הפיקה עבור הזמרת את האלבומים Beyoncè ו-Lemonade ועבור הצמד דה קרטרס את Everything is Love. חתומים בה מספר מוזיקאים נוספים, דוגמת קלואי x האלי, שהופיעו במחצית של סופרבול LIII בפברואר 2019.

חסויות ושותפויותעריכה

 
מימין לשמאל: פינק, בריטני ספירס וביונסה לוגמות מהמשקה של פפסי, 2004

החל משנת 2002 ביונסה עובדת עם חברת פפסי באופן רציף.[347] יחד עם בריטני ספירס, פינק ואנריקה איגלסיאס הופיעה בשנת 2004 בפרסומות למוצריה.[348] בשנת 2012 חתמה על חוזה בסך 50 מיליון דולר לטובת קידום החברה בפלטפורמות השונות.[349] אולם בשל הסכנה הבריאותית בצריכה מופרזת של משקאות החברה ביקש ארגון ה-CSPI, העוסק בהסברה לציבור בענייני רפואה ובריאות, מביונסה לשקול מחדש את העסקה.[350] עם זאת, NetBase מצאה כי אחוזי ההצלחה של מסע הפרסום עמדו על כשבעים אחוזים.[351]

ביונסה עבדה עם טומי הילפיגר להפקת הבשמים True Star ו-True Star Gold.‏[352][353] בשנת 2007 קידמה את בושם היהלומים של ארמני.[354] בשנת 2010 השיקה את הבושם הרשמי הראשון שלה, "Heat".‏[355] הפרסומת של המוצר, שלוותה למנגינות השיר "Fever" מ-1956, הוצגה רק בשעות המאוחרות היממה, כיוון שכללה תמונת עירום של ביונסה במיטתה. בפברואר 2011 פורסם הבושם השני, "Heat Rush". בספטמבר אותה השנה הושק המוצר השלישי בתחום, "Pulse".‏[356] בשנת 2013 יצאה מהדורה מוגבלת ל-"Heat",‏[357] שהפך לבושם הנמכר ביותר של ידוען (400 מיליון דולר).[358]

פרסומו של משחק הווידאו Starpower: Beyoncé בוטלה על ידי ביונסה מסיבות לא ידועות. החוזה בינה לבין "GateFive" עמד על כ-100 מיליון דולר, והחברה נאלצה לפטר 70 עובדים ולאבד כמה מיליוני פאונד שהושקעו בפיתוח המשחק.[359] ביוני 2013 טענו עורכי דינה של הזמרת כי העסקה בוטלה בנימוק ש-"GateFive" איבדה את התמיכה הפיננסית שקיבלה מחברות האם שלה.[360] מאז גיל 18 קידמה ביונסה את מוצריהם של אמריקן אקספרס, נינטנדו DS ולוריאל.[361][362]

במרץ 2015 הפכה יחד עם מספר אמנים נוספים לבעלים של חברת הסטרימינג טיידל. ברבעון הראשון של 2015 קנה בן־זוגה ג'יי-זי את חברת האם של טיידל, אספירו. בין האמנים הנוספים שהוחתמו כבעלים של החברה נמנים קניה וסט, ריהאנה, מדונה, כריס מרטין, ניקי מינאז' ועוד.[363] כל אמן מחזיק בממוצע בשלושה אחוזים ממניות טיידל.[364]

קווי אופנהעריכה

בשנת 2005 השיקה ביונסה יחד עם אמה טינה את "House of Deréon", קו אופנה עכשווי לביגוד נשים. הקונספט נוצר בהשראת שורשיה המשפחתיים של ביונסה, כששם החברה הוא מחווה לסבתה, אגנז דראון, תופרת ידועת־שם.[365][366] לדברי טינה, הסגנון הכללי של האוסף משקף בצורה הטובה ביותר את הטעם האופנתי של בתה. ביונסה ואמה הקימו את חברת Beyond Productions, המספקת את הרישוי וניהול המותגים של House of Deréon.‏[367] הם הוצגו בתערוכות ובסיבוב ההופעות של הדסטיניז צ'יילד במהלך תקופת הוצאת Destiny Fulfilled.‏[368][369] האוסף כלל בגדי ספורט, מכנסי ג'ינס עם פרווה, הלבשה עליונה ואביזרים שונים, דוגמת תיקים וחגורות. מוצרים אלו זמינים בחנויות שונות ברחבי ארצות הברית וקנדה.

באותה שנה החלה ביונסה לעבור עם House of Brands, כדי ליצור מגוון מוצרי הנעלה עבור "House of Deréon".‏[370] בינואר 2008 פרסמה חברת סטארוייב מובייל את "Beyoncé Fashion Diva", משחק מובייל חברתי, הכולל בו את מוצרי "House of Deréon". ביולי 2009 השיקו ביונסה ואמה מיני־קו הלבשה חדש, "Sasha Fierce for Deréon", לכבוד עונת החזרה לבתי הספר התיכוניים. הוא כלל בגדי ספורט, הלבשה עליונה, תיקים, נעליים, משקפיים, הלבשה תחתונה ותכשיטים, והיה זמין לרכישה בחנויות כלבו, כמו מייסיס.[371]

באוקטובר 2014 חתמה על הסכם שותפות להשקת קו הלבשה חדש עם קמעונאית האופנה הבריטית טופשופ.[372][373] באפריל 2016 הקימה ביונסה חברת אופנה חדשה בשם Ivy Park. שם המותג שאוב מהמספר האהוב על בתה, ארבע, שבספרות רומיות נכתב כ-IV.‏[374] לאחר שהופנו נגדו האשמות בגין עבירות מין קנתה ביונסה את חלקו של פיליפ גרין מ-Ivy Park והפכה לבעלת החברה הבלעדית.[375][376] ב-4 בדצמבר 2019 הוכרז כי ביונסה תהפוך לשותפה עסקית של חברת אדידס, איתה תמשיך לפתח את מותג הספורט של Ivy Park וליצור מוצרי הנעלה חדשים לגמרי. עם פרסום החדשות עלו מניות החברה ב-1.3 אחוזים.[377] ב-18 בינואר 2020 הושקו המוצרים החדשים, שהוצגו בגיליון Elle.‏[378]

פילנתרופיהעריכה

 
ביונסה (מרכז) ואמה, טינה, (שמאל) בפתיחת מרכז הקוסמטיקה של ביונסה ב-5 במרץ 2010

בשנת 2002 הקימו ביונסה, אמה וקלי רולנד את מרכז נואלס־רולנד לנוער, מוסד קהילתי במרכז העיר יוסטון. לאחר הוריקן קתרינה בשנת 2005 הקימו רולנד וביונסה את הקרן הפילנתרופית "Survivor", כדי לספק מקום מחסה זמני למשפחות שבתיהם נהרסו. התרומה הראשונה לחברה בוצעה על ידי ביונסה, כ-250,000 דולר.[379] מאז התרחבה הקרן לעבודה עם ארגוני צדקה אחרים בעיר, וגם סיפקה סיוע דומה לאחר אסונות הוריקן אייק בשנת 2008.[380] בשנת 2007 הקימה את נואלס־טמנוס פלייס, מתחם דירות המציע מקום זמני לארבעים ושלושה מחוסרי בית. נכון לשנת 2016 תרמה ביונסה שבעה מיליון דולר לתחזוקת המתחם.[381]

לאחר שכיכבה ב-Cadillac Records ב-2009 ולמדה על פניקס האוס, ארגון גמילה מסמים ומאלכוהול ללא מטרות רווח, תרמה לו את מלוא הכנסותיה מהסרט בסך ארבעה מיליון דולר. היא ואמה הקימו יחד את מרכז הקוסמטיקה הראשי שלה, המציע קורס הכשרה בן שבעה חודשים בתחומי הקוסמטיקה. הוא עובד בשיתוף עם פניקס האוס, ויחד הם פועלים להקנות כישורי עבודה למשוחררים ממוסד הגמילה.[382]

באפריל 2011 השתתפה יחד עם מישל אובמה במסע פרסום נגד השמנת יתר בקרב ילדים.[383] במסגרת הקמפיין עיבדה מחדש את שירה "Get Me Bodied".‏[384] לאחר מותו של אוסאמה בן לאדן הוציאה ביונסה גרסת כיסוי לשיר "God Bless the USA" של לי גרינווד כתקליט צדקה, שרווחיו נתרמו לקרן הקצבאות של אלמנות השוטרים ומשפחותיהם.[385]

בשנת 2012 הפכה לשגרירה של היום ההומניטרי העולמי, והקליטה לכבודו את "I Was Here".‏[386][387] בשנת 2013 הוכרז כי ביונסה, סלמה הייק ופרידה ג'ניני יובלו את קמפיין העצמה נשית "Chime for Change" של גוצ'י.[388] קונצרט למענו התקיים ב-1 ביוני 2013 בלונדון.[389] בעזרת פלטפורמת מימון ההמונים "Catapult" היו המבקרים יכולים לבחור בין מספר פרויקטים לקידום חינוך נשים ונערות.[390][391] ביונסה גם השתתפה ב-"Miss a Meal", קמפיין לתרומת מזון, שגייס כספים באמצעות מכירות פומביות מקוונות ב-Charitybuzz.‏[392][393][394]

ביונסה וג'יי-זי תרמו בחשאיות עשרות אלפי דולרים לחילוץ מפגיני Black Lives Matter מבולטימור ולהקמת סניפים חדשים של הארגון ברחבי ארצות הברית.[395] לפני המופע שלה בטמפה נועדה הזמרת עם עשרים ממנהיגי הארגון על מנת לדון בדרכים בהם היא יכולה לתמוך ביוזמותיו. היא התחייבה לממן עשר מלגות בחינם לסטודנטים נבחרים מהקהילה האפרו־אמריקאית. ”אני לא מכיר מוזיקאי קודם שנפגש עם הקהילה האפרו־אמריקאית, ראה מה הצרכים שלה ובאיזו דרך הוא יכול לסייע להם. זה אומר לי הרבה עליה” – אמר תומס סקוט, אחד ממנהיגי ההפגנות בפלורידה.[396] באוגוסט 2016 תרמו ביונסה ובעלה כ-1.5 מיליון דולרים לארגונים "Hands Up United",‏ "Black Lives Matter" ו-"Dream Defenders".‏[397] לאחר הוריקן מת'יו תרם הזוג כ-15 מיליון דולר לקרן יוסיין בולט, שמטרתה הייתה לשקם את התשתיות שנפגעו בהאיטי.[398] בדצמבר נבחרה ביונסה לאמנית הפילנתרופית של השנה.[399]

במהלך הוריקן הארווי, שגרם לשיטפונות חסרי תקדים בטקסס באוגוסט 2017, השיקה ביונסה את BeyGOOD, ארגון וולונטרי למען נפגעי האסון, ביוסטון. הוא תרם מצרכים רבים למשפחות, דוגמת עריסות, שמיכות, כריות, מוצרי תינוקות, מוצרים לנשים וכיסאות גלגלים.[400] ב-8 בספטמבר ביקרה ביוסטון וקנתה ארוחת צהריים לארבע מאות הניצולים ששהו בכנסייה בה גדלה כשהייתה נערה.[401][402] בנוסף, קנתה עבורם בשווי של 75,000 דולר מזרנים חדשים.[403] מאוחר יותר באותו החודש הוציאה רמיקס ל-"Mi Gente" של ג'יי באלווין ווילי ויליאם. כל ההכנסות שלו נתרמו לעמותות סיוע בפוארטו ריקו, מקסיקו, ארצות הברית והאיים הקריביים לאחר ההוריקנים אירמה ומריה ורעידות האדמה בצ'יאפס ובפואבלה.[404]

דיסקוגרפיהעריכה

  ערכים מורחבים – דיסקוגרפיה של ביונסה, שירים שהוקלטו על ידי ביונסה, דיסקוגרפיה של דסטיניז צ'יילד, שירים שהוקלטו על ידי דסטיניז צ'יילד, דה קרטרס#דיסקוגרפיה

אלבומי אולפןעריכה

אלבומים משותפיםעריכה

הופעותעריכה

סיבובי הופעותעריכה

סיבובי הופעות בהשתתפותעריכה

הופעות קבועותעריכה

פילמוגרפיהעריכה

  ערך מורחב – וידאוגרפיה של ביונסה#סרטים

סרטים ששיחקה בהם

סרטים שביימה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ביונסה בוויקישיתוף

ביאוריםעריכה

  1. ^ שמונה פלטינות
  2. ^

    אנחנו מלמדים בנות למזער את עצמן, להפוך אותן לקטנות יותר. אנחנו אומרים להן, אתן יכולות להיות אמביציוניות, אך לא יותר מדי. אתן יכולות לשאוף להיות מוצלחות, אך לא יותר מדי. אחרת תאיימו על הצלחתו של הגבר. כיוון שאני נקבה, מצפים ממני לשאוף לנישואים. מצופה ממני לעשות את בחירותיי בחיים תוך ידיעה שנישואים לגבר הם החשובים ביותר. כיום נישואים יכולים להיות מקור לשמחה, לאהב ולתמיכה הדדית. אולם מדוע אנחנו מחנכים בנות לשאוף לנישואים ולא מלמדים את הבנים אותו הדבר? אנחנו מגדלים אותן לראות את בנות מינן כמתחרות – לא בשביל מצוינות או תחרותיות, שלדעתי יכולים להיות דברים טובים, אלא בשביל תשומת לבם של הגברים. אנחנו קובעים עבורן כי הן לא יכולות להיות מיניות כמו בנים. פמיניסט: אדם המאמין בשוויון חברתי, פוליטי וכלכלי בין המינים.

    המקור באנגלית
    We teach girls to shrink themselves, to make themselves smaller. We say to girls, 'You can have ambition, but not too much. You should aim to be successful, but not too successful. Otherwise you will threaten the man.' Because I am female, I am expected to aspire to marriage. I am expected to make my life choices always keeping in mind that marriage is the most important. Now marriage can be a source of joy and love and mutual support. But why do we teach girls to aspire to marriage and we don’t teach boys the same? We raise girls to see each other as competitors – not for jobs or for accomplishments, which I think can be a good thing, but for the attention of men. We teach girls that they cannot be sexual beings in the way that boys are. Feminist: the person who believes in the social, political and economic equality of the sexes.
    [268]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Gay, Jason (10 בפברואר 2013). "Beyoncé Knowles: The Queen B". Vogue. ארכיון מ-2021-10-27. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ מפיקה מוזיקלית, שחקנית קולנוע, זמרת-יוצרת, במאית קולנוע, מלחינה, מפיקת קולנוע, דוגמנית, תסריטאית, רקדנית, יזמית, כוריאוגרפית, מדבבת, מעצבת אופנה, במאית וידאו קליפים
  3. ^ "Beyoncé Knowles' name change". The Boston Globe. 23 בדצמבר 2009. נבדק ב-8 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ "How Beyonce conquered sportswear". Irish Independent. 15 באוגוסט 2016. נבדק ב-10 באוגוסט 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Caulfield, Keith. "Beyonce Earns Sixth No. 1 Album on Billboard 200 Chart with 'Lemonade'". Billboard. נבדק ב-31 במאי 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ Caulfield, Keith; Caulfield, Keith (2022-08-07). "Beyonce's 'Renaissance' Bows at No. 1 on Billboard 200 With Year's Biggest Debut By a Woman". Billboard (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-08-07.
  7. ^ "Artist of the Decade". Billboard. 12 במרץ 2013. ארכיון מ-2021-10-27. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ Cooper, Brittney. "Beyoncé: Time 100 Women of the Year – 2014: Beyoncé Knowles-Carter". Time. ארכיון מ-2021-10-27. נבדק ב-5 במרץ 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ "The Family Business". MTV News. אורכב מ-המקור ב-7 בספטמבר 2014. נבדק ב-6 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 "Beyoncé Knowles' Biography". Fox News Channel. 15 באפריל 2008. אורכב מ-המקור ב-7 במרץ 2008. נבדק ב-6 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Smolenyak, Megan (12 בינואר 2012). "A Peek into Blue Ivy Carter's Past". HuffPost. ארכיון מ-2021-10-27. נבדק ב-30 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "Beyonce Touts L'Oreal Cosmetics That 'Match' Your Native American Shade". Indian Country Today: Digital Indigenous News. Indian Country Today. 19 בינואר 2012. אורכב מ-המקור ב-27 בינואר 2019. נבדק ב-27 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Beyoncé and Solange Knowles Become First Sisters to Land No. 1 Albums". Etonline.com. ארכיון מ-2021-10-27. נבדק ב-12 באוקטובר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Laird, Cheryl (11 בנובמבר 1990). "A Knowles family Christmas". Houston Chronicle. ארכיון מ-2021-10-27. נבדק ב-15 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Beyoncé Thrilled By First Dance Teacher". Contact Music. 6 בספטמבר 2006. ארכיון מ-2021-10-27. נבדק ב-28 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Biography Today. Omnigraphics. 2010. p. 10. ISBN 978-0-7808-1058-7.
  17. ^ "Beyoncé Knowles Biography". Contact Music. ארכיון מ-2021-10-27. נבדק ב-28 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Maughan, Jennifer. "Beyoncé Knowles Childhood". Life123. אורכב מ-המקור ב-13 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Cameo: Fat Joe Interviews Beyoncé and Mike Epps". MTV News. אורכב מ-המקור ב-24 בפברואר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ 1 2 3 4 5 Kaufman, Gil (13 ביוני 2005). "Destiny's Child's Long Road To Fame (The Song Isn't Called 'Survivor' For Nothing)". MTV News. נבדק ב-13 באפריל 2008. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  21. ^ 1 2 Beyonce: All New. E! Online.
  22. ^ "Beyoncé Knowles: Biography". People. נבדק ב-13 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Farley, Christopher John (15 בינואר 2001). "Call of the Child". Time. אורכב מ-המקור ב-30 בנובמבר 2007. נבדק ב-12 באפריל 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ "Driven: Beyonce Knowles". VH1. MTV Networks. נבדק ב-22 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Stacy-Deanne; Kenyatta, Kelly; Lowery, Natasha (2005). Alicia Keys, Ashanti, Beyoncé, Destiny's Child, Jennifer Lopez & Mya: Divas of the New Millennium. Amber Books Publishing. ISBN 0-9749779-6-9. ארכיון מ-8 בינואר 2014. נבדק ב-1 בפברואר 2008. {{cite book}}: (עזרה)
  26. ^ "Dream Girl: Why Beyoncé Knowles is a 21st-century role model". The Independent (באנגלית). ארכיון מ-7 במאי 2022. נבדק ב-2021-07-19. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ "The Best Man – Original Soundtrack". AllMusic. ארכיון מ-2021-10-27. נבדק ב-28 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ 1 2 Vibe - Feb 2001 (באנגלית). Vibe. בפברואר 2001. pp. 79, 80. {{cite book}}: (עזרה)
  29. ^ Dunn, Jancee (10 ביוני 2001). "Date with destiny". The Observer. London. ארכיון מ-23 באוקטובר 2013. נבדק ב-27 בפברואר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "Beyoncé: 'I was depressed at 19'". Contact Music. 1 בדצמבר 2008. ארכיון מ-3 באפריל 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ Johnson, Caitlin A. (13 בדצמבר 2006). "Beyoncé On Love, Depression, and Reality". CBS News. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "Beyoncé Knowles Opens Up About Depression". Female First. CBS Interactive Inc. 18 בדצמבר 2006. ארכיון מ-16 בדצמבר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "Artist Chart History – Destiny's Child". Billboard. Nielsen Business Media, Inc. נבדק ב-24 בפברואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Cohen, Jonathan (9 במאי 2001). "Destiny's Child Shoot Straight To No. 1". Billboard. Nielsen Business Media, Inc. ארכיון מ-3 בפברואר 2019. נבדק ב-22 במאי 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ "ARIA Charts – Accreditations – 2001 Albums". Australian Recording Industry Association. אורכב מ-המקור ב-12 בנובמבר 2009. נבדק ב-22 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "Kelly Rowland pursues her own destiny". Cable News Network. 23 בינואר 2003. ארכיון מ-7 באוקטובר 2012. נבדק ב-22 במאי 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ Moss, Corey (23 במאי 2002). "Beyoncé, Britney Serve Up First Singles From 'Goldmember'". MTV News. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ Tobey, Matthew. "The Fighting Temptations". Allmovie. ארכיון מ-2021-10-27. נבדק ב-24 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Gonzalez, Ed (14 בספטמבר 2003). "The Fighting Temptations Original Soundtrack". Slant Magazine. ארכיון מ-2021-10-27. נבדק ב-22 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "'03 Bonnie & Clyde". Billboard. אורכב מ-המקור ב-23 ביוני 2011. נבדק ב-29 באפריל 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
  41. ^ "Beyoncé Knowles: Dangerously in Love". The Guardian. 26 ביוני 2003. ארכיון מ-2021-10-27. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Dangerously in Love – Beyoncé". AllMusic. ארכיון מ-2021-10-27. נבדק ב-24 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Todd, Martens (2 ביולי 2003). "Beyoncé, Branch Albums Storm The Chart". Billboard. נבדק ב-8 במאי 2008. {{cite journal}}: (עזרה)
  44. ^ Martens, Todds (21 באוגוסט 2003). "Beyoncé, Jay-Z: 'Crazy' As Ever". Billboard. ארכיון מ-2021-10-27. נבדק ב-10 בפברואר 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
  45. ^ Martens, Todd (28 בנובמבר 2003). "'Stand Up' Ends 'Baby Boy' Reign". Billboard. ארכיון מ-2021-10-27. נבדק ב-2 באפריל 2008. {{cite journal}}: (עזרה)
  46. ^ Patel, Joseph (4 בפברואר 2004). "Beyoncé Wins Most, Outkast Shine, 50 Cent Shut Out at Grammys". MTV News. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ Patel, Joseph (28 בינואר 2004). "Beyoncé, Alicia Keys And Missy Elliott Plan Spring Tour". MTV News. אורכב מ-המקור ב-7 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ Alexis, Nadeska (16 באוקטובר 2012). "Beyoncé To Perform at Super Bowl XLVII Halftime Show". MTV News. נבדק ב-24 באוקטובר 2012. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  49. ^ Patel, Joseph (1 בינואר 2004). "Beyoncé Puts Off Second Solo LP To Reunite Destiny's Child". MTV News. אורכב מ-המקור ב-15 בינואר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ "Destiny Fulfilled – Destiny's Child". AllMusic. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-24 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ Cohen, Jonathan (15 ביוני 2005). "Destiny's Child To Split After Fall Tour". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-1 באפריל 2008. {{cite journal}}: (עזרה)
  52. ^ "Number 1's – Destiny's Child". AllMusic. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-24 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "B'day – Beyoncé". AllMusic. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-24 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ Hasty, Katie (13 בספטמבר 2006). "Beyoncé's B-Day Makes Big Bow at No. 1". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-5 בינואר 2008. {{cite journal}}: (עזרה)
  55. ^ "Beyoncé – Irreplaceable". australian-charts.com. אורכב מ-המקור ב-7 ביולי 2012. נבדק ב-24 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ Hope, Clover (14 בספטמבר 2006). "Timberlake's 'Sexy' Fends Off Fergie For No. 1". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 בפברואר 2008. {{cite journal}}: (עזרה)
  57. ^ "Get Me Bodied". Billboard. אורכב מ-המקור ב-5 בפברואר 2009. {{cite journal}}: (עזרה)
  58. ^ "Green Light the next single". Sony BMG Music Entertainment (UK). 27 ביולי 2007. אורכב מ-המקור ב-16 בינואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ "49th Annual Grammy Awards Winners List". Grammy Awards. אורכב מ-המקור ב-20 בדצמבר 2006. נבדק ב-10 בינואר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ "Dreamgirls". Internet Broadway Database. נבדק ב-25 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ "Dreamgirls". Metacritic. אורכב מ-המקור ב-24 באוקטובר 2012. נבדק ב-24 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ "Dreamgirls (2006)". Box Office Mojo. נבדק ב-24 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ "Dreamgirls (2006) – Daily Box Office – Box Office Mojo". Box Office Mojo. נבדק ב-19 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ Condon, Bill – Director (15 בדצמבר 2006). Dreamgirls (Motion picture). United States: DreamWorks SKG. {{cite AV media}}: (עזרה)
  65. ^ "Dreamgirls (Music from the Motion Picture)". AllMusic. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-28 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ Whitfield, Deanne (27 באוקטובר 2007). "Malaysia's loss is Indonesia's gain: Beyoncé Knowles to play Jakarta". The Jakarta Post. אורכב מ-המקור ב-5 ביולי 2011. נבדק ב-24 באוקטובר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  67. ^ "B'Day (Deluxe Edition) – Beyoncé". AllMusic. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-24 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ "I Am ... Sasha Fierce". AllMusic. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-22 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ Jonathan, Cohen (26 בנובמבר 2008). "Beyoncé Starts 'Fierce' Atop Album Chart". Billboard. ארכיון מ-2 בדצמבר 2008. {{cite journal}}: (עזרה)
  70. ^ "Beyoncé – Halo". australian-charts.com. אורכב מ-המקור ב-17 בינואר 2013. נבדק ב-22 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ Crawford, Trish (23 בינואר 2009). "Beyoncé's single an anthem for women". Toronto Star. ארכיון מ-2 בפברואר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  72. ^ Rodriguez, Jayson; Montgomery, James; Reid, Shaheem (13 בספטמבר 2009). "Kanye West Crashes VMA Stage During Taylor Swift's Award Speech". MTV News. נבדק ב-6 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  73. ^ Casserly, Meghan (10 בדצמבר 2012). "Beyoncé's $50 Million Pepsi Deal Takes Creative Cues From Jay-Z". Forbes. ארכיון מ-10 בדצמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  74. ^ "2008 13th Annual Satellite Awards Nominees". International Press Academy. אורכב מ-המקור ב-2 בדצמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ "The 40th NAACP Image Awards". NAACP Image Award. אורכב מ-המקור ב-11 בפברואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ Harling, Danielle (5 בינואר 2007). "Beyoncé Donates Movie Salary To Drug Treatment Centers". Black Entertainment Television. אורכב מ-המקור ב-9 במאי 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ Kaufman, Gil (16 בינואר 2009). "Beyoncé To Sing For Obamas' First Dance at Inaugural Ball". MTV News. נבדק ב-13 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  78. ^ Wigler, Josh (6 ביוני 2010). "2010 MTV Movie Awards: Complete Winners List". MTV News. נבדק ב-17 ביולי 2011. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  79. ^ Donahue, Ann (20 בדצמבר 2009). "Beyoncé, Taylor Swift, Peas Lead Grammy Award Nominations". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 בדצמבר 2009. {{cite journal}}: (עזרה)
  80. ^ Lamb, Bill. "Beyoncé Tied With Lauryn Hill For Most Grammy Nominations in a Single Year by a Female Artist". About.com. ארכיון מ-7 בדצמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ "Artist Chart History – Beyoncé". Official Charts Company. אורכב מ-המקור ב-22 באוקטובר 2012. נבדק ב-22 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  82. ^ "Lady Gaga feat. Beyoncé – "Telephone"". australian-charts.com. נבדק ב-21 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  83. ^ DeCrow, Jason (1 בדצמבר 2010). "Nominations list for the 53rd Annual Grammy Awards". USA Today. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-2 בדצמבר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  84. ^ Sperling, Daniel (30 ביולי 2011). "Beyoncé: 'Career break saved my sanity'". דיגיטל ספיי. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-23 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  85. ^ Gardner, Elysa (28 בינואר 2010). "Beyoncé is poised to take a well-deserved break in 2010". USA Today. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-1 באוגוסט 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  86. ^ Kennedy, Gerrick D. (28 במרץ 2011). "Beyoncé Severs Management Ties with Father". Los Angeles Times. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-1 באוגוסט 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  87. ^ Vena, Jocelyn (28 ביוני 2011). "Beyoncé Shrugs Off 'Fear' In 'Year Of 4'". MTV News. נבדק ב-1 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  88. ^ Knowles, Beyoncé. "Eat, Play, Love". Essence. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ "Beyoncé to Headline Glastonbury Festival" (Press release). Columbia Records. 10 בפברואר 2011. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-12 בפברואר 2011. {{cite press release}}: (עזרה)
  90. ^ Phillips, Sarah (28 ביוני 2011). "Beyoncé headlining at Glastonbury was a great girl power moment". The Guardian. London. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  91. ^ "4 – Beyoncé". AllMusic. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-22 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  92. ^ "Beyoncé – Run the World (Girls)". australian-charts.com. נבדק ב-22 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  93. ^ "Love on Top":
  94. ^ "Beyoncé To Perform '4 Intimate Nights With Beyoncé' At New York's Roseland Ballroom". Beyoncé's Official Website. 5 באוגוסט 2011. אורכב מ-המקור ב-17 בפברואר 2012. נבדק ב-28 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  95. ^ "Beyoncé's 4 Certified Platinum". Rap-Up. 1 באוגוסט 2011. אורכב מ-המקור ב-26 ביוני 2007. נבדק ב-2 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  96. ^ Prance, Sam (5 בפברואר 2011). "Beyoncé Breaks Spotify Record as '4' Hits a Billion Streams". MTV. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-6 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  97. ^ Garibaldi, Christina (11 בינואר 2013). "Destiny's Child Drop New Single 'Nuclear'". MTV News. נבדק ב-13 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  98. ^ Richards, Chris (10 בינואר 2013). "Beyoncé to sing 'The Star-Spangled Banner' at inauguration". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-10 בינואר 2013. נבדק ב-11 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  99. ^ "Beyoncé answers lip-sync critics at Super Bowl presser". CBC News. Associated Press. 31 בינואר 2013. אורכב מ-המקור ב-1 בפברואר 2013. נבדק ב-1 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  100. ^ "Beyoncé to Perform at Super Bowl Halftime Show". Rap-Up. 16 באוקטובר 2012. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-17 באוקטובר 2012. {{cite journal}}: (עזרה)
  101. ^ "2013 VMAs Shatter Twitter Records". MTV. 26 באוגוסט 2013. נבדק ב-29 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  102. ^ Ohlheiser, Abby. "A Surprise Super Bowl Halftime Duet: Beyoncé and Vince Lombardi". Slate. The Washington Post Company. נבדק ב-24 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  103. ^ "List of winners at the 55th Grammy Awards". Rap-Up. 10 בפברואר 2013. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-11 בפברואר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  104. ^ "Beyoncé announces 2014 UK and Ireland tour taking in O2 Arena and more". Metro. UK. 11 בדצמבר 2013. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-11 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  105. ^ Malkin, Marc (באפריל 2013). "Beyoncé Covering Amy Winehouse for The Great Gatsby". E News. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-2 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  106. ^ Montgomery, James (31 במאי 2012). "Beyoncé Cast As Queen Tara in 3-D Animated Film 'Epic'". MTV News. נבדק ב-1 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  107. ^ "Beyoncé Creates Original Song "Rise Up" for the Upcoming Motion Picture EPIC". Yahoo!. אורכב מ-המקור ב-7 ביוני 2013. נבדק ב-7 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  108. ^ Ramsay, Jennifer. "Beyoncé Shatters iTunes Store Records With 828,773 Albums Sold in Just Three Days". Apple. אורכב מ-המקור ב-16 בדצמבר 2013. נבדק ב-16 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  109. ^ Sisario, Ben (16 בדצמבר 2013). "Beyoncé Rejects Tradition for Social Media's Power". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-16 בדצמבר 2013. נבדק ב-3 בינואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  110. ^ Makarechi, Kia (18 בדצמבר 2013). "Beyoncé's Album Sales Cross 1 Million in iTunes". HuffPost. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-18 בדצמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  111. ^ Mackay, Emily (16 בדצמבר 2013). "Beyoncé – Beyoncé". NME. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-17 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  112. ^ Trust, Gary (5 בפברואר 2014). "Katy Perry Tops Hot 100, Beyoncé Bounds to No. 2". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-5 בפברואר 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  113. ^ Grow, Kory (7 באוגוסט 2014). "Beyoncé to Receive MTV Video Vanguard Award, Perform at VMAs". Rolling Stone. נבדק ב-7 באוגוסט 2014. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  114. ^ "Top-Earning Women in Music 2014". Forbes. 4 בנובמבר 2014. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-5 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  115. ^ "Music subscription revenues help drive growth in most major markets". International Federation of the Phonographic Industry. 18 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-18 במרץ 2014. נבדק ב-18 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  116. ^ "Beyoncé's Powerful Grammys Performance Brings The House Down". HuffPost. 8 בפברואר 2015. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-9 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  117. ^ "Kanye West storms Grammy stage, rants about Beck's surprise album of the year win". Fox News Channel. 9 בפברואר 2015. אורכב מ-המקור ב-9 בפברואר 2015. נבדק ב-9 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  118. ^ Kreps, Daniel (6 בפברואר 2016). "Watch Beyoncé's Surprise New Video For 'Formation'". Rolling Stone. נבדק ב-10 בפברואר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  119. ^ Waddell, Ray (8 בפברואר 2016). "Beyoncé to Embark on 'Formation' Stadium Tour". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-10 בפברואר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  120. ^ Pesce, Nicole Lyn (10 בפברואר 2016). "Five clues that Beyoncé's next album is dropping any minute now". Daily News. New York. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-11 בפברואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  121. ^ Bundy, Will (7 באוקטובר 2016). "Beyoncé brings out Jay-Z, Kendrick Lamar and Serena Williams on last night of tour". The Fader. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-8 באוקטובר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  122. ^ "AMAs 2016: See the Full List of Winners". Billboard. 20 בנובמבר 2016. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-28 במאי 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  123. ^ Stutz, Colin (16 באפריל 2016). "Beyoncé Posts Video Teaser for 'Lemonade' Project: Watch". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-16 באפריל 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  124. ^ Caulfield, Keith (1 במאי 2016). "Beyoncé Earns Sixth No. 1 Album on Billboard 200 Chart With 'Lemonade'". Billboard. נבדק ב-5 ביולי 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  125. ^ Mendizabal, Amaya (2 במאי 2016). "All 12 of Beyoncé's 'Lemonade' Tracks Debut on Hot 100". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-7 בדצמבר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  126. ^ Coscarelli, Joe (3 במאי 2016). "Beyoncé's 'Lemonade' Debuts at No. 1 With Huge Streaming Numbers". The New York Times. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-16 במאי 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  127. ^ Caulfield, Keith (5 בינואר 2017). "Drake's 'Views' Is Nielsen Music's Top Album of 2016 in the U.S". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-25 בספטמבר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  128. ^ "Gold & Platinum". RIAA. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-4 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  129. ^ "Critic Reviews for Lemonade". Metacritic. אורכב מ-המקור ב-2 ביולי 2016. נבדק ב-5 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  130. ^ "50 Best Albums of 2016". Rolling Stone. 28 בנובמבר 2016. נבדק ב-28 בנובמבר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  131. ^ Brown, Eric (26 ביולי 2016). "Beyoncé and Adele lead 2016 MTV VMA nominations". Entertainment Weekly. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-26 ביולי 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  132. ^ "VMAs 2016 Winners List". Billboard. 28 באוגוסט 2016. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-28 באוגוסט 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  133. ^ McCluskey, Megan (29 באוגוסט 2016). "Beyoncé Breaks Madonna's Record With More VMAs Than Any Artist Ever". Time. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-30 באוגוסט 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  134. ^ Herbert, Geoff (5 בדצמבר 2016). "Time Person of the Year: 2016 finalists revealed – who should win?". Syracuse.com. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-8 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  135. ^ Vaglanos, Alanna (4 בינואר 2017). "For The First Time Ever, A Black Woman Will Be Headlining Coachella". HuffPost. AOL. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-7 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  136. ^ Strauss, Matthew (23 בפברואר 2017). "Beyoncé Will Not Perform at Coachella 2017". Pitchfork. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-24 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  137. ^ "Beyoncé Cancels Coachella, Ticket Prices Drop 12 Percent". Yahoo. 24 בפברואר 2017. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-24 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  138. ^ Morris, Christopher (6 בדצמבר 2016). "2017 Grammy Awards: Adele, Beyoncé Lead Nominations". Variety. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-7 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  139. ^ Blair, Olivia (13 בפברואר 2017). "Grammy Awards 2017: Beyoncé tearful as Adele dedicates Album of the Year win to Lemonade". The Independent. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-13 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  140. ^ Bond, Nick (13 בפברואר 2017). "Adele refuses biggest Grammy win: 'I can't possibly accept this award'". The New Zealand Herald. נבדק ב-1 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  141. ^ Hart, Otis (28 בספטמבר 2017). "Beyoncé Joins 'Mi Gente' Remix, Donates Proceeds To Hurricane Relief". NPR. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-7 באפריל 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  142. ^ White, Jack (30 בנובמבר 2017). "Ed Sheeran's Perfect remix features Beyoncé". Official Charts Company. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-30 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  143. ^ Trust, Gary (11 בדצמבר 2017). "Ed Sheeran & Beyonce's 'Perfect' Tops Billboard Hot 100". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-11 בדצמבר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  144. ^ JayZVEVO (4 בינואר 2018). "JAY-Z – Family Feud ft. Beyoncé". ארכיון מ-16 בנובמבר 2021 – via YouTube. {{cite web}}: (עזרה)
  145. ^ Kaufman, Gil (3 במרץ 2018). "DJ Khaled Premieres 'Top Off' Featuring JAY-Z, Future & Beyoncé: Stream". Billboard. Los Angeles, California. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-4 במרץ 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  146. ^ "New Beyoncé, Jay-Z on the Run Tour Info Leaked". National Academy of Recording Arts and Sciences. 7 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  147. ^ Reed, Ryan (12 במרץ 2018). "Beyonce, Jay-Z Unite for Joint OTR II Stadium Tour". Rolling Stone. New York City. נבדק ב-9 במאי 2018. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  148. ^ "Beyoncé's 'Homecoming': 5 Things We Learned About Her Coachella Triumph". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-17 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  149. ^ "Beyonce's Homecoming on Netflix Is an Historically Black Experience". The Grapevine. 17 באפריל 2019. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  150. ^ "Beyonce Surprise Drops Live Coachella Album, Netflix Doc Now Streaming". NPR.
  151. ^ Aswad, Jem; Halperin, Shirley (19 באפריל 2019). "Beyonce's Netflix Deal Worth a Whopping $60 Million". Variety. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-19 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  152. ^ "2019 Emmy nominations: Complete list". Los Angeles Times. 16 ביולי 2019. ארכיון מ-16 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  153. ^ Lesnick, Silas (25 באפריל 2017). "Disney Movie Release Schedule Gets a Major Update". ComingSoon.net. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-25 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  154. ^ Gonzales, Erica (24 בינואר 2019). "Beyoncé Is Singing "Can You Feel the Love Tonight" in the Lion King Remake". Harper Bazzar. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-25 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  155. ^ Strauss, Matthew (9 ביולי 2019). "Beyoncé Releasing New Song "Spirit" Tonight, Curates Lion King Album". Pitchfork Media. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-9 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  156. ^ "Sir Elton John confirms new Tim Rice collaboration for Disney's The Lion King remake". דיגיטל ספיי. 10 בפברואר 2018. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-11 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  157. ^ "Megan Thee Stallion Releases Savage Remix featuring Beyoncé". Rap-Up. 29 באפריל 2020. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-29 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  158. ^ "Megan Thee Stallion & Beyonce's "Savage" No. 1 on Hot 100". Billboard. 26 במאי 2020. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-26 במאי 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  159. ^ Kreps, Daniel (19 ביוני 2020). "Beyoncé Drops Surprise New Song 'Black Parade' on Juneteenth". Rolling Stone. נבדק ב-19 ביוני 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  160. ^ Romack, Coco (23 ביוני 2020). "Beyoncé Just Dropped A Powerful A Capella Rendition Of 'Black Parade'". MTV News. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  161. ^ Daly, Rhian (15 במרץ 2021). "Beyoncé breaks record for most Grammy wins by a female artist or any singer". NME. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-16 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  162. ^ Triscari, Caleb (5 בספטמבר 2021). "Beyoncé contributes new song 'Be Alive' to Will Smith's 'King Richard' film". NME. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-9 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  163. ^ Bahr, Sarah (8 בפברואר 2022). "Beyoncé Scores Her First Oscar Nomination". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-8 בפברואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  164. ^ Rowley, Glenn (2022-06-15). "Beyhive Think They've Spotted Another Clue That New Beyoncé Music Is Imminent". Billboard.
  165. ^ Hughes, William (2022-06-11). "What Is Beyoncé Trying To Tell Us With Her Elaborate Labyrinth of Clues?!". The A.V. Club.
  166. ^ "Beyoncé to Release Renaissance in July". Yahoo! News. 2022-06-16.
  167. ^ Kaufman, Gil (20 ביוני 2022). "Beyonce 'Break My Soul' Single Coming Very Soon". Billboard. נבדק ב-20 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  168. ^ Aswad, Jem (20 ביוני 2022). "Beyonce to Release New Single, 'Break My Soul,' at Midnight ET". Variety. נבדק ב-20 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  169. ^ Evans, Greg (20 ביוני 2022). "Beyoncé Releases New Single 'Break My Soul' A Little Early – Update". Deadline. נבדק ב-20 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  170. ^ Beyoncé (20 ביוני 2022). "Break My Soul (Official Lyric Video)". YouTube. נבדק ב-20 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  171. ^ Bloom, Madison (20 ביוני 2022). "Listen to Beyoncé's New Song "Break My Soul"". Pitchfork. נבדק ב-21 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  172. ^ Mier, Tomás (28 ביולי 2022). "Beyoncé Hints at More Music While Revealing 'Renaissance' Is First Act of Three-Part Project". Rolling Stone. {{cite web}}: (עזרה)
  173. ^ Strauss, Matthew (28 ביולי 2022). "Beyoncé Shares Renaissance Message Ahead of New Album Release". Pitchfork. {{cite web}}: (עזרה)
  174. ^ Nesta Kupemba, Danai (27 ביולי 2022). "New Beyoncé album Renaissance is a tribute to her 'fabulous' late gay uncle". PinkNews. {{cite web}}: (עזרה)
  175. ^ "Critics celebrate Beyoncé's 'unfettered' liberation in new Renaissance album". The Independent. 29 ביולי 2022. ארכיון מ-29 ביולי 2022. נבדק ב-29 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  176. ^ Price, Joe (29 ביולי 2022). "Here Are All the Songs Sampled on Beyoncé's 'Renaissance' Album". Complex (באנגלית). נבדק ב-2022-09-28. {{cite web}}: (עזרה)
  177. ^ Arenofsky, Janice (2009). Beyoncé Knowles: A Biography. Greenwood biographies. Arizona: ABC-Clio. p. 47. ISBN 978-0-3133-5914-9.
  178. ^ D., Spence (17 במאי 2012). "Beyonce: B'Day". IGN. ארכיון מ-25 באוגוסט 2013. נבדק ב-16 באוקטובר 2021. See: fourth paragraph {{cite news}}: (עזרה)
  179. ^ Pareles, Jon (1 באוגוסט 2005). "Empowerment, Allure and a Runway's Flair". The New York Times. ארכיון מ-27 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  180. ^ Richards, Chris (6 בספטמבר 2006). "Beyoncé's 'B'Day' Is Nothing to Celebrate". The Washington Post. ארכיון מ-4 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  181. ^ 1 2 Kellman, Andy. "Beyoncé, the Bio". AllMusic. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-29 באוגוסט 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  182. ^ Petridis, Alexis (13 בנובמבר 2008). "Pop review: Beyoncé, I Am ... Sasha Fierce". The Guardian. London. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-2 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  183. ^ Hasted, Nick (26 באפריל 2013). "Music review: Behold Beyoncé, the cybernetic goddess of R&B". The Independent. London. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-26 ביולי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  184. ^ Vineyard, Jennifer. "Beyoncé: Behind The B'Day Videos 1". MTV News. אורכב מ-המקור ב-7 באפריל 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  185. ^ Fallon, Kevin (13 באפריל 2017). "Does Beyoncé Write Her Own Music? And Does It Really Matter?". The Daily Beast. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-21 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  186. ^ Tirrell, Nora (12 בדצמבר 2016). "Songwriting Advice from 10 Grammy-Nominated Songwriters – Berklee Online Take Note". Online.berklee.edu. נבדק ב-6 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  187. ^ Vineyard, Jennifer (4 באוקטובר 2005). "Beyoncé Shoots Down Jay-Z Marriage Rumors in Vanity Fair Interview". MTV News. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  188. ^ Neal, Rome (11 בפברואר 2009). "Beyoncé Tries For Timeless". CBS News. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  189. ^ Caulfield, Keith; Trust, Gary (23 במאי 2011). "Top 20 Hot 100 Songwriters Performance". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-13 בספטמבר 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
  190. ^ "Beyoncé, Top Stars Tip Their Hats to Michael Jackson". People. 27 ביוני 2009. ארכיון מ-30 ביוני 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  191. ^ "One-on-one with the great Beyoncé transcript". Yahoo!. 11 באוקטובר 2011. אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2014. נבדק ב-7 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  192. ^ "Michael Jackson returns to stage". BBC News. 16 בנובמבר 2006. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-7 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  193. ^ Caldwell, Rebecca. "Beyoncé Knowles admire "Tina Turner is someone that I admire". quotefancy. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-8 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  194. ^ Watson, Margeaux (29 באוגוסט 2006). "Influences: Beyoncé". Entertainment Weekly. ארכיון מ-7 בינואר 2007. {{cite journal}}: (עזרה)
  195. ^ Caldwell, Rebecca (21 ביולי 2001). "Destiny's Child". The Globe and Mail. Toronto, Ontario, Canada: The Woodbridge Company. p. R1. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-9 במאי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  196. ^ Arenofsky, Janice (2009). Beyoncé Knowles: A Biography. Greenwood Press. p. 80. ISBN 9780313359149.
  197. ^ "Beyonce inspired by Madonna". Business Standard. 24 בדצמבר 2013. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-25 במרץ 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  198. ^ "The 50 Best R&B Albums of the '90s". Complex. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-24 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  199. ^ Frere-Jones, Sasha (3 באפריל 2006). "Mariah Carey's record-breaking career". The New Yorker. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-25 ביולי 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  200. ^ "Exclusive: Beyoncé Talks Prince: 'I Was So Scared!'". Giant. Radio One. 7 ביוני 2010. ארכיון מ-16 ביוני 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  201. ^ Retrieved May 20, 2019. (ביולי 2018). "10 celebridades que son grandes fanáticas de otras celebridades". E! Online. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  202. ^ Bickel, Britt (6 באפריל 2012). "Beyoncé Shares Personal Family Photos, Thanks Sade On New Website". CBS Radio. אורכב מ-המקור ב-13 באפריל 2012. נבדק ב-9 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  203. ^ Bain, Becky (18 במאי 2013). "Beyoncé Pays Tribute To Donna Summer: "She Was An Honest And Gifted Singer"". Idolator. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-15 ביולי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  204. ^ Gibson, Cristina & Ashley Fultz (14 בינואר 2011). "Which Famous Friend's B-Day Did Jay-Z and Beyoncé Celebrate?". E!. ארכיון מ-5 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  205. ^ Reid, Shaheem (19 ביולי 2006). "Beyoncé Asks Women To Battle Over Her For Backing-Band Roles". MTV News. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  206. ^ "Beyoncé Hits Milestone". ABC News. 7 בספטמבר 2006. אורכב מ-המקור ב-18 בפברואר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  207. ^ Weinstein, Farrah (8 בספטמבר 2006). "Beyoncé, Jay-Z, Christina Put The Rock in Fashion Rocks Concert". MTV News. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  208. ^ Vineyard, Jennifer (9 באוקטובר 2008). "Beyoncé Releases Two Tracks From 'I Am ... ', Inspired By Jay-Z And Etta James". MTV News. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  209. ^ "Beyoncé Inspired by Michelle Obama". Rap-Up. 25 בפברואר 2011. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-12 ביוני 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
  210. ^ Alvarez, Gabriel (19 ביולי 2011). "Beyoncé: Mighty Fly (2011 Cover Story & Gallery)". Complex. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-1 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  211. ^ "Cher, Diana Ross inspire Beyoncé's fashions". Today. 22 באוקטובר 2008. ארכיון מ-27 בפברואר 2019. נבדק ב-23 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  212. ^ "For The Record: Quick News On Beyoncé, Madonna, Michael Jackson, Taylor Hicks, JC Chasez, Beth Orton, Slayer & More". MTV News. 8 ביוני 2006. נבדק ב-12 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  213. ^ Wieselman, Jarett (4 במרץ 2011). "The Five Best Singer/Dancers". New York Post. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-6 ביוני 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  214. ^ Ellen, Barbara (24 במאי 2009). "She's a woman of two-halves". The Guardian. London. ארכיון מ-28 במאי 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  215. ^ Jones, Alice (27 במאי 2009). "Beyoncé, 02 Arena, London: Diva who answers the call of booty". The Independent. ארכיון מ-28 במאי 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  216. ^ "24 Celebs Who Were Banned From Other Countries". Entertainment Weekly. נבדק ב-7 באפריל 2020. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  217. ^ "How La La Land Helped Live-Action Beauty and the Beast Remake". Screen Rant. 18 במרץ 2017. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  218. ^ Crosley, Hillary (26 בפברואר 2010). "Beyoncé Says She 'Killed' Sasha Fierce". MTV News. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  219. ^ Touré (4 במרץ 2004). "Cover Story: A Woman Possessed". Rolling Stone. אורכב מ-המקור ב-2 במאי 2009. {{cite journal}}: (עזרה)
  220. ^ "Beyoncé Knowles". Glamour. אורכב מ-המקור ב-3 במרץ 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  221. ^ Barlett, Liam (11 במרץ 2007). "Bootylicious Beyoncé". 60 Minutes. אורכב מ-המקור ב-10 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  222. ^ Lamb, Bill (17 במרץ 2006). "Beyoncé and Destiny's Child Enter the Dictionary With Bootylicious". About.com. אורכב מ-המקור ב-4 בדצמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  223. ^ Talarico, Brittany (4 בינואר 2011). "Watch: Beyoncé, Julianne Moore Strut Down Tom Ford Catwalk". OK!. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-12 בינואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  224. ^ Chili, Alexis (25 באפריל 2012). "Motherhood Makes Beyoncé Feel 'More Beautiful Than Ever'". People. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-8 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  225. ^ Nostro, Lauren; Patterson, Julian (10 בדצמבר 2012). "1. Beyoncé – The 100 Hottest Female Singers of All Time". Complex. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-12 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  226. ^ Wallace, Amy (9 בינואר 2013). "Miss Millennium: Beyoncé". GQ. p. 1. נבדק ב-19 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  227. ^ "The Real Version of the Cover Everyone Is Talking About". GQ. 9 בינואר 2013. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-19 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  228. ^ Viera, Bené. "VH1's 100 Sexiest Artists [Complete List]". VH1. אורכב מ-המקור ב-13 במרץ 2013. נבדק ב-10 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  229. ^ "Beyoncé's wax figure at Madame Tussauds New York". Madame Tussauds. אורכב מ-המקור ב-13 באוגוסט 2008. נבדק ב-10 בינואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  230. ^ "Beyoncé wax figure at Madame Tussauds Washington D.C". Madame Tussauds. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2008. נבדק ב-10 בינואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  231. ^ "Beyoncé wax figure at Amsterdam". Madame Tussauds. אורכב מ-המקור ב-2 במרץ 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  232. ^ "Beyoncé Knowles' wax figure at Madame Tussauds Bangkok". Madame Tussauds. אורכב מ-המקור ב-8 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  233. ^ "Beyoncé's wax figure at Madame Tussauds Hollywood". Madame Tussauds. ארכיון מ-29 ביוני 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  234. ^ "A Madame Tussauds employee moves a wax figure of Beyoncé at the international airport in Sydney". Yahoo! News (Philippines). 28 בפברואר 2013. אורכב מ-המקור ב-12 באפריל 2013. נבדק ב-1 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  235. ^ Hosking, Patrick; Wighton, David (8 באוגוסט 2007). "Beyoncé wearing one of my dresses is harmony". The Times. London. אורכב מ-המקור ב-15 ביוני 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  236. ^ Knowles, Tina; Alexander, Zoe (ביוני 2005). Destiny's Style: Bootylicious Fashion, Beauty and Lifestyle Secrets From Destiny's Child. ISBN 978-0756793517. {{cite book}}: (עזרה)
  237. ^ "Beyoncé Knowles: Biography – Part 2". People.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  238. ^ "16 Times the Beyhive Attacked". Us Weekly (באנגלית אמריקאית). 6 ביוני 2019. נבדק ב-7 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  239. ^ "PETA surprises Beyoncé at New York dinner". Associated Press via Today. 16 ביוני 2006. אורכב מ-המקור ב-9 ביוני 2011. נבדק ב-11 בינואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  240. ^ "Beyoncé Criticized for 'Blackface' Photo Shoot". Rolling Stone. 24 בפברואר 2011. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  241. ^ "Beyoncé is a powerful voice for Black Lives Matter. Some people hate her for it". The Washington Post. נבדק ב-3 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  242. ^ "Beyoncé: 'Anyone Who Perceives My Message as Anti-Police Is Completely Mistaken'". Time. אורכב מ-המקור ב-5 באפריל 2016. נבדק ב-3 בדצמבר 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  243. ^ "When Did Beyoncé and Jay-Z Start Dating?". Capital FM. אורכב מ-המקור ב-21 במאי 2018. נבדק ב-8 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  244. ^ "Beyoncé Knowles Biography". People. נבדק ב-28 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  245. ^ Helling, Steve (22 באפריל 2008). "Beyoncé and Jay-Z File Signed Marriage License". People. ארכיון מ-22 באפריל 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  246. ^ "On The Run Tour: Beyoncé and Jay-Z". Live Nation Entertainment. PR Newswire. 29 באפריל 2014. אורכב מ-המקור ב-29 באפריל 2014. נבדק ב-8 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  247. ^ Lee, Youyoung (3 ביוני 2013). "Beyoncé, Jay-Z Go On Date in New York, Watch Iron Man 3". HuffPost. נבדק ב-6 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  248. ^ Bailey, Alyssa (6 באפריל 2018). "Jay-Z on Overcoming Cheating: Beyoncé 'Knew I'm Not the Worst of What I've Done'". Elle. New York City: Hachette Filipacchi Media. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-9 במאי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  249. ^ Reed, Anika (29 בנובמבר 2017). "Jay-Z talks infidelity, confirms a joint album with Beyoncé exists". USA Today. אורכב מ-המקור ב-29 בנובמבר 2017. נבדק ב-9 במאי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  250. ^ "Beyoncé documentary describing 'pain and trauma' of miscarriage airs on BBC – News – TV & Radio". The Independent. אורכב מ-המקור ב-31 במרץ 2013. נבדק ב-27 בספטמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  251. ^ Mathur, Aditi. "You don't yet know what swag is / But you was made in Paris / And mama woke up the next day / And shot her album package". International Business Times. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-10 באפריל 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  252. ^ Kaufman, Gil. "Beyoncé Puts 'Love On Top' At VMAs, Reveals Pregnancy". MTV News. אורכב מ-המקור ב-23 בספטמבר 2011. נבדק ב-10 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  253. ^ Mitchell, John (30 באוגוסט 2011). "Beyoncé's Album Sees Sales Surge After VMA Performance Of 'Love On Top'". MTV Newsroom. אורכב מ-המקור ב-27 בספטמבר 2011. נבדק ב-31 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  254. ^ "Beyoncé pregnancy announcement at MTV VMA's sparks Twitter world record". Guinness World Records. אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2013. נבדק ב-23 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  255. ^ Smith, Catharine (29 באוגוסט 2011). "Beyoncé Pregnancy: New Twitter Record Set At MTV VMAs". HuffPost. אורכב מ-המקור ב-3 ביוני 2013. נבדק ב-30 באוגוסט 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  256. ^ "News of Beyoncé's pregnancy grips Google users, US Open, ESPN popular". Yahoo! News (Philippines). 5 בספטמבר 2011. ארכיון מ-29 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  257. ^ Bernstein, Nina (9 בינואר 2012). "After Beyoncé Gives Birth, Patients Protest Celebrity Security at Lenox Hill Hospital". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-10 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  258. ^ Ott, Kristen (2 בפברואר 2017). "Beyoncé's pregnancy announcement shatters world record for the Most liked image on Instagram". Guinness World Records. אורכב מ-המקור ב-3 בפברואר 2017. נבדק ב-4 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  259. ^ Harmon, Steph (14 ביולי 2017). "Beyoncé publishes photo of her twins on Instagram". The Guardian. אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2017. נבדק ב-14 ביולי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  260. ^ n/a, n/a (6 באוגוסט 2018). "Beyonce in Vogue: 'I've been through hell and back'". BBC Newsbeat. אורכב מ-המקור ב-12 באוקטובר 2021. נבדק ב-6 באוגוסט 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  261. ^ "Meet Tyler Mitchell, the Photographer Who Shot Beyoncé For Vogue's September Issue". Vogue. אורכב מ-המקור ב-6 באוגוסט 2018. נבדק ב-13 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  262. ^ "Beyoncé and Jay-Z Raise $4 Million for Obama at NYC Event". Rap-Up. 19 בספטמבר 2012. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-27 באוקטובר 2012. {{cite journal}}: (עזרה)
  263. ^ Daunt, Tina (18 בספטמבר 2012). "Beyoncé, Jay-Z Raise $4 Million for Obama in New York". The Hollywood Reporter. אורכב מ-המקור ב-19 בספטמבר 2012. נבדק ב-18 בדצמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  264. ^ "I Am". Beyoncé. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-29 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  265. ^ Schwarz, Hunter (14 במאי 2015). "Hillary Clinton's got Beyoncé. And that's important". The Washington Post. ISSN 0190-8286. אורכב מ-המקור ב-13 באוקטובר 2015. נבדק ב-3 במרץ 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  266. ^ Merica, Dan. "Jay Z, Beyonce headline concert for Clinton". CNN. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-26 בספטמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  267. ^ Gonzalez, Sandra (6 בנובמבר 2018). "Beyoncé wants you to know she supports Beto O'Rourke". CNN. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-22 באפריל 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  268. ^ Bury, Liz (13 בדצמבר 2013). "Beyoncé samples Chimamanda Ngozi Adichie's call to feminism". The Guardian. נבדק ב-14 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  269. ^ "About Mayors Against Illegal Guns". demandaction.org. נבדק ב-18 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  270. ^ "Gun Control: Celebrities 'Demand a Plan'". Sky News. 22 בדצמבר 2012. נבדק ב-4 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  271. ^ Monde, Chiderah (22 ביולי 2013). "Beyoncé posts photo of Daily News cover Trayvon Martin rally". Daily News. New York. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-24 ביולי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  272. ^ Bacle, Ariana (11 במאי 2016). "Michael Brown's mother talks Lemonade appearance: 'They wanted me to look regal'". Entertainment Weekly. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-8 ביולי 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  273. ^ Hazel, Allison (24 בפברואר 2017). "Beyoncé Shows Support for Transgender Students After Trump Withdraws Bathroom Protections". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-27 בפברואר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  274. ^ "Beyoncé & Jay-Z Top Earning Couple". MTV News. 21 בנובמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  275. ^ Rose, Lacey (22 בספטמבר 2008). "World's Best-Paid Music Stars". Forbes. אורכב מ-המקור ב-7 באפריל 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  276. ^ Rose, Lacey (3 ביוני 2009). "Inside Beyoncé's Entertainment Empire". Forbes. ארכיון מ-6 ביוני 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  277. ^ Copsey, Robert (7 באוקטובר 2010). "GaGa, Beyoncé among most powerful women". דיגיטל ספיי. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-18 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  278. ^ Isaac, Cheryl (18 במאי 2012). "6 Personal Branding Lessons From Forbes Celebrity 100 Women". Forbes. ארכיון מ-23 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  279. ^ "Profile: Beyoncé Knowles". Forbes. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-20 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  280. ^ Antunes, Anderson (6 באוגוסט 2012). "The World's Highest-Paid Celebrity Couples". Forbes. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-12 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  281. ^ "Beyoncé and Jay-Z Are Guinness Book's 'Power Couple'". Essence. 20 בספטמבר 2010. ארכיון מ-27 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  282. ^ Karmali, Sarah (17 באפריל 2013). "Beyoncé and Jay-Z Are Music's First Billionaire Couple". Vogue. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-6 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  283. ^ O'Malley Greenburg, Zack (17 במאי 2017). "Beyoncé and Jay-Z Are Officially A Billion-Dollar Couple". Forbes. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-17 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  284. ^ "Beyoncé Named Highest-Earning Black Artist Of All Time". MTV. 29 באפריל 2014. נבדק ב-29 באפריל 2014. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  285. ^ Pomerantz, Dorothy (30 ביוני 2014). "Beyoncé Knowles Tops The FORBES Celebrity 100 List". Forbes. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-11 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  286. ^ Greenburg, Zack O'Malley (11 ביולי 2016). "Beyoncé and Jay-Z Are The World's Highest-Paid Celebrity Couple Of 2016". Forbes. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-11 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  287. ^ Robehmed, Natalie (17 במאי 2017). "America's Richest Female Celebrities 2017: Oprah, Judge Judy And Beyoncé Rule". Forbes. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-17 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  288. ^ Robehmed, Natalie (12 ביוני 2017). "Celebrity 100: The World's Highest-Paid Celebrities Of 2017". Forbes. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-7 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  289. ^ Grady, Constance (15 באוגוסט 2022). "How Beyoncé turned herself into a pop god". Vox (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-15 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  290. ^ "Her Highness". The New Yorker. 20 בפברואר 2013. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-20 בפברואר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  291. ^ Clear, James (18 באוקטובר 2018). Atomic Habits: The life-changing million copy bestseller. Random House. ISBN 978-1-4735-3780-4 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  292. ^ Smith, Caspar (29 בנובמבר 2009). "Beyoncé: artist of the decade". The Guardian. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-17 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  293. ^ Suskind, Alex (20 בנובמבר 2019). "Best of the Decade: How Beyoncé defined the last 10 years of music". Entertainment Weekly. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-22 בנובמבר 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  294. ^ Cooper, Leonie (3 בדצמבר 2019). "10 Artists Who Defined The Decade: The 2010s". NME. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-24 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  295. ^ Spanos, Brittany (17 באוקטובר 2018). "The Millennial 100". Rolling Stone. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-8 באוקטובר 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  296. ^ "Beyoncé Is A Great Rapper And Always Has Been". The Fader. 7 ביוני 2021. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  297. ^ "Paul Flynn talks to Beyoncé | Music". The Guardian. 9 במרץ 2021. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  298. ^ "When Did Rappers Start Singing?". Slate. 18 ביוני 2021. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  299. ^ "What Genre Is Beyonce?". Uproxx. 18 באפריל 2021. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  300. ^ "Michael Eric Dyson Says "Beyoncé Snatched the Crown From Michael Jackson"". Okayplayer. 18 בפברואר 2019. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  301. ^ "How 4 Was Beyoncé's Low-Key Revinvention". The Fader. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  302. ^ Menza, Kaitlin (12 בדצמבר 2014). "One Year Later: How Beyoncé's Surprise Album Ended Up Changing the Music Industry Forever". Marie Claire. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  303. ^ Cox, Jamieson (25 באפריל 2016). "Beyoncé's 'visual album' Lemonade sets a new standard for pop storytelling". The Verge. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  304. ^ "How Beyoncé's Lemonade became a pop culture phenomenon". The Guardian. 26 באפריל 2016. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  305. ^ Karlin, Lily (29 באוגוסט 2014). "Lena Dunham Posts An 'I Woke Up Like This' Selfie That We Can Actually Relate To". HuffPost. {{cite news}}: (עזרה)
  306. ^ Moran, Lee (19 ביוני 2019). "DNC's Anti-Donald Trump 'Boy Bye' Phone Wallpaper Backfires Spectacularly". HuffPost. {{cite news}}: (עזרה)
  307. ^ Atherton, Ben (13 בינואר 2012). "CSIRO unveils bootylicious Beyoncé fly". ABC News (Australia). ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-13 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  308. ^ "Beyonce, Jay-Z receive key to Columbia, S.C., have day named in their honor". Wftv.com. 24 באוגוסט 2018. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-27 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  309. ^ "Lady Gaga Recalls Beyoncé's Inspiration in MTV's 'Inside The Outside'". MTV News. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-27 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  310. ^ Strecker, Erin (30 באוקטובר 2014). "Remember That Time Rihanna Performed Destiny's Child Songs for Destiny's Child?". Billboard. נבדק ב-31 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  311. ^ "Lizzo Tearfully Thanked Beyoncé for Wishing Her Happy Birthday". Harper's Bazaar. 15 באפריל 2021. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  312. ^ Grant, Sarah. "Songs That Defined the Decade: Lizzo's 'Truth Hurts'". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 באוגוסט 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  313. ^ Victor, Ata Owaji (23 בדצמבר 2020). "Watch The Heartwarming Moment Ariana Grande Tears Up During Discussion About Mariah Carey". ELLE. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  314. ^ "Adele: One and Only". Vogue. 12 בפברואר 2012. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  315. ^ "Paul McCartney inspired by Beyonce". 4 באוקטובר 2013. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-7 באפריל 2020 – via www.rte.ie. {{cite web}}: (עזרה)
  316. ^ "Beyonce's 'Daddy Lessons' Finding Support From Country Music Community". Billboard. 15 באפריל 2021. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-3 באוגוסט 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  317. ^ Macatee, Rebecca (30 בדצמבר 2013). "Britney Spears: I'm Inspired by Ex-Boyfriend Justin Timberlake, Beyoncé and Miley Cyrus". E! News. {{cite web}}: (עזרה)
  318. ^ Young, Julius (15 באפריל 2020). "Britney Spears is taking a page from Beyoncé during quarantine: 'I am flawless'". Fox News. {{cite web}}: (עזרה)
  319. ^ "Fuse". Fuse.
  320. ^ Howarth, Alice (26 במאי 2014). "Sam Smith on Beyonce, barn dances and getting the best out of your barman". GQ. Condé Nast Publications. אורכב מ-המקור ב-28 במאי 2014. נבדק ב-12 בינואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  321. ^ "Cardi B says her new album will "have my 'Lemonade' moments"". NME. 13 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  322. ^ "Anitta Explains How Mariah Carey, Beyonce and Cardi B Influenced Her New Album 'KISSES' (Exclusive) | Entertainment Tonight".
  323. ^ "Ava Max Talks 'Mind-Blowing' Rise of 'Sweet but Psycho,' Debut Album Plans & Why 'No One's Better' Than Beyonce". Billboard.
  324. ^ "Christina Aguilera Talks Madonna, Beyoncé & New Music". idolator. 17 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  325. ^ "Azealia Banks: 'I'm Very Inspired by Beyoncé'". Rap-Up. 13 בנובמבר 2012. נבדק ב-14 בנובמבר 2012. {{cite journal}}: (עזרה)
  326. ^ "Doja Cat denies 'stripping for white supremacists' and using racist insults". BBC News (באנגלית). 26 במאי 2020. נבדק ב-26 במאי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  327. ^ "Kendrick Lamar on What He Learned From Beyoncé and Why He Won't Talk About Donald Trump". E! News. 9 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  328. ^ "Ke$ha: Wireless set inspired by Beyoncé". דיגיטל ספיי. 12 ביולי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  329. ^ Venkatraman, Sakshi (26 ביוני 2019). "Pop's Newest Princess Is Here, And Her Name Is Kim Petras | Washington Square News". {{cite web}}: (עזרה)
  330. ^ "'When a woman raps, she spitting!' Megan Thee Stallion, the hot girl taking over hip-hop". the Guardian. 8 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  331. ^ "Bio: Fifth Harmony". Fifth Harmony Official. אורכב מ-המקור ב-3 בינואר 2016. נבדק ב-14 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  332. ^ "Camila Cabello's '73 Questions': Watch". Billboard. 21 בפברואר 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  333. ^ "Celebrate International Women's Day with Dua Lipa...and Britney, Beyonce, Ari, Gwen & more – Music News – ABC News Radio". abcnewsradioonline.com (באנגלית). נבדק ב-28 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  334. ^ "EL MAL QUERER on Apple Music: Editors' Notes". Apple Music. 2 בנובמבר 2018. נבדק ב-13 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  335. ^ "Tinashe on Creating Her Own Lane – JetMag.com". 12 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  336. ^ "Zara Larsson inspired by Beyonce". The Nation. 25 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  337. ^ The Queens of Pop: Viva La Diva. August 6, 2021. BBC Two.
  338. ^ היא אחת מהמוזיקאים הנמכרים ביותר בכל הזמנים:
  339. ^ Pedersen, Erik (17 בפברואר 2010). "Beyoncé Tops Decade's RIAA Sales". Billboard. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  340. ^ Lamy Johnathan; Cara Duckworth; Liz Kennedy (17 בפברואר 2010). "RIAA Tallies the Decade's Top Gold and Platinum Award Winners". Recording Industry Association of America (RIAA). אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  341. ^ "The Top 50 R&B/Hip Hop Artists of the Past 25 Years". Billboard: 4. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-23 בספטמבר 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
  342. ^ Graham, Mark (13 בפברואר 2012). "VH1's 100 Greatest Women in Music (Complete List)". VH1. אורכב מ-המקור ב-14 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  343. ^ "The 100 Greatest Singers of All Time". Consequence of Sound. 11 באוקטובר 2016. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-1 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  344. ^ Novak, Kim (15 במרץ 2021). "Grammys 2021: Beyoncé makes history as she smashes record for most awards won by a singer, male or female". Metro. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-15 במרץ 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  345. ^ "Beyoncé Wins Big at BET Awards". Rap-Up. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-7 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  346. ^ Buchanan, Jason. "Cadillac Records (2008)". AllMovie. AllRovi. Rovi Corporation. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-7 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  347. ^ Ives, Nat (18 בדצמבר 2002). "Pepsi Switches To a New Voice Of a Generation". The New York Times. ארכיון מ-16 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  348. ^ "Britney, Beyoncé, Pink star in Pepsi ad". USA Today. 27 בינואר 2004. ארכיון מ-28 ביוני 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  349. ^ Sisario, Ben (9 בדצמבר 2012). "In Beyoncé Deal, Pepsi Focuses on Collaboration". The New York Times. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-11 בדצמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  350. ^ Arumugam, Nadia (20 בינואר 2013). "White House Removes Petition Demanding Pepsi Spokesperson Beyoncé Ousted From Inauguration Lineup". Forbes. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-18 בדצמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  351. ^ "Pepsi/Beyoncé and Chanel/Brad Pitt Battle for Most Celebrity Spokesperson Chatter: NetBase Evaluates Endorsement Buzz Winners". Market Wired. 10 באפריל 2013. נבדק ב-22 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  352. ^ Jessen, Monique & Stephen Silverman (22 ביוני 2004). "Beyoncé Launches New True Star Fragrance". People. ארכיון מ-13 במאי 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  353. ^ "For The Record: Quick News On Britney Spears, Kevin Federline, Paris Hilton, Beyoncé, Beanie Sigel, Madonna & More". MTV News. 9 בנובמבר 2005. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  354. ^ "Beyoncé stars in new fragrance campaign". USA Today. 8 באוגוסט 2007. ארכיון מ-8 בפברואר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  355. ^ "Beyoncé Launches Her First Fragrance: Beyoncé Heat". People. 18 בדצמבר 2009. אורכב מ-המקור ב-19 בדצמבר 2009. נבדק ב-18 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  356. ^ "Coty Beauty Introduces Beyoncé Pulse" (Press release). Coty Beauty. 16 ביוני 2011. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-18 ביוני 2011. {{cite press release}}: (עזרה)
  357. ^ Carter, Holly (8 באוגוסט 2013). "Beyoncé Has the No. 1 Selling Celebrity Fragrance Line – Let's Have a Dance Party!". People. אורכב מ-המקור ב-11 באוגוסט 2013. נבדק ב-8 באוגוסט 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  358. ^ Naughton, Julie (9 באוגוסט 2013). "Beyoncé Wraps Tour With Scent Success". Women's Wear Daily. Fairchild Fashion Media. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-9 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה) תבנית:Subscription
  359. ^ Michaels, Sean (28 באפריל 2011). "Beyoncé sued for $100m by video game developer". The Guardian. London. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-6 במאי 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  360. ^ "Beyoncé Knowles settles with gaming company". בדצמבר 2013. נבדק ב-15 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  361. ^ Totilo, Stephen (19 במרץ 2009). "Beyoncé Promotes Nintendo Game, Admits Weakness For 'Super Mario'". MTV News. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  362. ^ Mitchell, Gail (2 באוקטובר 2009). "Beyoncé: The Billboard Q&A". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-8 באוקטובר 2009. {{cite journal}}: (עזרה)
  363. ^ "Jay-Z Buys the Music Streaming Firm, Aspiro". The New York Times. 13 במרץ 2015. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-31 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  364. ^ Flanagan, Andrew (30 במרץ 2015). "It's Official: Jay-Z's Historic Tidal Launches With 16 Artist Stakeholders". Billboard. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-31 במרץ 2015. {{cite journal}}: (עזרה)
  365. ^ Silverman, Stephen (16 בנובמבר 2005). "Beyoncé Unveils Her New Fashion Line". People. אורכב מ-המקור ב-11 באוקטובר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  366. ^ "Celebrity fashion labels: The good, the bad and the ugly". CNN. 26 בספטמבר 2011. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-18 בדצמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  367. ^ "Beyoncé Fashion Diva Hits the Runway as the Most Stylish Game for Phones" (Press release). Business Wire. 15 בינואר 2008. אורכב מ-המקור ב-12 בפברואר 2012. {{cite press release}}: (עזרה)
  368. ^ Adenitire, Adenike (8 ביוני 2005). "Destiny's Child Put on a Fashion Show at U.K. Concert". MTV News. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  369. ^ Moss, Corey (12 באפריל 2005). "Beyoncé In Talks For Potential 'Dream' Film Role". MTV News. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  370. ^ Butler, Meredith (15 באוגוסט 2005). "Rancho Bernardo company teams with singer". North County Times. ארכיון מ-1 בפברואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  371. ^ Kaplan, Julee (1 ביולי 2009). "Beyoncé and Tina Knowles Launch Sasha Fierce". Women's Wear Daily. ארכיון מ-6 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  372. ^ Alter, Charlotte (27 באוקטובר 2014). "Beyoncé Launching Athletic Brand With Topshop". Time. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-30 באוקטובר 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  373. ^ Adamczyk, Alicia (27 באוקטובר 2014). "Beyoncé To Launch Activewear Brand With Topshop". Forbes. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-30 באוקטובר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  374. ^ "Beyoncé talks about her athleisure brand Ivy Park and the pressure to be perfect". The Telegraph. 6 באפריל 2016. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-26 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  375. ^ "Beyoncé buys Ivy Park stake from Topshop owner accused of sexual harassment and racial abuse". Mic.com. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-24 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  376. ^ "Beyoncé's Ivy Park Cuts Ties With Topshop Amid Allegations". Time. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-24 בדצמבר 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  377. ^ Pfanner, Eric; Bhasin, Kim (4 באפריל 2019). "Beyonce Teams Up With Adidas to Sell Shoes and Clothes". Bloomberg.com. Bloomberg L.P. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. נבדק ב-27 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  378. ^ "Beyoncé on Motherhood, Self-Care, and Her Quest For Purpose – Beyoncé launches Ivy Park x adidas". Elle. 9 בדצמבר 2019. ארכיון מ-27 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)