ליאוניד קרבצ'וק

לאוניד מקרוביץ' קראבצ'וק
Леонід Макарович Кравчук
	לאוניד קראבצ'וק, 2013
לידה	10 בינואר 1934; ז'יטין עילית, רפובליקת פולין
פטירה	10 במאי 2022 (בגיל 88); מינכן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	ברית המועצות, אוקראינה, פולין
מקום קבורה	בית הקברות בייקובה
השכלה	אוניברסיטת קייב (1958); האקדמיה למדעי החברה שעל יד הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (1970) ;
מפלגה	המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (המאוחדת) של אוקראינה ; המפלגה הקומוניסטית (הבולשביקית) של אוקראינה
בת זוג	אנטונינה מיכאילובנה
	leonid-kravchuk.com.ua
	22 ביולי 1990 – 1991
	→ איוואן פליושץ' איוואן פליושץ' ←
	24 באוגוסט 1991 – 19 ביולי 1994; (שנתיים)
	ליאוניד קוצ'מה ←
פרסים והוקרה
	עיטור מהפכת אוקטובר (ערך בלתי־ידוע); דיפלומה לשם כבוד מקבינט השרים האוקראיני (2004); גיבור אוקראינה, מסדר המדינה (21 באוגוסט 2001, ליאוניד קוצ'מה); מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 4 (10 בינואר 1999, ליאוניד קוצ'מה); מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 3 (10 בינואר 2004, ליאוניד קוצ'מה); מסדר החירות של אוקראינה (10 בינואר 2014, ויקטור ינוקוביץ'); מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 2 (9 בינואר 2007, ויקטור יושצ'נקו); מדליה ל-25 שנה לעצמאות אוקראינה (19 באוגוסט 2016, פטרו פורושנקו); מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 5 (21 באוגוסט 1996, ליאוניד קוצ'מה); מדליית ותיק העמל (1983); מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין (1970); Medal "For the Glory of Chernivtsi" (ערך בלתי־ידוע); עיטור הדגל האדום של העמל (1986); עיטור הדגל האדום של העמל (1973); מדלייה לציון 1500 שנה לקייב (1982); עיטור הדגל האדום של העמל (1977); מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 1 (15 ביולי 2020, וולודימיר זלנסקי) ;
חתימה

לאוניד מקרוביץ' קראבצ'וק (באוקראינית: Леонід Макарович Кравчук;‏ 10 בינואר 1934 – 10 במאי 2022) היה מדינאי אוקראיני, נשיא אוקראינה הראשון. כיהן מ-5 בדצמבר 1991 עד לפיטוריו ב-19 ביולי 1994, והוחלף בלאוניד קוצ'מה. היה יושב ראש הראדה העליונה, בית המחוקקים האוקראיני. בשנים 2002 ו-2006 התמודד בבחירות הפרלמנטריות כשהוא בראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (המאוחדת) של אוקראינה.

קרבצ'וק היה ממובילי המהלך לפירוק ברית המועצות, יחד עם בוריס ילצין ואלכסנדר לוקשנקו. הוא הביא להקמת חבר המדינות העצמאיות. עם זאת, שנות שלטונו לא היו מזהירות, אוקראינה סבלה מהמשבר הכלכלי שסבלה שכנתה הגדולה רוסיה, והחל משנות שלטונו והלאה סבלה המדינה משחיתות הולכת וגואה.

ביוגרפיה

קרבצ'וק נולד בכפר במחוז רובני, שאז היה בתחומי פולין. אביו נהרג במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1958 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת קייב. לאחר הלימודים החל לעבוד כמרצה במוסד ללימודי כלכלה בצ'רנוביץ. בשנת 1960 החל לעבוד במנגנון המפלגתי ובשנת 1970 עבר לקייב. בשנת 1990 התקדם עד לתפקיד של המזכיר השני של המפלגה הקומוניסטית באוקראינה הסובייטית. בשנת 1990 בבחירות החופשיות הראשונות הוא נבחר לפרלמנט המקומי ובהמשך היה ליו"ר שלו.

בעקבות הפוטש של אוגוסט הוא התפטר מהמפלגה הקומוניסטית וב-24 באוגוסט 1991 הוביל מהלך בו הכריז הפרלמנט על אוקראינה כמדינה עצמאית^[1].

ב-1 בדצמבר 1991 נבחר לנשיא אוקראינה בבחירות חופשיות ישירות. באותה יום גם אושררה במשאל עם הכרזת עצמאות אוקראינה, ברוב של 90%^[2]. בסוף אותו חודש השתתף ב"כינוס מינסק" של מנהיגי 11 מדינות ברית המועצות לשעבר, שם הגיעו להסכמה חלקית על מחלוקות בנושאים צבאיים וכלכליים, כולל הקמת חבר המדינות^[3].

תקופת שלטונו של קרבצ'וק התאפיינה באינפלציה גבוהה מאוד, הפרטה תוך מעשי שחיתות שלטונית ויצירת מעמד אוליגרכים^[4]. אחד מסממני תקופת שלטונו היה מכירת הצי הסוחר הענק שבסיסו העיקרי היה נמל אודסה למשקיעים זרים תמורת תשלום חובות הצי^[^{דרוש מקור]}. בנו של קרבצ'וק הואשם במעורבות בפרשה וקבלת שוחד. הוא נקט העמדה פרו-אירופית, פיתח יחסים עם המערב וחתם על הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי^[4].

הוא עמד בלחץ השלטון הרוסי החדש ולא הסכים לצבא משותף ולהקמת מטבע משותף. הוא הסכים להעביר את כל הנשק הגרעיני שהיה מוצב בשטח אוקראינה לידי רוסיה, בעקבות חתימת מזכר בודפשט. בתקופתו אוקראינה ורוסיה היו במחלוקת על נושאים רבים, כולל כיצד יש לחלק את צי הים השחור של הצי הסובייטי, שבבסיסי בחצי האי קרים^[5]. במאי 1992 הצביע הסובייט העליון של רוסיה בעד הכרזת מתן קרים לאוקראינה, בידי ממשלת ברית המועצות ב-1954, כמעשה בלתי חוקי. אוקראינה התנגדה להחלטה זו אולם אחר כך קרבצ'וק החל לנהל משא ומתן על עתיד הצי עם נשיא רוסיה בוריס ילצין^[6]. מעמדה של נוכחות צי הים השחור הרוסי בסבסטופול ובחצי האי קרים נפתר לבסוף ב-1997, בהסכם חכירה ל-20 שנה, שלוש שנים לאחר שקרבצ'וק עזב את תפקידו^[7].

קרבצ'וק כינן יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל, בדצמבר 1991^[8], ויזם קשרי מסחר בין המדינות^[9].

בבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 1994 הוא הפסיד לליאוניד קוצ'מה. בספטמבר 1994 נבחר לפרלמנט המקומי וכיהן בו עד לשנת 2006. בבחירות שנערכו בשנת 2006, המפלגה שעמד בראשה לא עברה את אחוז החסימה. בעקבות כך הוא הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים. בבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 2010 הוא תמך במתנגדי הנשיא הנבחר ויקטור יושצ'נקו.

בתקופה הסובייטית קיבל מספר עיטורים. בשנת 2001 הוענק לו תואר "גיבור אוקראינה".

נפטר ב-10 במאי 2022^[10].